תגית: סין

התקווה של כל אולימפיאדה

את הרשימה שלי על מדליית הארד הראשונה של ישראל ועל שחר צוברי, הצעיר הצנוע ש"הציל את ישראל מבושה" – לפי הנשיא שמעון פרס – לא אפרסם. נכתב הרבה מאוד בעניין זה. אבל אי אפשר לצאת ידי חובה בלי לציין שיש לנו בחורים ובחורות מוכשרים מאוד שעושים כמיטב יכולתם לשפר שיאים עולמיים וגם לגרום לנו גאווה לאומית. יישר כוח!

רשימה זו מוקדשת בעיקר לנושא שיש להעלות אותו בתקופת האולימפיאדה בפרט ובכל ימות השנה בכלל: זהו ערך בעל חשיבות אנושית בינלאומית ולא רק באולימפיאדות: התנדבות.

רוח ההתנדבות באולימפיאדות כמעט ואינה זוכה להדים מחוץ לגבולות המדינות המארחות. צריך להתפלא על כך? לא במיוחד. הרי כבר אמרנו שהתקשורת תדון בכל דבר שקשור ברייטינג וגם בסקנדלים. התקשורת רוצה רייטינג ונותנת עדיפות לסיקור ההצלחות הגדולות של האולימפיאדה. התקשורת רוצה סקופים ונותנת עדיפות לסיקור תופעות שליליות לפני האולימפיאדה ובמהלכה.

לעניין ההתנדבות:

שנתיים לפני פתיחת האולימפיאדה כבר דאגו הסינים למצוא מספיק מתנדבים שיתפזרו בכל רחבי בייג'ין ויסייעו לתיירים ולמבקרים מרחבי המדינה בכל צורה אפשרית. אחת התקוות של כל אולימפיאדה הוא שיותר מתנדבים מאי-פעם יתגייסו לשרת את מדינתם במסירת מידע ובכל סיוע שיידרש בהרמת הפרויקט האדיר שנקרא אולימפיאדה.

Fireworks_-_panoramio_-_wuqiang_beijing_(4)
זיקוקים בטקס פתיחת אולימפיידת בייג'ין 2008. קרדיט: ויקיפדיה

בבייג'ין בכדי להסביר פנים לקהל ברחובות העיר הגדולה, הדיווח הרשמי מדבר על כ- 1,700,000 מתנדבים. זה כולל מיליון מתנדבים בתחום החברתי, 200,000 מדריכים את העוברים ושבים בעיר, ו- 200,000 נוספים מעודדים את הספורטאים. ברחבי העיר בייג'ין הוקמו 550 תחנות התנדבות. בכל אחת מהן מחשבים ניידים, תקשורת אלחוטית, רמקולים ומיקרופונים. לשירות בקווי הרכבת התחתית הציבו הסינים כ- 20,000 מתנדבים, כשבכל יום עובדים שם 1,300 נשים, גברים, צעירים ומבוגרים – כל מי שמסוגל ומתאים לתפקיד. 5,700 סטודנטים דוברי אנגלית מוצבים שם בנוסף, כדי למסור מידע לתיירים. קבוצה נוספת של  1,800 סינים דוברי שפות שונות יוחדה לבתי המלון, לצרכי מסירת מידע לאורחי המלונות. נציגי האו"ם והוועדה האולימפית המקומית ערכו טקס ערב פתיחת האולימפיאדה שם הם חילקו שבחים להצלחת הפרויקט עד אז ואיחלו הצלחה גם בהמשך. עדיין לא שמענו מילה רעה על הכנסת האורחים שהכינה בייג'ין לקהל הגדול שהגיע לעיר. מה שבטוח הוא שהמשמעת גבוהה והכמות מספיקה כדי לכסות כל תחום אפשרי שבו דרוש סיוע התנדבותי.

כמות הסינים שעוסקים בהתנדבות בכל המקומות הללו אולי לא מרשימות באופן יחסי לכמות האזרחים בבייג'ין עצמה ובמדינה בכללותה.

לשם ההשוואה ועל מנת לקבל מושג על סדרי הגודל שבהם מדובר הפעם, מספר המתנדבים באולימפיאדה שהתקיימה בשנת 2000 בסידני, היה 47,000 ובאתונה – 60,000. אומרים שתהליך הסינון של המתנדבים הסיניים ארך שנתיים תמימות משום שהוועדה הוצפה בפניות מלמעלה משני מיליון אזרחים סיניים שרצו להתנדב למטרה זו.

אנקדוטה אחת מגלה לנו שאחד המתנדבים, בחור בן 22, התנסה במשך 16 שנה בנסיעה לבתי"ס שונים ב- 630 קווי האוטובוס הנעים לאורכה ולרוחבה של בייג'ין. לא פלא שחבריו לתחנת ההתנדבות העניקו לו את הכינוי 'מפה מהלכת על שתיים'. בקיאותו מאפשרת לו לספק מידע על קווי אוטובוס, נקודות החלפת הקו, אפשרויות שונות להגיע ליעד וכן הלאה. לא לחינם העניקו לו תואר של מתנדב לדוגמא. על הסיפוק שנובע מכך אין עוררין. המחיר האישי לעומת זאת הוא הצטרדות פטאלית וירידה משמעותית במשקל, כמו גם בעיות בדרכי השתן ועוד ועוד…..

אנקדוטה נוספת קשורה למשמעות המיתית של הספרה שמונה.
אלפי זוגות תכננו להינשא בתאריך 8.8.08 ואחת הנשים שהתכוונה להינשא עם בחיר ליבה בתאריך זה הייתה עסוקה, איך לא, בעבודת התנדבות. הסיפור הפיקנטי הוא שהגברת לא משה ממקום עבודתה, והעדיפה לעסוק בתפקידה החשוב במערך האבטחה של 'קן הציפור' (האיצטדיון האולימפי הראשי) בערב שבו נערך טקס הפתיחה של האולימפיאדה.

הפרויקט לגיוס מתנדבים לאולימפיאדת בייג'ין החל כאשר בבייג'ין הפיצו פוסטרים המזמינים מתנדבים. ועליהם ססמאות כמו : "כל הצלחה היא תוצאה של העבודה הקשה שלנו"; "כל התנסות הופכת אחר כך לזיכרון נפלא"; "בכל חיוך טמון גרעין של לב אוהב"; "כל קרבן שלנו מגביר את הסיכוי להיות בשלים יותר" ; "כל שיתוף פעולה מעיד על קיומה של רוח צוות".

מנוע החיפוש העלה פרט מעניין ביותר: גיוס המתנדבים לאולימפיאדה היה מלווה בסיסמא "בייג'ין מחייכת". הופצו הודעות  אינטרנט שמזמינות גם מתנדבים החיים מחוץ לגבולות המדינה, בעיקר סינים שגרים בהונג-קונג, טייפה, ומקאו. במדינות "חופשיות" מי שמתנדב עושה זאת בדרך כלל מתוך מודעות לחשיבות שיש להתנדבות בקהילה. זה מתחיל בחינוך בבית, אחר כך בבית הספר ובתנועת נוער. גם אנשים שיצאו לפנסיה מתנדבים בפרוייקטים קהילתיים הקרובים לליבם. האם קיים דבר כזה במדינה כמו סין? כן. האם התנדבות היא עניין וולונטרי לחלוטין בסין? לא בטוח.

בוש עושה שמיניות באויר כדי לרצות את כולם

הנשיא בוש יהיה הראשון מבין נשיאי ארה"ב שיכבד בנוכחותו משחקים אולימפיים במדינה זרה. בדרכו לסין בוש סייר ברחבי אסיה ונשא נאום פוליטי שהתמקד בעיקר בנושאים הקשורים לסין.

בנאומו, שיבח בוש את סין על צמיחתה הכלכלית, הוא שיבח את שיתוף הפעולה של סין במיגור הטרור ורק אחר כך התפנה להביע עמדה לגבי מדיניותה של ממשלת בייג'ין בסוגיות של דת וזכויות האדם.

אולימפיידת ביג'ינג 2008. קרדיט: ויקיפדיה
אולימפיידת ביג'ינג 2008. קרדעט: ויקיפדיה

אין ספק שהעולם המתין בקוצר רוח למוצא פיו של בוש וקיווה שנאומו הפוליטי, שאותו נשא מבנקוק, יכלול אג'נדה שבה הפרת זכויות האדם על ידי ממשל בייג'ין תוצג כעוולה חמורה. מזה מספר ימים סוקרת התקשורת, לא רק אצלנו, את האירועים ה"חשובים" בסין כמו פיגוע הטרור בצפון מערב סין, רעידת האדמה בסצו'אן, זיהום האוויר בבייג'ין, האמצעים הננקטים בעיר כדי שהאירוע יצליח במאת האחוזים. האמצעים כוללים לצערנו גם פינוי תושבים מבתיהם שבאזור שיועד להקמת הכפר האולימפי, הריסת הבתים ומציאת פתרונות אכלוס חלופיים. כמו כן, כוללים אמצעים אלו לימוד נימוסי ומנהגי המערב, צמצום זיהום האוויר על ידי הגבלת תנועת כלי הרכב והתחבורה שמביאים פועלים לבייג'ין, סגירת מפעלים המזהמים אויר ועוד ועוד.

לאחרונה הולכים וגוברים הקולות המבקרים חסימת הנגישות של התקשורת הזרה שמגיעה לאולימפיאדה, לאתרים ברשת ובראשם אתר אמנסטי, המכיל תיעוד של עוולות נגד זכויות הפרט בסין. בין השיטין אף הוצגו תלונות מטעם עיתונאים זרים נגד הדרישה של הממשל בבייג'ין לצלם רק במקומות מותרים על פי רשיון אישי. מקומות כמו כיכר טיאננמן והעיר האסורה הם בעייתיים במובן זה.

יחד עם זאת, נראה שהחגיגה התקשורתית מנצלת את שעת הכושר של האולמפיאדה, הניצבת לפתחנו, ועיתונאים משחררים את חרצובות לשונם על כל "פשלה" – בין אם מדובר בטרור, רעידת אדמה, מדיניות מתמשכת, מהלכים לוגיסטיים שהחלו עוד בשנת 2001 וביתר שאת בשנת 2003.

הביקורת התקשורתית מאפילה על הרבה הישגים הראויים לשבח.

בוש לא נקלע למלכודת של התקשורת. ייתכן שהנאום שנשא בבנקוק הוכן עבורו על ידי אחרים. אבל הנימה הולמת מאוד את אופיו של הנשיא בוש. יש לו טקט ואיש לא יכתיב לו איך להתבטא כשמדובר באמירות ביקורתיות על מה שמתרחש בסין.

הנשיא בוש ניסח את דבריו כך:

"אני מביע דאגה עמוקה נוכח המציאות של קיפוח זכויות אדם ודת בסין". בוש הוסיף, "העם הסיני ראוי לחירות בסיסית כזכות טבעית של כל יצור אנושי".

אבל, בטרם מתח ביקורת בנוגע לסוגיות אלו, הצהיר בוש שהוא משתדל להימנע מלערב עניינים פוליטיים בסוגיות הקשורות באולימפיאדה בסין. אדרבה, בוש הודה למדינה המארחת: "אני מכבד את קבלת הפנים של המדינה המארחת", אמר והוסיף: "הדבר הנכון לעשות כרגע הוא להגיע לטכס פתיחת האולימפיאדה וליהנות מתחרויות הספורט". יתרה מכך, בוש ציין -"אינני זקוק לשעת כושר, בצורה של אולימפיאדה, בכדי לומר את דברי".

בוש רוצה להציג עמדה כלפי המשטר הקומוניסטי של בייג'ין ללא שום קשר עם אירועי האולימפיאדה. בדבריו ציין בוש שהעולם המערבי תומך בחופש ביטוי, חופש התאגדות וזכויות העובד "ואין לי כל כוונה להציק למנהיגי סין בעניין זה. "אני רק מציע שאם הממשל בבייג'ין יהיה יותר פתוח לערכי המערב ויאפשר לעם הסיני מרחב פעולה וחופש ביטוי, סין תוכל למצות את הפוטנציאל שלה במלואו".

"איני בא לכפות עליכם ערכים של פתיחות וצדק, אלא להציע לממשל בבייג'ין לאפשר לסינים יותר חופש. ברור לי שסין היא זו שתחליט לבסוף לאן מועדות פניה".

יש מי שסבור שפוליטיקה היא דווקא חלק בלתי נפרד מהאולימפיאדה. והכוונה היא למנהל סניף אסיה של ארגון Watch הפעיל בעניין זכויות אדם. בראד אדמס, הוא האיש שעליו מוטלת המשימה לנצל את שעת הכושר הזו שבה עיני רוב מדינות העולם החופשי נשואות למשחקים האולימפיים בסין. זוהי שעת כושר מצויינת להצביע על מדיניות מתמשכת של דיכוי אזרחים בסין ולהוקיע אותה. אדמס עוד מרחיק לכת וטוען שהכבוד שנפל בחלקה של סין לארח השנה את המשחקים האולימפיים הוא מחווה של רצון טוב למעצמה הכלכלית העולה.

ומה חושבים הסינים על נאומו של בוש?

קוראי הפוסט בוודאי שומעים במהדורות החדשות וקוראים על כך באינטרנט – סין מגיבה לנאומו של הנשיא בוש בשאט נפש כשהטענה העיקרית שמשמיע דובר משרד החוץ Qin Gang היא שאסור לאיש להתערב בענייניה הפנימיים של מדינה אחרת.

קין מציין את הבדלי הגישות של סין ושל ארה"ב כלפי סוגיות של דת וזכויות האזרח. מבחינתם של הסינים, אומר קין, יש להתנגד בתוקף למילים ואף למעשי של התערבות בענייני מדינתו.

עמדה רשמית זו הועלתה גם לאתר הבית של משרד החוץ הסיני.

ובינתיים, כיצד מדווחת התקשורת על התבטאותו של בוש? – וזה העיקר, כי מהתקשורת אנו ניזונים.

מאות עיתונאים, מהעיתונות המודפסת, האלקטרונית והמשודרת התייחסו לאפיזודה זו.

אמנה כאן חלק מהם:

USA Today, NY Times, Washington Post, San Francisco Chronicle, Boston Globe, AP, The online London Times, etc.

מאלף להיווכח כיצד חלקם מגדירים בכותרותיהם את התייחסותו של בוש לענייני זכויות האדם בסין:

Bush tackling Chinese rights  Bush focuses on human rights and China

Bush calls for human rights in China

ולעומתם יש המעדיפים להציג את דבריו של בוש כנאום הפונה בצורה בוטה ביותר לממשל בבייג'ין ומגנה את מדיניות הפרת זכויות האזרח בסין.

Bush scolds China on rights Bush chides China over freedom

Bush rebukes China on human rights Bush blunt on China's human rights

התקשורת המקומית שלנו משרטטת את קווי המיתאר בנאומו של בוש היום כך –

בוש נזף בסין על הפרת זכויות האדם

לעומת –

בוש מביע את "דאגתו העמוקה" לזכויות האדם של אזרחי סין

הפרת זכויות האדם בסין היא סוגייה שרבים נדרשים לה.

חלקם הקימו אתרים לרגל האולימפיאדה ושם המבקרים [תרתי משמע] יכולים לחתום על עצומה נגד הפרת זכויות האדם. ברור שישנה הצדקה למחאה נגד המצב הבלתי הומני. מצד שני, מנהיג המעצמה החזקה ביותר בין מדינות המערב נזהר בדבריו ואת זה חייבת התקשורת לכבד.

התקשורת חייבת לרסן את עצמה ולהיזהר שלא לעורר שערוריות מיותרות.

מקווה שכותרות העיתונים הפופולריים שלנו תהיינה הגיוניות ושפויות. נחיה ונראה.