הרושם הראשוני הוא של רומן רווי פרטים הסטורים מרתקים ומעוררי הערצה אודות הישגיו של תומס גלובר ביפן במשך 52 שנים. למרות שקורותיו של גלובר מצויים בוויקיפדיה, אין כמו רומן היסטורי איכותי להגיש לקורא תמונה צבעונית איכותית על האיש, וחשוב מכך, על התקופה בהיסטוריה של יפן.
קראתי בעניין רב את הארץ הטהורה. אני מודה שנשאבתי לתוך רומן היסטורי זה, אודות יפן שטרם הייתה לאומה מודרנית. עם זאת עליי להודות שחלק מרומן מרתק זה דורש ריכוז רב, במיוחד הפרטים הנוגעים להתפתחויות הפוליטיות – מרד במוסכמות מסורתיות והפלת המשטר החונק של הסמוראים, המיקאדו והשוגון. לעצם העניין, הארץ הטהורה נע סביב אדם ושמו תומס בלייק גלובר (1911-1838). גלובר נולד וגדל באברדין, סקוטלנד. בגיל 21 גלובר התקבל לעבודה בחברת סחר ענקית – ג'רדין מתיסון – ועבר לחיות בנגסאקי, יפן (1859). את חייו סיים בטוקיו. אלן ספנס, המחבר, מפגיש אותנו בתחילה עם תומיסבורו גלובר, בנו של תומס גלובר, גיבור הספר. והשנה היא 1945. תומיסבורו מתגורר בבית מפואר שנבנה ליד נגסקי על-ידי אביו, שנים רבות קודם לכן. העיתוי – לאחר הטלת פצצות האטום על הירושימה ונגסקי, והחרבתן. בהמשך, ספנס מחזיר אותנו למחצית המאה ה- 19, התקופה בה החל גלובר את הקריירה שחו ביפן.
הרושם הראשוני הוא של רומן רווי פרטים הסטורים מרתקים ומעוררי הערצה אודות הישגיו של תומס גלובר ביפן במשך 52 שנים. למרות שקורותיו של גלובר מצויים בוויקיפדיה, אין כמו רומן היסטורי איכותי להגיש לקורא תמונה צבעונית איכותית על האיש, וחשוב מכך, על התקופה בהיסטוריה של יפן.
גלובר הצעיר ניחן באישיות מעודנת. בה בעת יש בה סקרנות ומוטיבציה "לטרוף את החיים" ולהגשים חלומות שמעטים, אם בכלל, טוו והגשימו. בגיל כה צעיר ועם יכולות בלתי נתפסות, גלובר כובש את העולם, תרתי משמע. תוך שנים מעטות יוצא לו שם של מצליחן, בעל חזון, וחוש מסחרי יוצאי דופן, בעל כישרון לשפות, בעל אינטואיציה, ומעל לכל – יכולת לחזות מראש את סיכוייו בעסקה, ולבחור באופציה המתאימה. כושר התמרון שלו ביחסי אנוש ובעולם המסחר הוא כה יוצא דופן, שהוא מצליח לחולל תמורות היסטוריות משמעותיות במבנה החברתי, תרבותי ופוליטי של יפן, שיהפכו אותה לבסוף לאומה מודרנית.
עמיתיו היפנים של גלובר העניקו לו כינוי יפני – גוראבה. במהלך חייו כיכבו לצדו מספר נשים שהטביעו חותם על אישיותו, כמו גם חברים ואויבים. הכינוי גוראבה הלם את אישיותו יותר מהשם שניתן לו בלידתו, גלובר. זאת מהסיבה שגלובר השתלב והתערה היטב בסביבה החברתית היפנית שבתוכה הוא חי. הוא הזדהה עם מאוויי השבטים והסמוראים, שאל מול הישגיהם הטכנולוגיים והמסחריים של חברות הענק – שהגיעו ליפן ממדינות כמו בריטניה, ארה"ב, צרפת והולנד – היה ברור למקומיים הללו שיפן חייבת לעבור מטמורפוזה ולהפוך לאומה ככל האומות המודרניות. היה זה גלובר שסייע למקומיים להיפטר מהמבנה החברתי והפוליטי המיושן שאבד עליו הקלח – שלטון היחיד של הקיסר (המיקאדו) ושלטון השוגון. גלובר היה לגורם ממתן בין השבטים היריבים של יפן, והיה מעורב במאמץ למציאת פתרון שיעלה את יפן על דרך המלך, כך שתהפוך לאומה מודרנית.
עובדתית, מרבית החברות העסקיות הזרות שהשתקעו ביפן, הגיעו לכאן כדי לצבור הון או כדי להגשים שאיפות קולוניאליסטיות. במובן זה גלובר לא היה שונה מהם. גם הוא קיווה להצליח ולהגיע למעמד של איל הון. ואמנם, הוא צבר הון רב, הפסיד הון רב, וחוזר חלילה. לצד עיסוקיו כיזם בעל שאיפות בעולם המסחר, גלובר חושף אישיות רגישה כלפי חבריו ושותפיו המקומיים, ובמיוחד כלפי השאיפות של השבטים לקעקע את האפיונים הימי ביניימיים של יפן באותה תקופה, ולהתפתח כמדינה מודרנית. ראויה לציון התייחסותו ורגישותו של גלובר כלפי הנשים שבחייו. אל כולן הוא התייחס בכבוד, התעניין בגורלן, העניק להן יחס הוגן, והשתדל לפצות אותן על כל עוגמת נפש שגרם להן.
עניין רב מצאתי בתיאורים שבספר המתייחסים אל התרבות ומנהגי המקום, האמונות, הנורמות החברתיות, השמרנות האדוקה והיופי האסתטי שהיפנים סגדו להם. התפעלתי מתיאור הטקסים, לרבות טקס ההוצאה להורג, והתפקיד שניתן בהם לנדון למוות עצמו, מה שאפשר לו למות בכבוד. התפעלתי גם מהפרטים הכלולים בהכנסת אורחים, שהייתה נהוגה ביפן באותם ימים של המאה ה- 19. מנהגי הכנסת האורחים ב'ארץ הטהורה' היו שכיחים באותה מידה באירועים חברתיים ועסקיים. הכנסת האורחים הייתה מלווה באווירה של הדרת כבוד ואירוח כיד המלך. לעתים קרובות, נמשכו המפגשים שעות על גבי שעות, והיו מלווים בסיור באחוזות המטופחות של ראשי השבטים. כל אלו היו חלק בלתי נפרד מהכנסת האורחים המסורתית, והעצימו את משמעות המושג "הארץ הטהורה".
מעל לכל, הרומן ממחיש את אופיים של היפנים, ומקומם המרכזי של הכבוד והדבקות בעקרונות המהווים חלק בתרבותם. אחד המאפיינים בתרבות היפנית הוא הקיצוניות. איפיון זה תופס מקום נכבד הן בהענקת כבוד לאחרים והן בנטייה לאכזריות קיצונית. גם בתחום האסתטי – כאז כן כיום – ניכרת קיצוניות: כולנו מזהים כיום את היופי האסתטי של הפארקים והגנים המרהיבים שהיפנים מטפחים, את האסתטיקה המיוחדת שהם משקיעים בעטיפות של מתנות למיניהן ומוצרי בר-קיימא, לרבות דברי אמנות.
הופתעתי מהסיום המרגש של הספר. במעבר חד לתחןם האישי והפרטי של גלובר, הרומן מספe מידע אודות מערכת היחסים של גלובר עם הנשים שעמן הוליד את ילדיו. את המעבר החד הזה ניתן לדמות ליצירה מוסיקלית קלאסית המסתיימת באקורד כובש ומרגש. אכן סיפורו האישי של גלובר מרגש מאין כמוהו. מאחורי היזמות העסקית שאפיינה אותו, מסתתרת אישיות מכבדת ורגישה של אדם מהזן הנדיר.
לסיכום, יפן של אז איננה יפן של ימינו. ואת זאת ניתן לייחס במידה רבה לזכותו של גלובר. הישגיו כוללים הכנסת כלי נשק חדישים לשימוש ביפן, יוזמה שגלובר השקיע בהשגתה אומץ רב והון עצמי. גלובר היה אדריכל הרעיון שיש לצייד את היפנים בספינות מלחמה ומספנות שנבנו ויובאו ליפן לרוב במימונו האישי. זאת עד אשר התפתחה תעשיית הייצור המקומית של תוצרים אלו. גלובר היה מי שיזם לייבוא מסילות ברזל ליפן, לרבות קטר הפועל על מנוע קיטור. מזקקת הבירה שגלובר הקים פעלה גם במאה ה- 20. הוא הקים גם מכרות פחם משוכללים ובערוב ימיו נעשה שותף פעיל בתעשיית הרכבים מתוצרת מיצובישי (שלושה כוכבים ביפנית). כאמור, מעל לכל אלו נרשם לזכותו של גלובר המעבר ההדרגתי של יפן ממעמד של מדינה ימי ביניימית למעמד של מדינת לאום מודרנית.
אני מצדיעה לאלן ספנס על התחכום שבכתיבתו, העניין שהוא מעניק לקורא, והמידע ההיסטורי אודות יפן. התענגתי על הסגנון המרתק שבאמצעותו ספנס מתאר את מהלכיו וקורותיו של האיש, שהמורשת שהותיר אחריו ראויה לטיפול ספרותי שכזה הבחינות. שכן גלובר היה ציר מרכזי בתמורות שעברה יפן ממצב צבירה של ארץ טהורה ומנותקת, למעמד של אומה בעידן המודרני של המאה ה- 20 והלאה – לטוב ולרע.
רלבנטי להוסיף לכאן שורות מדבריה של שונית שחל-פורת (עמ' 448):
קו התפר בין יפן המסורתית ליפן המודרנית הפך לקו השבר בתולדות יפן … האם ייתכן שהמערב הגיע לארץ טהורה וטימא אותה? החזון היה לכונן מדינה מודרנית, חזקה, אומה בין אומות העולם, והמערב הביא ליצירת מכונת מלחמה אכזרית … זוהי בדיוק גדולתו של הספר הארץ הטהורה – העובדה שהקריאה לבירור נוקב זה מגיעה הפעם לא מהוגה יפני, כי אם מסופר בן המערב, שאינו מומחה ליפן בהשכלתו…
אלן ספנס, הארץ הטהורה (2006). תרגם מאנגלית, ג'וד שבא. (פן הוצאה לאור, ידיעות אחרונות, ספרי חמד,451 עמ').
הצלחה 