תגית: ספוטיפיי

הפודקאסט של מישל אובמה בספוטיפיי

היא עוברת רדיו בצורה מקסימה. בפרקים הראשונים היא רוצה לבדוק מערכות יחסים בחייה. מישל אובמה, הגברת הראשונה של ארה"ב לשעבר, השיקה בתחילת אוגוסט פודקאסט (בפלטפורמת ספוטיפיי) בו היא משוחחת עם בעלה, הנשיא לשעבר, ברק אובאמה.

קודם לכל הערה טכנית: רן לוי והפודקאסט המצליח שלו, "עושים היסטוריה", משודר באמצעות שחקנית הסטרימינג ספוטיפיי, אחת הגדולות ביותר בעולם. לאחרונה עולים חששות שספוטיפיי השתלטה על השוק (הפרטים: כאן). רבים מרגישים שמדובר בתלות "לא בריאה" בפלטפורמה וחשוב מכך, פגיעה ברווחים.

כמה שיותר טבעי, כך יותר טוב: הפודקאסט של מישל אובמה מתוכנן מראש. היא הכינה נושא שהיא מעוניינת לחקור וויתרה כמעט לגמרי על עריכה כדי שהשיחה תקבל אופי טבעי יותר. לדוגמה, לא נמחקו הערות ביניים ופספוסים מסוימים מהשיחה המוקלטת. מי שצפה בסרט התיעודי של מישל ו/או עיין בספרה האוטוביוגרפי "הסיפור שלי" נחשף לסגנון דומה.

הפרק הראשון בסדרה של מישל מתמקד בתנאים ובסיכויים לשינוי חברתי:

בפרקים אלה נדון במערכות יחסים שהופכות אותנו למי שאנחנו. לפעמים זה יכול להיות אישי כמו מערכת היחסים עם עצמנו… בפרקים אחרים נדבר על האתגר בלהיות הורים או בן / בת זוג, על צמיחה שנוכל לחוות בזכות עמיתים ומנחים, ועל החברים שעוזרים לנו להתמודד בזמנים הקשים ביותר… בתחילה נדון באחת מאותן מערכות יחסים שלא קל לפצח את היתכנותה: הקשר שלנו עם הקהילות והארץ שלנו. באמצעות מערכת יחסים הדוקה עם הקהילה המיידית והרחבה יותר ניתן להגיע להגשמה, למשמעות או לשמחה. בהמשך נעורר שאלות שקשה יותר להשיב עליהן. כמו, מה המקום שלנו בעולם הזה; איך אנחנו מרגישים לגבי זה ואיך ניתן לנצל את הכוחות שיש לנו.

2020-08-06 14.46.20
פודקאסט (הסכת) של מישל אובמה בספוטיפיי. צילום מסך

למישל אובמה שני מסרים שראויים בעיניה להיאמר בפרק הראשון של התשדיר: האחד, "חיים בלי תהילה הם חסרי ערך"; השני, "שינוי המצב הקיים, בכל קנה מידה שהוא, מותנה בקשר של הפרט עם הקהילה שבה מתנהלים חייו המשמעותיים".

השיחה מתחילה בשיתוף פרטים על המקום שבו גדלו. ברק אובמה מספר על הקהילה שבה גדל ועל הרגע שבו החליט לעשות שינוי. השכונה בה גדל התאפיינה בקהילה שחבריה "ערבים זה לזה ודואגים לזולתם". הילדים למדו מקטנותם לעזור לתלמידים חלשים בלימודים וכיו"ב.

במהלך הזמן תושבי השכונה הלבנים החלו נוטשים את השכונה שבה ברק אובמה גדל לטובת שיפור בתנאי המגורים, גם חלק מהשחורים השתדלו לגייס משאבים כלכליים ולעזוב. ואז קרה דבר כזה:

דבר גרר דבר. אתה רודף אחר קריירה. אתה מרוויח כסף. ואז, אם אתה מצליח מספיק טוב, אתה יכול להיות עצמאי והמשפחה שלך יכולה להיות עצמאית. כמובן שהאתגר הוא כעת איך להתגבר על ההפרדה העצומה בין בני האדם בקהילה, בין תושבים ברמה כלכלית טובה ואחרים שפחות הצליחו. בנוסף קיים גם אתגר ספציפי של התושבים השחורים שלמרבה הצער, תמיד סבלו מהפרדה סביב הגזע …

ברק אובמה מציין שלמזלו ולמזלה של מישל, המשפחות של שניהם השתדלו להעניק לילדים השכלה ברמה גבוהה, הרבה חום, אהבה ותמיכה רגשית. המשפחה כולה הסכימה לוותר על הרבה מאוד פינוקים וגם על צרכים בסיסיים כדי שהילדים יוכלו ללמוד במוסדות השכלה ראויים. גם מישל מלאת הערכה כלפי סביבת הגידול שלה.

היא מלאת הערכה כלפי בעלה ומבהירה לו מה הסיבה לאהבה שהיא חשה כלפיו:

אתה חמוד, אתה יודע … אחת הסיבות שאני מאוהבת בך נובעת מכך שאתה מונחה על ידי העיקרון שאנחנו שומרים איש-איש על אחיו ואחותו – על זה גדלתי!

בתגובתו הוא מחזק את העיקרון המאפיין אותו לדבריה:

אני חושב על הפעם ההיא שהגעתי לבית-הספר ולפתע הבנתי שאם אני רודף אחרי ההצלחה האישית שלי, איכשהו, אני עתיד להיות בודד, אומלל… הדבר החשוב ביותר שההשכלה בהרווארד העניקה לי, הכרטיס האמיתי שקיבלתי מהם היה לא לרדוף אחרי כסף בצורה מוגזמת. הערכים שרכשתי בהרווארד הקנו לי מספיק ביטחון כדי שאוכל לעשות את הדברים המטורפים שרציתי לעשות מבחינת עבודה קהילתחת, כניסה לפוליטיקה, ועוד. יצאתי מהרווארד בהרגשה שהרצפה מתחתיי יציבה ושאני אסתדר.

לאורך השיחה נשמרת ביניהם סוג של הרמוניה, של הבנה ופירגון הדדי. המילים, "נכון", "את/ה צודק/ת", "כן", נאמרות בשכיחות גבוהה. השיחה מכילה קטעים שמהם עולה ההסכמה ההדדית שחיים [בקהילה] בלי שינוי אינם שווים:

לא מספיק שאני מצליח, אני אמור לבדוק מה קורה סביבי, איך אחרים הקשורים אליי מתפתחים. חשוב שמי שנמצא בסביבתי, צמוד אליי, יצליח גם כן. הגישה היא שהשלם גדול יותר מסכום חלקיו.

חיכוכים, ויש כמה כאלו, נותרים בשוליים – לדוגמה, הויכוח ביניהם על ימי החיזור, כאשר גם היא הצטרפה למועדון היין. האם היא עשתה זאת כדי לשתות יין או כדי להתידד עם צעירים מהסביבה. בסוף ברק אובמה מוותר, ומסביר שהוא כבר לא זוכר פרטים מדויקים. בגדול, הזוגיות שלהם מהפנטת. הם מקשיבים קשב רב לכל מילה שיוצאת מפי בן הזוג, מספקים תשובות ענייניות ומדגימים מהו דיון פורה. היו פעמים שברק הסתייג מדברי מישל ולהיפך. היו פעמים שהיא סתרה את דברי בן זוגה, ובסך הכל הם הכילו את הסתירות ביניהם בלי כל קושי. כל הבקיא בניהול שיחה ושמירה על "תור דיבור" וכי"ב, יכול להבחין שהסתירות השתלבו בדיון באופן טבעי

מסרים על משמעות שינוי ותרומתו לקידום הרמוניה בחברה: שניהם סבורים שמסרים כאלו צריכים להוות חלק מהשיח סביב ארוחת הערב בכל בית. מישל מביעה אכזבה מכיוון שבנותיה מאוד ספקניות לגבי היכולת לעשות שינוי. היא אומרת שהן פשוט לא גדלו כמו כולם. כהורים הם לא יכלו לנהל איתן שיח משמעותי על בסיס יומיומי, או לאפשר להן לטעום חוויות ילדות "רגילה" כאשר ברק אובמה נבחר לנשיא ארה"ב.

הסיפור שלי. מישל אובמה.
הסיפור שלי. מישל אובמה. קרדיט: אתר סימניה

הרעיון לחולל שינוי לא חייב להיות יוזמה שבאה מלמעלה. כל אדם באשר הוא מסוגל להקדיש זמן ומאמץ ליצירת שינוי. בספרה, "הסיפור שלי" מישל מודה שבתקופת נשיאותו של ברק אובמה כאשר חיו בבית הלבן, הם לא באמת הצליחו לגרום לשינוי משמעותי בחברה האמריקאית. היא מודעת לאפשרויות שנפתחו להם כעת, כדי להשלים את המשימה.

השיחה לא עסקה בווירוס הקורונה ובמדיניות הממשל האמריקני הנוכחי. אבל ציינו שלאור התובנות שעלו מהשיחה, גם משבר כמו מגפה עולמית אפשר לפתור בעזרת טיפוח תחושה קהילתית, אכפתיות ולמידה לחיות בהרמוניה. ההשערה של שניהם היא שאילו הפוליטיקה לא הייתה מפלגת כל כך את האומה, מקבלי החלטות היו עוסקים באופן ענייני בליבון סוגיית הקורונה, מציעים יחד אפשרויות מבלי לערב אינטרסים פוליטיים בשיח. כפי הנראה, הפילוג ואינטרסים פוליטיים עצרו זאת.

בתום האזנה ממושכת לשידור שארך כ- 45 דקות, התרשמתי שמדובר בזוג רהוט, עם רגלים על הקרקע. ברק אובמה ציין עד כמה הפעילות הקהילתית שלו בתחילת דרכו בשיקגו הייתה קריטית.  בתפקידו כמתאם קהילתי היה עליו להכיר אנשים בשטח, לכתת את רגליו בשכונות. מאז שטעם את טעם ההיכרות עם השטח הוא לא חדל ל"רדת אל העם". מישל אובמה עשתה רבות למען קהילות בשיקגו בתוקף היידע המשפטי המקצועי שלה. היא ציינה בשיחה שהיה עליה לטפל ב- 77 שכונות בעיר הגדולה הזאת.

קישור לפודקאסט – כאן.