צפיתי בתכנית "מבט שני" (6.3.2011) ששידרה את "מי רצח את אבא?". הסרט המדהים הזה תיאר בפרטי פרטים כמה מהדילמות הקשות הרודפת את בנותיו של ג'ו אלון, ובזמנו גם את אימן ז"ל, בהקשר לשאלת הרצחו של אבי המשפחה, ג'ו אלון. לא עברו מספר דקות מתחילת הסרט וחיש קל העלו לשידור כמה מרואיינים, אמריקאים וישראלים. הבולטים ביניהם, מפקד טייסת חי"א לשעבר, האלוף יעקב אגסי (שהיה לי הכבוד לשרת בטייסת בזמן שהיה מפקדה), וד"ר אורי מילשטיין (שתקופה מסויימת לימדנו באותו מוסד אקדמי, עמיתים למקצוע).
מחקר על מלחמת יום הכיפורים
לפני כחמש עשרה שנה סיימתי עבודת מחקר לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה שעניינה הוא המיתוסים שרקמה החברה בישראל סביב מלחמת יום כיפור וכיצד הם שירתו קבוצות אידיאולוגיות בחברה הישראלית. לאחר הצפייה בסרט שאלתי את עצמי האם כל מה שרואות עיני בסרט זה אינו אלא מיתוס? מי מעוניין בכך? האם המניע הוא "ניפוץ פרות קדושות"? אבל למה לעשות זאת על גבן של בנות משפחה ששכלה את אביהן לפני 38 שנה?
ספריהם של בראון ושל אלי זעירא
בעבודת הדוקטורט לא עסקתי בהיבט הצבאי של מלחמת יום כיפור. הקרבות, המהלכים המדיניים שקדמו למלחמה, התזכירים ופרוטוקולים מדיניים למיניהם לא היו חלק מחומרי המחקר. כאמור, בדקתי טקסטים שונים כדי להבין איך פועל הנרטיב סביב אותה טראומה היסטורית. האם כולם מגובשים סביב נרטיב אחד? וכיצד נרטיבים של קבוצות אידיאולוגיות בולטות היו שונים אלו מאלו במהלך השנים שחלפו מאז המלחמה?
למרות שבמחקר שלי לא עסקתי בצד הצבאי של מלחמה זאת, בספרייתי הפרטית ישנם מספר ספרים שקשורים למלחמה. ביניהם, ספרו של אלי זעירא "מלחמת יום כיפור: מיתוס מול מציאות" משנת 1993 המוקדש לרעייתו, אתיקה, "העומדת לימיני כסלע איתן מול כל נחשולי סערות החיים". וכן הספר שכתב מי שהיה שלישו ומזכירו של משה דיין, אריה בראון "משה דיין במלחמת יום הכיפורים", שפורסם ב-1992 ואף הוא מוקדש לבן משפחה, אביו המנוח של בר און, "מחלוצי העלייה השלישית ומראשוני המתיישבים בעמק יזרעאל". אגב, שני הספרים יצאו לאור בהוצאות הקשורות למו"ל "ידיעות אחרונות".
יש לראות בשני ספרים אלו שני קצוות על גבי רצף של נקודות מבט – האחת, של זעירא, מציגה תמונת מצב מנקודת מבטו כראש אמ"ן, על כל מה שהתרחש בין אמ"ן לבין הדרג המדיני. והשניה של בראון, מציגה תמונת מצב המתארת כיצד מתנהל משה דיין באותה תקופה. קשה לומר שהאחד אמין יותר מהשני. אולם כשיש ביד שני טקסטים מצויינים, ניתן להצליב ביניהם ולנסות לקבל תמונה חדה יותר.
מה המסר של "מי רצח את אבא?"
הפרויקט שהונצח ב"מי רצח את אבא?" מטלטל את הצופה כשלפתע מתגלים לו "סודות מדינה". הצופה בסרט אמור להבין כי ייתכן שג'ו אלון "ידע משהו" והיה צריך לחסל אותו (בעצה אחת ישראלית-אמריקנית) כדי שה"סודות" לא יתגלו ברגע כל כך קריטי כמו ערב מלחמת יום כיפור.
מה ידע ג'ו אלון שגרם למדינה לדאוג לחיסולו?
בסרט מתראיינים מספר עיתונאים וחוקרים שהבולטים מביניהם הם אגסי ומילשטיין, שטוענים שאלון ידע משהו הקשור ליחסי ארה"ב-ישראל-מצרים והמזה"ת. מעל התרחיש מרחפת דמותו של מזכיר המדינה האמריקני דאז, הנרי קיסינג'ר, שהיה עסוק באותה תקופה בדילוגים בינינו לבין המדינות היריבות.
בנימה קצת אירונית אפשר לתאר זאת כך: מטרת הסרט הייתה להציג בפני קהל הצופים ה"שבוי" בביתו זוית ראייה שלא הכרנו עד היום. ליתר דיוק – להבהיר שמדינת ישראל הסכימה לאפשר למצרים "ניצחון קטן" במסגרת הברית הבין-מדינתית הזאת. ארה"ב רצתה לשלוט באזור ולהוציא את מצרים מתחת שליטתם של הרוסים. דרושה הייתה יוזמה כמו מלחמה שבה נוכל "לרצות" את המצרים על ה"תבוסה" שלהם מול ישראל במלחמת 1967. אם זאת האמת, זה נשמע רע. למרות זאת, גם אלוף במילואים יעקב אגסי, שאותו אני מכבדת וזוכרת כמפקד טייסת מעולה, וגם אחרים ובעיקר ד"ר מילשטיין (שהישגיו ראויים לשבח אבל משום מה לגבי מסקנותיו תמיד פורצת מחלוקת קשה) אמרו מפורשות דברים בסגנון זה.
אינני מקבלת את הטענה (ובפתחה של שנת 2017 יש סיכוי שנדע קצת עובדות ולא השערות ותיאוריות קונספירציה)
אדרבא, אני שולחת את בנות משפחת אלון לספרו של אלי זעירא – שלפי מה שנאמר במסגרת הפרויקט "מי רצח את אבא" הוא, זעירא, אינו מוכן להשיב לשאלותיהן בראיון פנים-אל-פנים. שיקראו בספרו מספר פרקים ויחשבו על העניין במבט מחודש.
אסתפק בהצגת מבחר קטעים.
בראש ובראשונה (אלי זעירא פרק 8) – "שר הבטחון צופה מלחמה במחצית השנייה של קיץ "1973. החל מעמוד 104 "השאלות שאני מציג הן: מדוע לא נהג כך בין 21.5.1973, המועד שבו ניבא (משה דיין) מלחמה במחצית השנייה של הקיץ, ועד סוף ספטמבר? מדוע לא קבע תאריכים שבהם תוצגנה לו תוכניות המלחמה של צה"ל?.., מדוע לא נקט בכל הצעדים שהוא קבע שהם הכרחיים לשלב ההכנה למלחמה?…" עמ' 106 "מאומה מכל זאת לא נעשה!… לעובדות הללו קיימים שני הסברים אלטרנטיביים. הראשון הוא שתוך זמן קצר אחרי שדיין אמר מה שאמר ב- 21 במאי, הוא "ירד מהעץ"… אילו התייחס דיין לתחזיתו שלו עצמו ברצינות, האם היה מאשר החלפתו של אריק שרון בשמואל גונן, קצין צעיר שמעודו לא היה אלוף פיקוד?.. צריך לזכור שמדובר כאן במינוי מן החשובים ביותר שהיו אז בצה"ל. ההסבר השני הוא בתחום הרשלנות…" עמ' 108 "בשנים שעברו מאז מלחמת יום-הכיפורים, שאלתי את עצמי מדוע שר הבטחון לא עשה את המוטל עליו ולא פיקח על הכנות צה"ל למלחמה. ההסבר של התרשלות והזנחה אינו מתקבל על דעתי… הוא אינו עולה בקנה אחד עם התעמקותו בנושאים שונים באותם חודשים של קיץ 1973… " עמ' 110 "דיין היה תלמידו של בן גוריון. ממנו למד ששר הבטחון הוא מפקדו של צבא ההגנה לישראל. ממנו גם למד שהערכות מצב מדיניות-בטחוניות עושה שר הבטחון באופן אישי ואינו נשען על הערכות קציני הצבא…. מידת הצדק והיושר דרשה שהוועדה תטיל אחריות אישית לא רק על הרמטכ"ל, אלא גם על שר הבטחון ועל ראש הממשלה…. (גם ההמשך מעניין מאוד וכדאי לקרא מה שהוא אומר). עמ' 231 "הסיבות שבגללן לא ציווה שר הבטחון על גיוס יחידות המילואים, כפי שהציגן בפני ועדת אגרנט, היו שתיים, הראשונה מדינית והשנייה צבאית. הנימוק המדיני להימנעות מגיוס מילואים, היה החשש שישראל תואשם על ידי ארצות הברית וברית המועצות בגרימת מלחמה, אותה יציגו מדינות ערב כהתקפה מקדימה על ישראל כתגובה על גיוס המילואים של צה"ל."
לאור דבריו אלו של זעירא, תמוה בעיניי איך יכלו המרואיינים בסרט לקרא כל כך לא נכון את דבריו של משה דיין המופיעים בפרוטוקול של ועדת אגרנט (ומצוטטים בספרו של זעירא)??? אילו סימוכין מביאים המרואיינים לדבריהם כאילו זאת תגלית מוצקה הנחשפת "לראשונה כאן, בסרט" (!)? מה הסימוכין להבנה שקיימת הייתה איזו שהיא הסכמה של מדינת ישראל לתת למצרים "ניצחון קטן"…… הסרט (והמרואיינים מילשטיין ואגסי) לא סיפק לנו תימוכין מוצקים למסקנה שכזאת. לא מיניה ולא מקצתי.
גם בראון כותב בספרו, בעמ' 60 – "ב- 5 באוקטובר 1973 הציע שר הביטחון לבקש מן האמריקנים לשאול את הרוסים למה הם נוסעים הביתה (יוצאים ממצרים) והסביר "בקונטקסט של השאלה הפוליטית – זה טוב לנו, שהאמריקנים ישאלו את הרוסים.. שהם יגידו בביטחון של מאה אחוז שישראל לא עומדת לתקוף" ובהמשך "אני בעד זה… צריך כעת לנסות לשבור את מעגל הקסמים הזה ולומר לאמריקנים שני דברים: מצידנו אין שום ריכוזי ארטילריה וקידום כוחות וידיעות אחרות שמחשידות. ביחסים שיש לנו עם קיסינג'ר, אפשר לבקשו לפנות לדוברינין ולומר לו שישראל לא עושה כלום…."
סיכומו של דבר, הרושם שלי בעת כתיבת הרשימה הוא שמדובר לכל היותר בתסריט בלשי כמו אותם סיפורים ידועים שבראשם עומד שרלוק הולמס. רק חבל שבמקום להקל על סבלן של הבנות לבית אלון המסקנות הללו רק מחריפות את הסבל ללא צורך. גם מדינת ישראל יוצאת רע מאוד בסרט, ובשורה התחתונה, לא מספקים לקהל הצופים נימוק אחד משכנע שאכן כך הם פני הדברים.
מקורות נוספים:
הצלחה 
קונספירציות יש לאין ספור כמעט בכל ועל כל נושא. לגבי המקרה הנוכחי,אני מכיר די טוב את אורי מילשטיין ועבודתו. מילשטיין לא ראוי לשום התייחסות רצינית. בעצם, מילשטיין לא רואי לשום התייחסות נקודה. הייתי כותב דברים הרבה יותר קשים אבל אני מעדיף להישאר מנומס.
יפה מצדך שאתה מנומס, אורי. קרן נויבך ישבה באולפן הערוץ ה-1 כדי לעורר דיון בעקבות הסרט וגם היא הייתה מאוד מנומסת. מה יהיה?
השימוש של דיין בטיעון שגיוס מילואים מצד ישראל יציג אותה בעיני ארה"ב, לפחות, כמחרחרת מלחמה אין לו על מה לסמוך. שהרי ניתן היה לגייס מילואים חיוניים באופן סודי כמו אנשי ארטילריה חיוניים לתוכנית חיל האוויר לנטרל בסיסים של טילים נגד מטוסים ולא עשו זאת. כשפרצה המלחמה לא יכול היה חיל האוויר לפעול לפי תוכניתו בגלל זה.
אורי, למען הדיוק, לא אני קבעתי שכך היה אלא אלי זעירא ובראון גם יחד. הרי שנינו מכירים היטב את אופיו של המחקר המדעי – הוא נבנה אבן על אבן. אלו שכתבו זאת – בראון וזעירא – עדיין בחיים. אילו היית שואל אותם, זה מה שהיו אומרים לך.
תרצה,
שוחחתי לפני חודש עם אלי זעירא ולא זה מה שהוא אמר לי. הוא דיבר על הסוכן הכפול ועל הקונספציה. אני הצגתי בפניו את תיאוריית הקונספירציה והוא לא נפל מהכסא
אורי, קרא גם את גילויו של תא"ל במיל. רן פקר, ישראל היום (ישראל שישבת עמ' 31-35).
התחשק לי לומר שאני מתביישת להיות אזרחית במדינה כזו שטובת אזרחיה תמיד במקום האחרון, אך –
אין זה פלא:
במדינה בעלת אוריינטציה שמאלנית מובהקת, פרו-פלשטינאית באופן קיצוני, אין לי ספק שבכול מוסדותיה שתולים אנשים חורשי רעה בעלי אינטרס מובהק להשמדתה מהיסוד.
לא פלא זה שדיין זל"ל (זכרו לא לברכה) שלצערי רחובות בעירי קרויים על שמו, מכר את דם החיילים בתמורה לנזיד עדשים מצחין שהוכן ע"י הממשל האמריקאי דאז.
מסתבר כי אין גבול לאוטו-אנטישמיות בדמותיהם של קיסינג'ר אז וכיום גולדסטון.
חבל שג'ו אלון היה צריך לשלם את המחיר – לו ידע שדבר לא ישתנה במדינת ישראל המתפוררת בגלל העוכרים שבה ובגלל הערב רב האנטי-קיומי שהיא מאפשרת בתוכה.
יהי זכרו ברוך
מיטל, רבים כמוך מאוכזבים וכואבים את המצב הנוכחי בו טובת האזרח נדחקת לקרן פינה. במדינות נאורות המדינה משרתת את האזרח ודואגת לו קודם כל. גם גלעד שליט הוא אחרון האינטרסים של המדינה שלנו.
אבל אני לא התרשמתי שתיאוריית הקונספירציה שהוצגה ב"מי רצח את ג'ו" נשענת על בסיס מוצק כלשהו. למרות זאת הייתי מצפה שהמדינה תעשה הכל כדי לסייע לבנותיו של אלון למצוא קצה חוט לרצח שלו. היחס כלפיהן גובל כמעט בניכור. אני משוכנעת שלמדינה ידוע מה עלה בגורלו כפי שידוע היטב מדוע לא משחררים את גלעד שליט. משהו מסריח כאן מאוד. למרבה האירוניה, אורי מילשטיין הוא הדון קישוט הקבוע שנחלץ לפתור אירועים "סתומים" וגם את הפרשה הזאת. אבל אין הוכחות בידיו.
תרצה
מהכתבה מאוד משכנע שהעומדים בראש מוסדותיה יודעים היטב את העומד מאחורי הרצחו של גו אלון.
אני שוכנעתי כמו גם ייתר חברי שלא מדובר בארוע טרור כפי שניסו להציג זאת.
מה שכן מאוד מכעיס הוא שקיימת אינפורמציה שלא מסופקת למשפחת הנרצח , סיטואציה המעמידה באור שלילי ומופחת אמון למוסדות המנהלים את המדינה.
אנשים העומדים בראש מוסדות אלו צריכים תמיד לזכור שהם נמצאים שם בשם האנשים החיים במדינה ולא בשם המדינה. מדינה זה אנשים. לאנשים שחיים במידה יש זכות מלאה לקבל מידע גם על התנהלות פגומה של העומדים בראשה. רוצה להזכיר שוב – אתם נמצאים שם למעלה בשביל מליוני אנשים החיים בה ואין לכם כל זכות ייתר -אם טעיתם יש להציג את הטויות לשיפוטו של העם.
דוד, מה שהבנתי מדבריך הוא שהאזרח קודם למדינה. הוא במרכז ועל המדינה לשרת אותו ולהירתם למענו.
היבט מעניין נוסף שקשור לפרשת ג'ו אלון ושלא עלה עד כה בדיון אבל היה בסרט הוא: ארכיונים אינם נפתחים לעיון הציבור לפי חוק, אלא לאחר עשרות שנים.
אז הנה לנו חוק שמשרת את מוסדות המדינה ולא אותנו….
אל תתפלאו על כלום מול עיננו מעל חודש ימים מתרחשים ארועים דומים,אכן יש בקרבנו אנשים חורשי רע חתרניים כמו אנשי הקרן לישראל חדשה שטורחים כבר מעל לחודש לדרדר את המצב הפנימי,יחסינו עם מצרים ונראה מה עוד וכל זאת בגלל שהנשיא אובמה הודיע שנתניהו יפריע לו בבחירות בקונגרס.אם לא חוקרים פרשיות אפלות בהסטוריה הן חוזרות ושבות בדרכים אחרות.ובקרבנו פועלים אנשים שכל מטרתם הרס המדינה.והנה ברגע זה למשל אני תחת מעקב,וחודרים לי למחשב.כי אנחנו מדינת משטרה.
נניח שאלון נפל קורבן לסחטנות על רקע אישי (אפשרות יותר סבירה מטענת הכתבה). האם במקרה זה נכון לחשוף את הפרשה? האם הבנות מוכנות לגלות עובדות לא נעימות על אביהן? ובמקרה זה – אולי צודקים אלה שרוצים להגן על שמו של אלון?
לפי מה שהבנתי מדבריהן בסרט התיעודי הן מוכנות לדעת את האמת – וכל האמת.
אמי ואחותי ראו את הכתבה והתרשמו ממנה, והגעתי לפוסט הזה במסגרת חיפוש תשובה הולמת (תוצאה ראשונה בגוגל…).
לצערי, הפוסט פשוט מנוסח רע. העריכה היא רשלנית למדי (בראון או בר און), וזה בא לידי ביטוי בעיקר בפיסקה הארוכה להחריד מדברי זעירא (באמת צריך את שלושת סימני השאלה?). אבל מה שבעיקר מתפספס זה הטיעון.
א. רוב הדברים שאת מביאה מציבים בסימן שאלה את התנהגותו של דיין לפני המלחמה, ופוסלים את אופציית ההתנהגות הרשלנית. אני מבין שאת מנסה לטעון כנגד תיאוריית הקונספירציה, אבל האם משפט כגון "ההסבר של התרשלות והזנחה אינו מתקבל על דעתי" לא מחזק אותה, כמספקת הסבר אלטרנטיבי? לכן לא ברור מדוע הובאו הציטוטים האלה דווקא כתגובה לטענות הכתבה.
ב. המשפט "איך אפשר לקרא כל כך לא נכון את דבריו של משה דיין המופיעים בפרוטוקול של ועדת אגרנט" תלוש לחלוטין. האם הוא מתייחס למשהו שזעירא כותב? ומהם דברי דיין שנקראו כה לא נכון ואיך זה קשור לטיעון?
ג. האם המשפט שמתחיל ב"אילו סימוכין" קשור בצורה כלשהי לפיסקה הארוכה שקודמת לו? כי אם כן, הקישור לחלוטין הלך לאיבוד.
סליחה על הביקורתיות, אבל ניכר בפוסט שכתבה אותו מישהו שמבינה בסוגיה, וחבל לי שזו התוצאה הסופית.
העריכה טובה יותר בגרסה שהופיעה ב"חדשות מחלקה ראשונה" – http://www.news1.co.il/Archive/003-D-58443-00.html
אולי לאחר שתקרא גרסה זו יהיה לך ברור יותר מה רציתי לומר ועל מה הסתמכתי.
לצערי זה לא יותר ברור, אבל תודה בכל זאת.
בקריאה חוזרת אני מבין ש"דברי דיין בועדת אגרנט" הם הנימוק המדיני שמובא מפי זעירא, ושהטענה מופנית ליוצרי הסרט. האם הם פירשו פרשנות מעוותת של דברי דיין, או שהם הניחו שהוא פשוט שיקר בועדה?
ראובן – כמי שמתמצאת בעריכת מחקר אקדמי, אין טענות תקפות אלא אם כן הן ניתנות לביסוס על פי חומר כתוב שפורסם או מסמכי ארכיון שהותרו לפרסום. לכן אני נצמדת לספרו של זעירא ולספרו של בראון – שעל אף שלשניהם עמדות שונות ואף מנוגדות מטבע הדברים באשר למה שקרה ובאשר לתפקודו של דיין ערב המלחמה, שניהם מציגים בספרם אותה (!) גרסה לגבי דיין: דיין הוא שר הביטחון ועליו רובצת האחריות. הוא לא רצה שיחשידו את ישראל כמחרחרת מלחמה. (ב-1967 זו הייתה הבעייה של ישראל, עד היום יש לא מעט טענות שהפתיח למלחמה ההיא היה תקיפה של ישראל ושזו לא הייתה "מכה מקדימה").
אילו המרואיינים בסרט היו חושפים גם מסמכים חדשים, במקביל לטענה החדשה שהעלו שם, ניחא. אבל הם לא עשו זאת. לכן, מה שמציגים זעירא ובראון נחשבים לעת עתה כאסמכתאות תקפות להסבר מדוע דיין לא עשה מאומה כהכנה למיתקפה – למרות שבמאי אותה שנה כבר ניבא שהמצרים ו/או הסורים יפתחו במיתקפה.
קונספירציה הוא מינוח שיכול לכסות על אמת פשוטה.
לשקר פנים הרבה(כגון שעל דבר כסף יכולים
להגיד זהב)אך האמת אחת היא.מה שנאמר בזו התכנית הוא אפסי לעומת מה שלא נאמר בה.
מדינתנו הקטנטונת והמיפעל הציוני יהודי יודע
לקחת משנה זהירות, ידוע שהיה מחדל ואף טיוח
ושפיחת דם נקי.אך מרוב חכמות ומחקרים שכחנו שהמלך הוא ערום וערמומי.דיין וגולדה עשו עסקים.
רוצה לומר שמכל ההכחמים בסיפרו של אנדרסן רק הילד "התם" אמר שרואים למלך את הבולבול!
ברצוני להזכיר לד"ר תרצה הכטר כי
התזה המתבקשת מהסרט שראינו היא:-
"היה הסכם לתת למצרים נצחון" מטבע
הדברים אם היה, היה זה הסכם חשאי
אשר כל הוכחה לו – נמחקה, עם חלוף
השנים צצות ראיות , ואינטלקטואלים
אמיצים אשר מוכנים לבדוקולהתמודד
אתן- לצערי לא השתכנעתי כי הנך עשויה
מחומר זה .
ראשית, לא חקרתי את הפרשה. שנית, התחלה של כל מחקר מדעי היא סימוכין ממקורות מהימנים. כאן הצגתי שני מקורות שהכותבים אותם מהימנים על כולנו כחוקרים – מרדכי בר און ואלי זעירא.
כל עוד אין לך מקורות מהימנים אחרים אל תטען שהמידע שהצגתי כאן אינו "עשוי מחומר זה".
וראה גם :
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1226763.html
http://www.israelhayom.co.il/site/newsletter_opinion.php?id=6107
http://cafe.themarker.com/post/2737732/
תרצה, אם אחרי שתקראי את הקישור הזה, עוד תמשיכי להאמין לשטויות שהמערכת האכילה אזרחים עשרות שנים, אז, כנראה, קיימת בעיה קשה בהבנת הנקרא. זעירא נוכל, שהיה צריך לשבת בכלא במדינה מתוקנת. הבעיה היא שהוא שותף לסוד, לכן הממסד נותן לו להסתובב. להסתמך על מקורות ישראלים בלבד, או על ועדת אגרנט שהיא שקר גדול, על זעירא, או אלופים המחוברים לשיטה. זאת חובבנות מדאיגה במחקר.
פרסם את זה מחדש ב-הצלחה.