תגית: משרד התרבות והספורט

חשוב לחזור לאור הזרקורים

אני מודה ומתוודה שרק הודות להאזנה לרדיו ("גם כן תרבות", כאן11, 24.11.21), נחשפתי בזמן אמת לחמשת הספרים שעלו לגמר בתחרות על פרס ספיר לספרות מטעם מפעל הפיס לשנת 2021. כקוראת אובססיבית, הייתי אמורה לגלות מזמן (במאי 2021) מיהם המועמדים לפרס ספיר ("הרשימה הארוכה") לעיין בספרים שזכו. להפתעתי, פרסום שמותיהם חלף מתחת לרדאר. מה שנחשב בעבר כמרכז הכובד של התרבות המקומית, כבר אינו במוקד. אור הזרקורים הוסט מעליו. הבשורה הטובה היא שיכול להיות אחרת, חשוב לחזור לאור הזרקורים, ועל כך בהמשך.

גם בספרייה העירונית לא ידעו

השבוע נכנסתי לספרייה העירונית כדי להחליף ספר. אני מבקרת בה בקביעות, משוחחת לעתים עם הספרניות ומתייעצת איתן. הפעם, לפני שיצאתי מהספרייה שאלתי מי לדעתן יהיה/תהיה הזוכה בפרס ספיר? הופתעתי מהתשובה המהוססת, שאחריה נשאלתי, "מי נכלל השנה ב'רשימה הקצרה?'". אני מקווה שזה מקרי בלבד, ושהאשם הוא במערכת ולא בספרייה. צריך לומר שבעבר, ההכרזה על רשימות המועמדים לפרס וההכרזה על הזוכה תפסה מקום ראשי בכל אמצעי התקשורת הציבוריים. כיום הידיעה מסתתרת בפינה נידחת הרבה אחרי החדשות היומיות העיקריות. ההרגשה היא שאין בכלל גאווה בספרות. בכל מקרה, לתומי ציפיתי שכמנויה בספרייה העירונית בעירי, אהיה מודעת לכל זה בזמן אמת. הרי תמיד נחמד להיות אחת הקוראות הראשונות של אחד הספרים [לפחות] המועמדים לפרס היוקרתי. מדוע נודע לי על המועמדים לפרס רק במקרה? כאן המקום להוסיף שמלבד פרס ספיר לספרות, מוענקים כיום בישראל פרסי ספרות ושירה נוספים:  פרס ישראלפרס ספירפרס ביאליק, פרס ברנשטיין, פרס עמיחי ,פרס ברנר, פרס רמת גן,  פרסי שר התרבות, ראש הממשלה ונשיא המדינה לספרות, פרס טשרניחובסקי, פרס לאה גולדברג, פרס א.מ.ת לספרות, פרס ניומן ועוד.

המקרה המדובר אינו ענייני הפרטי. זו עובדה מצערת ברמת הכלל, הציבור. בדיוק כפי שאנו יודעים מתי מתקיים שבוע הספר, כך אמורים אנו לקבל מידע על ספרי מקור ישראלים הראויים לפרס. ליתר דיוק, שטיפת מוח חייבת להיות כאן כדי שנמהר לחנות הספרים הקרובה או לספרייה שבה אנו מחליפים ספרים באופן קבוע, נדפדף ונזין את עינינו ב"נבחרים" הראויים לפרס. בעצם, על מה אני מדברת? הרי באנגלית יש ביטוי – follow the money  (לכו בעקבות הכסף). והמבין יבין. כנראה שיש הבדל בין שבוע הספר לפרס ספרות.

חבר השופטים הסביר, הקורונה אשמה

ומה באמת קרה? באתר של מפעל הפיס פורסם, "גיורא רום , יו"ר חבר השיפוט אמר כי: 'ועדת השיפוט הגיעה להסכמה לגבי תשעה (9) ספרים המתאימים ביותר לדעתה להיכלל ב'רשימה הארוכה' לפרס. יש לקחת בחשבון שהשנה, בשל הקורונה ראו אור פחות ספרים והוגשו כ- 30% פחות מועמדים לפרס"'.  

באדיבות: פרדס הוצאה לאור

רצוי להבהיר דבר אחד לפחות, על כל אחד מהספרים שעלו לגמר בתחרות על הפרס (5 ספרים), פורסם "נימוק השופטים" לבחירה. דוגמה אחת היא הנימוק לבחירת "תחנות ביניים" (2020), מאת בוריס זיידמן: "תחנות ביניים … ספרו החדש של בוריס זיידמן,  הוא ספר המפתיע את קוראיו ללא הרף בהמצאותיו הלשוניות, בתיאוריו הקרנבליים ובמבטו הייחודי על ההוויה הישראלית, על חברוּת, על נאמנות, על גבריות ועל  תעתועי הגעגוע לילדות … לשונו הייחודית של המספר היא הלחמה של העברית לרוסית ושל הרוסית לעברית ,"עברוסית" כהגדרתו … זיידמן בורא באמצעותה, ויחד אתה, עולם עשיר עד להתפקע … הוא כותב בשצף קצף, ברגישות הומניסטית בלתי מצויה ובמנעד רגשי  שאין דומה לו בספרות העברית: חיבור בין רגשות עזים לריחוק אירוני, בין הגזמה והליכה בגדולות לבין התעקשות על הגיון פשוט.".

קראתי בשקיקה את ספרו של זיידמן. גם אני בדעה שהוא "מיוחד ומכשף בלשונו". צריך לקרא את הספר כדי להבין עד כמה. קראתי גם את ספרו המצוין של יניב איצקוביץ ("אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו"), וגם את ספרה של זוכת פרס ספיר לשנת 2021, הסופרת והעורכת הילה בלום ("איך לאהוב את בתך"). זאת כאמור בזכות ההקשבה היזומה שלי לתכנית רדיו שבה התראיינו כל חמשת המועמדים הסופיים לפרס.

גם שר התרבות והספורט ושרת החינוך נרדמו בשמירה

עצוב שכך נראים הדברים. וכלל אינני בטוחה שהאשם תלוי במפעל הפיס. מה עושה שר התרבות והספורט, מה עושה שרת החינוך ומספר גופים ציבוריים נוספים כדי לעודד כתיבה ופרסום ספרות מקור ישראלית, האם כולם נרדמו בשמירה? אולי זו הסיבה לכך שנמכרו פחות מאלף עותקים של שניים, או יותר, מבין הספרים שהיו מועמדים לזכות בפרס ספיר? בל נשכח שחלפה חצי שנה מאז שפורסמה רשימת המועמדים המלאה.

הדילמה הטעונה בירור מיידי היא מה הדרך לתיקון את המצב, ואיך ליצור גשר וחיבור בין ספרי המקור שלנו לציבור המעוניין לקרא.

טוב יעשו חבר השופטים לפרס ספיר, שר התרבות והספורט ושרת החינוך אם יזמו דיאלוג ציבורי מתמשך עם הציבור מאז ההכרזה על "הרשימה הארוכה" של המועמדים לפרס, עד להכרזה על הזוכה בפרס ספיר. את האופן שבו ניתן לעשות זאת אני משאירה להם. זאת העבודה שלהם ואחריותם. בכל אציע פתרון זמני פשוט – להדביק כרזות במוסדות חינוך תיכון, בספריות ציבוריות וכן הלאה, וליידע את העוברים ושבים בזמן אמת על רשימת הספרים המועמדים לפרס ספרות. אפשר גם ליזום קבוצות דיון, הרצאות זום וכדומה.

לסיום, פנייה אל שר התרבות והספורט, ח"כ חילי טרופר,

דבריך בטקס הענקת פרס ספיר להילה בלום יפים וטובים, ציטוט: "ברכות לזוכים ולזוכות בפרס ספיר לספרות עברית. על אף האתגרים בעולם הספרות בשנה האחרונה ובכלל, הספרות הישראלית ממשיכה להוציא מתוכה יבול ספרותי נהדר." אבל בהמשך דבריך הוספת, "תודה מיוחדת למפעל הפיס אשר ממשיך להעמיד את הספרות הישראלית, את הסופרות והסופרים שלנו על מרכז הבמה הישראלית." האמנם?

ואולי עניין הציבור בספרות המקור נופל בעצם בין הכיסאות – בין משרד התרבות, משרד החינוך, וחבר השופטים/מפעל הפייס?

הערות:

  1. פרס ספיר לספרות של מפעל הפיס מחולק בשני מסלולים: מסלול ראשי ומסלול הביכורים. מסלול ראשי – בשלב הראשון חבר השופטים יבחר את "הרשימה הארוכה", עד 12 ספרים ומתוכה תיבחר ה"רשימה הקצרה", עד 5 ספרים, מתוכם ייבחר הספר הזוכה.
  2. למי מכם שמעוניין לדעת מי המועמדים שנבחרו ("רשימה הארוכה") במאי 2021 כמועמדים לפרס ספיר, להלן הפרטים – "הלשון נושלה", שמעון אדף )הוצאת פרדס); "אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו", יניב איצקוביץ (הוצאת כתר); "איך לאהוב את בתך", הילה בלום (הוצאת כנרת זב"מ); "מקום", ניצן ויסמן (הוצאת כנרת זב"מ); "תחנות ביניים", בוריס זיידמן (הוצאת פרדס); "מחר אני יוצא מזה" , מתן חרמוני (הוצאת כתר); "דיאנה ודויד", שירה כרמי (הוצאת אחוזת בית); "אמונה",  דרור משעני (הוצאת אחוזת בית); "בייבי בלוז"  מרים קוץ (הוצאת משכל).

ויהי אור – חילי טרופר

תאגיד השידור, בתוכנית "גם כן תרבות", סיכם בתמציתיות רבה את כהונתה של הח"כית מירי רגב בתום חמש שנים מאז נכנסה לתפקיד במשרד התרבות והספורט, כשהיא מחליפה את ח"כ לימור לבנת. מסתבר שהאמירה, "הרבה תחושות ואמוציות סובבות את כהונתה של רגב" מגדירה את חמש השנים של רגב במשרד התרבות והספורט באופן הקולע ביותר. הדיון בתקציב הגבוה אי-פעם של המשרד בתקופתה נזקף לזכותה, אבל מתגמד בהשוואה לדיון המהותי בשאלה, "מה זאת תרבות". מנגד – מי שמחליף אותה בתפקיד – ח"כ חילי טרופר – מעורר תקוות אצל רבים. מהן נקודות הזכות של ח"כ טרופר בעת כניסתו לתפקיד?

היכל התרבות ותיאטרון הבימה
רחבת היכל התרבות ותיאטרון הבימה, תל-אביב. צילום: Robinbagon. נתרם לפיקיוויקי ע"י ויקיפדיה.

משרד התרבות והספורט – האתר הרשמי

את הדיון נתחיל בציטוט מתוך האתר הרשמי של משרד התרבות והספורט:

יעד כללי: "התרבות והספורט מהווים את אושיות דמותה של חברה איכותית ובריאה. המשרד יוביל ויקדם תהליכים אשר יאפשרו לכל אזרח לממש את זכותו לתרבות ולספורט, מתוך שאיפה לקידום מצויינות, יצירתיות ואיכות חיים".

מבחר יעדים ספציפיים בתחום התרבות:

חיזוק ועידוד היצירה התרבותית והאמנותית בכדי להבטיח את המשך צמיחתה ופריחתה
חיזוק ועידוד היצירה התרבותית בפריפריה החברתית והגיאוגרפית.
חיזוק מוסדות התרבות המהווים את המחולל העיקרי של היצירה.
טיפוח וקידום יוצרים עצמאיים ויצירה חוץ ממסדית.
חיזוק המקצועיות של העוסקים בפעילות התרבותית והאמנותית בישראל.

שאלה לח"כ מירי רגב:  "מה זאת תרבות"?

ח"כ מירי רגב, הצליחה להשיג תקציבים עבור מגזרים בפריפריה החברתית והגיאוגרפית. היא תיזכר לחיוב בשל כך. מנגד – לא ברור מהם הישגיה הספציפיים בחיזוק ועידוד היצירה התרבותית בפריפריה החברתית והגיאוגרפית, בטיפוח יוצרים עצמאיים וכי"ב. אנשי מקצוע מסכמים את פועלה התרבותי כך:

בסיכום כהונתה של רגב, "עלו לכותרות נושאים שהיא הייתה מעוניינת שיהיו שם. היא הצליחה לייצר סוג של דיון שלא היה עמוק, אבל היא כן הצליחה לנער את החשיבה על 'מה זאת תרבות'", אומרת נירית אנדרמן מעיתון "הארץ" ומוסיפה, "השיח בסוף היה שיח פוליטי".

ניב שטנדל ממאקו, היה יותר ספציפי כשאמר, " מירי רגב הייתה כמו אדם שנזרק למים בלי כיוון… הצליחה להעביר חוק קולנוע,… אבל לא הצליחה לייצר מהפיכה כפי שהיא ציפתה לייצר. היא ניסתה להתערב בתכנים שאי-אפשר להתערב בהם, תקפה יוצרים, השתמשה בכלים ממשלתיים כדי למנוע יצירות כאלה. היא העמידה המון מכשולים. זה ברור שהיא הובילה מהלך פוליטי. היא ניסתה להפוך את הפטריוטיות לדגל של האמן. היא ניסתה להיות שומר הסף של התרבות.

ולסיכום דבריו שטנדל הוסיף, "לא ראינו אותה מדברת אומנות ותרבות, היא הודתה שלא ראתה הרבה מהמופעים. – אין לה קשר לתחום הזה". ציטוט של רגב, "אתה חושב שאני אשב עם פופקורן ואראה הצגות?" רגב לא ראתה הצגות, אבל החליטה לפסול אותן.

ואמנם, אם יש משהו אחד שרגב הצליחה בו – זה תיאטרון אל מידאן – "תיאטרון הטרור" היא מכנה אותו. רגב טרחה על זה שלוש שנים. ציטוט של רגב, "לא יכול להיות שאנחנו נממן מחבלים". אומרים שאולי זאת גולת הכותרת של כהונתה כשרת תרבות. לכל הפחות, זה משקף נאמנה את הכיוון שלה. סיומת ביקורתית וצינית, אולי יתר על המידה.

האתגר של חילי טרופר במשרד התרבות והספורט

לא קל להיכנס לתחום כאשר קודמך עשה כותרות במובן הלא מחמיא של המילה. אבל חילי טרופר בשלו, צועד קדימה בראש מורם ומדגיש בנאום הפתיחה שלו בכנסת, " תרבות וספורט אינם מותרות. .. מרגע זה אני כאן כדי להאבק למענכם, לתמוך במלחמת הקיום שלכם. זה ייקח זמן. אעשה כל מה שאני יכול. באתי באמת לעבוד קשה". אפשר רק לקוות שהוא יעמוד בזה. על פניו יש לו תעודות כמי שלא רק "יפה דורש, אלא, יפה מקיים".

חילי טרופר  – נא להכיר

בן שני, יוצר סרטי דוקו, הגיע עם המצלמה לבי"ס ברנקו וייס ברמלה. בתיעוד שנמשך שנה הוא ליווה את צוות ההוראה שלא וויתר למתבגרים גם אחרי שהם כבר כמעט ויתרו על עצמם. הסרט  "תיכון ההזדמנות האחרונה" שודר לראשונה בספטמבר 2010. שני עמד על טיבו של טרופר, מנהל ביה"ס המיוחד "ברנקו וייס" ברמלה. הסרט משקיף בעיקר על תלמידיו של טרופר. להלן קטע מתוך הראיון שטרופר העניק לאילנה דיין:

הרושם הוא שטרופר הוא איש חינוך, ואף מודל של מורה. עד לרגע שהחליט לנהל בי"ס מיוחד, עסק בטיפוח נוער רחוב. הוא הגיע לנהל בי"ס בלי ניסיון קודם, ובלי תעודת הוראה. הוא ריכז סביבו אנשים כמוהו, מלאי אידיאלים. אנשי עבודה שאינם בוחלים בעבודה קשה. "כמו איזה סיירת", אומר שני. התלמידים שמגיעים לביה"ס המיוחד ברמלה, נפלטו מכל בתי הספר הקודמים, ובביה"ס ברנקו וייס הם מוצאים רק אנשים שרוצים בטובתם. "עידוד" הוא המותג של ביה"ס. טרופר אומר לאחד התלמידים, "אני אעשה איתך הכל כדי שתצליח". טרופר הוא מנהל שמצליח לטעת בתלמידים ביטחון ולפתח בתוכם מוטיבציה להצליח בלימודים. הוא אדם שמעודד פיתוח כישרונות – טרופר הקים מקהלה בית ספרית, שחבריה הופיעו בפני ההורים ואחר כך הוציאו אלבום. וכאשר טרופר הבין את החשיבות הגדולה של ביקור בתיאטרון, ועד כמה זה יתרום לתלמידים שלו, הוא שלח אותם לראות את ההצגה "גטו"  בתיאטרון "הקאמרי". זה היה הביקור הראשון שלהם בתיאטרון. טרופר מצטייר כאדם העשוי מחומר מיוחד במינו. הוא שאפתן, ונחוש להתמודד עם כל אתגר שעומד בדרכו.

שני בטוח שטרופר יתנפל על התפקיד שהוענק לו – שר התרבות והספורט. ברור לו שטרופר ישקיע שעות ומאמצים. ולא בשביל השטיח האדום.

עצות מן השטח יכולות רק לעזור לו בדרכו להצלחה

עצות שלא עולות כסף. הקשבתי לעצות שנתנו כמה אנשי מקצוע לטרופר. ביניהן עצות שנראות לי חשובות ביותר. הנה לדוגמה מה שאומר פרופ עודד זהבי (פרופ למוסיקה באוניברסיטת חיפה) – זהבי מייעץ לטרופר לעשות מה שקודמיו לא עשו. ראשית, וחשוב מכל, זהבי משיא את העצה הבאה, "אל תישאר עבד לטבלאות….עליך לפתח אינטואיציה". איך עושים זאת? הולכים למופעים, מפתחים העדפות, פועלים בנחרצות ומחדשים מסורת כמו זו שהייתה לשולמית אלוני, ששימשה בממשלת רבין כשרת המדע והאמנויות וגם כשרת התקשורת. זהבי מדגיש זאת במיוחד, "מי שיושב במופע מרגיש את השטח, הקהל ואיך הוא מרגיש". בקיצור, לפי זהבי, חובה לרדת לשטח.

ולסיום, האזינו לחילי טרופר ויוני יעיש. האחד מקריא והשני שר. "תרגישו בבית".

הערות:

בממשלה ה-32,  (מרץ, 2009), בראשותו של  בנימין נתניהו, פוצלו נושאי התרבות והספורט למשרד חדש, בשם "משרד התרבות והספורט".  בשנת 2016 הועברה לשכת השרה לירושלים (לימור לבנת).

חילי טרופר – כרטיס ביקור. איש חינוך ופעיל חברתי שהתפרסם בעיקר בזמן שניהל את תיכון ברנקו וייס ברמלה. טרופר הקים כמה עמותות, בהן "שכן טוב" לחלוקת סלי מזון לנזקקים ו"מעגלי צדק" לקידום צדק חברתי.