תגית: PERUVIAN

העקביות של יוצאי אשכנז

מונח נפוץ בין יהודי דרום אפריקה: Peruvian. הופתעתי לגלות שבינו לבין פרו, דרום אמריקה, אין כל קשר. מה שהחל כמושג וכראשי תיבות של שמה של קהילה הפך לסטריאוטיפ שהוצמד לה. 

******

בדרום אפריקה התבססה קהילה של יהודים שהיגרו לשם ממערב אירופה – בעיקר גרמניה. מאוחר יותר היגרו לכאן יהודים ממדינות במזרח אירופה – בעיקר פולין, ליטא ורוסיה. בין הקהילות שרר מתח בעיקר בשל נטייתם ההיסטורית של יוצאי גרמניה להתרחק ולהתבדל מיהדות מזרח אירופה. יהודי אשכנז היו יזמים בעלי ממון שהתבססו והתערו היטב בחיי האוכלוסייה הלבנה, השתלבו בגינונים ובתרבות האנגלית בזמן השלטון הבריטי בדרום אפריקה ועשו כל מאמץ להחצין את נאורותם.

ואז הגיעו גלי הגירה של יהודים ממזרח אירופה. למותר לציין שאלו לא התקבלו בידיים פתוחות על ידי אחיהם, יוצאי גרמניה [אשכנז]. היחסים בין הקהילות היו עכורים. יוצאי אשכנז סרבו לסייע לאחיהם ורבים מתוכם הפנו עורף למהגרים ממזרח אירופה.

ליוצאי מזרח אירופה לא נותרה ברירה אלא להתאחד כקהילה עצמאית בנפרד מאחיהם יוצאי גרמניה. יוצאי מזרח אירופה התארגנו וכינו עצמם ביידיש – Polnischer und RussischerYiddische Verein , איחוד יהודים יוצאי פולין ורוסיה, או בקיצור – PERUV. יהודים אלו קיבלו את הכינוי Peruvnics, ומאוחר יותר בהשפעת השפה האנגלית הם נקראו Peruvians, ללא כל קשר עם פרו של דרום אמריקה.

אותה תופעה התרחשה גם בצפון אמריקה. גם לכאן הגיעו מהגרים מגרמניה, כמו משפחת להמן [Lehmann] וכן הלאה, ורק כעבור מספר שנים החלו גלי הגירה של יהודים ממזרח אירופה לצפון אמריקה. מדובר בגלי הגירה של יהודים ששאפו לשפר את תנאי חייהם בעיקר מהבחינה הכלכלית אך גם במישור החברתי-פוליטי.

מה מייצגת הכותרת Peruvians בחיי היום יום?

לאחרונה עסקו סוציולוגים באיתור המקור של המושג Peruvians. סימני השאלה לגבי מושג זה עלו מההנחה הבסיסית שאין קשר בין המהגרים היהודים ממזרח אירופה לפרו של דרום אמריקה. שכן, תשעים אחוז מהמהגרים היהודים שהגיעו לדרום אפריקה בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 באו ממזרח אירופה.

יתרה מכך, בשימוש היומיומי היתה למושג Peruvians קונוטציה שלילית. כל מי שהצביע עליך ואמר את המילה Peruvian התכוון לבזות אותך. מה שצמח כתוצאה מבידול מכוון בתוך יחידה אתנית אחת של יהודים שחיו באותה מדינה, התפתח לסטריאוטיפ המציג את מושא הכינוי כקמצן, מרושע, חסר השכלה וחסר תרבות. הסטריאוטיפ נוצר כאמור על ידי ה"וותיקים" יוצאי אשכנז, שעניינם היה בידול עצמי מקהילת המהגרים יוצאי מזרח אירופה. ברבות הימים ניכסה יהדות דרום אפריקה את הכינוי שהפך לחלק מהסלנג. מקורו הפך לבלתי ידוע ומעטים עמדו על השורש הטמון בכינוי דהיינו – פרו.

רבים כלל לא נדרשו לפשר המקור הזה. הודות למחקר עצמאי של סקרנים – בעיקר סוציולוגים ובלשנים – שעיינו בערכים אנציקלופדיים מתחילת המאה ה-20 הובנה משמעותו המקורית של המושג. מי שהסב את תשומת לבי לביטוי הוא אחד ממכריי, שמוצאו מדרום אפריקה. אחד הסרטונים שקיבל באימייל הכיל הסבר למושג Peruvian. כדרום אפריקאי הוא מעולם לא חשב על שורשי המילה Perubian וההסבר שבסרטון העמיד אותו בפני העובדה שישנו דמיון עז בין המושג הנ"ל לבין המילה "פרו" למרות שאין קשר בין השניים. שכן, לא ייתכן ש 90 אחוז מהיהודים בדרום אפריקה הגיעו מפרו; זה בלתי מתקבל על הדעת .

אפשר להגדיר את התופעה הנ"ל כנטייה של זרם ביהדות [יהדות אשכנז] להזדהות עם מוצאו עד כדי התנשאות כלפי כל מי שאינו מזוהה עם אותו מוצא. יחד עם זאת, אין להתעלם מכך שמדובר בתופעה היסטורית-מתמשכת מוכרת וידועה שראוי להצביע בקצרה על הופעתה העקבית במקומות שונים בעולם המתאפיינת בהתנשאות יהדות אשכנז כלפי יהדות מזרח אירופה.

עידן ההשכלה וראשיתה של התופעה

הפריחה של יהדות גרמניה המכנה את עצמה "יהדות אשכנז" מזוהה עם עידן ההשכלה. בעיצומו של עידן זה ניכרה מגמה של התערות יהודים ליברליים בחברה הארית-גרמנית. הם לאו דווקא התבוללו. תחילה נטשו את המסגרת הנוקשה של אורח החיים האורתודוכסי ובהמשך, כשנפתחו בפניהם הזדמנויות כלכליות, תרבותיות ופוליטיות הם תפסו אותן בשתי ידיים.

יהדות פולין-ליטא-רוסיה לא נהנתה מאותה פריחה והמשיכה להיות מזוהה עם עסקי רוכלות, מסחר ולימוד התורה. הליברלים מביניהם עסקו בכתיבה של פרוזה ושירה והצטיינו בידיעת השפה העברית בעודם משוחחים ביניהם ביידיש. הקירבה הגיאוגרפית בין יהדות גרמניה ויהדות מזרח אירופה ובעיקר ליטא ופולין, כמעט ולא יצרה קירבה חברתית-תרבותית ביניהן. נהפוך הוא. ישנן עדויות רבות להתנשאות של יהדות גרמניה מעל ה"אוסט יודן" (כינוי שהוצמד במאה ה-19 על ידי יהדות גרמניה ליהדות מזרח אירופה, מתוך רצון לבדל אותם מהם). להלן קטע ממכתב של בן לאב שהגר מרוסיה לגרמניה, שנשלח לאחיו לאחר שהמשפחה כולה עלתה לישראל:

[…] אם אתה, מאיר, מוכרח ללכת לבית הכנסת, אין הליכה זאת מביאה עליך בושה, ואין עיני כל מופנות אליך בהשתוממות. לא כך היה הדבר אתי. עלה על דעת אבינו כשהיה עוד בגרמניה, שלא יאות לו להתפלל בבית כנסת של אנשים מסודרים, אלא דווקא במניין של יוצאי פולניה וגליציה המזוהמים והמטונפים – וכאב כן בנו, ולכן הייתי מוכרח ללכת אחריו. כל הטענות והמענות כאפס היו. וכל הויכוחים היו מעין ויכוחי הסרק על האידיש. ומכיוון שבית הכנסת תפש מקום חשוב בחיים באותו הזמן, לכן הייתי בודד גם בנדון זה. כל הצרות הללו לא עמדו ולא יעמדו בדרכך […]

התופעה בישראל

יוצאי גרמניה הגיעו לארץ ישראל והקימו כאן קהילה שזיכתה אותם בכינוי "ייקים". הם לא עשו מאמץ להשתלב ולהתערות באוכלוסייה המקומית. במיוחד בעלי הממון שביניהם. גם הקשר בינם לבין מהגרים ממזרח אירופה היה רופף למדי. למותר לציין שדווקא יוצאי מזרח אירופה וליטא בראשם, דיברו עברית צחה בעוד שאחיהם, יוצאי גרמניה, זכו לכינוי "ייקים" מכמה סיבות, ביניהן הסדר המופתי והדייקנות שאפיינה אותם אבל גם בשל העדר בקיאותם בשפה העברית, שאפיין רבים מהם. ה"ייקים" הפגינו גם בישראל התנשאות מול אחיהם יוצאי מזרח אירופה. מעל לכל – היה זה בן גוריון שלמרות מוצאו המזרח אירופאי, הפיץ את המושג המזלזל – "יהודי גלותי" – כשהוא מתכוון בראש ובראשונה ליהדות מזרח אירופה. וכל זאת בנסיבות של מלחמת העולם השנייה והשואה.

ראש הממשלה הראשון בישראל, דוד בן גוריון העדיף לרומם את מיתוס ה"צבר" ולהנמיך את הפרופיל של ה"יהודי הגלותי" שאינו מפגין "אומץ וגבורה" אל מול פני הסכנה. המושג "יהודי גלותי" נשתל עמוק לא רק בשפה אלא גם בחייהם של צעירים שהתחנכו על ערכים כמו "הקרבה למען המולדת" ו"גבורה פטריוטית".

לסיכום – המיאוס שהפגינו יהודי אשכנז כלפי יהודי מזרח אירופה בדרום אפריקה הוא לפיכך אחד הייצוגים של אותה "גברת". התנשאותה של יהדות אשכנז מול הקהילות של יהדות ספרד היא הסוגיה המטרידה ביותר בתקופתנו; אך ניתן להסבירה בריחוק הגיאוגרפי ובמוצאם של היהודים במדינות מנותקות זו מזו הן פיזית והן תרבותית. ייתכן שגם את המיאוס וההתנשאות של יהדות אשכנז מול יהדות מזרח אירופה, כתופעה גורפת, אפשר להסביר [בדוחק], למרות הקירבה הגיאוגרפית שהייתה ביניהן. שכן, סביר להניח שהרצון להתבלט ולהתבדל והנטייה לאתנוצנטריות הם תולדה של חיברות בסביבה נוכרית שאלו היו מאפייניה.