ארכיון תג: מתן תורה

חומר, רוח – ניגוד ואיזון

עולמות נפרדים הם, הרוחני והגשמי. לא קל למצוא איזון ביניהם. יש הטוענים שהכלי שמאפשר להגיע לאיזון הוא התורה שקיבלנו במעמד הר סיני.

****

חג שבועות הוא זמן מתן תורתנו.

חשבתי על חג השבועות, לא במובן של מאכלי הגבינה, שבכל שנה אנו  טובעים בהם מחדש, פשוטו כמשמעו. חשבתי על הצד הסמבולי של החג – על מעמד הר סיני. התורה מספקת פרטים על המעמד ותהליך השינוי שעבר עם, מיקבץ של עבדים לא רק לפרעה במצרים, אלא בעיקר עבדים ל"סיר הבשר" (סמל החומריות). עם שהגשמיות, החומרניות, הייתה חזות הכל שלו. ובכל זאת מעמד הר סיני הייתה צומת. חלקם המשיכו בחומרניות ודרשו את סיר הבשר, חלקם הטיפו לאמונה באל ובתורתו (כוהנים ולוויים) וחלקם איזנו בין שתי הקצוות.

אכן, עולמות נפרדים הם, הרוחני והגשמי. גם כיום לא קל למצוא איזון ביניהם. יש הנוטים לקיצוניות, נסחפים אחר תורות מיובאות מהמזרח כמו יוגה ובודהיזם וכיוצ"ב. ואחרים נוטים לקיצוניות הפוכה, נסחפים מבוקר עד ערב אחר העולם החומרי ופינוקיו, עוסקים בגשמיות הבסיסית של צבירת נכסים ומתגאים בהישגים חומריים.

יש הטוענים שהכלי שמאפשר להגיע לאיזון בין הגשמי והרוחני הוא התורה שקיבלנו במעמד הר סיני.

התורה היא בעצם ספר ההוראות איך להגיע לאיזון בין חומר לרוח, בין גוף לנשמה. הוראות איך לחיות בתוך העולם וגם מעל העולם; איך לא לפרוש מהעולם החומרי (כי יש לו תפקיד חשוב וזו טעות לוותר עליו), ואיך לא לשקוע בעולם החומרי (כי הוא לא היחיד ולא חזות הכל) חז"ל מפתחים את הרעיון בין היתר כדי להדגיש את העובדה שברגע שניתנה התורה לאותה קבוצת עבדים, ניתן להם הכלי שמאפשר לאחד ולחבר את העולמות הרוחניים עם העולם החומרי.

הקרדיט להמשך שייך לד"ר גיל יוסף שוחט (M.D.) להלן סקירת דבריו:

עד מתן תורה, העולמות הרוחניים (שמים) היו נפרדים ומובדלים מהעולמות החומריים (הארץ) ולא היה כל חיבור ביניהם. כל הרעיון של התורה הוא יצירת אחדות בין העולם הרוחני (העולמות העליונים) לעולם הגשמי (העולמות התחתונים). לאחד ולחבר בין שני דברים שנראים מנוגדים. שכן, העולמות העליונים והעולם הזה לא נבראו כדי לנגד זה לזה, אלא כדי לסייע זה לזה.

התורה רוצה להראות לנו איך זה יתכן ואיך עושים זאת בפועל.
זה לא "או זה או זה". אתה לא צריך לבחור ביניהם. אין צורך לחיות חיים סגפניים ולהסתפק במועט כדי לעלות בדרגות הרוחניות. אפשר לעשות את זה תוך כדי פעולה מתמדת כאן בעולם החומר והכסף.
ולא רק לחבר את העולם הרוחני עם העולם הגשמי, אלא גם בתוכנו. גם בתוכנו יש עולם רוחני – הנשמה, ועולם חומרי – הגוף. ויש ביניהם לא פעם מאבק. הם מושכים לכיוונים שונים.

התורה היא בעצם ספר ההוראות איך לעשות את זה.
לדוגמא – אין בעיה שאדם ירצה להרוויח הרבה כסף ולדאוג לרווחה גשמית ולשפע כלכלי עבורו ועבור בני ביתו. זה טבעי ולגיטימי. זה בעייתי אם רק על זה האדם חושב.
היהדות באה ואומרת – מכל מה שהרווחת (מהנטו), תתן מעשר – 10% לאנשים שנזקקים.
לתת חודש בחודשו 10% מהנטו המשפחתי, זה לא קל.
אבל פעולה זו הופכת אותנו לרוחניים יותר, מבלי לוותר על שפע כלכלי. הפעולה הזו נותנת לנו פרופורציה. היא גורמת לנו לוותר על מעט שפע חומרי (לכאורה) ונותנת מקום לנתינה ולמעשי חסד. היא מרגילה אותנו למעשי חסד, עד שהם הופכים לטבע שני שלנו. הפעולה הזו גורמת לעידון הנפש שלנו. העובדה עד כמה קשה לתת כל חודש (ולא באופן חד פעמי) 20% מהנטו לנזקקים, מראה לנו כמה אנחנו נמשכים לעולם החומר, גם אם נדמה לנו שאנחנו "רוחניים" ועוסקים במדיטציה, יוגה ונשימות.

נתבונן בדוגמא נוספת – היהדות מלמדת אותנו שיש לברך לפני ואחרי כל דבר שאוכלים.
בפעולה זו, אנחנו מביאים לאיזון את תאוות האכילה של הגוף, עם הרצון של הנשמה הרוחנית.
הגוף רעב, רוצה לאכול עכשיו.
אומרת התורה – אין עניין שתהיה רעב. תאכל. אבל לפני כן, תברך על האוכל. תתבונן בו, תגיד תודה. הפעולה הזו שמעכבת אותנו בכמה שניות מהתחלת האכילה, גם כשהאוכל כבר מונח לפנינו, עוזרת לתיקון התאוות של הגוף. המצווה לברך לפני ואחרי האוכל, מרגילה אותנו לאיפוק, לשליטה בתאוות הגופניות.
ויש עוד עשרות רבות של דוגמאות.

התורה היא בעצם ספר ההוראות איך להגיע לאיזון בין הגוף לבין הנשמה.
איך לחיות בתוך העולם וגם מעל העולם.
איך לא לפרוש מהעולם החומרי (כי יש לו תפקיד חשוב וזו טעות לוותר עליו), ואיך לא לשקוע בעולם החומרי (כי הוא לא היחיד ולא חזות הכל).
או במילים אחרות – איך להיות רוחני בתוך העולם החומרי. איך לתעל את הכוחות של הגוף, למען המטרות והרצונות של הנשמה, אבל מבלי לשבור את הגוף.
זה החידוש שהגיע לעולם במתן תורה.
במתן תורה ניתן לעולם הכלי לביצוע החיבור בין הגוף לנפש, בצורה הרמונית ומעמד הר סיני הוא הרגע שבו נולדה האפשרות למצוא איזון וחיבור בין מזרח ומערב.