תגית: מגדר

חסמים בצמרת – מבט מגדרי

מי ירים את הכפפה ויחנך את הציבור האמריקאי שיחס מכבד להישגים ולקריירה של האישה היא התנהלות נורמלית ומקובלת למדי?

Dr. Jill Biden – First Lady. Credit: Wikipedia

הגברת הראשונה, גי'ל ביידן (ד"ר) ודאגלס אמהוף, בן זוגה של סגנית הנשיא ביידן, קמאלה האריס, שואפים לתקן יחס מגדרי מפלה כלפי נשים, כולל אלו שהגיעו לצמרת הממשל האמריקני. הבשורה הטובה היא שיש סיכוי.

חסמים וכבוד בצמרת הממשל האמריקאי

זה התרחש בניו המפשייר כאשר גברת ביידן יצאה לשם לצרכי הקמפיין של בעלה. השימוש של הגברת הראשונה בתואר "ד"ר" עורר גל בלתי מוסבר וחסר תקדים של כעסים בימין. במאמר דעה של ה"וול סטריט ג'ורנל" כתב אחד העיתונאים כי זה "נשמע ומרגיש הונאה, שלא לומר דמוי קומיקס". גם עיתונאי ב"פוקס ניוז", כינה אותה "ג'יל ביידן המסכנה והאנאלפביתית." עם זאת, אנשי הצוות, כמו אלו שביידן נתקלה בהם בעולם הפוליטי ובאקדמיה לאורך השנים, לא נמנעו מלהשתמש בתואר האקדמי שלה. ידוע שהסטודנטים שלה מכנים אותה – ד"ר ב.

מה התחדש בניו המפשייר? העזר כנגדה, דאג אמהוף, גם הוא היה שם. גי'ל ביידן יודעת שאפשר לסמוך עליו כשותף למאמציה בנוגע ליחס המכבד כלפי הישגיה. כך חשבה וכך פעלה. היא שאלה עוברים ושבים, "פגשת את דאג, נכון? כולם פגשו את דאג?" – היא יודעת שהוא כבר פועל לטובת העניין.

זאת ועוד, כאשר ג'ו ביידן, הודיע על בחירתו בקמאלה האריס לתפקיד סגנית הנשיא, הוא אמר כי אמהוף יהיה "פורץ מחסום" כ"ג'נטלמן השני הראשון" של ארצות הברית. הוא גם יהיה היהודי הראשון שהיה בן זוג מספר שניים, והוא והאריס יהיו הזוג הבין-גזעי הראשון בתפקידם. אמהוף הוא דמות לא-שגרתית בעיקר בגלל אשתו – היא לא שגרתית בקנה מידה היסטורי. שכן היא האישה הראשונה והאדם הדרום אסיאתי הראשון שנבחרה לסגן הנשיא.

הדמיון והשוני

ג'יל ביידן ודאג אמהוף נחשפים לתגובות מאתגרות מהציבור והתקשורת. שניהם מקורבים לצמרת הממשל האמריקני, בכך מסתכם הדמיון ביניהם. יחד עם זאת השאלות המתעוררות ביחס אליהם שונות לגמרי: השאיפה של ג'יל להיות מוכרת בתואר האקדמי שזכתה בו מעוררת תגובה בוז. מדוע זה כך בזמן שאמהוף, עורך-דין תאגידים לבן ומצליח, אינו מוצא עצמו מושפל אישית? אחד ההסברים (הפשט) לבוז שהופנה כלפי ג'יל ביידן הוא שהתרבות הפוליטית איננה ברת שליטה. כמעט כל מי שקרוב לנשיא הנבחר הופך מטרה נייחת לכל חומר זמין, בין אם זה הגיוני ובין אם לאו. דוגמה אחת היא מישל אובמה שספגה ביקורת כאשר הביעה רצון לשתול גן ירק.

ההסבר המגדרי והמעניין יותר, הוא שבארה"ב נשים מורגלות בכך שבתחילה מתעלמים מהתארים שלהן, ובהמשך שמים אותן ללעג במידה והן מתעקשות לשמור על התארים. התופעה מוכרת כמעט בכל זירה וזה נכון שבעתיים לגבי נשים לא-לבנות. האריס היא סנטורית אמריקאית והיועצת המשפטית לשעבר של קליפורניה. זה לא מנע מדונלד טראמפ להציג אותה כ"מי שנדחפת, לא אהודה, ועוף מוזר". "קא-מאלה. קמאלה" הוא כינה אותה בעצרת בחירות באוקטובר האחרון, כשהוא מטעים כל הברה, והוסיף, "אתם יודעים, אם לא תהגו את שמה במדויק, היא מייד תכעס." ואין זה מקרי שהיו מי שרמזו שנושא עבודת הדוקטורט של ביידן, "שימור סטודנטים במכללה הקהילתית: עמידה בצרכי הסטודנטים", הוא "נושא רחב מידי". אין צורך לומר שדווקא כעת הנושא דחוף מאי-פעם, כאשר המחקר מראה כי ההרשמה לקולג' ירדה פלאים במהלך מגיפת הקורונה – בכמעט עשרה אחוזים – ובקרב מיעוטים המספר הזה מתקרב לשלושים אחוזים.

דאגלס אמהוף. קרדיט: ויקיפדיה

ההסבר המגדרי מקבל משנה תוקף במקרה של אמהוף, בל הזוג של קמאלה האריס. ג'יל ביידן כבר הודיעה שהיא מתכוננת להמשיך ללמד גם בעתיד ויהי מה! אמהוף, שהודיע אף הוא שילמד קורס באוניברסיטת ג'ורג'טאון בנושא דיני בידור, כבר זוכה ליחס הוגן – "פשוט תקראו לו פרופסור דאג אמהוף", נכתב בעלון האוניברסיטה "אנשים" [אם כי מבחינה טכנית הוא יהיה סתם מרצה]. כשותף לשעבר במשרד עורכי הדין הבינלאומי DLA Piper, אמהוף אינו יוצא דופן. במבט השוואתי: מאז 1993, לכל בן זוג ראשון ושני, למעט מלניה טראמפ, היה תואר מתקדם: תואר שני (טיפר גור, לורה בוש, קארן פנס), ג'וינט (הילארי קלינטון, מישל אובמה) או דוקטורט (לין צ'ייני).  

מי ירים את הכפפה ויחנך את הציבור האמריקאי שיחס מכבד להישגים ולקריירה של האישה היא התנהלות נורמלית למדי? – אמהוף, הוא אישיות שכבר זכתה לשבחים ולמעריצים נלהבים הודות למעשים ואמירות בנוגע להישגיה של האריס, אשתו : הוא מרבה לתאר בגאווה את הישגיה. ובמגזין של אופרה ווינפרי, O, לאחר סקר הפוסטים של אמהוף ברשתות החברתיות – כולל תצלומים של האריס לצד חנויות בשדה התעופה שמציגות לראווה ספר שכתבה – אמהוף הוכרז כ"איש ההייפ האולטימטיבי ובן הזוג שכולנו ראויות לשכמותו".

כך זה צריך להיראות. מישהו חייב להרים את הכפפה ולחנך את הציבור האמריקאי שכבוד לקריירה ולהישגים של האישה זאת התנהלות נורמלית ורצויה למדי.

מקור: First Ladies and Second Gentlemen

הסטה שהיא הסחה וגם הסתה

מאמרו של סמי פרץ "הפוליטיקה החלשה של המין החזק" עושה שלושה דברים: הוא מסיט את תשומת לב הקורא מנושא חשוב וממקד אותו בסוגיה שונה לחלוטין, מסיח את דעת הקהל מסוגיה מגדרית, ומסית את מחצית הציבור ה"גברית" בישראל נגד יוזמה שמחציתו האחרת מייחלת לה.

*******

סמי פרץ, שכיהן עד כה כעורך המהדורה היומית של "דה-מרקר" ובקרוב יהיה העורך הראשי של "מרקר" דיגיטל ופרינט, מותח ביקורת במאמרו "הפוליטיקה החלשה של המין החזק". הוא שואל מדוע יאיר לפיד מסתפק בבחינת תתי נושאים של אי-השיוויון במשק במקום "לבחון את אי-השיוויון על היבטיו השונים"?

ספציפית, מדוע לפיד מצמצם את הדיון באי-השוויון ותוחם אותו לעניין המגדרי בלבד? בכך הוא מסיט את הנושא לכיוון אחר, מסיח את הדעת מהנושא העיקרי ומסית את מחצית הציבור (הגברים) נגד לפיד.

בחלקו הראשון של המאמר פרץ מברך על אירועי השבוע האחרון,

בשבוע אחד מונתה בראשונה נגידה לבנק ישראל – קרנית פלוג, מונתה מנכ"לית בנק שלישית – לילך אשר-טופילסקי, והוקמה ועדה שתעסוק בפעם הראשונה בבחינה מגדרית של תקציב המדינה, ותבדוק 'באיזו מידה הולמת חלוקת המשאבים את הצרכים וסדרי העדיפויות של נשים וגברים'.

בהמשך, פרץ מצדיק את הקמת הוועדה,

לעתים אי-השיוויון כופה על נשים אורח חיים שונה מזה של גברים, שכלל אינם מודעים למגבלות שמטרידות נשים. למשל, כמה מחברותי הטובות רצות להנאתן, אבל הן לא רצות בחשיכה בפארק או בשדות, כי זה מפחיד. התקנת תאורה במקומות כאלה היא לפיכך עניין מגדרי. תשאלו כל אישה והיא תספר לכם על אלף מגבלות כאלה.

את השבחים על היוזמה הוא מרעיף על ח"כ ד"ר עליזה לביא (יש עתיד), חברת מפלגתו של שר האוצר. ומבהיר שללביא יש עבר אקדמי בתחום וידע מעמיק על בעיות מגדריות.

איך מסיטים את הדיון מהנושא המרכזי? מציגים נתון הזועק לשמיים, שתמיד אפשר לנפנף בו כדי לקבור יוזמה, ושכאן היא אף זוכה לכינוי "תת-נושא" של אי-השוויון בישראל: "אי-השיוויון בישראל זינק בשלושת העשורים האחרונים, ושם אותנו בין המדינות הכי לא-שיוויוניות בעולם המפותח." ויש דוגמאות המומחשות על ידי גרפים מאוד בולטים, למשל: משכורת חודשית ממוצעת בישראל של אישה ב"מקצוע גברי" הוא 8,460 ₪ לעומת משכורת של גבר במקצוע גברי – 9,93 ₪. דוגמא נוספת: תקציב ממוצע של משרד החינוך לתלמיד ב- 2012 בשקלים הוא: 27,053 בזרם הממלכתי דתי לעומת 24,830 בזרם היהודי חילוני, לעומת 21,146 במגזר הערבי.

הרטוריקה של פרץ סותמת את הגולל על פעילות הוועדה, לפני שזו הספיקה להציג ממצאים ולפרסמם,

לא בטוח שההיבט המגדרי הוא הגורם המרכזי לגידול באי-השיוויון – יש עוד הרבה מאוד סיבות אחרות ורבות משקל. ההבדל המגדרי הוא רק אחד בשורה של סוגיות כמו, יהודים מול ערבים, ותיקים מול עולים, רוסים מול אתיופים, אשכנזים מול מזרחים.. שאפשר לבחון ולמצוא בהן את שורשי האי-שוויון…

פרץ עושה מאמץ להסיח את דעתנו (במיוחד דעתם של גברים) מהסוגייה שסוף-סוף תקבל תשומת לב של אנשי מקצוע, ולהציג את אי-השיוויון כמושג רחב שצריך לטפל בו. איך הוא לא מבין שבעשותו כן, הוא מציג עמדה אנטי-לפידית ובעיקר – הוא מציג עמדה זהה לעמדות של "גברים", שלא רק שאינם מסוגלים להבין לאשורו את מלוא ההיקף של הקיפוח ה"מגדרי". דבריו גם מספקים דלק נוסף לקיבועו.

הייתי מצפה ממי שנבחרה לעמוד בראש הוועדה, יעל מבורך – סגנית הממונה על התקציבים באוצר – שתבהיר לפרץ במאמר תגובה שיפורסם בשבוע הבא ב"דה-מרקר", שההצעה שלו להקים ועדה שכתב המינוי שלה יהיה לבחון את אי-השיוויון והעוני בישראל על כל מקורותיהם ושבראשה יעמוד איש ציבור בעל משקל, פירושה כריית קבר ליוזמה מבורכת של הקמת הוועדה שבראשה היא עומדת.

עוד בעניין אי-השוויוניות ראו את הפוסט האחרון של נעמה כרמי

נשים בפוליטיקה והבחירות לכנסת

נקודות מעוררות מחשבה עולות מהדיאלוג שמציג רוס בספרו "מר בוטן". אלו ממחישות במה שונות נשים מגברים. העיקרית והרלבנטית ביותר לזמן קריטי, כמו טרום בחירות כלליות, היא זוית הראיה והמודעות לצמתים בחיים שבהם חייבים לקבל החלטה אמיצה כדי לא לשקוע עמוק יותר בביצת השגרה.

***********

ככל שמתקרב מועד הבחירות לכנסת, גוברים הבלבול, המבוכה, חוסר יכולת לשנות דפוסי הצבעה קודמים וקושי לחלום על עולם המתנהל לפי דפוסים שונים מבעבר. בידקו באיזו מפלגה אחוז הנשים גבוה יחסית, וכמה נשים נמצאות במקומות הריאליים. אל תהססו לפזול לכיוונן. כי מנשים תצא תורה.

הערה: הרשימה נכתבה לפני 7 שנים ונשארה רלונטית

מה משמעות הדבר? אחת המשמעויות מודמת במובאה שאביא להלן מתוך דיאלוג דמיוני המתקיים בין בני זוג, בספרו של אדם רוס "מר בוטן". שילוב נשים בקבלת החלטות מונע "תקיעות" מדינית, כלכלית, חברתית ותרבותית. 

*******************

זו דמות האישה שמשרטט אדם רוס, בספרו "מר בוטן" – שווה עיון 

כאשר סיימתי לקרא את ספרו המתורגם של אדם רוס "מר בוטן", דפדפתי בו הלוך וחזור במטרה למצוא את הקטע שנראה בעיני משמעותי ביותר. קטע שמעורר מחשבות לאו דווקא בתחום היחסים שבינה לבינו. הקטע הנבחר הוא דיאלוג בין בני זוג נשואים, אישה וגבר; הדיאלוג מתמקד בקווי דמותה של האשה ואלו של הגבר.

מר בוטן. קרדיט: אתר טקסט

נקודות מעוררות מחשבה עולות מהדיאלוג שמציג רוס בספרו "מר בוטן". אלו ממחישות במה שונות נשים מגברים. העיקרית והרלבנטית ביותר לזמן קריטי, כמו טרום בחירות כלליות, היא זוית הראיה והמודעות לצמתים בחיים שבהם חייבים לקבל החלטה אמיצה כדי לא לשקוע עמוק יותר בביצת השגרה.

במערכת בחירות שמתאפיינת בריבוי יחסי של נשים ברשימות המתמודדות, הנשים ממוקמות במקומות ריאליים ברשימות השונות ו/או מככבות בראש המפלגה. להערכת פרופסור עופר קניג, בבחירות 2021 "מספר הרשימות שייכנסו לכנסת צפוי לגדול, צפויה ירידה במספר הגנרלים, אך צפויה התייצבות של אחוז הנשים בכנסת". לפיכך הסיכוי שההחלטות שתתקבלנה בכנסת ה-24, לא יציגו את טביעות האצבע של הנשים הללו. זאת אומרת שהנשים שתיבחרנה לא תצגנה עמדה נחושה ביחס לדפוסי קבלת החלטות מקובלים. הן לא תחלצנה אותנו מ"תקיעויות" מדיניות, כלכליות, חברתיות ותרבותיות אליהן נקלענו – כפי שאדם רוס מבקש להציג את המין הנשי בספרו.

המובאה מתוך ספרו של אדם רוס, "מה בוטן", מדגימה את הפער בין זווית הראיה של נשים מזה, וגברים מזה. לפני שאגיע לדוגמה, אציין שהספר רווי בדוגמאות ביחס להבדלי המגדר. את דמותן של הנשים משרטט רוס דרך דמותה של גיבורת הספר, אליס: נשים מבחינות טוב יותר בסכנה שבשגרה, ב"תקיעות" אליה הגיעו בחייהן. יש להן היכולת לצאת מהמצב – הן מסוגלות "לחלום", ולא במשמעות של "הזייה" אלא כפעולה מועילה; כמו בנימין זאב הרצל בשעתו (והוא דווקא היה גבר!). בלי חלום, אין רצון להפוך אגדה למציאות ואין שינוי.

להדגמת הבדלי המגדר הרלבנטיים לקבלת החלטות קיראו את המובאה שלהלן (מתוך עמ' 357-354, ההדגשות הן במקור). חישבו מה מפריע לכם למשל, להצביע מרץ או עבודה או כל מפלגה שבה נשים מוצבות במקומות ריאליים, והאם אנחנו מרוויחים או מפסידים כאשר אשה עומדת בראש מפלגה.

 

"אנחנו צריכים לדבר … אני צריכה לומר לך משהו …. אני מתלבטת לגבי זה כבר כל כך הרבה זמן … אני לא מסוגלת להמשיך ככה…  אנחנו שקענו בשגרה… 'תקועים' מתאר את זה לא רע… אבל אני יודעת שחייב להיות משהו שנוכל לעשות."

היא הושיטה יד לגעת בלחיו.

"אתה לא מרגיש בזה?" היא שאלה. "במקום שאנחנו נמצאים בו? כמו לימבו, רק בלי שנהיה מתים. כאילו הכול הפוך מאיך שצריך להיות… אם ככה נישאר, אני חושבת שהייתי מעדיפה למות."

"אל תגידי את זה," הוא אמר

"יש לך רעיונות?"… "יצא לך לחשוב שאולי מהיום והלאה אנחנו צריכים לחיות את חיינו כמו ניסוי?" היא אמרה. "להתייחס לנישואים שלנו כמו הטיסה לירח, כמו מסע לחקר החלל? הגבול האחרון!"

 "את לא רצינית."

"אני רצינית," היא אמרה, "… ממה אנחנו מפחדים?"

"ממה?"

"ממה שזה לא יהיה שאנחנו לא מרגישים. ממה שזה לא יהיה שאנחנו לא עושים."

"מה אנחנו לא מרגישים או עושים?"

"יותר"

"להרגשתי אני מרגיש הרבה. להרגשתי אני לא רוצה להרגיש יותר."

היא הינהנה. "… אתה עדיין לא מבין אותי."

"על מה את מדברת?"

"מה אם נחשוב על הנישואים שלנו כניסוי בהשגת אושר הדדי?… אני אומרת שאנחנו צריכים דברים חדשים, … דף חדש. זמירות חדשות. עולם חדש. ..מה?" היא שאלה. "מה העניין?"

"אני מסכים איתך," הוא אמר וניענע בראשו "… אבל?"

"תראה," היא אמרה, "מה דעתך שנכתוב כל דבר בחיים שלנו שאנחנו מרגישים שמגביל אותנו ונישבע לעזור אחד לשני לצאת מהמגבלות… אתה בטח רוצה משהו," היא אמרה.

"מה את רוצה?"

"אה." היא לא הרפתה מידיו, אבל השעינה את ראשה לאחור ועצמה עיניים. "אני רוצה… להיות קניבלית בפפואה גיניאה החדשה… אני רוצה לרכוב על גמל במדבר…. אני רוצה להצטרף לכת…. אני רוצה לדעת איך ההרגשה לבזבז סכום כסף בלתי מוגבל…אני רוצה… לעשות אותך מאושר במידה בלתי אפשרית."

"אני לא יודע מה לומר."

"תגיד 'כן'. תגיד 'מתי אנחנו יכולים להתחיל?'"

"מתי אנחנו יכולים להתחיל?" הוא השיב בעצב. (עמ' 357-354)

מקווה שהדוגמה ממחישה היטב היכן נמצא הכח והאומץ לשנות כיוון כאשר צריך. האימרה הידועה, "מאחורי כל גבר מצליח עומדת אישה" הייתה נכונה בעבר. יש להוסיף ולומר שיותר ויותר נשים לוקחות אחריות, מקבלות החלטות, משנות מציאות, מזיזות דברים ויודעות מה הן שוות. האישה שואלת היום "מדוע לא נעשה הכל ביחד, נפגין אחדות ועבודת צוות?"

בידקו באיזו מפלגה אחוז הנשים גבוה יחסית, וכמה נשים נמצאות במקומות הריאליים. אל תהססו לפזול לכיוונן. כי מנשים תצא תורה.