תגית: רגש

פרדוקס הפרי הבשל

אחד הביטויים הפופולריים בהם השתמשנו בעבר – "זה נפל לידי כפרי בשל" – משמעותו, השגתי משהו באפס מאמץ. אבל הדימוי "פרי בשל" אינו חד-משמעי ולא תמיד חיובי.

צרכן שנכנס לחנות ירקות כדי לקנות בננות יעדיף בננה שקליפתה צהובה על פני בננה בשלה שעל קליפתה כתמים חומים-שחורים. בסוף היום, כל פרי בשל שלא נרכש עדיין עומד על סף ריקבון וסופו שיושלך לזבל. קיים גם תחום אפור בין שני המצבים שהביטוי "פרי בשל" מייצג. ולמען האמת, בשלנים יעדיפו פרי על סף ריקבון לצורכי המטבח אבל אלו הם זן נדיר. מרבית הצרכנים יפנו עורף לפרי בשל על סף ריקבון. סופו של פרי בשל שהוא מושלך לפח בכמויות אדירות (ראו נתונים) בעוד שהביטוי הפופולרי מתאר פרי בשל כהישג.

זני בננה שונים. קרדיט: ויקיפדיה

בעיה כלל עולמית

העובדה שלקוחות שנכנסים לחנות ירקות ופירות סולדים מפרי בשל מאוד עוררה דיון אקדמי. חוקרים שאלו עצמם מדוע זה קורה? מדוע בננה שקליפתה צהובה רצויה ואילו זו שקליפתה השחירה ממש לא רצויה? כאשר התברר לחוקרים שפרי דחוי מוצא את דרכו לזבל בכמויות אדירות בכל שנה הם החליטו לעשות מעשה – ראשית, למצוא סיבות לתופעה, ושנית, למצוא דרכים למנוע את התופעה.

הגיע לידיי דוח מחקר הנוגע בדיוק בשתי הסוגיות: מדוע, ואיך מונעים את התופעה. המחקר והניסוי נערכו בדנמרק.  תחילה, הראו ללקוחות פוטנציאלים תמונות של בננות שקליפתן מכוסה כתמים חומים ושחורים. רוב המשתתפים בניסוי הפגינו חוסר התלהבות, בלשון המעטה. אחר כך הביאו את המשתתפים אל דוכן הפירות בשוק ואמרו להם לבחור לעצמם מגוון מהפירות שלפניהם. התברר שהייתה למשתתפים בניסוי העדפה כמעט מוחלטת לבננות שקליפתן צהובה לחלוטין. וכך גם לגבי תפוחים, אגסים, אבוקדו, עגבניות ופירות נוספים שקליפתן לא הייתה מושלמת.

לכאורה, מדובר בתופעה שכיחה ביותר. אבל….

במחקר הוכח קשר סיבתי חזק בין התחושות שאנו מפתחים לבין ההעדפה הנלהבת מפרי "לא פגום". מדובר בהיפוך המשמעות שמציג הביטוי הקובע העדפה ברורה לפרי בשל מאוד.

בני אדם מפתחים דפוס רגשי שהופך לשיקול דומיננטי בהחלטה איזה פרי לקנות. החוקרים לא עסקו בביטוי הפופולרי, הם לא היו בלשנים. הם היו מומחים למדעי המזון מאוניברסיטת קופנהגן. כאשר נחשפו לתוצאות התופעה, בזבוז מזון שצובר תאוצה בעולם כולל דנמרק, הם נרתמו להמשך המשימה.

החוקרת הראשית, פרופ' קרין ונדין, הגדירה את המצב כך, "צרכנים בוחרים מזון על סמך ציפייה לזכות בטעם המסוים שהם מייחסים לו. הציפייה שפיתחו נשלטת על ידי הרגש. אם פיתחנו ציפיות שיש הבדלי טעם בין בננה עם קליפה מושחרת ובננה שקליפתה חלקה וצהובה, ושזו האחרונה טעימה והראשונה ממש דוחה, נבחר בצהובה". כאמור, ההשערה בדבר הקשר הרגשי עלתה לדרגה של סוגייה בעייתית. שכן התוצאות לטווח הרחוק כלל אינן משביעות רצון, ואף גובלות במפגע כלכלי של ממש. ואכן, כאשר גילו מה כמות הפרי שמושלך לזבל כפסולת, החוקרים נדהמו.

שייק ירקות. קרדיט: ויקיפדיה

איך מתמודדים עם המצב?

תחילה, יצאו החוקרים במסע פרסום לעידוד השימוש בפירות בשלים מאוד למטרות חלופיות מן המקובל. המסר שהפיצו נשען על בסיס ההיגיון הצרוף: "אם לדוגמה מונח בסלסילת הפירות שלכם תפוח שקליפתו אינה חלקה ומבריקה, או שהמרקם שלו מעט קמחי, עדיין תוכלו להשתמש בו למיץ, לעוגה, למחית או לפשטידה".

אריאל פלמון עגבניות מיובשות. ויקימדיה

גם באתר בא-במייל מופץ מסר שכזה: קבלו מספר עצות בחינם: מגוון של שתים-עשרה שיטות מפתיעות וטעימות לניצול פירות בשלים על סף ריקבון. בעזרת הטיפים הללו תוכלו ליהנות מחטיפים בריאים וטעימים, ולמנוע בזבוז של פירות שנראה שהם יהפכו לבלתי אכילים תוך זמן קצר.

לאחר פרק זמן החוקרים בדקו את כמויות הפרי שהושלך לזבל וגילו ירידה מזערית בלבד. היה ברור להם שקשה להיאבק בתופעה כאשר ברור שהיא מבוססת על רגש, במיוחד קשה להיאבק בתופעה באמצעות מסר המבוסס על היגיון. הם המליצו להתמקד בתחושות, וללמד את האוכלוסייה "כיצד מעצבים רגשות מחדש". לשם כך נדרש מומחה מסוג אחר: פסיכולוג של צריכת מזון. שכן, מסקנת הביניים של החוקרים הייתה שהרושם הראשוני שלנו ממזון כלשהו "נדבק" אלינו באופן שמקשה עלינו לשלוט בו.

מסקנת הביניים הזאת הוכחה שוב ושוב. כמו לדוגמה, במחקר שביקש מ- 130 משתתפים לדרג סדרת תמונות של תפוחים שלחלקם היה מראה חיצוני לא סטנדרטי. באופן לא מפתיע, תפוחים בעלי מראה לא סטנדרטי נראו להם פגומים ודורגו במקום הנמוך ביותר. זה מסביר גם מדוע מעט מאוד משתתפים היו מוכנים לאכול תפוחים כאלו שהנסיין הגיש להם בהמשך הניסוי. וכאשר הנסיין אילץ את המשתתפים לטעום תפוח לא-סטנדרטי, הבעת פניהם סיפקה הוכחה ברורה לקביעה, שהרושם הראשוני, הרע במקרה הנוכחי, נדבק ושולט בתחושותינו וציפיותינו. גם ההיפך מזה הוכח – כאשר המשתתפים טעמו תפוח שנראה ירוק ומושלם בתמונה, הם דבקו באמונה שהירוק טעים. לסיכום, מסקנת הביניים הייתה שבמפגש עם פירות לא-סטנדרטים, התחושות  קובעות ולא הטעם האמיתי. ועוד משהו – אנחנו זוכרים טוב יותר רגשות שליליים מאשר את החיוביים.

מה עושים?

לענייננו כאן  החוקרים לא המשיכו בכיוון פתרון בעייה הכרוכה ברגשות. מצאתי סוג של פתרון טוב בספר, "כולנו אנשים אמיתיים" מאת איילת קלטר. אמנם קלטר מתמקדת באובססיה למזון, או מה שנקרא "אכילה רגשית". אבל הדברים שהיא מציעה יפים גם לעניין שבו אנו עוסקים: תיעוב מזון מסוים – תחושה ש"נדבקת" אלינו באל-כורחנו.

להלן ציטוט מהספר, הלקוח מהאתר, "שפת האכילה":

הרגש ביסודו אינו טוב או רע, אלא הקטלוג המגדיר את ה”טוב” וה”רע”. רגשות בעייתיים הופכים לרגשות כרוניים אם נאבקים בהם ומתַחזקים אותם. אבל כאשר מפסיקים את המאבק, ומאפשרים לשחרר את הרגשות ולקבל אותם, קבלת הרגשות הבעייתיים מסייעת לשבור את המעגל האינסופי של המאבק בהם.

נניח שיום בהיר אחד דופקת על דלת ביתכם קרובת משפחה רחוקה שמעולם לא פגשתם. שמעתם עליה אינסוף סיפורים לא מחמיאים. אם אכן תאמינו לאותם סיפורים, היחס שלכם אליה יהיה מן הסתם בהתאם. לא תרצו לתת לה להיכנס לביתכם. ובוודאי שלא תרצו אותה בקרבתכם. מן הסתם תעשו כל שאפשר כדי להיפטר ממנה. באופן זה לא תוכלו לגלות אם הסיפורים ששמעתם עליה נכונים או שהם נבזיים ואין בהם ממש. הדרך היחידה היא להכניס אותה לביתכם, לארח אותה, לבלות זמן במחיצתה ולתהות על קנקנה.

מסקנה – אם תיתנו לרגשות שלכם הכרה ומרחב קיום – תצליחו לפוגג אותם ולהשתחרר מהם. וכל היתר יסתדר.

תנו לרגש להיות – העזו להתבונן ברגשות החבויים בבסיס האכילה או הסירוב לאכול, הכירו בהם ותנו להם פשוט להיות. ביכולת להרשות לרגשות להיות, טמונה גם היכולת להניח להם ואולי לעצב אתם מחדש.

אני בעד.

ב-1905 השאיר הילד פרנק אפרסון מניו ג'רזי, על מרפסת ביתו, כוס עם משקה ממותק שהכין ממים ואבקת שתייה. למרבה המזל, שכח הילד המפוזר את מקל הערבוב בתוך הכוס. למחרת בבוקר יצא למרפסת וראה שהמיץ שהכין קפא לגמרי. כשניסה להוציא את המקל מהכוס הוא גילה משהו שהדהים את חבריו לכיתה: מיץ קפוא על מקל. ב-1923, כשהוא כבר מוכר לימונדה מבוגר בקליפורניה, ניגש אפרסון לרשום פטנט על ההמצאה: קרטיב (באנגלית: popsicle), או כפי שהוא כונה בתחילה אפסיקל. (דורעם גונט, 18.7.2010, הארץ).