Tag Archives: רשב"י

לא לדתיים בלבד? מנהג החלאקה

בין המנהגים שחלקים מבני עמנו נוהגים כבוד כלפיהם, ומקיימים אותם בולט מנהג החלאקה. מדובר במנהג עדתי ואף בעל גוון דתי בולט. בספר "פרי עץ חיים" של האר"י הקדוש, נאמר שרצוי לקיים את מנהג החלאקה ליד קבר הרשב"י במירון. 

ובאתר "כיפה" ניתן למצוא מידע מן המקורות ההלכתיים בנוגע למנהג:

\שער הכוונות\. ונוהגים להשאיר שער הילד לגדול עד לגיל שלוש וגוזרים רק את השער המפריע \שנתלכלך או שמפריע לראיה וכד'\. ובגיל שלוש מספרים אותו בקבר הרשב"י במירון ומשתדלים שיהא בל"ג בעומר אף אם יהיה קודם גיל שלוש. ובירושלים היו שנהגו לילך לקבר שמואל הנביא. וטוב ליתן באותו יום צדקה לענים או לתלמידי חכמים \והיו שנתנו זהב או כסף כמשקל שער הילד\. ואח"כ מברכים על מזונות וכד' ושרים בהודאה לה'.
(מתוך: אתר "כיפה" – שאל את הרב: תספורת לקטנים, חלאקה)

משום מה, סקרים שמטרתם לסייע לחוקרים לדרג את "מידת הדתיות/מסורתיות/חילוניות" של אזרחי ישראל היהודיים, אינם מציגים לנבדקים שאלה בדבר מנהג החלאקה בל"ג בעומר. המנהג היה מקובל עוד טרם זמנו של האר"י הקדוש, שנהג לפיו. מה גם שהמנהג נתפס כסמל להשתייכות למגזר הדתי.

מאידך, חיפוש נוסף אחר מידע מהותי ורלוונטי למנהג מראה שגם משפחות המגדירות עצמן כ"חילוניות" נוהגות להפנות שאלות אל רב זה או אחר, כדי לקבל מהם הנחיות כיצד עליהן לקיים את המנהג.

באתר של הרב שרקי, לדוגמא, תוכלו למצוא שלל שאלות כאלו המופנות אליו, וגם תשובות.

האם החלאקה מתוייג כמנהג דתי, מסורתי, או כללי?
באופן כללי, האמירה ש"מנהג התספורת הראשונה בגיל 3 מקובל בקרב דתיים" מייצגת את הדעה הרווחת. אבל לא נדיר למצוא סיפורים על משפחות חילוניות, שאינן שומרות מצוות באדיקות, ובכל זאת בודקות אפשרות לקיים את המנהג, ואף, לערוך טקס חלאקה בל"ג בעומר ליד קברו של רבי שמעון בר יוחאי במירון.

ליקטתי מהאינטרנט סיפורים על משפחות חילוניות המקיימות את המנהג, אם בדרך המקובלת ביותר, כשהטקס של גזיזת השיער נערך ליד קבר הרשב"י במירון או ליד קברו של הנביא שמואל בירושלים, או ליד הכותל וכיוצ"ב, ואם בחיק המשפחה, באווירה שיש גם בה מן הטקסית של המנהג.

בדוגמא הבאה, מדובר בסיפור המתמקד בהורים לילד מהעיר מודיעין, נאמר שהם אפשרו לשער ראשו של בנם לצמוח עד גיל 3, במתכוון. ובדיוק כשמלאו לו 3, הם חגגו את התספורת הראשונה שלו ליד קבר הבבא סאלי, בנתיבות. הטקס נערך בעזרת גברים, והסבא בירך את הנכד. משם המשיכו אל הספירה המשפחתית והאירוע נערך כמו כל חגיגת יום הולדת. הילד זכה אפילו ל"בוק" – אלבום צילומים של לפני ואחרי.

בדוגמא נוספת מדובר בסיפור שמפרט כיצד אם המשפחה הכריעה את הכף בעניין קיום המנהג. בסיפור בולטת הסמליות של הגיל שבו ילד עובר ממצב "בוסר" למצב של "בשלות" את המעבר מציינים על ידי טקס החלאקה.
המשפחה, חילונים שמתגוררים בגבעת שמואל. ההורים אקדמאיים. בתחילה, לא הייתה ביניהם תמימות דעים בנוגע לקיום המנהג. לאם היה חשוב לקיים אותו. היא השתדלה למצוא צידוק במקורות, כדי שתוכל לשכנע בכך את בעלה, והצליחה בכך. ההסבר שלה היה די משכנע: היא סיפרה שהרצון לקיים את המנהג בא לה אחרי שקראה על המשמעויות השונות שיש למנהג. מה שדיבר אליה במיוחד היה הפסוק "שלש שנים יהיה לכם ערלים ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש" (מתוך: אתר אמאבא). והואיל ונאמר שהאדם דומה לעץ – "כי האדם עץ השדה" – אנו מבינים שהפסוק לא מדבר רק על עצי פרי אלא גם על התהליך שעובר כל ילד קטן: בשלוש השנים הראשונות לחייו הוא עדיין לא שייך למצוות, ורק בשנה הרביעית הוריו מתחילים לחנוך אותו וללמד אותו תורה. לכן, אם הילד דומה לעץ צעיר, הרי כשם שלא נהנים מפירות העץ אלא רק לאחר 3 שנים, כך אין לספר את שיערותיו של הילד עד לגיל שלוש. ההקבלה שכנעה את האם, ואחר כך את בעלה. אם על פי ההלכה פירות העץ נחשבים לעורלה (בוסר) בטרם הגיעו לגיל 3 – הגיוני שגם הבן עדיין בגדר "בוסר" עד גיל 3. כשהוא בשל, מציינים זאת בטקס החלאקה.
בעניין הטקס בני הזוג הגיעו לפשרה. הם קיימו אותו בחיק המשפחה למרות שהאישה שאפה במקור לקיימו במירון. באירוע המשפחתי, כל משתתף גזר בתורו תלתל משיער הילד ובירך אותו.

הדוגמא האחרונה היא סיפור מרגש המגיע מרמת גן. ההורים מחליטים, בכוונה תחילה, לא לגזוז את שיער בנם עד שיגיע לגיל 3. כשמגיע המועד לקיים את טקס החלאקה, הם מחליטים לערוך אותו בחיק המשפחה. לקראת הטקס הקדימו ההורים להסביר לבנם שלכבוד האירוע וחגיגת יום הולדתו השלישי יגיע רב נחמד, שיגזוז את שיערו ויברך אותו. בנם בן השלוש הביע שמחה גדולה והודיע להוריו, שסוף-סוף השיער כבר לא יפריע לו, ושהוא ישמח לתספורת כמו של המבוגרים.

ועדיין אני שואלת: האם מנהג החלאקה אינו פריט שאם ייכלל בסקר ישפיע על תוצאות אחוזי ה"דתיים/מסורתיים/חילוניים" באוכלוסיה?

 

 

הפקעת קרקע – מתחם קבר הרשב"י

קבר הרשב"י במירון - מתוך אתר "סרוגים"

קבר הרשב"י במירון – מתוך אתר "סרוגים"

דעת מיעוט היא בחזקת פעמון אזעקה שאין להתעלם ממנו. הפקעה אינה הדרך למלא את החובות הציבוריות של המדינה ביחס לאתר הקבר

**********

כידוע לכולנו, שר האוצר, יאיר לפיד, חתם על צו המפקיע את מתחם קבר הרשב"י במירון. המדינה מלאימה את האתר  "נוכח הליקויים הרבים שאותרו בו". מה שלא ידוע לכולם הוא ההיסטוריה של הרעיון וההחלטה להפקיע את הקרקע ולא להסתפק בהקמת חברה ממשלתית ייעודית שתנהל את המתחם לרווחת המתפללים והציבור המטייל בצפון. המידע החשוב ביותר בקושי זמין. השקעתי זמן לצורך חיפוש אחר ידיעה שתפרט את נימוקי הוועדה המייעצת להפקיע את מתחם קבר הרשב"י, ולמדתי בדרך דבר או שניים על הפקעת קרקעות וזכויות קניין, מדבריה של פרופ' הולצמן-גזית, מומחית לענייני זכויות קניין והתיקון ה-3 לפקודת המקרקעין (הפקעת קרקע), שהייתה בדעת מיעוט מול 9 חברי וועדה נוספים. אותי זה לא הפתיע.

איך הגענו עד הלום?

לדבריה של עינת פז-פרנקל, כתבת העיתון כלכליסט, סוגיית הבעלות על הקרקע שבה קבור רבי שמעון בר יוחאי, החלה בשנות ה-40 של המאה הקודמת. אז נרשמה על ידי השלטון המנדטורי אחת משתי החלקות שעליהן מצוי קבר על שם גופי ההקדש האשכנזי. בשנות השמונים נרשמה החלקה הנוספת על שם גופי ההקדש הספרדי. האתר הוכר כמקום קדוש ליהודים ונוהל על ידי גופי ההקדשים. בחלקה הראשונה מצויים מצבות קבריהם של הצדיקים רבי שמעון בר יוחאי, רבי אלעזר בנו ורבי יצחק תלמידו, לצד בתי כנסת ומבני דת. בחלקה הסמוכה מצוי פתח מערת הקבורה של רבי שמעון בר יוחאי ובנו, מבני דת נוספים, מחסנים, משרדים ושירותים לציבור המבקרים.

על פי דוח מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, משנת 2008, נמצאו ליקויים רבים בניהול האתר ומצבו הפיזי. לנוכח הליקויים שנמצאו במתחם על ידי מבקר המדינה, הציע משרד התיירות כי מן הראוי שאתר בעל חשיבות רבה, המהווה מוקד משמעותי לעלייה לרגל עבור ציבור גדול, יימצא בחזקת המדינה אשר תטפל בליקויים במקום. כלומר, לפני כשנתיים, בנובמבר 2011, הממשלה קיבלה החלטה להלאים את המתחם והציעה שהוא ינוהל על ידי חברה ממשלתית. זו תעבוד על פי תוכנית עבודה מסודרת וסטנדרטים חזותיים ובטיחותיים לשימור מתחם הקבר באופן שוטף. החברה תבטיח גישה חופשית למבקרים וקיום מוסדר של אירועים ציבוריים כולל הילולות ל"ג בעומר. התשתיות שיוקמו יישארו לאורך כל ימות השנה, לרווחת המבקרים בקבר רשב"י והמטיילים בצפון הארץ.

ח"כ הרב מנחם-אליעזר מוזס (יהדות התורה), המלווה את אירועי הילולות ל"ג בעומר מזה שנים, בירך על היוזמה משנת 2011. הוא טען כי לאתר לא יהיה פתרון אם הוא לא ינותק מהמועצה האזורית מרום-הגליל ומאחריותה. לדבריו, כל שנה משקיעים במקום מיליוני שקלים בתשתיות זמניות וארעיות, והגיעה העת להשקיע פעם אחת ולתמיד בתשתיות קבועות וארוכות טווח.

יש לציין כי בעקבות דוח מבקר המדינה הוקמה "ועדת חמישה" – בראשה עמד רב הכותל, הרב רבינוביץ'. בעקבות התנגדויות נמרצות ואלימות נגד פעילותו והצעותיו לשיפור שדרשו עבודות שטח וחשש לפגיעה בקברים, הוא התפטר ובמקומו מינו כיו"ר הוועדה את אלכס ויז'ניצר, מנכ"ל מע"צ כשלצידו פועלים שני נציגים אשכנזים ושניים ספרדים. מכיוון שלוועדה לא היה מעמד רשמי ובנוסף, היא התקשתה לעמוד בייעודה, היא חדלה לתפקד. הממשלה קיבלה החלטה להקים חברה ממשלתית בעלת סמכות רשמית אך לא הסתקפה בניהול המקום. ב-2011 חתם שר האוצר הקודם, יובל שטייניץ, על צו הפקעה של מתחם קבר הרשב"י. גורמים בעדה החרדית שחששו פן המהלך ישנה את אופי המקום, הציבו התנגדויות. עקב כך נדרשה הוועדה המייעצת להפקעת קרקעות לדון בסוגיה.

החלטת הוועדה המייעצת להפקעת קרקע

הוועדה המייעצת לשר האוצר מורכבת מנציגים מתוך מנהל מקרקעי ישראל, משרד המשפטים ומשרד האוצר. הוועדה דחתה את התנגדויות נאמני ההקדשים וקבעה (דעת הרוב) שאכן מוצדק להפקיע את המתחם לטובת המדינה, במיוחד לאור הליקויים שנמצאו בו, הדורשים ניהול תקין. כתב ההחלטה משתרע על פני 50 עמודים. הנימוק המרכזי של הוועדה אומר שיש הכרח "בטיוב ובשדרוג המתחם כדי שיתאם את היותו מקום קדוש חשוב כל כך לעם היהודי… הפקעת המתחם, נוסף להחלטה לניהולו על ידי חברה ממשלתית, תאפשר פתרון מיטבי למציאות הקיימת והמורכבת המעיבה על הנעשה כיום."

דעת מיעוט של פרופ' יפעת הולצמן-גזית, נציגת האקדמיה

בניגוד לתשעת חברי הוועדה המייעצת, כתבה הולצמן-גזית בהמלצתה, כי היא מקבלת את טענת ההקדש כי אין קשר בין ניהול המתחם לבין זכויות הקניין עליו: "לא השתכנעתי שיש קשר רציונלי בין אמצעי ההפקעה לבין המטרה של תיקון הליקויים. הפקעה אינה הדרך למלא את החובות הציבוריות של המדינה ביחס לאתר הקבר." לטענתה, "נפל פגם בהליך הייעוץ של הוועדה שכן שלב השימוע התקיים לאחר החלטת ההפקעה" (הציטוט מתוך כתבתה של עינת פז-פרנקל). דעת המיעוט של נציגת האקדמיה בוועדה, נאמרה על סמך מומחיותה בזכויות קניין ודיני מקרקעין. לאחרונה היא פרסמה תחקיר מקיף על התיקון לחוק המקרקעין המנדטורי – תיקון מספר 3.

סימני שאלה

אלמלא התעוררו בקרבי סימני שאלה בקשר לעדכוני התקשורת בעניין הפקעה לטובת המדינה של קרקע שנרשמה על שם עמותה (גופי ההקדש האשכנזי) עוד בימי המנדט, לא הייתי מגיעה למידע המדויק והמפורט בדבר ההחלטה שהתקבלה בוועדה שיעצה לשר האוצר להפקיע את הקרקע. האם דעותיהם של מומחים מהאקדמיה בנושאים בעייתיים כמו זכויות קניין על מקרקעין (והרווחים הנובעים מכך לבעליהם….) אינן חשובות דיין? בנוסף, דעת מיעוט היא בחזקת פעמון אזעקה שאין להתעלם ממנו. ולסיום, את הממצא בנוגע לדעת המיעוט של פרופ' הולצמן-גזית לא מצאתי באף מקור עיתונאי, פרט ל"כלכליסט", מדוע?