מאמרו של סמי פרץ "הפוליטיקה החלשה של המין החזק" עושה שלושה דברים: הוא מסיט את תשומת לב הקורא מנושא חשוב וממקד אותו בסוגיה שונה לחלוטין, מסיח את דעת הקהל מסוגיה מגדרית, ומסית את מחצית הציבור ה"גברית" בישראל נגד יוזמה שמחציתו האחרת מייחלת לה.
*******
סמי פרץ, שכיהן עד כה כעורך המהדורה היומית של "דה-מרקר" ובקרוב יהיה העורך הראשי של "מרקר" דיגיטל ופרינט, מותח ביקורת במאמרו "הפוליטיקה החלשה של המין החזק". הוא שואל מדוע יאיר לפיד מסתפק בבחינת תתי נושאים של אי-השיוויון במשק במקום "לבחון את אי-השיוויון על היבטיו השונים"?
ספציפית, מדוע לפיד מצמצם את הדיון באי-השוויון ותוחם אותו לעניין המגדרי בלבד? בכך הוא מסיט את הנושא לכיוון אחר, מסיח את הדעת מהנושא העיקרי ומסית את מחצית הציבור (הגברים) נגד לפיד.
בחלקו הראשון של המאמר פרץ מברך על אירועי השבוע האחרון,
בשבוע אחד מונתה בראשונה נגידה לבנק ישראל – קרנית פלוג, מונתה מנכ"לית בנק שלישית – לילך אשר-טופילסקי, והוקמה ועדה שתעסוק בפעם הראשונה בבחינה מגדרית של תקציב המדינה, ותבדוק 'באיזו מידה הולמת חלוקת המשאבים את הצרכים וסדרי העדיפויות של נשים וגברים'.
בשבוע אחד מונתה בראשונה נגידה לבנק ישראל – קרנית פלוג, מונתה מנכ"לית בנק שלישית – לילך אשר-טופילסקי, והוקמה ועדה שתעסוק בפעם הראשונה בבחינה מגדרית של תקציב המדינה, ותבדוק 'באיזו מידה הולמת חלוקת המשאבים את הצרכים וסדרי העדיפויות של נשים וגברים'.
לעתים אי-השיוויון כופה על נשים אורח חיים שונה מזה של גברים, שכלל אינם מודעים למגבלות שמטרידות נשים. למשל, כמה מחברותי הטובות רצות להנאתן, אבל הן לא רצות בחשיכה בפארק או בשדות, כי זה מפחיד. התקנת תאורה במקומות כאלה היא לפיכך עניין מגדרי. תשאלו כל אישה והיא תספר לכם על אלף מגבלות כאלה.
לעתים אי-השיוויון כופה על נשים אורח חיים שונה מזה של גברים, שכלל אינם מודעים למגבלות שמטרידות נשים. למשל, כמה מחברותי הטובות רצות להנאתן, אבל הן לא רצות בחשיכה בפארק או בשדות, כי זה מפחיד. התקנת תאורה במקומות כאלה היא לפיכך עניין מגדרי. תשאלו כל אישה והיא תספר לכם על אלף מגבלות כאלה.
את השבחים על היוזמה הוא מרעיף על ח"כ ד"ר עליזה לביא (יש עתיד), חברת מפלגתו של שר האוצר. ומבהיר שללביא יש עבר אקדמי בתחום וידע מעמיק על בעיות מגדריות.
איך מסיטים את הדיון מהנושא המרכזי? מציגים נתון הזועק לשמיים, שתמיד אפשר לנפנף בו כדי לקבור יוזמה, ושכאן היא אף זוכה לכינוי "תת-נושא" של אי-השוויון בישראל: "אי-השיוויון בישראל זינק בשלושת העשורים האחרונים, ושם אותנו בין המדינות הכי לא-שיוויוניות בעולם המפותח." ויש דוגמאות המומחשות על ידי גרפים מאוד בולטים, למשל: משכורת חודשית ממוצעת בישראל של אישה ב"מקצוע גברי" הוא 8,460 ₪ לעומת משכורת של גבר במקצוע גברי – 9,93 ₪. דוגמא נוספת: תקציב ממוצע של משרד החינוך לתלמיד ב- 2012 בשקלים הוא: 27,053 בזרם הממלכתי דתי לעומת 24,830 בזרם היהודי חילוני, לעומת 21,146 במגזר הערבי.
הרטוריקה של פרץ סותמת את הגולל על פעילות הוועדה, לפני שזו הספיקה להציג ממצאים ולפרסמם,
לא בטוח שההיבט המגדרי הוא הגורם המרכזי לגידול באי-השיוויון – יש עוד הרבה מאוד סיבות אחרות ורבות משקל. ההבדל המגדרי הוא רק אחד בשורה של סוגיות כמו, יהודים מול ערבים, ותיקים מול עולים, רוסים מול אתיופים, אשכנזים מול מזרחים.. שאפשר לבחון ולמצוא בהן את שורשי האי-שוויון…
פרץ עושה מאמץ להסיח את דעתנו (במיוחד דעתם של גברים) מהסוגייה שסוף-סוף תקבל תשומת לב של אנשי מקצוע, ולהציג את אי-השיוויון כמושג רחב שצריך לטפל בו. איך הוא לא מבין שבעשותו כן, הוא מציג עמדה אנטי-לפידית ובעיקר – הוא מציג עמדה זהה לעמדות של "גברים", שלא רק שאינם מסוגלים להבין לאשורו את מלוא ההיקף של הקיפוח ה"מגדרי". דבריו גם מספקים דלק נוסף לקיבועו.
הייתי מצפה ממי שנבחרה לעמוד בראש הוועדה, יעל מבורך – סגנית הממונה על התקציבים באוצר – שתבהיר לפרץ במאמר תגובה שיפורסם בשבוע הבא ב"דה-מרקר", שההצעה שלו להקים ועדה שכתב המינוי שלה יהיה לבחון את אי-השיוויון והעוני בישראל על כל מקורותיהם ושבראשה יעמוד איש ציבור בעל משקל, פירושה כריית קבר ליוזמה מבורכת של הקמת הוועדה שבראשה היא עומדת.
עוד בעניין אי-השוויוניות ראו את הפוסט האחרון של נעמה כרמי
הצלחה 