תגית: רבי מכר

"ניק" (2021) – מבט חדשני על רב-המכר, "גטסבי הגדול"

לפני כחודש (ינואר 2021) ראה אור "ניק" (Nick), מאת מייקל פריס סמית'. רומן דמיוני הזורה אור על חייו של ניק קאראוויי, המְסׇפֵּר ב"גטסבי הגדול" מאת סקוט פיצג'רלד. "ניק" מעניק תובנות חדשות ל"גטסבי הגדול" (The Great Gatsby).

Nick by Michael F. Smith. Credit Amazon

אחרי שנים רבות שבהן כיכב "גטסבי הגדול", מאת פיצג'רלד, ברשימות רבי-מכר ואחרי העיבוד הרביעי שלו לסרט ב- 2013, הסופר עטור הפרסים, מייקל פריס סמית', מרגיש צורך לכתוב את קורותיו של ניק קאראוויי, המְסׇפֵּר ברומן "גטסבי", בתקופה שקדמה לקשר בין השניים – מדוע?

גטסבי הגדול, מאת סקוט פיצג'רלד . קרדיט: אחוזת בית

"גטסבי הגדול" מאת פ. סקוט פיצג'רלד פורסם לראשונה ב- 1925. הסופר מייקל פריס סמית', נתקל בו לראשונה, כמו רבים מבני דורו, בהיותו תלמיד תיכון. ובסוף העשור השני לחייו חזר סמית' לעיין ברומן. וכך הוא מספר: "כשהגעתי לסצנה שבה ניק נזכר שזה יום הולדתו השלושים, שאלתי את עצמי איזה מין אדם הוא. ממה שנכתב ברומן התרשמתי שהוא עבר טראומה אמיתית שגרמה לו להיות מנותק לגמרי, אפילו מעצמו. חלפה בי מחשבה שיהיה ממש מעניין אם מישהו יכתוב את סיפורו של ניק."

ניק, הרומן האחרון מאת סמית' (באנגלית), מבוסס על דמותו של ניק קאראוויי ברומן "גטסבי הגדול" מאת סקוט פיצג'רלד. סמית' כתב את "ניק" ב- 2014, אבל גילה כי זכויות היוצרים על "גטסבי הגדול" לא יפקעו עד שנת 2021. ושעד אז הוא לא יוכל לפרסם את "ניק". ב- 2020 הוא ערך את הספר ובינואר 2021, "ניק" יצא לאור לראשונה.

חלק ניכר מ"ניק" מתמקד בו כלוחם בשדה הקרב במלחמת העולם ה-1, ובניק המבלה בפריז עם אֵלׇה, ומתאהב בה. התיאורים גרפיים ומאוד מפורטים, כולל מראות של דם וחלקי גופות ותחושה של פחד. הקריאה בספר לא קלה, בלשון המעטה. הסיפור מאוד עוצמתי – ניק חופר שוחות ותעלות, מטמין חומרי נפץ ומאזין לקולות המלחמה. הוא גם מוצא זמן לחשוב על אֵלׇה. יש לו פלאשבקים מהתקופה שבה בילו שניהם יחד בפריז, וגם מילדותו בבית הוריו במינסוטה, לפני המלחמה. זהו נרטיב די אינטימי והוא מסופר בגוף שלישי. אביו היה בעל עסק של צרכי בניין. הוא הניח שניק יכנס לעסק בבוא היום. נראה שהם חיו חיים נוחים, אבל בעיני ניק חייו היו עצובים. במבט לאחור הוא עדיין מנסה להתמודד עם תקופות "החושך" החוזרות ונשנות של אמו. באחת הסצנות הנוקבות ביותר ניק קורא מתוך ספר כשהוא יושב לצד אמו, באחד הלילות שבהם היא הייתה מרותקת למיטה, המומה מ"חשכת" הדיכאון. מאוחר יותר הוא קורא מתוך ספר גם לאֵלׇה, כשהוא מטפל בה, והתמונה חוזרת לרדוף אותו.

לאחר המלחמה ניק מרגיש אבוד. יש לו סיוטים מהמלחמה. הוא רדוף על ידי מראות הדם והזעקות לעזרה, והעובדה שלא היה מסוגל לעזור לפצועים. עם שובו אל מולדתו הוא מגיע לניו אורלינס. שם הוא נמשך למעגל של דמויות שחייהן שקועים באלכוהול ואלימות, וטראומת המלחמה, בתקופת האיסור על משקאות חריפים.

הצורך לכתוב את "ניק"

על פניו, "ניק" חושף את האיש שמאחורי המספר ב"גטסבי" – ניק קאראווי, הדמות שכבשה את קוראי "גטסבי" במשך עשרות שנים. אבל לסמית' יש מטרה אחת חשובה: להבין נכון את פיצג'רלד ב"גטסבי הגדול". בדרך כלל קריאה שנייה ושלישית של רומן ידוע, במרחק של שנים בין הקריאות, מולידה תובנות חדשות. במקרה הנוכחי, התובנה הטבעית של סופר מנוסה, כמו סמית', היא שיש דברים בגו. כלומר, פיצג'רלד בוודאי רצה להבליט משהו כאשר בחר להשתמש בניק קאראוויי כדי לספר את הסיפור.  סמית' מגלה שני דברים:

ראשית, זמן קצר לאחר ש"גטסבי הגדול" ראה אור לראשונה (1925), הכריז המחבר, סקוט פיצג'רלד, כי "מכל הביקורות, אפילו הנלהבות ביותר, לאף אחד אין מושג קלוש על מה הספר". על דבריו אלו הוסיף אחד מבני דורו של פיצג'רלד, ארנסט המינגווי, בספר זיכרונותיו "סעודה מטלטלת" את הדברים הבאים: "בזמנו לא סמכנו על אף אחד שלא היה במלחמה".

שנית, ויליאם קיין, פרופסור לספרות אמריקאית, מסכים כי ניק הוא דמות חיונית להבנת עושרו של הרומן "גטסבי" ואומר כך: "פיצג'רלד הקדיש מחשבה לבניית רומן המסופר בגוף שלישי. אך בסופו של דבר הוא בחר בניק קאראוויי, לספר בגוף ראשון את סיפורו של גטסבי. בכדי להבין את גטסבי לאשורו, אנו חייבים להמשיך להיות מודעים לעובדה שגטסבי מוגש לנו על-ידי מתווך, דרך נקודת המבט המסוימת ביותר של המתווך, ניק, ודרך מערכת היחסים האמביוולנטית מאוד בין ניק לגטסבי".

המטרה הושגה

סמית' מדמיין את ניק קאראוויי שמתמודד עם הפרעה פוסט טראומתית – PTSD, מה שנקרא בזמנו על-ידי פסיכולוגים הלם-פצצות (Shell-Shock). זאת נקודת המוצא הטבעית שבחר סמית' כדי להכיר את עברו של ניק. לוחם שחזר הביתה, לאמריקה ולאמריקאים, רק כדי לגלות שהם זרים לו, שהוא כבר לא מכיר אותם. נראה לו שהחיים שאליהם הוא חזר, כולל ההמולה של כל המסיבות, זרים לו לגמרי. סמית' מוביל את הקורא למסקנה שבעצם קארוויי הוא-הוא הסיבה לכך שהרומן של פיצג'רלד – "גטסבי הגדול" – נקרא גם כיום על ידי רבים.

דרך סיפורו של ניק, סמית' גורם לנו להבין את הרעיון האמיתי הטמון ברומן "גטסבי הגדול" כפי שהתכוון לו הסופר פיצג'רלד. בכך הוא מספק רציונל לאמירה של פיצג'רלד, שהמבקרים לא הבינו אל-נכון את "גטסבי". התובנה של סמית' משקפת את הרעיון שאליו התכוון פיצג'רלד: "יכול מאוד להיות שלא השמפניה וגם לא הריקודים מושכים לקרא את 'גטסבי' שוב ושוב, אלא התחושות והתהיות של היכן אנחנו נמצאים; התחושות שכל דבר יכול להתפורר בכל רגע".