תגית: קליגרפיה ערבית

קליגרפיה ערבית – עבר ועתיד

עתיד הקליגרפיה הערבית: במאה התשיעית, כאשר הקוראן הועלה על הכתב, הונהגו כללים נוקשים ומחייבים למלאכת הקליגרפיה הערבית, והם עדיין תקפים בחלק ניכר ממדינות ערב. אבל במדינות מערביות הולכת ומתפשטת תופעה של אומנות קליגרפיה חופשית יותר. אמן הקליגרפיה הערבית יכול לשבור את הכללים לפי ראות עיניו ולתת ביטוי מאוד אינדיבידואלי ליצירה שלו. להשלמת פרטי הרקע הנכם מוזמנים לקרא פוסט שפרסמתי ב- 16 בפברואר, 2020: "קליגרפיה ערבית כמורשת עולמית"

לפני כשנה סעודיה הכריזה על השנים 2020 ו-2021 כ"שנות הקליגרפיה הערבית", ופרסמה קריאה לאונסק"ו לכלול את הקליגרפיה הערבית ברשימת נכסי המורשת התרבותית העולמית. אל קריאתה של הממלכה הסעודית הצטרפו 16 מדינות דוברות ערבית. ביום שלישי (14.12.2021) אונסק"ו הכריז רשמית על הקליגרפיה הערבית כמורשת תרבות עולמית. יוזמה אחרת של סעודיה, שקרמה עור וגידים לפני 67 שנים (ב- 1954), היוותה בסיס להחלטה מס' 3190 של העצרת הכללית של האו"ם, שלפיה השפה הערבית הפכה לאחת השפות הרשמיות של האו"ם. תזכורת לכך ניתנה אתמול (18.12.21) כאשר העולם ציין את היום הבינ"ל של השפה הערבית.

וזו לשון ההודעה בתקשורת הזרה על ההכרזה הרשמית הנוכחית : "אונסק"ו כללה ביום שלישי (14.12.2021) את הקליגרפיה הערבית ברשימת המורשת התרבותית הבלתי מוחשית של האנושות. שר התרבות הסעודי, הנסיך בדר בן עבדאללה בן פרחאן, פרסם הודעה משלו: "אנו מברכים על ההקדשה של הקליגרפיה הערבית, שנובעת מיוזמת הממלכה שביקשה הכרה בהיבט יקר זה של התרבות הערבית האותנטית" (תרגום ת.ה.).

We welcome the inscription of Arabic calligraphy, which is the result of the Kingdom championing this treasured aspect of authentic Arabic culture

אלהמברה – גרנדה. מקור אוסף פרטי

קליגרפיה ערבית – עבר ועתיד

קָלִיגְרָפְיָה (בעברית:  כְּתִיבָה תַּמָּה), היא אמנות הכתיבה הקישוטית הנעשית באמצעות עט או מכחול יעודיים. קליגרפיה ערבית – שזכתה להכרה רשמית כנכס [תרבות] בלתי-מוחשי – התפתחה מאז תחילת המאה השביעית. עד שהועלה הקוראן על הכתב הייתה נהוגה התרבות שבעל פה ועיקרי הקוראן הועברו מפה לאוזן. התקופה היותר משמעותית בהתפתחות הקליגרפיה הערבית היא בתקופה העבאסית, במאה התשיעית בעירק, בד בבד עם העלאת הקוראן על הכתב. אז חלה תנופה בהתגבשותם של רוב הרבדים בתרבות ובאמנות האסלם. אפילו מהפיכת הדפוס לא גרמה לשינוי משמעותי כל כך במסורת הכתיבה. שכן הערבים התחברו דווקא לקולמוס, לעידן שבו העולם נברא. וישנה גם הבעיה הטכנית. האותיות בשפה הערבית נכתבות במחובר. מה שמסביר את ההעדפה לקולמוס. התוצאה: אותיות מקושטות אשר נראות כציור, מקור של גאווה לערבים.

עתיד הקליגרפיה הערבית: במאה התשיעית, כאשר הקוראן הועלה על הכתב, הונהגו כללים נוקשים ומחייבים למלאכת הקליגרפיה הערבית, והם עדיין תקפים בחלק ניכר ממדינות ערב. אבל במדינות מערביות הולכת ומתפשטת תופעה של אומנות קליגרפיה חופשית יותר. אמן הקליגרפיה הערבית יכול לשבור את הכללים לפי ראות עיניו ולתת ביטוי מאוד אינדיבידואלי ליצירה שלו. [ראו הרחבה מצויינת בנושא בArabic calligraphy: Ancient craft, modern art].

**** להשלמת פרטי הרקע הנכם מוזמנים לקרא פוסט שפרסמתי ב- 16 בפברואר, 2020: "קליגרפיה ערבית כמורשת עולמית". להלן הפתיח לפוסט: "מתוך רשימה ארוכה של פריטים, בחמש הקבוצות של נכסי תרבות בלתי מוחשיים שזכו להכרה כמורשת עולמית, לא מצאתי ולו נכס תרבות אחד בלתי-מוחשי מישראל, שזכה להיכלל ברשימה. ברור לי שאין להטיל את האשמה על אונסק"ו. הרי הארגון הכיר בשמונה אתרים מוחשיים היסטוריים בישראל כמורשת עולמית".