תגית: תרגום

היסטוריון במלכוד

אף פעם לא מאוחר מדי ללמוד עוד משהו. נחשפתי לדיון רדיופוני סביב התרגום לרוסית של הספר: "21 מחשבות על המאה ה- 21", מאת  ההיסטוריון יובל נח הררי. השאלה המרכזית בדיון עוסקת בציפיות של הקורא ממהדורה מתורגמת של ספר, על אחת כמה וכמה, כשמדובר בספרו של היסטוריון: איך ניתן להסביר תיקונים והשמטת קטעים מהמהדורה המתורגמת, למרות שהופיעו בספר המקורי. והאם יש הצדקה לכך כאשר מדובר ברגישות תרבותית ודתית של קהל היעד?

ביולי 2019 – התקיים ראיון רדיופוני בתכנית "גם כן תרבות". המנחה, גואל פינטו ראיין את העיתונאית לנה רוסובסקי מ"כאן תרבות" ואת יגאל ליברנט, דוקטורנט להיסטוריה ומתרגם ספרים מרוסית לעברית.

אקדים ואומר שאת ספרו של ההיסטוריון יובל נח הררי – 21 מחשבות על המאה ה- 21, קראתי בשלמותו, כולל ההקדמה. למעשה, את הפסקה האחרונה של ההקדמה קראתי מספר פעמים מכיוון שכמו כל איש אקדמיה, אני יודעת היטב שהקדמה חשובה לא פחות, ואולי יותר, מהספר עצמו. ההקדמה הסתיימה בהתלבטות של הררי באשר לחופש הביטוי והבעת ביקורת על דמוקרטיה ליברלית, "באקלים הפוליטי הנוכחי כל חשיבה ביקורתית על הדמוקרטיה הליברלית עשויה לחזק רודנים ותנועות קיצוניות". בהמשך, מחליט הררי חד-משמעית להעדיף חופש ביטוי על פני צנזורה עצמית. "החלטתי להעדיף דיון חופשי על פני צנזורה עצמית (עמ' 16).". אמירה יוצאת דופן. שכן מדובר בהסטוריון, שמתפקידו להציג עובדות ושום דבר מעבר לעובדות.

הראיון הרדיופוני הצביע על הבעייתיות בבחירה של הררי, כשמדובר במהדורות מתורגמות של המקור לשפות זרות. המהדורה בעברית תורגמה לאנגלית וזו תורגמה לרוסית. השאלה שהועלתה לדיון בראיון התייחסה בעיקר למהדורה ברוסית, לתיקונים ולהשמטות שנעשו בה לעומת הגרסה המקורית בעברית.

בפרק שנקרא "פוסט אמת" – יש פייק ניוז ששורדים לנצח – שם נכתב כך,

"אנו חיים בעידן חדש ומפחיד של 'פוסט אמת' ומוקפים בשקרים ובבדיות, או כך לפחות מכריזות הכותרות, וגם דוגמאות לא חסרות. בשלהי פברואר 2014 כוחות מיוחדים של צבא רוסיה פלשו לאוקראינה והשתלטו על מתקני מפתח בחצי האי קרים. ממשלת רוסיה והנשיא פוטין בעצמו הכחישו שוב ושוב שאלו כוחות רוסיים, וטענו שאלו הן 'קבוצות להגנה עצמית' של תושבי קרים, שאולי קנו ציוד רוסי בחנויות מקומיות. פוטין ועוזריו ידעו היטב שהם משקרים במצח נחושה.(עמ' 229)"

הדוגמה הושמטה מהמהדורה ברוסית. וכשנשאל מדוע, הסביר הררי שאכן נעשו התאמות בין הגרסאות, וזאת על רקע תרבותי ודתי. הוא הצביע על דוגמה אחרת להתאמה על רקע תרבותי במהדורה העברית לעומת המהדורה הבריטית: במקור בעברית יש התייחסות למירי רגב ואלאור עזריה, וזו הושמטה מהמהדורה הבריטית, "כי הבריטים פשוט לא שמעו על רגב ועזריה", לדבריו.

על פניו הסבר מתקבל על הדעת. אבל גואל פינטו מקשה וממשיך בדיון עם שני מרואייניו: האמנם במעבר מהמהדורה בעברית למהדורה ברוסית מדובר בשינויים על בסיס רקע דתי ותרבותי, או שמא הררי משנה גרסאות כדי שהמסר שהוא מטיף לו פשוט יעבור הלאה? לדברי ליברנט, מדובר מדובר בסיבה השנייה – "הררי הנו היסטוריון של ימי הביניים שעבר לעסוק בהיסטוריה עכשווית גלובלית. הדוגמאות שהוא מביא בספרו נועדו להלהיב את ציבור הקוראים. ברגע שנראה לו שהדוגמאות עשויות לעורר איזו שהיא התנגדות, הוא פשוט משנה אותן."

אין צורך להוסיף שזו איננה גישה טובה להיסטוריון שאמור להציג עובדות וכלום מעבר להן. כפי שציינתי, בהקדמה לספר, הררי כתב שהוא מתלבט האם להתבטא בחופשיות או לצנזר עצמו בספר, והתשובה שנתן ברורה למדי – חופש הביטוי עדיף (עמ' 16).

איך מיישבים בין חופש ביטוי של היסטוריון לבין השמטות ותיקוני עובדות במהדורה הרוסית? הרי במהדורה הרוסית הושמטה הפסקה שעוסקת בפלישה לאוקראינה של צבא רוסיה, ובהכחשת המקרה על ידי פוטין. קשה לקבל שמה שעמד לעיני המתרגם ולעיני הררי היה עניין של רגישות תרבותית או דתית. הרי במקום הפסקה שהושמטה הוצגו במהדורה ברוסית דוגמאות ל"פוסט אמת" שכל כולן קשורות בדונלד טראמפ. סימן קריאה!

אם נוסיף לכך את המידע שהררי הוזהר על ידי יודעי דבר, ברוסיה, שבגרסה האנגלית של הספר יש קטעים שעלולים לפגוע בסיכוי שהספר שלו יראה אור, בהכרח נגיע למסקנה שאין כלום בין ההשמטה והתיקונים לבין "חופש הביטוי" שהררי נטל לעצמו. רק כדי לסבר את האוזן, תעשיית הספרים ברוסיה נהנית ממרחב ביטוי רחב יותר מאשר תעשיית הסרטים (ראו איזה רעש עורר הסרט "סטלין מת"). על אף זאת המהדורה הבריטית לא יכלה להופיע אחד לאחד בתרגום לרוסית ולא הייתה זוכה להצלחה אצל ציבור הקוראים שם. אבל בין זה לבין האמירה לגבי "חופש הביטוי" המרחק עוד רחוק. הררי העדיף לכאורה להשמיט דברים שיעוררו התנגדות ויפגעו בסיכויים של הספר להעביר את המסר.

גם בתרגום של ספרו לפרסית נעשו תיקונים והושמטו פסקאות. הררי מבהיר אמנם שהם נעשו על דעתם של המתרגמים בלבד. הם השמיטו פסקאות בשל רגישות קהל הקוראים שלהם, בעיקר קטעים הנוגעים לנביא מוחמד ולאסלם. הררי טוען שלא אישר את ההשמטות בהוצאות הפיראטיות, אבל הוא מודה שאישר לפרסם את המהדורה של ספרו בפרסית ולהפיץ אותה בחנויות הספרים על אף הכל, "כדי שצעירים יוכלו להשיג את הספר בחנות הספרים. לקרא ספר על אבולוציה, מיניות וסובלנות דתית". האמנם ספר על מיניות וסובלנות דתית?

לפי המהדורה ברוסית נראה שלא כך הדבר. ליברנט מצביע על העמוד הראשון בספרו של הררי בעברית שפותח בהקדשה לבן זוגו איציק, לאימו פנינה ולסבתו פאני. כבר בהקדשה המילים "בן זוגי" ובאנגלית husband , שונו במהדורה ברוסית ובמקומן נכתב "שותף", שברוסיה מתפרש קודם לכל כ"שותף לעסקים". ולא רק זה, כל דבר שלילי ביחס לרוסיה הוצא או שונה במהדורה ברוסית כולל השמטות של "רוסיה כמדינה אוטוריטרית".

מן הסתם, בפתח הריאיון הובהר שהידיעות על חוסר אמינות בתרגום לרוסית ולשפות זרות נוספות הופצו ברשתות החברתיות ושם הם עשו הרבה רעש. אבל הפרשייה נדונה בהרחבה במקומותינו. התהיות הועברו לתשומת ליבו של הררי, ולכל מי שמחזיק בידיו מהדורה מתורגמת של ספר היסטוריה.

ניתן להאזין לראיון בקישור הזה, החל מדקה 18.35.

שווה קריאה?

איך באמת ליהנות ולצאת עם הרגשה שהיה שווה לקרא ספר מסויים? לגבי ספרים שנכתבו במקור בלועזית, ההמלצה "שווה קריאה" חייבת לקחת בחשבון כמה גורמים. ביניהם, איכות התרגום ואיכות העריכה.

אלה תולדות
אלה תולדות, מאת אלזה מורנטה. מקור: ויקיפדיה

אני קוראת כפייתית. לא רק את החומר המקצועי אני בולעת לפני הקפה של הבוקר. גם ספרים טובים. והשאלה הנצחית היא, איך מגיעים לספרים טובים? שאלת מליון הדולר. רשימות רבי המכר השתכללו ולאחרונה הן מתפצלות – כל עיתון ורשימתו. מלבד זאת, רשתות של חנויות ספרים ועשרות אתרים מפרסמים המלצות לספרים. גם חברים ממליצים והסחורה "החמה" עצמה מוצגת לראווה על גבי מדפים בחנויות. אם לא די בכך, אנחנו מוצפים בלי סוף בפרסומות רדיו, טלוויזיה, DVD ושלטי חוצות. לקפוץ לתוך הים הסוער הזה אי אפשר בלי להצטייד תחילה בחגורת הצלה.

את חגורת ההצלה שלי יצרתי על סמך ניסיון ושיקול דעת, ואמנם זכיתי.

מתוך חמישה ספרים שקראתי בחודש האחרון, מאחד לא נהניתי ומהיתר כן.

להלן החומרים שמהם עשויה חגורת ההצלה שלי. ההמלצה מיועדת הן לקוראים כפייתיים והן לכל קורא שסתם נוהג לקחת מדי פעם ספר ליד כדי ליהנות ממנו.

הנאה מספר טוב היא פונקציה של שני דברים עיקריים, זאת פרט לכישרון הספרותי של המחבר ו/או העלילה: עריכה, ותרגום (במידה והספר מתורגם).

על עריכה לא אכביר מילים כאן יותר מהדרוש. כתיבה כלשהי אף פעם לא תצא מושלמת בעיני הקורא אם לא תעבור ביקורת. בדרך כלל רצוי שהביקורת תכלול בתוכה גם עריכה מקצועית, במיוחד כאשר הטקסט מוצע לקהל יעד רחב. היה רצוי שגם הקורא יתחיל לשנן לעצמו, מלבד את שם הסופר, גם את שמה של ההוצאה לאור. (במאמר מוסגר מיד עולה שאלת מחירו של הספר וגם השאלה, האם ההנחות תורמות לכך שההוצאות לאור ישקיעו בעריכה ראויה או לא.) גם בשיעורי ספרות ראוי להסביר לתלמידים ולסטודנטים שיש הבדל אדיר בין הוצאות לאור שונות. מבחן התוצאה – ההנאה שהקורא הפיק מהקריאה – מוכיח זאת בדרך כלל.

העניין השני הוא איכות התרגום.

חמשת הספרים שקראתי לאחרונה הוכיחו לי שספרים מתורגמים שהביקורת מעריכה אותם כספר "טוב" או "מעולה", נבדלים מאלו שהביקורת מעריכה כ"לא מיוחדים" ו"לא מוצלחים", בעיקר בשל התרגום משפת המקור אל שפת היעד. אל תקלו ראש בדבר.

"הדוח של ברודק" – שעליו כבר כתבתי – זכה לתשבחות של הביקורת. כאן המקום לציין את תרומתו של המתרגם, שי סנדיק. מדובר בתרגום מצרפתית לעברית, של יצירה פרי עטו של אחד הסופרים המבריקים בן זמננו – פיליפ קלודל. זה לא בהכרח ברור מאליו שאם המקור מצטיין מבחינה ספרותית וזוכה למקום של כבוד בבמות הספרות בעולם, גם הספר המתורגם יהיה מהנה באותה מידה. ולא מדובר בהבדלי תרבות אלא בהבדלים שבכתיבה עצמה.

קחו לדוגמא ספר שתורגם [רע מאוד] מעברית לאנגלית. בעוד הטקסט המקורי זכה לציון לשבח והסופר, עמיר גוטפרוינד, התפרסם בשל ייחודיותו, במקרה הזה אי-אפשר לומר אותם דברים על הספר המתורגם לאנגלית של אותו מחבר. אני מתכוונת לספרו "העולם, קצת אחר כך", שפורסם ב- 2005, ובאנגלית – "The World a Moment Later", שפורסם ב- 2008. לא נעים לי לתת כאן ביקורת שלילית, אבל אין ברירה. הרי קראתי ספר אחר של גוטפרוינד "בשבילה גיבורים עפים" ונהניתי מכל רגע. היללתי את הסופר והספר והיו בפי רק מחמאות עליו. והנה, חרב עלי עולמי כששאלתי את ספרו, שתורגם לאנגלית על ידי ג'סיקה כהן (Jessica Cohen), ושיצא לאור על ידי Toby Press בלונדון. תסלח לי ג'סיקה, אבל ביקורת חייבת להיות בונה (קונסטרוקטיבית). אני מקווה שאת קוראת את הפוסט ומבינה שנתקלתי בבעיות לא פשוטות בקריאת התרגום לאנגלית. הרגשתי שהשפה מאוד אלמנטרית ולא מלוטשת כראוי. במיוחד לא יכולתי להימנע מהרגשה שאני קוראת בעצם עברית, במילים לועזיות… מספר פעמים במהלך הקריאה הפסקתי כדי לקחת נשימה עמוקה לפני שהמשכתי. יצאתי עם הרגשה ממש כעוסה על העוול שנגרם לסופר שכתב את היצירה המוערכת.

אעבור לספרים מתורגמים נוספים שאותם ממש "בלעתי" לאחרונה.
באורח מקרי ביותר, נתקלתי בשבוע הספר בהמלצתה של שולמית אלוני בעת שהתראיינה לעיתון הארץ, ובעקבות המלצתה על ספר קריאה טוב היא סיפקה לי רגעי עונג מושלמים. הספר הראשון שעליו המליצה, "הדרך" מאת מקארתי, זכה לביקורות מאוד מעמיקות מכל זווית ראייה אפשרית (הוצאה לאור: מודן, עריכה: אורנית כהן-ברק). אין מספיק מילים כדי להלל את הכתיבה, העלילה, המסר, הטיפול בתכונות ובמאפייני האישיות של הדמויות, תיאור עתידני של העולם ועוד ועוד. אני רוצה להוסיף שלולי התרגום קשה לי להאמין שהכתיבה המיוחדת של מקארתי הייתה הופכת ליצירה שרבים מאיתנו העלו אותה לפסגת הספרים המוערכים בכל רשימה של ספרים מומלצים. מי שתרגם את הספר מאנגלית הוא הסופר והמתרגם אמיר צוקרמן. לעניות דעתי, התרגום של אמיר צוקרמן מצויין. והאחרון שקראתי, גם הוא ספר מתורגם: מחלת האבנים (מקור: אילטלקית) מאת מילנה אגוס. אגוס חדרה לתודעת הקוראים ברחבי איטליה לאחר שפרסמה את ספרה הראשון. מחלת האבנים הוא ספרה השני, והוא זה שזיכה אותה בפרסים יוקרתיים, כולל "פרס סטרגה" הידוע לספרה אלה תולדות. מחלת האבנים היא יצירה משובחת שנמכרה בעשרות אלפי עותקים מיד עם הוצאתה לאור ובהמשך, תורגמה לשפות רבות, כולל עברית. (הספר ראה אור בהוצאת כתר, סדרת "הספרייה החדשה", עורך: מנחם פרי). על התרגום המעולה של הספר מאיטלקית לעברית אחראית המתרגמת, מרים שוסטרמן, שתרגמה עשרות ספרים וסיפורים מאיטלקית לעברית. מעניינת במיוחד העובדה שהמתרגמת גילתה את הספר במקרה, בעת שהותה באיטליה לרגל כנס מתרגמים וסופרים, כשיצאה לסייר בעיר בה שהתה. יד הגורל כיוונה אותה לכיכר הומה בני אדם שהתגודדו סביב כתבת שראיינה את הסופרת, אגוס. שוסטרמן החליטה שאין מה להפסיד ולקחה שני ספרים של אגוס שהוצעו שם למכירה בדוכן צדדי.

השורה התחתונה שלי –

כפרפראזה על "ספרים, רבותי – ספרים",  אני מציעה את הסיסמאות – "עריכה, רבותי – עריכה"; "תרגום, רבותי – תרגום".

ט.ל.ח

מעשה בתרגום

יחי ההבדל הקטן –

הביטוי 'יחי ההבדל הקטן' יפה לתחומים שונים לרבות מלאכת התרגום. תרגום שמתעלם מניואנסים של שפת המקור ובמיוחד מניואנסים של השפה שאליה מתורגם הטקסט הוא רטוריקה ולא תרגום.

בטקס פתיחת יריד הספרים הבינ"ל בבנייני האומה בירושלים (2009), הסופר והמתרגם היפני, הרוקי מורקמי (Haruki Murakami), נשא נאום שזכה לפופולריות בשל הדימוי 'ביצה וחומה' – EGG AND WALL – ובשל האמירה שרצה להעביר באמצעותו לקהל שלידו ולציבור בכללותו.

למורקמי הוענק פרס ירושלים (2009), הוא חגג לא מכבר את שנתו ה-60 ושמו הולך לפניו כסופר אהוב ומכובד ברחבי העולם המערבי. מורקמי הוא סופר פורה שפרסם כותרים רבים. חלקם תורגם לעברית. ביפן הוא ידוע בעיקר בשל תרגום יצירות ספרותיות קלאסיות ליפנית. בישראל זכה מורקמי להתחבב על אוהבי הספרות הטובה, כולל בלוגרים ב'רשימות' (ראו לדוגמא, רשימתה של אסתי סגל– "באתי לירושלים כאדם שמלאכתו היא טווית שקרים"). כמו רבים אחרים, גם אני מלאת התפעלות מיכולת ההמחזה שלו באמצעות מילים.

יחד עם זאת, עלינו להכיר בעובדה שמלאכת תרגום ספריו של מורקמי מילאה תפקיד מרכזי בפופולריות של יצירותיו בעולם, וגם בישראל. שכן, קשה להפריז בערך יצירה ספרותית בלי לציין לשבח את איכות התרגום.

גם את נאומו של מורקמי ביריד הספרים הבינ"ל היה ראוי לתרגום נכון. וכאן לצערי היה פספוס. על זה אפשר לומר "המהירות מן השטן". יחד עם זאת אפשר בהחלט לטעון שלא המהירות אלא האידיאולוגיה של המתרגמים היטתה את הכף.


=====================================================
על קוצו של יוד

מה זה System בעברית: 'מערכת' (עיתון גלובס) או 'שיטה' (עיתון הארץ)?

מילון עברי-אנגלי אנגלי-עברי

האמת היא שמילון אנגלי-עברי מציע כתרגום של system את המילה 'שיטה' כבחירה ראשונה, ואילו, את המילה 'מערכת' מציע המילון כאופציה השלישית לתרגום אותה מילה. אלא מה? דוברי אנגלית יודעים היטב שלביטוי יש, בין השאר, גם קונטקסט תרבותי. כך לדוגמא, לאלו מאיתנו שעובדים בארגונים יש נטייה להבין את המילה system כ'מערכת'. דוברי אנגלית רהוטה, יתייחסו לצירוף 'political system' כביטוי שמציין 'מערכת פוליטית' ויציינו שלכל מערכת, פוליטית או אחרת, יש גם שיטה. לעומת זאת, אם המילה הראשונה שעולה בראש עם שמיעת צירוף המילים הנ"ל  היא 'שיטה', ולא 'מערכת', אזי או שאנו באים מרקע תרבותי שבו הפרט חייב תמיד לעמוד על המשמר כדי 'ל'נצח את השיטה' ואת הממסד, או שפשוט מצאנו במילון כאפשרות תרגום ראשונה את המילה, 'שיטה', ורצנו איתה קדימה.

לדעתי, במקרה של הארץ, לא מהירות החיפוש הובילה להעדפת המילה 'שיטה' .

אגב, דוברי עברית רבים נוטים להשתמש במילה הלועזית 'סיסטמטי', במשמעות, 'שיטתי', בעיקר עם קונוטציה חיובית. שוב עניין של תרבות. ועוד משהו, מאז יצאה לעולם 'תורת/גישת המערכות', הספרות שניתחה מערכות ארגוניות וחברתיות השגירה בפינו את המילה 'מערכת' ובאנגלית את המילה system. עוד נוסיף, שתרגום עברי-עברי למילה 'שיטה', הנו: מתודה, דרך מסוימת לביצוע דבר מה וכן הלאה.
====================================================
וכעת נפנה לסוגייה הבעייתית – תרגום המילה System  וכיצד התרגום עשוי להשפיע על הבנת הנקרא במקרה הנוכחי?

נתחיל בכך שהדימוי, שבעזרתו מבקש הסופר היפני הרוקי מורקמי להעביר לנו הישראלים מסר 'פוליטי', הוא "ביצה וחומה" (כן, גם כאן נמצא הבדלים בין התרגומים שבשני העיתונים, הארץ וגלובס. האחד עושה שימוש במילה חומה כתרגום למילה האנגלית Wall, והשני מתרגם את המילה ל- קיר. החומה הסינית באנגלית היא 'wall'. דווקא התרגום בעיתון הארץ עושה שימוש נכון במילה 'חומה'. אבל נעזוב לרגע את הניואנס הזה ונחזור לנושא המרכזי.

בעניין הדימוי של ביצה וחומה/קיר, מורקמי אומר (גלובס) – "כל אחד מאיתנו מוצא את עצמו, במידה זו או אחרת, ניצב מול קיר גבוה ומוצק. לקיר יש שם: המערכת. המערכת אמורה להגן עלינו (ראו איך מתייחס מורקמי באופן טבעי להרמוניה בין המערכת לבין האינדיבידואל), אבל לפעמים היא מפתחת חיים משלה, ואז היא מתחילה להרוג אותנו ולגרום לנו להרוג אחרים."

לפי התרגום בעיתון הארץ מורקמי אומר – "כשביצה נשברת על חומה בצורה וגבוהה, תמיד אעמוד לצדה של הביצה… מה משמעות המטפורה הזאת? מבחינה מסוימת, הכל פשוט וברור… אבל זה לא הכל, יש לה משמעות נוספת. חישבו על זה כך: כל אחד מאיתנו…. במידה זו או אחרת, נצב מול חומה גבוהה ובצורה. לחומה יש שם: זו 'השיטה'. השיטה אמורה להגן עלינו, אבל לפעמים היא מקבלת חיים משל עצמה, ואז היא מתחילה להרוג אותנו ולגרום לנו להרוג אחרים."

ואני שואלת – האם אנו מאמינים שהשיטה אמורה להגן עלינו?

יש כאן פרדוכס. הרי עצם השימוש במילה 'שיטה' מעורר קונוטציה שלילית. אם מורקמי התכוון לומר 'שיטה', הקורא מבין מיד שלפי השקפת עולמו של מורקמי, מול הפרט ניצבת חומה שהיא בבחינת 'שיטה' שעליו ל'נצח' אותה כדי שלא תזיק לו. כי בתרבות שלנו לערך 'שיטה' יש קונוטציה של נזק פוטנציאלי לפרט.
=====================================================
סיכומו של דבר:

מי שקרא או שמע את הנאום של מורקמי בשפת המקור – אנגלית – נבוך לאחר קריאת התרגום שלו לעברית. בהארץ חדרה לתרגום רטוריקה עם נימה של 'אנטי' בין הפרט למערכת, כאילו וזו כוונתו של הרוקי מורקמי, במיוחד לאור היציאה של ישראל למבצע הצבאי בעזה (ב- 2009). לעומת זאת, הקורא את התרגום לעברית בגלובס חופשי לפרש לעצמו את מורקמי כפי שנראה לו. וסביר שיחשוב עליו כבעל השקפת עולם בסיסית של הרמוניה בין הפרט לממסד.

דילמה

להשלמת המבוכה הרי לכם תרגום של דברי הסיום בנאום של מורקמי:

א.לפי הארץ:  "אסור לנו להניח לשיטה לנצל אותנו."

ב. לפי גלובס: "אסור לנו להרשות למערכת לנצל אותנו."

ובמקור:

The wall is a metaphor for systems and the egg represents each person's soul. People must not let systems control them.

מורקמי עצמו משתמש במילה Control, ובעברית, בקרה, פיקוח, ריסון, בלימה. הוא אינו משתמש במילה 'לנצל", take advantage of. השימוש במילה 'לנצל' על ידי שני המתרגמים מביך. בעצם, ניצול עולה בקנה אחד עם ההבנה שמדובר ב'שיטה', שלפי התרבות שלנו פירושו ניצול.

לפי השקפת עולמו של מורקמי, כלל לא מדובר בניצול.

מה כן?

כשהמערכת בולמת את עצמאות הפרט ואת חופש בחירתו, היא חורגת מתפקידה הראשוני של הגנה על הפרט. וזו איננה 'שיטה'. נהפוך הוא, לפי השקפת עולמו של מורקמי זה מקרה חריג.

מורקמי רואה את הפרט כביצה במערכת. לכל פרט יש נשמה, הוא רגיש, יש לו קליפה שבירה. המערכת נועדה להגן עליו. אבל, ישנם מקרים חריגים שבהם המערכת מגבירה את הבקרה על הפרט באורח הפוגע בנשמתו. עלינו לדעת איך למתן את הבקרה המופרזת.