בכל שנה ושנה אנחנו מחויבים לציין את שמות הנספים בשואה מבין קרובינו, צאצאי הרב ד"ר מאיר מקס להמן. זאת מצווה שבלב בתקווה שגם הדורות הבאים ינצרו את זכרם.
שנת תשפ"ד זימנה לי אפשרות להופיע בפני קהל של שוטרים ממרחב דן, ואזרחים שהגיעו לטכס. כולנו הדלקנו נרות, שמענו על היוזמה המיוחדת של המשטרה בשיתוף עם יד ושם ועמותת שם ונר. אחרי שסיימתי לספר את מה שאירע ליהדות גרמניה ולמשפחתנו, אחד הנוכחים, שוטר, הקריא את דברי המפכ"ל לרגל יום השואה, ושוטר נוסף קרא את התפילה, אל מלא רחמים. סיימנו את הטקס בשירת ההמנון, התקווה.
הדברים שנשאתי בטקס מובאים להלן, ככתבם וכלשונם:
ערב יום השואה תשפ"ד 5 במאי 2024
אני מודה ל"יד ושם", לעמותת "שם ונר" ולמשטרת ישראל על שהזמינו אותי להדליק נר זיכרון לזכר קרוביי משפחתי שנספו בשואה.
להלן הפרטים שברצוני להעביר לנוכחים ולדורות הבאים.
במשפחתי עובר מדור לדור הסיפור על הסבא-רבא – הרב ד"ר מאיר להמן – שנולד בוורדן ב 1831 ונפטר במיינץ שבגרמניה ב 1890.
הרב להמן למד בישיבה בהלברשטדט, לאחר מכן בבית המדרש ע"ש עזריאל הילדסהיימר בברלין, שם הוסמך לרבנות. משם המשיך להמן ללימודים גבוהים באוניברסיטת ברלין ובפראג. שם קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה.
להמן היה מייצג מובהק של האורתודוכסיה המודרנית.
בהיותו בן 23, להמן נישא לתרצה, בתו של רב הקהילה האורתודוכסית של מיינץ, גרמניה, הרב שמואל בונדי, בנו של רבי יונה בונדי. להמן קיבל הזמנה אישית מהרב שמואל בונדי לכהן כרב הקהילה האורתודוכסית במיינץ. הוא קיבל על עצמו את המינוי מבלי שהוכר על ידי השלטונות כרב. ב 1870 הוא זכה להכרה רשמית כרב מטעם השלטונות.
להמן היה עתיר משאבים רוחניים וכשרון כתיבה. הוא הוציא לאור ביטאון בשפה הגרמנית, ה"איזראליט", שהיה מיועד לקהל קוראים מקרב יהודִי גרמניה והתפוצות. להמן ערך את פירוש "מאיר נתיב" למסכת אבות ולהגדה של פסח. כתביו ההיסטוריים הם סיפורים שהביאו לכדי מימוש את כישרונו הספרותי, ובהם אלמנטים חינוכיים שנועדו להגביר את הזיקה הקהילתית. הסיפורים ראו אור בראשונה בביטאון ה"איזראליט", כסיפור בהמשכים, ואחר כך במהדורות כרוכות.
לזוג תרצה ומאיר להמן נולדו שלושה ילדים – אוסקר, אמה, ויונס.
לא כולם הבינו בעוד מועד שהשעון מתקתק. משפחת להמן התרחבה, נולדו בנים ובנות נכדים ונכדות. אבל עם עליית הנאצים לשלטון גם בני משפחת להמן המורחבת, כמו רבים אחרים, נחלקו לכאלה שברחו בזמן מגרמניה, וויתרו על רכוש רב כדי להציל את נפשותיהם, ולאלו שנשארו בגרמניה, או במדינות שכנות. לדאבוננו, חלק מהם מצאו את מותם במחנות השמד.
סבתי, סופי צ'רניאק, בתו של אוסקר ונכדתם של מאיר ותרצה להמן, הייתה אישה שומרת מצוות וחדורת מוטיבציה. היא למדה באוניברסיטה של מיינץ שבגרמניה, ולימים היא נישאה ליהודי ממוצא רוסי. לאחר נישואיהם עברו בני הזוג להתגורר בסמולנסק שברוסיה. זמן קצר לאחר עלייתם של הבולשביקים לשלטון ברוסיה, סבי נושל מנכסיו והמשפחה על ארבעת ילדיהם, ברחו מרוסיה לגרמניה. המשפחה במיינץ קבלה אותם בזרועות פתוחות.
ב 1.1.1933 עם עליית כוחם של הנאצינליסטים בגרמניה וגדודי הסער, גברה שנאת היהודים, ומשפחתה של סבתי קיבלה החלטה, לא עוד. למודי ניסיון ממאורעות המהפכה הבולשביקית, הם מיהרו לצאת מגרמניה ולעלות לפלשתינה.
סבתי ומשפחתה עלו לפלשתינה ב 1933. בהגיעה לפלשתינה, סופי צ'רניאק, סבתי, הצטרפה ל"הסתדרות נשי המזרחי" ואחר כך ל"ארגון נשי מזרחי". את חייה היא הקדישה לחינוך בני הדור הצעיר לאהבת המולדת. בהמשך, כחברה ב"ארגון נשי מזרחי", סבתי הייתה בין מקימי מוסד היתומים "אורה" בבני ברק. שם מצאו מקלט גם "ילדי טהרן" שנמלטו מצפרני הנאצים. בהמשך, היא הייתה ממקימי "אחוזת שרה", בבני ברק, שם נקלטו ילדים עולים מארצות הגולה, חלקם במבצעי הצלה חלקם ללא הורים. וכן ילדי הארץ.
סבתי הייתה מודאגת כשקיבלה ידיעות על גורל יהודי גרמניה, מחנות הריכוז והתוכנית להשמדת היהודים. היא שיתפה אותנו, נכדיה, במחשבות ובחשיבות המדינה שלנו, שהוקמה כמקלט לעם היהודי. היא סיפרה לנו על אחיה, אחותה, בני דודיה, ודודתה שנספו בשואה, ואנחנו היינו שותפים מלאים לרגשי הצער. לעולם לא אשכח איך בכינו יחד אתה על אבדן קרובינו היקרים.
סיפורם של הנספים לבית להמן מתועד בספר שראה אור בארה"ב באנגלית – Faith at the Brink . הספר נכתב על ידי Oscer M. Lehmann בנם של מאיר מקס להמן, אחיה של סבתי, והדי להמן אשתו, שנספו בברגן בלזן. אמנם המשפחה הזאת ברחה עם שלושת ילדיהם ממינץ לאמשטרדם. אבל ידם של הנאצים השיגה אותם גם שם. הזוג וילדיהם, קוני, טוני ומאיר מקס, נשלחו מאמשטרדם לברגן בלזן. שני בני הזוג נספו שם בשנים 1944/5 והילדים ניצלו.
היום אני מדליקה נר לזכר שבעה קרובי משפחתי, צאצאיו של הרב ד"ר מאיר להמן, שנספו בשואה הנאצית, במחנות הריכוז ברגן בלזן, וטרזין.
להלן שמות הנספים במחנות ריכוז, ושיוכם המשפחתי
אֶמי סוטין להמן. אחותה של סבתי, נספתה בטרזין, 1942.
מקס והדי להמן. אחיה של סבתי ואשתו, נספו בברגן בלזן, 1945.
אֶמה פרינס להמן, בתו של הרב ד"ר מאיר מקס להמן ודודתה של סבתי, נספתה בברגן בלזן, 1945.
מֶהטה פוזן להמן ובעלה אלי פוזן. אלי, בן דודתה של סבתי, נספה ב 1944 בברגן בלזן. אשתו, מהטה להמן, נספתה בברגן בלזן ב 1945.
יעקב פוזן, בנם של מהטה ואלי פוזן, נספה בברגן בלזן ב 1944.
יהי זכרם וזכר ששת המיליונים שנספו בשואה, ברוך ונצור בליבנו לעד
תודה על ההקשבה,
תרצה הכטר
הצלחה 