תגית: 40 שנה למלחמת יום הכיפורים

טראומה לאומית ומשקעיה

בשעה טובה! הספר שלי יצא לאור: מלחמה כבדת דמים: טראומה, זיכרון ומיתוס – הוצאה עצמית, 2014.  [331 עמודים כולל ביבליוגרפיה, הערות שוליים ומפתח עניינים]. טרם ניתן להשיג את הספר בחנויות הספרים, אלא רק בחנות הספרים המקוונת, אמזון. כמו כן, עותקים של הספר זמינים לעיון בספרייה הלאומית. ובקרוב אפשר יהיה לעיין בו גם בספריות אוניברסיטאיות ועירוניות מובחרות.

ספר עיון זה מתמקד בדיאלוג בין הזיכרון הציבורי של מלחמת יום הכיפורים – המלחמה הטראומתית ביותר מאז מלחמת תש"ח – והלקחים שהציבור הפיק ממנה, לבין העמדות והשקפות העולם המגוונות שנוצרו בעקבותיה ושעיצבו את ההווייה הישראלית בהקשר לסכסוך הישראלי-ערבי/פלסטיני מאז 1973.

לקוראי הבלוג להלן טעימה מתוך "פתח דבר":

[…] מה הם המיתוסים שלנו? מה ניתן ללמוד מהם על עצמנו? כיצד יוצר המיתוס את הזהות הקולקטיבית של חברה, ובעיקר – מי יוצר את המיתוס? כיצד הוא עושה זאת ומה הוא מרוויח מכך? בשאלות אלה עוסק ספר זה, שהוא למעשה מלאכת דה-קונסטרוקציה של המיתוסים השונים שנרקמו סביב מלחמת יום הכיפורים, ובכך הוא חושף את העקרונות הפנימיים ובעיקר את המנגנונים המניפולטיביים של תומכי המיתוסים. […] מאז הקמתה רקמה החברה בישראל מיתוסים שענו לצרכי השעה. […] בחברה בת זמננו עלה משקלם היחסי של העיתונאים בקרב יצרני התרבות, ובספר זה נבדק גם חלקה של התקשורת כיוצרת מיתוסים. חשיבותם של מאמרים פרשניים, מכתבים למערכת, כתבות וידיעות למיניהן, שכוונו לשוות למלחמת יום הכיפורים מצג רצוי, אינה נופלת מהאמצעים המסורתיים ליצירת תרבות פוליטית, המופעלים בעיקר על ידי אלה היושבים בעמדות פוליטיות מרכזיות. […] המקורות שהיוו בסיס לכתיבת ספר זה ולביצוע המחקר הם עיתונים וכתבי עת מקומיים העוסקים בהיבטים פוליטיים-חברתיים של מלחמת יום הכיפורים, כולל שלושה עיתונים יומיים בעלי תפוצה רחבה ועיתונות מקוונת. לצידם נסקר גם מגוון ביטאונים המופצים בעיקר על בסיס דמוגרפי או נושאי, כגון עלוני בתי ספר, ביטאוני צה"ל וחוברות הנצחה לנופלים במלחמה. חומר נוסף וחשוב לא-פחות שהיה בסיס לממצאי המחקר הם נאומים של אישי ציבור בכנסים ציבוריים ומפלגתיים ופרוטוקולים של ישיבות הכנסת והממשלה שהתפרסמו ברשומות או שדווח עליהם בעיתונים היומיים. ספר זה נעזר גם בסקרי דעת קהל, שפורסמו בספרות מחקרית מאותה תקופה, בעיתונות היומית או בדיווחים של מכוני מחקר בישראל. […] בכך מתחקה ספר זה אחר הדיאלוג בין הזיכרון הציבורי של המלחמה והלקחים שהציבור הפיק ממנה, לבין העמדות והשקפות העולם המגוונות שנוצרו בעקבותיה בישראל בהקשר לסכסוך הישראלי-ערבי/פלסטיני מאז 1973.

קישורים:

מרכז הספר והספריות בישראל

הספרייה הלאומית

הקטלוג המאוחד של הספריות בישראל

להשיג ב- AMAZON BOOKS

ה"ניצחון" שנוי במחלוקת גם אחרי 40 שנה

commemorating Yom Kippur War

המסרים שהועברו במדיה במלאת 40 שנה למלחמת יום הכיפורים, מזכירים לנו שלמרות שחלפו 40 שנה, מלחמה זאת עדיין משמשת מקור לא-אכזב ללקחים. יחד עם זאת, חוגים שונים בחברה הישראלית חלוקים ביניהם ביחס להחלטות ששינו וישנו את ההיסטוריה שנים רבות אחרי מלחמת יוה"כ. גם כיום אין תמימות דעים לגבי השאלה "האם ניצחנו במלחמה ההיא". מה שמסתתר מאחורי ה"ויכוח" בנושא זה הוא אג'נדה שקבוצה אחת מעוניינת לקדם בעוד שיריביה מעוניינים לקדם אג'נדה שונה לגמרי.

******

לאחרונה סיפרה לי תלמידת תיכון שבבית ספרה מלמדים על מלחמת יום הכיפורים. נו, שאלתי אותה, ניצחנו שם או לא? תחילה, היא לא ידעה מה לומר, לבסוף האמירה שיצאה מפיה הייתה חד-משמעית: "אנחנו למדנו על 'המחדל'"! התעקשתי לברר את הנקודה ושאלתי, "במלחמה יש מנצחים ויש מפסידים, לא?" והיא השיבה לי, "הנושא הזה לא עלה בכיתה וגם ספרי הלימוד שלנו לא מתמקדים בזה". אמרתי לה שב-6 באוקטובר יהיה עליה לחפש כתבות או מאמרים על מלחמת יום הכיפורים ואולי אז יתגלה לה מי ניצח במלחמה. הבוקר היא חזרה אלי ואמרה: "מלחמת יום הכיפורים הסתיימה בניצחון צבאי ישראלי מרשים…" קראתי בעיתון…

שלוש גרסאות ל"ניצחון" 

גרסה א'

פרופסור א' המתמחה במחקרים אסטרטגים פרסם אתמול באחד היומונים מאמר הפותח במילים אלו:

"מלחמת יום כיפור, אשר היום מציינים 40 שנה לפריצתה, הסתיימה בניצחון צבאי ישראלי מרשים. צה"ל הפגין יכולת נדירה להתגבר על התקפת פתע בשתי חזיתות, וסיים את המהלך בעומק מצרים במרחק 100 ק"מ מקהיר, ובסוריה בנקודה שבה היתה דמשק בטווח הארטילריה" – איש אינו מטיל ספק בעובדות – צה"ל הגיע קרוב מאוד לקהיר ובצפון – הארטילריה של צה"ל איימה על דמשק.

הבה נמשיך לגרסה ב'

בשנה שבה ציינה ישראל 30 לפרוץ מלחמת יום הכיפורים, בכיר בחיל האוויר אמר:

"ברמה הלאומית, חשתי תחושת הישג. שעל אף המחדלים והעיוורון, הסתיימה המלחמה בהשמדת רוב סוללות הטילים, כשצה"ל מצוי 101 ק"מ מקהיר… האם באמת ניצחנו במלחמה הקשה ההיא? בעולם הדימויים הישראלי, התשובות לשאלה הזו הן קוטביות, וכל אחד מהמשיבים מסתמך על המרכיבים הנוחים לו בכדי להסביר את עמדתו…" [הדגשה שלי, ת.ה.]

– כאן כבר שומעים זמירות אחרות. יש מי שחושב שצה"ל ניצח ויש מי שחושב שלא. יותר מכך, התשובות האפשריות, בהתאם לדבריו של הבכיר, הן קוטביות, וכל אחד מהמשיבים מסתמך על המרכיבים הנוחים לו

גרסה ג'

בישיבת הכנסת שהתנהלה בתום מלחמת יום הכיפורים נאמר על ידי אישיות בכירה:

"חברי הכנסת… הפסקת-אש ותחילת משא ומתן ישיר של שלום, יכולות להיות מיפנה היסטורי בהתפתחויות במזרח התיכון, מיפנה ממלחמה אל שלום..." – מה שהובלט כאן הוא הרגע ההיסטורי – הפסקת האש שתביא עימה מיפנה היסטורי ממלחמה אל שלום. ומה בדבר הניצחון, ההישגים של צה"ל – אף לא מילה אחת.

איזו אג'נדה מקדמת כל אחת מהגרסאות?

גרסה א' – במלחמת יום הכיפורים ניצחנו

לפי דברי הפרופ' המתמחה במחקרים אסטרטגיים, חשוב לשמור על "עומק אסטרטגי" וזה מתחבר באופן מוצלח ביותר ללקח שהוא ודומיו מעוניינים להציג בפומבי: "אחד הגורמים החשובים שאיפשר את התאוששות צה"ל מההפתעה היה העובדה שהלחימה החלה במצב של גבולות בני הגנה, הרחק מלב הארץ" – ללמדך, שמקבלי החלטות חייבים לקחת בחשבון ש"הפתעות אסטרטגיות עלולות להתרחש בכל עת", על ישראל להיערך לתרחישים הגרועים ביותר ולשמור על עומק אסטרטגי – בזכותו ניצלנו במלחמת יום הכיפורים ובזכותו "ניצחנו".

גרסה ב' – בכיר בחיל האוויר מקדם אף הוא אג'נדה, אלא שהיא שונה מזו של פרופ' א'. לדבריו, לא ברור אם באמת ניצחנו "במלחמה הקשה ההיא":

"חיוני שנראה במלחמת יום הכיפורים כישלון אסטרטגי. אסור לנו להסתתר מאחורי הגדרות מקלות שיימנעו מאתנו להתרכז בכישלונות, לתחקרם עד תום, וליישם את לקחיהם..." – ברור שהאינטרס של הבכיר מחיל האוויר מונע ממנו לקבוע שהיה ניצחון. שכן, אם נקבע שניצחנו, איך נתקן טעויות? איך נפיק לקחים וניישם אותם? כידוע, חיל האוויר יצא פגוע מהמלחמה, תיחקר את שהתרחש במלחמת יום הכיפורים והפיק לקחים.

גרסה ג'

בישיבת הכנסת שהתמקדה בהסכמתה של ישראל להפסקת אש בחזית המצרית הופנו מעייניה של אישיות בכירה לקידום אינטרס פוליטי של ההנהגה הבכירה: האישיות הבכירה הבינה שבישיבת הכנסת רצוי להציג בהבלטה יתרה את ההזדמנות ההיסטורית שנקרתה בדרכה של מדינת ישראל לאחר שצה"ל השיג הישגים. דהיינו, הזדמנות להיכנס לתהליך של משא ומתן לשלום. בעקיפין, ייצוג זה איפשר לאישיות זאת להסיט את תשומת לב חברי הכנסת ואת תשומת לב התקשורת וכלל הציבור בישראל מההפתעה, חוסר המוכנות, חוסר הארגון והביצוע הלקוי של צה"ל ערב המלחמה ובימים הראשונים לאחר שפרצה ואף להעניק משמעות למותם של אלפים.

מיתוס פוליטי הוא כלי חיוני של החברה האנושית

קלוד לוי-שטראוס כבר טען במאה הקודמת, "אין חברה שאינה זקוקה למיתוס כדי לצלוח את תהפוכות המציאות. כל חברה אנושית, בכל המקומות ובכל הזמנים, אינה יכולה להתקיים ללא מיתוסים. לעולם לא נשתחרר מהצורך הזה. המיתוס, באמצעות שפת הסמלים שלו, נועד לתת הסבר ומשמעות לחיינו באמצעות סיפור מעשה – שהיה או לא היה – והוא מתייחס למה שהיה ולמה שיהיה.

מיתוס, ובמיוחד מיתוס פוליטי, מכיל בתוכו לקחים. הגרסאות לעיל, של ה"ניצחון" או "כישלון" צה"ל ורבות נוספות מצביעות על כך. איזו מהגרסאות היא ה"מדוייקת"? אל לנו לשכוח שמיתוס פוליטי אינו נמדד לפי מידת הדיוק ההיסטורי שבו אלא לפי מידת האמונה שלנו בו והמבנה הדרמטי של הסיפור. לדוגמה, "ניצחנו"; "הגענו כמעט עד קהיר ודמשק"! בכל מיתוס כזה יש שחקן ראשי – קבוצה שעושה בו שימוש פוליטי. מיתוס פוליטי מתייחס לאובייקט פוליטי – אובייקט שנתפס כחשוב ומשמעותי לקבוצה ספציפית, חברתית, אידיאולוגית, או פוליטית. הניצחון במלחמת יום הכיפורים עמד במוקד המיתוס של מפקדי ובכירי צה"ל, וחלק מהלוחמים. תמצית האג'נדה הזו, האמירה "אנחנו ניצחנו", מסייעת להעניק גוון רצוי לסדר היום הפוליטי. מדובר בדרמה שאינה חושפת ואינה מבליטה פרטים בחוויה המשותפת, במידה ואינם רלבנטים לאג'נדה.

ללא ספק, סוגיות קריטיות הנלמדות ונחקרות על ידי היסטוריונים, זקוקות מטבע הדברים לאימות, למען הקונצנזוס והאחדות הלאומית. מלבדן, נוצרות גרסאות פרטיקולריות, המתיחסות לאותה טראומה שכולנו חווינו. גרסאות שונות זו מזו ולעתים סותרות, שחשיבותן רבה במיוחד בקבלת החלטות פוליטיות, קרי הסכסוך הישראלי-ערבי. טוב נעשה אם נזהה תהליכים סוציולוגיים-פוליטיים אלו, מלבד המחקר ההיסטורי של מה שהתרחש בקרב זה או אחר.