תגית: ספירלת השתיקה

למי יצלצלו הפעמונים הפעם?

מי מקים יותר "רעש" סביבתי: טראמפ או קלינטון?

זאת השאלה החשובה כעת, כשבועיים לבחירות לנשיאות ארה"ב 2016. צודקים מי שטוענים כי עדיין ייתכנו תנודות חזקות במטוטלת האישית של כל בוחר בעד או נגד אחד המועמדים לנשיאות.

בחירות 2016 אתר מידה
בחירות לנשיאות ארה"ב 2016. מקור: אתר מידה

גם כאשר הסקרים מתיימרים לשקף את המציאות (מה שבדרך כלל נותן תמונת מצב לא מדויקת) המפגש של הבוחר האמריקני עם מה שאפשר לקלוט דרך החושים באופן בלתי אמצעי, קובע הרבה יותר. וככל שמתקרב הזמן, הלחץ להחליט גדל והבוחר נחשף יותר ויותר למאמץ התעמולתי. תעמולה בכל אמצעי אפשרי הפועל על חושיו, כולל הסקרים, אך לא רק. ולהלן ההסבר. (בחירות ארה"ב, 2016)

"חוש מעין-סטטיסטי"
אחת התיאוריות ה"מבריקות" בתחום הקמפיין הפוליטי והשפעתו על הבוחר, הוצעה על ידי  חוקרת התקשורת, אליזבט נואלה נוימן, הידועה היטב לחוקרי תקשורת המונים.
לפי התיאוריה שהציעה, והכתירה בשם, "תיאוריית ספירלת השתיקה", אצל כל אחד מציבור הבוחרים מתרחשת תגובה ל"רעשים חיצוניים". התהליך ממשיך הלאה ובסופו נוצרת תופעה של "השתקה/הגברה" של קולות – בין אם לטובת (הגברה) מועמד או מפלגה או נגד (השתקה). התופעה מתרחשת מאליה. מי שמבין שדיעותיו מנוגדות ל"רעש" הסביבתי משתתק. הקונפורמיות משתלטת אט-אט וכל זה הוא תוצאה של תהליך פינימי אישי – יכולת חיזוי של כל אחד מציבור הבוחרים תוך שימוש במה שנקרא "חוש מעין-סטטיסטי".

spiral_of_silence-1-1

כולנו חווינו מצב שבו אנו נוטים להשתתק לנוכח דעות מנוגדות לשלנו. במיוחד כאשר נדמה לנו שדעות מנוגדות מושמעות על ידי רבים. תופעת ה"רעש" הסביבתי, או מה שנתפס בעינינו ככזה גורמת לנו להשתתק ובמקרים קיצוניים, להצטרף לרעש הכללי.
נוצרת אצלנו תחושה שבחרנו במחנה הלא-נכון, שאנחנו במיעוט.

למי נצביע בבחירות כאשר הרעש שמשמיע המחנה היריב הולך וגובר, ולא רק באמצעות הסקרים? למי נצביע כאשר כל מכונית שנייה נושאת סיסמאות של המחנה היריב, וכל פינת רחוב זועקת את סיסמתו של היריב וכן הלאה? זאת השאלה.

התיאוריה שאליזבט נואלה-נוימן הציעה – תיאוריית "ספירלת השתיקה" – מבוססת על מחקרים רבים באמצעותם נבדקו תהליכים פסיכולוגיים שמתרחשים אצל כל מי שעליו להחליט למי להצביע. התברר שההשפעה החזקה ביותר על התהליך הפסיכולוגי נובעת מחשיפה בלתי מכוונת של כל אחד מאיתנו לסביבה המיידית, לאמצעי תקשורת, לשלטי חוצות וכן הלאה. כשאומרים "בלתי מכוונת" מתכוונים לומר שמבלי להרגיש זאת, אנו נחשפים וקולטים כל "רעש" סביבתי.

בתהליך קוגניטיבי תת-מודע זה מתפתח בהכרח חשש – תחושת פחד בלתי נשלטת – פן ייוודע דבר היותו שייך למחנה ה"לא נכון" המחנה ה"חלש".

ההפתעה בבחירות במולדתה של אליזבט נואלה-נוימן (גרמניה) הייתה הפתעה גמורה. התברר שדווקא אותו מועמד שהסקרים נבאו לו תבוסה, נחל ניצחון – ולעתים ניצחון מוחץ – במקביל, נמצא שהקמפיין שלו היה יותר "צעקני".

נואלה-נוימן מסבירה את התופעה ומכנה את הפן הפסיכולוגי של כל אחד מאיתנו בשם "חוש מעין סטטיסטי". איננו עורכים סטטיסטיקה שיטתית כמו במכוני סקרים. אנחנו פשוט מתרשמים באופן בלתי נמנע מנתונים סביבתיים. עינינו ואוזנינו קולטות ללא הרף ובאמצעות "חוש מעין-סטטיסטי" מתבצעת ההחלטה.

מי שקובע מה כן או לא קונפורמי הוא אנחנו. אנחנו "יודעים לקרא את הסביבה החברתית באמצעות חוש שישי מעין-סטטיסטי". אנחנו עושים זאת לאחר שקלול המסרים המועברים אלינו בדרך כלל דרך אמצעי התקשורת המסורתיים, הרשתות החברתיות ובעיקר, בעקבות חשיפה לסביבה הקשיחה, המיידית.

(כמה מאיתנו נפלו בפח לאחר חשיפה מסיבית לפרסומות, להמלצות של חברים, שכנים, לג'ינגלים, לאנשי מכירות "מוסמכים" –
"רק עוד יומיים והמבצע יסתיים… מי שיזדרז ירוויח… הנחה משמעותית כזו על דירה, בית, במיקום מעולה כמו זה לעולם לא תחזור על עצמה…. – התוצאה, כולם באטרף, אחוזי טירוף מזדרזים יחד עם אחרים לממש את הקנייה. ואבוי – התרשמנו שכ ו ל ם רצים ריצת אמוק לאותו כיוון, כאשר בפועל – אנחנו היינו אלו שקבענו על סמך ה"חוש המעין-סטטיסטי" שכ-ו-ל-ם עומדים בתור לקנות…)

בחירות לנשיאות ארה"ב הלכה למעשה

אמצעי התקשורת מתגייסים להכפשת/האדרת אחד משני המועמדים הסופיים. מדובר ברשתות הגדולות –  CNN ו FOX NEWS בהמשך, רשתות טלוויזיה אלו עורכות סקר ספונטני – מה שנקרא "סקר רחוב". עוברים ושבים חשים מבוכה. האם הם יאזרו אומץ להשיב לשאלה, "טראמפ או קלינטון"? הרי הציבור כבר פיתח בחוש המעין סטטיסטי שלו מיה המחנה החלש. אם יכריז במשאל הרחוב שהוא מזדהה עם המחנה המחזיק בדעת מיעוט, יתעורר בתוכו חשש שילעגו לו. ברוב המקרים אדם שהמיקרופון מוצב מולו, יעדיף לשתוק – ובלבד שלא יבטא בקול רם מחשבה הנחשבת כ"מוטעית". טראמפ או קלינטון – זאת הדילמה.

ההתרחשות יכולה להיראות כך – סקר סטטיסטי שיטתי מנבא פער גדול/קטן בין מתמודדים. בו-זמנית הציבור ממשיך להיחשף לסביבה – באופן בלתי מכוון ולעתים אפילו מכוון. הציבור נחשף למצעד החזותי של פמפלטים, הופעות, כרוזים, שלטי חוצות, סטיקרים, תשדירים – המתרחש מול עיניו, בין אם ירצה בכך ובין אם לא. לעתים קרובות הציבור מחפש חיזוקים לתחושותיו ופונה לשיחות במעגלים פרטיים או עם מועמדים שנתפסים בעיניו כ"ברי סמכא" ו"יודעי דבר". מחקרים הראו שהתהליך הזה בדיוק התרחש פעמים רבות והוביל להכרעה בלתי צפויה מראש.

למי יצלצלו הפעמונים הפעם?
אין מנוס מלהודות בעובדה כי גם כאשר הסקרים נראים לנו מדוייקים, המפגש הבלתי אמצעי שלנו עם מה שמתאפשר לנו לקלוט באמצעות כל החושים, קובע הרבה יותר.

כרגע, כשבועיים לפני הבחירות לנשיאות ארה"ב 2016, עדיין ייתכנו תנודות חזקות במטוטלת האישית של כל אחד בציבור הבוחרים. האם להצביע בעד טראמפ או קלינטון.

דווקא משום כך, שככל שמתקרב הזמן, כאשר הלחץ להחליט גדל, מי שמקפיד לעשות מאמץ ולחשוף בפני הבוחר את האג'נדה שלו בכל אמצעי אפשרי יוכל להטות את הכף לטובתו.