תגית: סכסוך ישראלי-פלסטיני

מה המקבילה בעברית ל"שאהיד"?

האקדמיה ללשון העברית מספקת מדי פעם רשימה של מילים עבריות כתחליף למילים לועזיות או לא-עבריות שחדרו לשפה העברית. אחת המילים שעדיין לא נמצאה עבורה מקבילה בעברית היא "שאהיד". שימוש במילה זו במשפט בעברית בדרך כלל מייחס לה משמעות פג'ורטיבית. אמרת שאהיד, אמרת טרוריסט. אם כן, מה המקבילה בעברית ל"שאהיד"?

****

בזמן האחרון שלחו אלי דרך הדוא"ל סרטון יוטיוב.

הסרטון מתעד את חבר הכנסת אחמד טיבי, המופיע בפני קהל מוסלמי ברמאללה. הוא נואם בפני הקהל הזה על השאהיד בנימה חיובית. התרגום לעברית בגוף הסרטון גם הוא משתמש במילה "שאהיד", מבלי לפרש. אבל, התגובות לסרטון היוטיוב ממש לא מחמיאות לחבר הכנסת טיבי, המוכר לציבור שלנו כפרובוקאטור ואף כיד ימינו של השטן בכבודו ובעצמו, ואולי כבוגד של ממש. הסרטון זכה לקיטונות של כעס ותרעומת ולנזיפות ודרישות לסלק מיד את אחמד טיבי מכנסת ישראל. מדוע? משום שהוא מעודד פעילות טרור. אפשר היה להגיב לסרטון בנימה שונה לחלוטין. לדוגמה, אפשר היה להבין שההקשר של נאומו של טיבי היה אירוע שבו מתו אזרחים פלסטינים, לאו דווקא טרוריסטים. וכדי שמותם לא יהיה לשוא, אמר טיבי שהם שאהידים. משמע, הפירוש המקובל של המילה הוא "קדושים" או "גיבורים-קדושים" שמתו על מזבח המולדת.

תפישה סובייקטיבית

פירושים רבים למילה "שאהיד" – ואינני מומחית גדולה. ניסיתי להבין את הערך "שהיד" על פי הויקיפדיה, ללא הועיל. התפיסה הסובייקטיבית של המוען או הנמען היא הקובעת איזה מבין הפירושים יתאים לסיטואציה. בעיני הפלסטינים המילה מציינת שהמנוח היה "קדוש". הוא זכה למות כקדוש משום שפעל למען המולדת. המובן הזה מדגיש את המטרה – כל מי שעושה מעשה העשוי לקדם את האינטרס של הצד הפלסטיני ביריבות שבין ישראל לפלסטינים, הוא שאהיד. מזכיר לכם משהו? האצ"ל והלח"י ופעילותם המחתרתית? בעיני דוברי העברית, המילה שאהיד מגלמת את הרוע והרשע הנקלים ביותר. כך שדבריו של טיבי התפרשו מיד (סובייקטיבית, כמובן) כדברי בלע. הוא מעודד טרוריסטים. הם ימותו כקדושים בעיני הפלסטינים בעוד שנסיבות המוות ברורות לחלוטין – טרור נגד ישראל.

התלבטתי רבות בשאלה זו. לא פניתי לאיש בכדי להבהיר לעצמי את פשר הכפילות במשמעות המילה שאהיד, אבל הסברתי לעצמי שמדובר בהבנה סובייקטיבית. מי ששולח חיילים לשדה הקרב כדי להגן על המולדת, או שולח מחתרת כדי להשיג יעד קולקטיבי, סבור שהחייל, הלוחם, האיש, שמת בנסיבות שכאלו אינו טרוריסט אלא שאהיד, "קדוש" ו"גיבור". הצד הנפגע סבור אחרת. ואין צורך להכביר מילים ולפרט מה עולה בדעתו של הצד הנפגע. עיקרון התפישה הסובייקטיבית ברור.

"הבורות הישראלית"

לא מזמן קראתי באתר mynet.co.il על חייל מילואים שלחם במלחמת יום הכיפורים. שם הוטל עליו לאסוף כלי נשק מצרי מכל חייל מצרי שמת בחזית הדרומית. באחד הסבבים שערך מצא לא רק כלי נשק אלא תעודת חוגר של חייל מצרי-מוסלמי והחליט באופן די ספונטני לשמור את התעודה ברשותו הפרטית למזכרת. הדבר הציק לו במשך שנים. מאז המלחמה הוא מיצר על כך שנשללה ממשפחת החייל המת הזכות להחזיק ברשותה את תעודת החוגר שלו. ערב יום כיפור תשע"ג הוא עשה מעשה, פנה לתקשורת בעילום שם וסיפר את סיפורו על מנת שהשמועה תתפשט ואולי יימצא דורש לתעודת החוגר והיא תושב לידי משפחת החלל המצרי. התגובות לסיפור הגיעו מכלי תקשורת רבים בעולם הערבי. הם שיבחו את המעשה וציינו בהבלטה את העובדה שחייל המילואים שלנו אף התנצל בפני משפחת החלל המצרי על שהתעודה נמצאת בחזקתו כבר 39 שנה בזמן שמן הראוי היה שהיא תהיה בחזקת משפחת החלל.

המעניין בסיפור זה הוא נוסח הכותרות שהופיעו בעיתונות הערבית, בתגובה לוידויו של החייל שלנו – "ישראלי שהשתתף במלחמת אוקטובר מבקש סליחה ממשפחת שאהיד מצרי". הכתבה באתר mynet.co.il מספרת שבאחד האתרים המצריים נכתב באריכות כך – "לפני 39 שנה השתתף חייל ישראלי במלחמת אוקטובר נגד הצבא המצרי בסיני. החייל הישראלי לקח את תעודת הזהות של החייל המצרי השאהיד, ומאז שמר אותה אצלו בביתו. עכשיו הוא רוצה להחזיר אותה למשפחתו."

אמרו לי אתם, מה פירוש המילה "שאהיד" בעברית?

הנה הסרטון מתוך התכנית של לונדון וקירשנבאום, שבו משתדל הכתב נדב פרי להבהיר מה רצה אחמד טיבי לומר. שימו לב לסיפא המופיע בהערות לסרטון – "בדבריו לרגל 'יום השהיד הפלסטיני', אחמד טיבי … גינה את מה שהוא כינה 'הבורות הישראלית,' אשר מחשיבה את השהיד שנהרג 'בהגנה על אדמתו' למחבל. לעומת זאת אמר חבר הכנסת כי 'הטרוריסט הרוצח' האמיתי נחשב בישראל 'לגיבור או לשׂר.'"

נאום ה"סתירות" – נתניהו בפיסגה

מדברי פתיחה אופטימיים למדי – "אני שמח להיות כאן עם תחילת המאמצים המשותפים שלנו להשגת שלום בר קיימא בין ישראל לפלשתינים", עובר נתניהו לדבר על מטרות המאמץ המשותף באומרו: "מטרתנו היא לעצב שלום בטוח ויציב בין ישראל לפלשתינים…". הסיום ממש אופטימי, "אין לי ספק שהשלום הוא אפשרי…." "באתי לכאן היום כדי למצוא פשרה היסטורית….." – נפלא!

כבר אריסטו הבדיל בין סוגים של נאומים על פי המטרות שלשמן נישאו. בסוג המשפטי, מטרת הנואם ללמד סנגוריה או קטגוריה על אדם, כדי להביא את השופטים בבתי הדין להחלטה על הצודק על פי החוק או על פי ההגינות והיושר. – (תמר ברוש, נאום לכל עת, ע' 10).

לא תמיד ניתן לזהות את מטרות הנואם בצפייה ובשמיעה ראשונה. לעתים קשה לנמען הבלתי מיומן לרדת לסוף דעתו של הנואם. לא כן נאומו של נתניהו.

שתי הצהרות הכניס נתניהו לנאומו, "אבל לא הגעתי לכאן כדי לנצח בוויכוח…" ; "לא באתי לכאן למשחק אשמה"…. – האם הוא עומד במטרות אלו? הבה נראה!

סתירה א' –

כבר בקריאה ראשונה של הנאום שתורגם לעברית באחד העיתונים שלנו, ניכר שנתניהו הציב לו כמטרה ללמד סנגוריה עלינו, היושבים בציון, ולקטרג על הצד שכנגד, הפלשיתיני. נוסחת ה"אשמים" וה"קרבן" מככבת בנאומו של נתניהו בגדול. בעיניו של נתניהו הקונפליקט הישראלי-פלשתיני הנו סכסוך שבו יש רק שתי אפשרויות, האחד אשם והשני קרבן. הם, הפלשתינים, מחבלים בני עוולה, ואנחנו, הישראלים, כואבים ודואבים. נוסחה זו תמוהה שבעתיים נוכח ההצהרה המפורשת שלו: "לא באתי לכאן למשחק אשמה, שבו כולם בסוף מפסידים".

את האשמה של הצד שכנגד מציין נתניהו בדבריו באופן ברור ביותר:

"אנחנו רוצים שבקו הרקיע של הגדה המערבית יבלטו מגדלי מגורים, לא טילים"

"אנחנו רוצים שבכבישי הגדה יזרום המסחר, לא הטרור"

"יצאנו מלבנון, וקיבלנו מלחמה"

"התנתקנו מעזה, וקיבלנו טרור".

הייתי רוצה לשאול את נתניהו, כמי שאינו עוסק ב"משחקי אשמה", איך זה שאתה מטיל אשמה על הצד שכנגד בלבד? האם אתה חושש שיגדירו אותך ואת מחנה הימין כ"אשמים" [במידת מה], או כחסרי נכונות לשנות את העתיד ולהתפייס עם הפלשתינים? חז"ל צדקו כשאמרו: "וכל הפוסל פסול [..] ואמר שמואל: במומו פוסל" (קידושין ע א). כי מי שחושש שיאשימו אותו בפגם כלשהו מפתח נטייה להאשים אחרים בפגם.

ובכל זאת, ראה זה פלא, נתניהו מוכן להבליג ולסלוח לאשמים: "אני מוכן ללכת בנתיב השלום", הוא מודיע לאחר שטרח לעורר רחמים ולהציג את הצד הישראלי כעם למוד סבל.  נתניהו הוא ראש ממשלה שדואג לדור ההמשך: "אני יודע מה השלום אומר לילדינו ולנכדינו". השלום הבטוח חשוב ומשמעותי לדורי דורות, לכן מצפונו של נתניהו מחייב אותו להבליג ולעשות מעשה. מנקודת המבט שלו, העולה מן הנאום, הבלגה למרות שהצד השני אשם בכל, זו מחווה שאין לזלזל בה.

סתירה ב' –

בשפת הדמגוג משולבים אלמנטים בולטים, שמטרתם לעורר רחמים. כך גם בדבריו של נתניהו: "רק אתמול ארבעה ישראלים, ביניהם אישה בהריון ואם לשישה, נרצחו בברוטליות על ידי מחבלים בני עוולה". העובדות נכונות, לצערנו הרב, אולם השימוש בהן נעשה מתוך תקווה שלכולנו זיכרון קצר, עד כדי כך שיותר משלושה ימים אחורנית איננו זוכרים מאומה. בוודאי שאיננו זוכרים הרג של פלשתינים תמימים… על ידי כוחותינו.

סתירה ג' – מה זה "שלום אמיתי"? מיהם ה"אוייבים"?

אליבא דנתניהו, "שלום אמיתי" מותנה בחזרה למוטב של מישהו … אך אם תשאלו אותו, "מי צריך לחזור למוטב כדי שזה יקרה?" תקבלו תשובה בנאום עצמו: הצד שכנגד, הפלשתינים כמובן. נתניהו לא מכריז על כך במפורש, אלא משתמש בביטוי "אויבים לשלום". אבל את שמם איש אינו יודע, מלבד נתניהו. כדי להוכיח שהוא באמת לא הגיע לפיסגה למטרות של "משחק אשמה", אין הוא מציין את ה"אוייבים" בשמם המפורש… אלא מגייס את שיטתו הרטורית של מנחם בגין, שנאומיו הם מודל לשימוש במטפורות של ניגודים. מצד אחד של המטריצה, קיים צד המעוניין בשלום בכל מאודו ומאידך, ה"אחרים", "אוייבי השלום". אך אבוי, הפעם, קהל היעד, המאזינים לנאומו של נתניהו, הם קהלים, בלשון רבים. בתוכם יש אמריקאים, פלשתינים וישראלים. אלא שלנתניהו אין ברירה. אסור לו להשיב את פני קהל הבית שלו ריקם… הלא כן? חשוב לציין קיומם של "אויבי השלום" וזו לא הטלת אשמה ב"אחר", שכן אין להם שם….

סתירה ד' –

נתניהו מדבר על "התחלות חדשות לישראלים, לפלשתינים ולאנשים בכל האזור", אך חסר בדבריו רמז להתחלות החדשות של הישראלים. שכן, הוא מייחל לראות בערי הגדה מגדלי מגורים ולא טילים, אבל אין לו בכלל השגות לגבי הנעשה בצד הישראלי. אין לו כל דרישה מעצמו שאפשר להגדיר אותה כמעשה של "התחלה חדשה" [מה לגבי המשך הקפאת ההתנחלויות ,למשל?].

סתירה ה' –

נתניהו גם מכריז: "לא באתי לפיסגה כדי לנצח בוויכוח" ובכל זאת הוא נתון כל כולו להוכיח שהצדק עימו.

*****

גם בסיום דבריו. נתניהו שב ומטיל פגם ב… "אחרים" – "יש ספקנים רבים", הוא טוען. ואני שואלת, מדוע להכניס למשוואה את המילה "ספקנים", אם הספק לא מכרסם בתוכך, אדוני ראש הממשלה?

*****

יש לפנינו נאום פיסגה רווי סתירות, וחבל. שכן, עם יריית פתיחה שכזו, מה הסיכוי שנגיע לשיתוף פעולה ו/או נשיג מטרה כלשהי בפיסגה הנוכחית?