תגית: תרבות פוליטית

שיגעון שררה – המקרה של ב. נתניהו

הפוסט נכתב ב- 2018. אתמול, 30 מאי 2021, לנתניהו ירד האסימון. הוא נואש, איבד את הדרך, הוא כבר לא אותו אדם יהיר. הוא לא יודע מה ילד יום. מצבו היה הרבה יותר טוב אילו הלך בדרכם של קודמיו, שהעדיפו לפרוש מהפוליטיקה בעוד מועד. נתניהו איחר את הרכבת.

הפוסט המקורי (מ- 2018)

כחודש לפני מועד הבחירות, ב-7 באפריל 1977, יצחק רבין החליט להתפטר ממועמדות המפלגה לראשות הממשלה והודיע על כך בשידור טלוויזיה דרמטי ב- 7 באפריל 1977 בשעה 23:40. זאת בעקבות חשיפת חשבון הדולרים של אשתו בבנק בארה"ב, על ידי העיתונאי דן מרגלית ב"הארץ".

אז איך קורה שבאותה מדינה, תרבות ארגונית אחת מכבדת את כללי היושרה ותרבות ארגונית אחרת, באותו תחום (פוליטיקה) מזלזלת בהם? איך קורה שבמחנה פוליטי אחד קיים סימפטום מובהק של שיגעון שררה בעוד שהמחנה הפוליטי האחר מתהדר בבעלי מצפון שיודעים שעליהם לפרוש?

על השאלות הנ"ל אין לי תשובה. אציין רק שאחד המושגים שנמצא במוקד דילמה זאת הוא "תרבות פוליטית". לעתים היא נוצרת למטה, ברובד של העם, ומחלחלת כלפי מעלה, ולעתים התהליך מתנהל אחרת – דפוסי התנהגות מתגבשים בראש ההיררכיה, בצמרת ומחלחלים משם כלפי מטה. כך זה בתיאוריה.

ומה במציאות שלנו? להלן סקירה תמציתית של אירועים פוליטיים משמעותיים בהיסטוריה הפוליטית הקצרה שלנו.

חלק א'

קרדיט: ויקיפדיה.

תרבות פוליטית בממשלות המערך: בבחירות לכנסת ה-7 (ב- 28.10.1969) זכה המערך ב- 56 מנדטים. הממשלה בראשותה של גולדה מאיר הוקמה כממשלת ליכוד לאומי, יחד עם סיעת גח"ל, עד שזו פרשה ועברה לאופוזיציה בעקבות התנגדותה לתכנית רוג'רס, כינון שלום בין ישראל למצרים וירדן. ב- 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים. לצה"ל נגרמו אבידות בהיקף שלא היה כמותו מאז מלחמת תש"ח. יו"ר האופוזיציה, מנחם בגין (גח"ל) האשים את הממשלה ב"משגה חמור" וב"מחדל" – ביטויים שנקלטו כמטבעות לשון מקובלות ברטוריקה של ח"כים, עיתונאים ובשיח הציבורי.

מה הייתה תגובתה של ראש הממשלה, מאיר? בראיון שהעניקה מאיר לתקשורת במסיבת העיתונאים הראשונה מאז הפסקת האש, היא אמרה את הדברים הבאים:

(מתוך ארכיון המדינה, א-3 / 7010 עמ' 9) "אני מייסרת את עצמי שלא אמרתי, 'רבותיי אולי בכל זאת – גיוס'… העניין שבו מטפלים אנו הוא יותר מדי רציני וחמור, יותר מדי כאוב מכדי לפתור אותו באמצעות הורדת ראשים של אלה או אחרים, ובזה לגמור את העניין. איש מאיתנו אינו יכול להגיע למסקנה עם עצמו… אני רוצה להתפלל לכך שנעשה את הדבר באמת ובלי כל חשבון-לוואי שיכול רק לקלקל את הכוונות הטובות.. את כל זה נעשה ללא ספק… נעשה זאת יחד, כל אלה שנשאו ונושאים באחריות, ואין כאן חלוקה כזאת שמישהו נושא בהצלחות ואחר בכישלונות".

מלחמת 1973: בהידום התותחים

ועדת אגרנט בראשותו של נשיא בית המשפט העליון, שמעון אגרנט, הטילה את האחריות ל"מחדל" על הדרג הצבאי/מבצעי אך קביעה זאת לא מנעה מראש הממשלה להודיע על התפטרותה מהחיים הפוליטיים. מאיר יצאה בהודעה לציבור שבה דיווחה על החלטתה להתפטר מתפקידה, ועל התפטרות הממשלה כולה. לא אחז בה שיגעון השררה; נהפוך הוא.

תזכורת: ועדת אגרנט הוקמה כדי לחקור את נסיבות פרוץ מלחמת יום הכיפורים, 1973. ב-1 באפריל 1974 הוועדה פרסמה דוח ביניים ובו מסקנות אישיות לגבי המעורבים, והמלצות. הוועדה לא מצאה דופי בהתנהגותו של שר הביטחון משה דיין ושיבחה את התנהגותה של ראש הממשלה גולדה מאיר.

מקרה אחר, קל בהרבה, שאף הוא קשור בממשלת המערך, התרחש ב- 1977. יצחק רבין עמד אז בראש ממשלת מעבר. הבחירות לכנסת התשיעית הוקדמו ל- 17 במאי 1977. כחודש לפני מועד הבחירות, ב-7 באפריל 1977, רבין הסיר את מועמדותו. זאת בעקבות חשיפת חשבון הדולרים של אשתו בבנק בארה"ב, על ידי העיתונאי דן מרגלית ב"הארץ". רבין הצהיר שהיה שותף מלא בחשבון הדולרים של אשתו ושידוע לו שזאת עבירה על הוראות הפיקוח על מטבע זר שהיו נהוגות אז בישראל.

חלק ב'

תרבות פוליטית בממשלות הליכוד: עם כל הצער שבדבר, שונה המצב בממשלות הימין. מנחם בגין הוא היוצא דופן במובן זה. בגין היה אדם משכמו ומעלה. הוא עמד בגו זקוף והיישיר מבט אל העובדות כשהודיע על התפטרותו מראשות הממשלה. כשנה וקצת לאחר פרוץ מלחמת לבנון הראשונה, ב-28 בספטמבר 1983, התייצב בגין בפני חברי ממשלתו, כשמצבו הבריאות לקוי, והודיע על התפטרותו מתפקידו. אחת הסברות המסבירות את החלטתו זאת טוענת שבגין פרש עקב ההסתבכות במלחמת לבנון שהחלה כמבצע צבאי, "מבצע של"ג", מספר הקורבנות הרב ומסקנות ועדת כאהן 1982 (בעניין מחנות הפליטים, סברה ושתילה. הוועדה הפלילה את שר הביטחון דאז, אריק שרון, שנאלץ להתפטר מתפקידו כשר ביטחון).

דבר מכל זה לא תועד בהתנהלותו של ראש הממשלה, אהוד אולמרט. ב-30.1.2008 פורסמו המלצותיה של ועדה ממשלתית בראשות שופט בדימוס אליהו וינוגרד. "ועדת וינוגרד", שהוקמה במטרה לחקור את אירועי המערכה במלחמת לבנון השנייה. בין היתר, נכתב בדוח הוועדה שהדרג המדיני נהג בחוסר אחריות. ראש הממשלה אהוד אולמרט נמצא אחראי מיניסטריאלית ואישית:

"אנחנו מוצאים את ראש הממשלה אחראי, מיניסטריאלית ואישית, לליקויים בהחלטות שהתקבלו, ולליקויים בתהליכי קבלתן. ראש הממשלה גיבש את עמדתו מבלי שהוצגה לו תוכנית מפורטת ובלי שדרש כי תוצג, ולכן לא היה יכול לנתח את פרטיה ולאשר אותה. יתר על כן הוא לא דרש חלופות של ממש לשיקול דעתו, ולא גילה ספקנות ראויה ביחס לעמדות הצבא. בכך הוא כשל."

עם היוודע פרטים אלו, נשמעו קריאות של מפגינים במקומות מרכזיים בארץ, שדרשו את התפטרות האחראים לכשלים במלחמת לבנון השנייה, ובעיקר אישים מהדרג המדיני: ראש הממשלה, אהוד אולמרט ושר הביטחון עמיר פרץ. הם דרשו גם את פיטוריו לאלתר של הרמטכ"ל, דן חלוץ.

אפקט הדוח וההמלצות של ועדת וינוגרד היה מזערי. אהוד אולמרט לא מצא סיבה להתפטר:

"למרות הביקורת הקשה מצד הציבור, המערכת הפוליטית והתקשורת על ראש הממשלה, האחרון לא התפטר וטען שהוא וממשלתו יתקנו את הליקויים (ויקיפדיה)."

יתרה מכך, מקורבים לראש הממשלה הודיעו כי "הוקל לו לאחר קריאת הדו"ח, בשל ראייתו כי הדוח ניקה אותו מ'כתם מוסרי' וכי 'הצדק יצא לאור'".

הטל-פוליטקאים.

סיכום:

מיקומי על הקשת הפוליטית הוא שמאל-מרכז. אינני ממצביעי הליכוד ומתומכיו של נתניהו. יחד עם זאת דעתי נוחה מנתניהו על עשייתו ופועלו למען מדינת ישראל. הוא אדם מוכשר. מישהו הגדיר אותו לאחרונה כ"נואם הטוב ביותר שהיה לנו אי פעם". בימים אלו, נתניהו שרוי בסבך חקירות משטרה (תקופת כהונתו של המפכ"ל רוני אלשייך). עד כה, המלצות המשטרה מתייחסות למעשים שאם יוכחו מעבר לספק סביר קרוב לוודאי שיוגש כתב אישום פלילי נגד נתניהו. עם כל הכבוד לכישורי המנהיגות שלו, מתקבל הרושם שנתניהו מדמה עצמו כיישות שהיא מעל לחוק. לצערנו, הוא לוקה בסינדרום של שיגעון שררה. וזה חייב להדליק אצל כולנו נורת אזהרה. עלינו לשאול את עצמנו מה יקרה אם נתניהו ימשיך לעמוד בראשות מדינה שכל-כולה היא חזית, מדינה החשופה לאיומים ביטחוניים על בסיס יומיומי? ומה יקרה אם חס וחלילה ניתפס בלתי מוכנים, האם ייתכן שנתניהו ימשיך לדבוק בשררה למרות הכל ולהנציח תרבות פוליטית של שיגעון שררה?

הפוסט נכתב ב- 2018. שלוש שנים מאז כתיבת הפוסט חלה הידרדרות בהתנהלות המדינה בראשותו של נתניהו.

קישורים:

דברי גולדה מאיר מתוך ארכיון המדינה

ועדת וינוגרד (ויקיפדיה)

הצבעה חשאית

הפוסט מיועד לכולם, אך במיוחד לאלו שחושפים את הקלפים שלהם בפומבי. לא הרבה מערכות בחירות התקיימו כאן בעידן האינטרנט. לי יש הרגשה שהפעם הרשת הומה כותבים שמביעים דעות בפרהסייה ומעידים על עצמם כמי שילכו לשלשל פתק בקלפי עבור רשימה X או Y. עוד לא היה דבר כזה כאן. הברזים נפתחים והכל נשפך החוצה כאילו ההצבעה איננה אמורה להיות חשאית.

********

secret

אולי זה הדבר הטבעי ביותר לעשות… מציגים קלפים כשאין מה להפסיד. רק המחשבה על כך מעוררת בי צמרמורת. התובנה שלי היא שרק כאשר אין באמת מה להפסיד, מגלים את הקלפים בפומבי…. ומשמעות הטענה תתברר בהמשך –

 

 

הצבעה חשאית [מתוך ויקיפדיה] –

חשאיות ההצבעה בבחירות הכלליות באה להבטיח שהמצביע יבחר בדעתו האמיתית. היא מונעת ניסיונות להשפיע על המצביע באיומים או בשוחד. הצבעה חשאית קיימת עוד מתקופת יוון העתיקה. בצרפת סעיף 31 בחוקה של 1795 קבע ש"הבחירות צריכות להתקיים בהצבעה חשאית". כך גם בחוקה של 1848. הצבעה חשאית הונהגה בבריטניה ב- 1872, במסגרת חקיקה שיזם ראש הממשלה גלאדסטון. בארצות הברית רב המדינות עברו להצבעה חשאית לאחר הבחירות לנשיאות ארצות הברית ב- 1884. ובישראל, בהתאם לחוק יסוד: הכנסת, נהוגה הצבעה חשאית בבחירות הכלליות.

מה אומרת ההמולה, גילויי הדעת, והעמדות סביב מערכת הבחירות הנוכחית?

האם ההמולה מסמנת שתרבות האינטרנט גוררת שינוי רדיקלי בתרבות הפוליטית? שמתם לב בוודאי שלא רק הגולשים, הבלוגרים והטוקבקיסטים, אלא גם בעלי דעה המפרסמים טור בעיתונות הכתובה מציגים את הקלף שלהם בפרהסיה. כאילו אין להם מה להפסיד, אולי במילא מדובר בתחרות מכורה מראש ובקרב אבוד. רק היום חשף הסופר אשכול נבו באיזו רשימה בחר; כך עשה גם הסופר והמשורר, יונתן גפן. ובבלוגוספירה נתקלתי באלו שהצהירו הצהרות כגון, "אני אצביע שלי יחימוביץ", "אני אצביע מרץ", ו"אני אצביע דע"ם".

ניסיתי לרדת לסוף דעתם של אלו שחשפו את בחירתם, קבל עם ועדה; אנשים מן היישוב שחלקם דמויות מוכרות לציבור.

ראשית, ברור לי שיש ביניהם גם דוברי אמת – [לא מצביעי אמ"ת..], שאינם מחשיבים גילוי דעת שכזה לפגיעה בפרטיותם. התופעה מעידה עד כמה המושג פרטיות השתנה בעידן הרשת. תיאורטית, הסיכוי שמאן דהוא ינסה לסחוט מחושפי-דעה אלו הבטחה, תמורת שוחד, שיימנעו מלהצביע למי שהם התכוונו להצביע, שואף כאן לאפס. לסיכום, במקרים אלו כל ההו-הא סביב החשאיות הוא מה שנקרא "פַּאסֶה", וההצבעה מאחורי פרגוד היא מעשה תיאטרלי שבעוד שנים ספורות איש לא יבין מה עמד מאחורי החוק הקובע זאת. כלומר, עברנו כברת דרך מאז יוון העתיקה, דרך צרפת, בריטניה וארצות הברית.

שנית, יש גם תיאורית קונספירציה המסבירה את התופעה. אולי בין אלו שחושפים בראש חוצות את שם הרשימה שבה הם תומכים ושבה יבחרו מחר, יש גם כאלו שנדברו עם מאן דהוא מתוך הרשימה המדוברת לעשות כן. מה רע אם יונתן גפן יכתוב שהוא מצביע עבור רשימה שמתחרזת עם "שרץ" או שאשכול נבו יכתוב שהוא בוחר בשלי יחימוביץ' וכן הלאה? הם לא מתחייבים לשלשל מחר לקלפי את הפתק הנכון. הם פשוט עושים "טובה" ליו"ר הרשימה. ואתם, רבותי, אם אתם מאוהדי אשכול נבו, לדוגמה, ותשתכנעו – תפלו בפח.

שלישית, במערכת בחירות משמימה שבה התוצאה ידועה מראש ואינה מלבבת במיוחד, תיתכן תופעה של הומור שחור. יהיו כאלו שיאמרו לעצמם שממילא אין תקווה, הבחירות לא יובילו לשינוי והכל יחזור על עצמו לפחות בארבע השנים הבאות. אז לשם מה להתייסר? הבה ונתבדח כל עוד אפשר. גם זו יכולה להיות הסיבה ללהיטות ל"גלות" באיזו רשימה נבחר מחר.

במחשבה נוספת, אני דווקא מעריכה את אלו שלא מספרים לחבר'ה במי יבחרו. הם רוצים ללכת להצביע בנחת, ובינתיים מקוששים מפה ומשם נתונים לחיזוק עמדתם, מבלי שאיש יידע על איזה קלף הם החליטו להמר. זו הדרך הנכונה לדעתי גם בעידן האינטרנט, הפייסבוק, הטוויטר והאינסטגרם. ראוי ואף רצוי לחפש מידע, לספק מידע, ואפילו להתפלמס – כי אז הבחירה תהיה מודעת ותיעשה על בסיס של שקלא וטריא. הרי לא משלמים לנו עבור זה. זו איננה תעמולה אלא גיבוש דעה בצורה מושכלת.

ההמלצה שלי

תעשו חושבים ביחד, אך קבלו החלטה לחוד. … העיקר שהבחירה תהיה עצמאית, אמיתית ומושכלת. ועוד המלצה, רוצו לקרא את הפוסט של אורית קמיר "בחירות בצל מרד גטו ורשה" (ינואר, 2013). כדאי!

רמת-גן לנד…?

לפני עשרים שנה לקחתי לידי ספר המקונן על התרבות הפוליטית בישראל. מדובר במחקר שעשה אהוד שפרינצק על תופעת השחיתות בישראל מאז טרום הקמת המדינה: "איש הישר בעיניו – אילגליזם בחברה הישראלית". הספר עוסק בתופעות השחיתות בישראל מאז טרום הקמת המדינה. שפרינצק הלך לעולמו בינתיים, אך השחיתויות רק הולכות ומצטברות.

עברו עשרים שנה ומספר אמירות נוקבות מתוך הספר עדיין רלבנטיות לימינו:

 …..  יקשה על כל מי שמתבונן היום בחיים הציבוריים להתעלם מן המציאות הכללית של הפרת חוק, שחיתות פוליטית ואלימות, שצמחו בעשור האחרון ואשר מתפשטות על-פני מגזרים רחבים ומגוונים של החברה כולה……תופעה זו, שראשיתה זלזול בתקנות עירוניות בסיסיות של חיים אזרחיים ואחריתה השתלטות בלתי-חוקית על קרקעות פרטיות באזורים עירוניים, לא הרפתה מאיתנו…….

……..מימד לא מבוטל של אותה מציאות של הפרת חוק בא לידי ביטוי בשנות ה-70 בפרשיות בצמרת הבירוקרטית-פוליטית, שנחשפו גם הן ברעש גדול: פרשיות אלה חשפו דפוס מקיף של עקיפות חוק…….הן הראו בעליל כי הזלזול בחוק קיים לא רק בתחומים שבהם יש מאבק פוליטי, אלא גם בתחומי ההנאה החומרית של הפרט. פרשיות מסוג זה המחמירות על פעם יותר ויותר, הלכו ותכפו מאז "ימי ארידור העליזים" והן עולות וצפות על-פני השטח מדי יום ביומו – ואף נראה שכל מה שנחשף ומתגלה אינו אלא קצה הקרחון….

….כאשר מנסים לזהות את המכנה המשותף של כל התופעות הללו ניתן לקבע, שדפוס ההתנהגות המאחד את כולן הוא הנטייה החזקה, למה שאפשר לכנות בשם אי-לגאליזם ביהביורלי, כלומר, התנהגות הכרוכה במודע בהפרת החוק……

 תיבת פנדורה נפתחה בהולילנד; האם היא נקודתית? או כללית, לדוגמה, רמת גן לנד?

בהולילנד נפתחה תיבת פנדורה. האם רבים מאיתנו חשים כך? טקסי יום העצמאות, פרסי ישראל, חידון התנ"ך ועוד, הציגו תמונה "ורודה" של הישגינו במשך ששים ושתיים השנים האחרונות. מדברים על חוויית הצפייה בסרטי הבורקס והקאלט,  המסעדות מלאות בלקוחות וכך גם המרכולים והקניונים. איש איש והקטע שלו.

 בעירי, רמת גן, לעומת זאת, שוררת תחושה אחרת. לא אקרא לזה תחושה שאוטוטו גם כאן תיחשף פרשייה דומה להולילמד אבל כמעט. מידע שעבר בין מכותבי דוא"ל רבים בישר שייהרסו כאן עוד שטחים ירוקים לטובת בניית מגדלי מגורים ומשרדים. עמותת "אדם טבע ודין" ניסתה לעשות משהו…. השבוע, התקשורת חשפה "חשדות". מדובר במעורבותו לכאורה של ראש העיר, צבי בר, בתכנית גרנדיוזית שמבקשת להכפיל ולהשליש את כמות הבטון בעיר הגנים…

האם תיבת פנדורה של "הולילנד" הגיעה גם לכאן, או שמא, היא עוד תתגמד לעומת מה שיוכתר כ"רמת-גן לנד….."? –  ימים יגידו.