תגית: עירוניות

צריך להחליט שאנחנו מצטופפים

מה עומד מאחורי העלייה החדה בפקקים? כאשר שואלים את עמדת הפיקוח על גשר איילון, שומעים את התשובות הצפויות: "הציבור איבד אמון בתחבורה הציבורית ומעדיף להגיע למחוז חפצו ברכב פרטי". "הרבה מאוד רכבים פרטיים עלו על הכביש בשנה החולפת". אבל אם נשאל מומחים לתחבורה בת קיימא ומתכנני ערים – התשובה שלהם "זו בעיה של עירוניות".

גלי פרוינד, מתכננת ערים ומומחית לתחבורה בת קיימא, טוענת כי "הפקקים הם הסימפטום, אבל הבעיה היא בעיה של עירוניות". כלומר – "אם הערים שלנו היו בנויות בצורה קצת פחות פרברית, אז יכול להיות שהיינו יכולים לייצר תחבורה הרבה יותר יעילה." לטענתה, "השכונות החדשות שנבנות הן בעצם שכונות שתוכננו במקרה הטוב בשנות ה-80, במקרה הפחות טוב, בשנות ה-60, ובעצם בגלל שהן לא צפופות, לא ניתן להעביר בהן תחבורה ציבורית יעילה, ואין בהן עירוב שימושים." פירוש הדבר שכאשר בשכונה שבה גרים אנשים, אי אפשר למצוא סופרמרקט ואתה חייב רכב כדי להגיע לסופר, אתה חייב רכב כדי להגיע לרופא ולעבודה, נוצרים פקקי תנועה.

לדברי פרוינד, הפתרונות פשוטים: "צריך להחליט שאנחנו מצטופפים. במקום שיש הרבה אנשים אפשר לייצר תחבורה ציבורית הרבה יותר יעילה. זה הדבר הראשון". דבר שני – והוא הדבר היותר מעניין שממעטים לדבר עליו הוא עירוניות, או "עירוב שימושים". כאן טמון הפתרון שבכל העולם לוקחים אותו בחשבון. (מתוך כתבתו של אסף זגריזק, וואינט 20.4.2021). לדוגמה: נניח שאני גרה בקומה השלישית, בלי מעלית. אבל אני יכולה לרדת למטה ולהפעיל חנות, ואני יכולה ללכת לרחוב המקביל ולשבת במשרד, ואני יכולה לקחת את הילד שלי לגן ברגל…

כמה טוב היה אילו זאת הייתה המציאות. בספירה הטכנית של מתכנני ערים יש למיקום שבו אני יכולה להתנייד למרבית צרכיי היומיומיים כותרת ייחודית: הליכתיות, ובאנגלית  Walkability – Live where you like.

WALK SCORE. Live where you like. Credit: walkscore.com

התיאוריה הכללית של הליכתיות, על פי ג'ף סֽפֶּק (ראה להלן) גורסת כי הליכה בעיר צריכה לענות על ארבעה צרכים של הולכי רגל: הליכה שימושית, בטוחה, נוחה ומעניינת. ארבעת הצרכים הללו הובילו את  סֽפֶּק לניסוח "עשרה צעדים להליכתיות" הכוללים עירוב שימושי קרקע, הגבלת שימוש ברכבים, הסדרת אזורי חנייה, ושיפור איכות התחבורה הציבורית. צעדים אלו עונים על הצורך של הליכה שימושית. הגנה על הולכי הרגל ושיפור מסלולי האופניים בעיר נותנים מענה על הצורך בבטיחות. עיצוב המרחב בקנה מידה אנושי ונטיעת עצים להצללה – נותנים מענה על הצורך בנוחות, ואילו עיצוב חזיתות רחוב ייחודיות וידידותיות ורשת רחובות עם נקודות עוגן מספק להולך הרגל עניין בהליכה. ( Jeff Speck, Walkable City: How Downtown Saves America, One Step at a Time, 2012)

שכונות עירוניות המעניקות לתושביהן רמת הליכתיות גבוהה הן סביבה בריאה וחסכונית יותר. אבל לא רק זה. סביבה כזו מציעה הרבה יותר – היא מגוונת יותר, גמישה, ברת קיימא, ידידותית וירוקה יותר. שכונות בסביבה כזו מושכות אליהן תושבים ממגוון רמות הכנסה. המחקרים מראים שתושבי ערים שחיים בסביבות קהילתיות מסוג זה, הם בריאים ומאושרים יותר.

הליכתיות מבטיחה בריאות פיזית – התושב הממוצע של שכונה עירונית כזו נהנה ממשקל גוף נמוך יחסית למי שחי בסביבה פרברית שברב המקרים עליו להסתמך על שימוש ברכב פרטי. סביבת מגורים המעניקה הליכתיות נהנית בדרך כלל מתחבורה ציבורית טובה. כך שבמקרה הצורך, קל להגיע למרכזים חיוניים כמו מכולת וסופרמרקט, בנק, מרכז קהילתי, מרכז רפואי, בתי ספר וגני ילדים וכי"ב.

הליכתיות פירושה שיש יותר אופציות תחבורתיות – לאורך ההיסטוריה האנושית, לפני שהמכונית הייתה מוצר שווה לכל נפש וחיוני, הליכה ברגל הייתה אמצעי התחבורה העיקרי. וחשוב מכך, הרחובות תוכננו בהתאם לכללי הבטיחות ונוחות הולכי הרגל. הם העניקו גישה נוחה למרכז המסחרי, לשירותים רפואיים ומרכזים קהילתיים.

הליכתיות מעניקה בריאות כלכלית – הליכתיות נמדדת הן באחוזים והן ברווח הכלכלי שנובע ממנה. מדובר במדד שנקרא WALK SCORE שמתבסס על מספר היעדים הנגישים במרחק קצר יחסית. Walk Score מופעל על ידי חברה פרטית.

ציון גבוה במדד ההליכתיות מכוון אותנו להבחין בין סביבת מגורים מתגמלת מבחינה כלכלית לבין סביבה בזבזנית. עלייה של נקודה אחת מתוך מאה בניקוד ההליכתיות תורמת לעלייה בערך הבית ומקום המגורים.

המצב בישראל

מימין: רשת רחובות בעלת קישוריות גבוהה המעודדת הליכתיות (העיר העתיקה, באר שבע), משמאל רחובות מפותלים ללא מוצא מעודדים תלות ברכב פרטי (שכונת נאות אילן באר שבע). קרדי: ויקיפדיה

בישראל אין מדד הליכתיות כלל ארצי נגיש לציבור אולם ישנם קבוצות הפועלות ליצירת מדד כזה ומקדמות שיח ציבורי לעידוד הליכתיות, כמו מראה מקום. מראה מקום מיועד למתכנני ערים או לעיריות ורשויות מקומיות. זה כלי המאפשר שיפור של תכנון המרחב באמצעות זיהוי ובחינה של מרכיבי המרחב אשר מעודדים הליכה ברגל.  מראה מקום מגדיר מהו מרחב המעודד הליכה, ממפה את המרכיבים שהופכים את הרחוב להליכתי ומאתר הזדמנויות לשיפור המרחב  במסגרת תהליכי פיתוח עירוני והתחדשות עירונית.  הכלי מספק באופן ברור ותמציתי תמונת מצב על פוטנציאל ההליכה בעיר וכן המלצות אופרטיביות לשיפורו.

אותו רעיון מגולם במיזם 360.. בשנת 2019 הוגש דוח מסכם של "תכנית אסטרטגית לאומית לתנועה מקיימת במרחב העירוני". השתתפו בו מיטב המוחות. הרעיונות יפים וטובים אבל כדי ליישם אותם דרוש בעיקר תקציב וכוח אדם וכמובן, מודעות לדחיפות ביישום ההמלצות ופרסומים נוספים בהתאם.

********

על מנת שלא נצא בהרגשה רעה, קחו את הזמן שלכם, וכנסו למדד WALK SCORE  כדי לדעת היכן אתם ממוקמים, או היכן הייתם מעדיפים לחיות. הכניסו נתונים בעברית – רחוב, מספר בית, עיר, מדינה. התוצאות באחוזים משקפות דרגות שונות של הליכתיות:

Credit: walkkscore.com

ציון 90-100 הוא "גן עדן" להליכתיות. מיקום שבו כל מקום חיוני נגיש בהליכה ברגל.

ציון 0-24 פירושו תלות מוחלטת ברכב פרטי כדי להגיע למקומות חיוניים בחיי היומיום.

בסוף, שכונה שניתן ללכת בה לכל מקום, נהנית ממינימום פקקים, וממוקדת בתושבים ובמקומות החיוניים עבורם. כדי שהשכונה תהיה כזאת, דרוש תמהיל נכון של שימוש בקרקע, סוגי דיור מגוונים במחיר סביר, גישה לפארקים ובתי ספר, עיצוב רחוב המותאם לצרכי התושבים (הליכה, אופניים, הובלת ילדים בעגלה, עגלת נכים וכי"ב).