תגית: מגילת העצמאות

בחזרה למגילת העצמאות תש"ח-1948

להלן קטע מתוך מאמר, שכותרתו: "הפסד המחנה הדמוקרטי ליברלי בבחירות, ידוע מראש". המאמר מתייחס אמנם לתוצאות הבחירות לכנסת ה-21, במאי 2019. אבל לטעמי, הוא גם רלבנטי לדיון שאני מציגה בהמשך. הקטע הלקוח מתוכו, מציג בתמציתיות רבה שאלות כלליות שכדאי מאוד לחשוב עליהן לקראת בחירות מרץ 2021:

"השאלה שכל אחת ואחד מאיתנו חייבים לשאול עצמם בעת הזאת היא: האם אנחנו חיים במדינה בה היהודיות היא לאומית, פרטיקולרית ומודגשת ואורתודוקסית במהותה, והדמוקרטיה היא מנגנון הכרעות פורמלי; או במדינה בה היהודיות מכילה, הלאומיות לא מדירה והדמוקרטיה נושאת עמה סט של ערכים ליברליים שביסודם שוויון, חירויות פרט, העדר כפיה ואפשרות לבחור בדרך החיים באופן לא מוגבל. האם הדמוקרטיה היא שלטון רוב כמעט לא מוגבל, או שלטון רוב, המכבד את שלטון החוק ואת האפשרות לבקר אותו". (ד"ר ש. פרידמן, בית הספר למשפטים, 1.5.2019)

********

פרידמן מתייחס לתוצאות הבחירות לכנסת ה- 21, שהתקיימו באפריל  2019. יחד עם זאת, בבואנו להעריך את המפה הפוליטית כרגע ומה שהיא מציעה, דבריו של פרידמן עשויים לתרום לשיקולים של כל אחת ואחד מאיתנו. כדאי לכולנו לעצור לרגע ולבחון סוגיות מסוימות לפני, וגם לאחר שתתקבלנה התוצאות הסופיות של הבחירות לכנסת ה- 24. להערכתי, תוצאות הבחירות הקרובות (מרץ 2021) תהיינה דומות לאלו של אפריל 2019, והקטע הבא המתייחס לבחירות 2019 מבהיר זאת היטב:

"בבחירות האלו [אפריל, 2019 ת.ה.], שאלת השמאל-ימין לא הייתה כן או לא שטחים. המוקד היה שאלה אקוטית אפילו יותר, איזו דמוקרטיה היא ישראל ומהם ערכיה היסודיים. הניצחון הברור של גוש הימין מסמל את הכיוון בו בחרו רוב אזרחי מדינת ישראל – מדינה יהודית-מסורתית בה הדמוקרטיה פורמלית. כרגיל לאחר 'הפתעת' הבחירות, גוש המרכז-שמאל, מנסה להבין למה הקמפיינים לא עבדו, למה הערבים לא נהרו לקלפיות, ואיך קרה שהעם לא השכיל לבחור נכון, מתוך אמונה שלמה, שאיכשהו מתחדשת מבחירות לבחירות, שבבחירות הבאות, הכל יהיה אחרת. אולי. אבל לשם כך צריך להבין שהסנטימנט המספרי נוטה במובהק לימין, ושרק מאבק ערכי מתמשך, שמציע אלטרנטיבה יהודית-דמוקרטית, בה שני הרכיבים 'עבים' ומשלימים זה את זה, תוכל להעביר קולות אל המרכז."

קוראים יקרים, הכדור עובר אליכם.

תמצית המלצותיי: בעת הזאת רצוי להבין שני מושגים בסיסיים: "זהות" ו"הזדהות".

"זהות". זהות אזרחי ישראל מתוארת במגילת העצמאות כך: כולנו אזרחיה של "מדינה יהודית", המכבדת פורמלית את ערכי הדמוקרטיה ברוח האו"ם;

"הזדהות". לפי מגילת העצמאות לכלל אזרחי ה"מדינה היהודית" עומדת הזכות להזדהות עם מפלגה המייצגת טוב יותר את ערכיהם הספציפיים (ליברלים/ מסורתיים). בהתאם לכך, לכל אחת ואחד מאזרחי המדינה הזכות לבחור ברשימה מפלגתית שתדע להגן על הערכים החשובים להם, ותהיה מסוגלת לקדם אותם הלכה למעשה.

ולסיום שאלה כללית: באיזו מידה העובדה שהמושגים "ניצחון", "הפסד", "כישלון", מככבים בשיח הציבורי, תורמת/לא תורמת לאחדות העם?  

גילוי נאות: אני מזדהה עם עמדות המרכז-שמאל.

קרנות המזבח של מנהיג דועך

כנס הפתיחה של מושב החורף – המושב השלישי של הכנסת ה- 18 (2009) – ייזכר כציון דרך בתהליך דעיכתו של נתניהו כמנהיגה הפוליטי של ישראל. אתמול דיבר נתניהו כאילו הוא ממשיך דרכם של בנימין זאב הרצל ודוד בן גוריון ונאחז בהם כמי שאוחז בקרנות המזבח. נאומו החל באזכור הוגה חזון המדינה היהודית, בנימין זאב הרצל והמשפט החותם אותו היה אזכור דוד בן גוריון במעמד הכרזת העצמאות: "ההכרה בדברי מגילת העצמאות היא היסוד האמיתי לשלום".

אולם המליאה
אולם המליאה של כנסת ישראל. מקור: פיקיוויקי

על מה בדיוק נשען נתניהו בנאומו אתמול ובמה הוא נאחז בעיקר? כל מעייניו היו נתונים למישור המדיני ואת מבוקשו וגלגל ההצלה שלו לטיעון – מדינת ישראל היא הבית הלאומי של העם היהודי וזכותו עליה היא זכות היסטורית – הוא מצא בדמותם של אבות הציונות ההיסטוריים, הרצל ובן גוריון. בעיקר שימשה אותו אתמול הפסקה הראשונה, ההיסטורית, מתוך מגילת העצמאות, המכילה נימוקים שונים לזכותו של עם ישראל על ארץ ישראל. אין ויכוח שזהו מסמך מכונן בהקשר של הזיקה ההיסטורית והרוחנית של העם היהודי לארץ ישראל.

יחד עם זאת, ועם כל הכבוד לנתניהו שהעלה על נס את החלק ההיסטורי הפותח את מגילת העצמאות, חשיבותו של המסמך איננה מתמצית רק בכך. חשיבותו היא גם במתווה המעשי למדינה הריבונית שקמה ב- 1948. המסמך נותן ביטוי לעקרונות עליהם יתבססו מוסדותיה המדיניים של ישראל הריבונית.

עקרונות הדמוקרטיה הליברלית שעליהם הכריז בן גוריון, בהקריאו את מגילת העצמאות בפני מנהלת העם, מועצת העם ומנהיגי היישוב, ב- 14 במאי 1948, הפכו אתמול לאבן נגף במהלך שתכנן נתניהו להוביל. יו"ר הכנסת רובי ריבלין, שפתח את מושב החורף, הדגיש בלהט אי אילו "בעיות בהתנהלות הממשלה מול נציגי העם בכנסת". עוד בטרם עלה נתניהו לדוכן הנואמים הוא שמע את תביעתו של ריבלין כנגד התנהלותה של הממשלה מול הכנסת:

הכנסת איננה פועלת כמו במשטר נשיאותי,  אלא כמו במשטר פרלמנטרי. למרות שאיננה נקייה מתחלואים, היא גם איננה 'תכנית כבקשתך'…" כך, בלהט ובנימה שאינה משתמעת לשתי פנים, טען ריבלין שהממשלה הנוכחית ושריה מחלישים את הכנסת ואת הדיון הציבורי הפרלמנטרי. הוא הציג את מושב החורף כ"מושב שיכול להיות מכריע ואולי אף היסטורי. יפלו בו הכרעות גורליות שייקבעו האם ימלאו ימיה של הכנסת ה- 18 אם לאו.

דבריו של ריבלין בוודאי לא הפתיעו את נתניהו. למרות זאת, נתניהו נראה מובס מרגע שעלה על דוכן הנואמים. את דבריו קטעו קריאות ביניים זועמות. למרות הקריאות לסדר, של ריבלין, המשיכו דברי הביקורת להתנפץ מולו ונתניהו נראה די נבוך ואובד עצות. בהשאלה, ניתן לומר שאתמול הציג נתניהו תדמית של "לוזר". הוא לא הצליח לרתק את הקהל בלהטוטי כריזמה ורטוריקה אלא זכה למבטים קשים מימין ומשמאל כאחד. נראה היה שהוא איבד אתמול מוניטין ואף חברי הבית לא נזהרו בכבודו. גם הרטוריקה שלו הייתה בינונית למדי ודמתה יותר לסגנונו היבש של שמעון פרס מהתקופה שכיהן כח"כ.

עוד בטרם עלתה יו"ר האופוזיציה, ציפי לבני, לבימת הנואמים נתניהו נכשל בניסיונו ליצור מומנטום ולהגיע לשיאים כנדרש ממנהיג בשעה מכרעת. יחסית למה שנתניהו ה"קוסם" יודע בדרך כלל לעשות ולמה שהוא יודע להציע באירועים מרכזיים מן הסוג הזה, הפעם הוא היה דהוי, מכובס, הוא לא הצליח לדבר מהבטן ואבדו לו הלהט והכריזמה שאליהם הורגלנו. בקול ענות חלושה הזכיר נתניהו את כאבה של משפחת שליט אך לא נכנס לשורש הבעיה.

ואז עלתה ליבני לדוכן הנואמים, לעגה לנתניהו ככל שיכלה וכמו ריבלין, דיברה גם היא "דוגרי" ומ"הבטן" כשהיא נועצת מבט בראש הממשלה ובתמורה הוא אפילו לא מביט ישר בעיניה אלא בוהה בניירות ועוטה על פניו סבר פנים חתום. התנסחותה של לבני לא הותירה מקום להטיל ספק בשאט הנפש שהיא חשה כלפי האיש "המדרדר את המדינה" – הוא בוודאי הופתע וברגע מסויים אף נדמה היה שזעה קרה מכסה את פדחתו.

ברם, בעוד לבני קוראת לעברו של נתניהו: "זאת ממשלה של כל דאלים גבר"; "השריר מול ארה"ב אינו מפגן של כוח"; "הפכת את מדינת ישראל למדינה מפוחדת, המתריסה בפני מדינות העולם החופשי"; "אתה מתכסה בסיסמאות"; "הובלת למצב זה מתוך חולשה וחוסר יכולת להחליט"; "החוק המיותר שאושר אמש נולד בגלל הפחד שאם אין ליברמן אין ממשלה" – גם היא איננה מציעה פתרונות קונקרטיים.

לא נעים לראות ראש ממשלה במצב עגום כפי שהוא נראה אתמול במהלך הופעתו ונאומו בפני מליאת הכנסת. וחשוב מכך, לא נעים להודות במצב שאליו נקלענו ובעובדה שכרגע אין בסביבתנו או בין חברי הכנסת הנוכחיים אישיות בעלת כישורי מנהיגות ונחישות מעשית שמסוגלת לבצע מהלכים היסטוריים בעתיד הנראה לעין.