תנו עוד צ'אנס אחד ודי

מעולם לא צפיתי ב"אח הגדול" וגם לא ב"כאן גרים בכיף". אני אאוטסיידרית סידרתית. הפכתי לפרנואידית שמא ידביקו לי את הכינוי "סרבנית כרונית". לעתים אני מוצאת עצמי תוהה האם משהו השתבש אצלי. אפילו בדקתי אם זה יכול להזיק לעתיד שלי, לא צחוק. בהחלט יכול להיות שכן.

כי במהלך שלושת החודשים הקרובים לא אוכל לחלוק חוויות למחרת השידור, לא אוכל להשתתף בתחזיות על ההדחות וההצלחות, לא אכיר את הפרסומות החדשות ולא אבין את הסלנג של המשתתפים הפופולאריים בתכנית.

קראתי על הבוקר שבתכנית ההשקה של העונה החדשה של "האח הגדול" (1.1.2012) צפו מיליון וחצי איש! מה שמתורגם לרייטינג של 45% (! ), הנתון המקביל על הרייטינג של תכנית השקת העונה הקודמת הוא 35.3% (בלבד!).

אני ממש מוטרדת. איפה אני ואיפה כולם. אני לא מפסיקה לשאול את עצמי, עם מי אוכל לשבת לכוס קפה, איזה עניין משותף עם אחרים יהיה לי אם אחוז הרייטינג בעת שידור תכנית השקת העונה החדשה של ה"אח הגדול" מרקיע שחקים – רמות צפייה שהחלו לצבור תאוצה כבר במהדורת החדשות ששודרה לפני ההשקה – ואני לא הייתי שותפה לזה.

אין מה לעשות. הרי יכולתי להיות כמו אותם מיליון וחצי צופים ולצאת למחרת השידור השכם בבוקר למרחב הציבורי כשבפי קריאות התפעלות על איך שארז טל ואס עזר עלו לשידור באמצע החתונה על גבי מסך ענק והודיעו לכל הנוכחים כי החתן והכלה יעזבו תוך חמש דקות ויעברו ממתחם החתונה אל הבית שנקרא "בית האח הגדול".

וואו! להפתיע כך את האורחים שלך, ולהביא להם בשידור חי את מנחי התכנית בהא הידיעה, על גבי מסך ענק. מה אומר לכם, חתונת השנה! מה שבטוח, האורחים כבר לא ישכחו את החתונה והסיפור שלה יעבור מדור לדור עד קץ הימים. "היינו שם," "ההורים שלי היו שם", "הסבא שלי היה שם וגם הסבא רבה!" ובנוסף, מיליון וחצי ישבו בבית (מחמת מזג האויר הגשום) צפו בתכנית והיו שותפים לריגושים ולהתפעלות. ורק אני ושכמותי לא היינו שם – פספוס רציני של ההופעה שארז ואס הרביצו לטובת עמישראל. היילייט שעוד ידובר בו רבות.

ריגושים. ריגושים. ריגושים… ריגושים אינסטנט…. זרם של אדרנלין! הקהל אינו שבע אף פעם והמפיקים יודעים זאת היטב. כשיש למה לצפות יש הפתעות. כן, ההפקה יודעת לספק את הסחורה בכל פעם מחדש. הם לא יתנו לקהל של ה"אח הגדול" לומר עליה משפט כמו "מה כבר יש להם לחדש"? (כפי שאגב, אי אפשר לומר כך על הפסטיגל).

בפעם הבאה אשתדל להיות חכמה יותר, אינשאללה

אם אני נשמעת מלאת ציניות או אירוניה, אני מתנצלת. בהחלט לא התכוונתי לכך. במלא הכנות. רק רציתי שתדעו איך מישהי כמוני מרגישה. איזו תחושה של החמצה יש לי. הרי יכולתי לארגן לי את היום ואת שעות הפנאי שלי אחרת. הבחירה הייתה בידי (הימנית) – לחיצה קטנה על הכפתור האדום שבשלט-רחוק יכלה להפוך אותי מ"אאוטסיידרית" לשייכת, מאחת שאומרים עליה "היא לא בעניינים" לאחת שיודעת היטב "מה קורה", מה "אִין". אשמתי היא, אני מודה. תנו לי עוד צ'אנס אחד ודי.

14 תגובות על ״תנו עוד צ'אנס אחד ודי״

  1. לזה את קוראת החמצה? להיות מחוברת לשטחיות הטפלה הזו? אם מאן דהוא תוהה מדוע ילדינו נכשלים בהבנת הנקרא ומפגרים כל כך אחרי מדינות אחרות דומות לנו, הנה התשובה – תוכניות מפגרות ואיומות כאלו. מזה מספר שנים אין לי טלויזיה בעקרון ואם יש משהו חשוב לצפות בו, כגון הסדרה החשובה על העיתונאים או הדרמה המדהימה "חטופים" ועוד ועוד (יש עדיין דברים טובים ומעניינים) – אפשר למצוא באינטרנט. מזמן, ניטלה מאיתנו זכות הבחירה ואנו שבויים בידי חסרי תרבות הקובעים לנו מה נצפה. מעולם לא הבנתי מה הרבותא בצפייה בזולת במקום לקרוא ספר מעניין או לצפות בתוכנית מעניינת באמת

      1. השאלה האמיתית אינה אם להיטמע או לא, אלא מה הם הערכים שלך ועד כמה את רוצה לחיות לפיהם. לא כל דבר שהרוב מאמץ, נכון גם לנו; ברוב המקרים, ההפך הוא הנכון. חוצמזה, במקום להיטמע, האם לא עדיף להטמיע?

  2. אני כבר 10 שנים בלי טלויזיה ולאלראות את האח הגדול לא באמת יהפוך אותך לאאוטסיידרית
    אחרי מספיק זמן אפילו הצורך להעביר ביקורת על צופי הטלויזיה עובר

    1. אני אוהבת הומור בסגנון המשפט האחרון שכתבת…
      "הם" הולכים ומתרבים ו"אנחנו" מתמעטים… זה דורש התייחסות (וגם הומור דק).

  3. שרון, גם וגם – להיטמע וגם להטמיע, כמו בחברות פלורליסטיות רבות הקיימות בעולמנו.

    קחי את הפוסט הזה בפרופורציות נכונות. מחד, אני בהחלט רוצה להכיר את ערכיהם של צופי ה"אח הגדול". אנו חיים יחדיו באותה מדינה פצפונת (ועל הדרך, אזכיר לך שאנו חיים יחד עם אוכלוסיות מיעוט נוספות, כולל חרדים, אתיופים, ערבים). מאידך, אני מודעת לרדידות. משום כך המילה "להטמיע" רלבנטית לא רק כמילה אלא כערך.

    האם יש סיכוי שהצופה המצוי באח הגדול ישכיל להציץ גם לעבר הערכים שלי? ברמת הפרט נוכחתי שהתשובה לכך חיובית.

    1. הצופה המצוי באח הגדול ושאר התוכניות מסוגיו מורידי האינטליגנציה, לא בהכרח מעונין בערכים שלך או שלי או של מאן דהיא אחרת. הצפיה המשותפת בתוכנית מסוימת אינה יוצרת בסיס לדיאלוג או לצמצום הפערים בחברה וקרוב לבבות. זו בס"ה צפיה ותו לא. כחובבת תאוריית הקונספירציה (אותה ניתן להתאים לכל מצב כמעט), אני טוענת שהתוכניות הללו מופקות בכוונה כדי להוריד לנו את האיי-קיו ולטמטם לנו את התאים האפורים כדי שלא יהיה לנו שכל להבין את מה שעושים לנו. במקום להעלות את הרמה – מורידים אותה כדי להרדים אותנו. אם נבחן מה התוכניות השטותיות הללו נותנות לנו, נמצא שזה ברמה הכי ירודה של מציצנות. אין בזה שום שאר-רוח, שום דבר שירומם אותנו לגבהים, שלא לדבר על ללמד אותנו או לקדם אותנו כבני אנוש. זה בדיוק על אותה בירא עמיקא של פריחת תוכניות האוכל והבישול תחת הכותרת "תרבות". נו, תרבות…
      אי אפשר שלא לתהות מה היה קורה לוא העניינים היו מתנהלים אחרת ואנשים אחרים היו מנהלים אותנו – תרבותיים, איכפתיים, בעלי רמה. מה היה קורה לוא היינו מוצפים בתוכניות טובות באמת?

  4. גם אני בלי טלביזיה כמה שנים, אבל ראיתי את הפתיחה של האח הגדול בחדר הכושר, שם כולם חייבים לראות טלביזיה.

    לרגע היה לי נחמד להרגיש אחד מהאספסוף, אבל זה עבר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.