תגית: מאיר נתיב

והיא – מי היא?

יש האומרים "והיא [שעמדה]", זאת זכות אבות ויש האומרים כי זאת ברית אבות, כי ברית אבות מעולם לא תמה.

***********************

פירושים רבים ניתנו ל- "והיא שעמדה לאבותינו ולנו…" – החילונים שבינינו שרים בליל הסדר את הקטע הזה וממשיכים הלאה. מסתבר שבמגזר הדתי הקטע הזה נחשב כאחד הקטעים המרגשים ביותר בהגדה של פסח.

הפירושים הרבים מתייחסים לשאלה המרכזית – "מי" עמדה לאבותינו ולנו? יש האומרים "והיא", זאת זכות אבות ויש האומרים כי זאת ברית אבות, כי ברית אבות מעולם לא תמה. להלן סיפור מרתק ופירוש מעניין לאותה שאלה.

מסכת אבות עם פירוש מאיר נתיב

הסיפור – מלבד הנוסטלגיה הקשורה במשפחתנו לפירוש מאיר נתיב שנכתב על ידי אבי אבותיי הרב מאיר להמן לפני יותר ממאה שנה, כמשפחה חילונית אנו נוטים להתייחס אל ליל הסדר כאירוע בעל גוון של חג – שולחן הפסח, הברכות, הקושיות, שירים ומאכלים.

רק לעתים רחוקות מוצאים אנו בדברים המובאים בהגדה רלוונטיות לכאן ועכשיו, או עניין מיוחד אחר בהגדה, כאשר מישהו מביא לשולחן הגדה עם איורים מיוחדים בנוסח מודרני או עתיק. לכן חשוב לי לציין שהרשימה הזאת על "והיא שעמדה" לא הייתה נכתבת אלמלא הפנה אותי ידיד המשפחה ואדם יקר, צבי כהן מכפר פינס, לפירוש "מאיר נתיב" שחיבר הרב מאיר להמן להגדה של פסח, ולפסוק "והיא שעמדה לאבותינו ולנו".

הסיפור שבתוך הסיפור: את צבי הכרתי ממש לאחרונה, בעקבות רשימה שפרסמתי לקראת פסח שנה שעברה, ובעקבות רשימה נוספת שפרסמתי לאחר מות דודתי, חנה קרסיק ז"ל, שאותה הכיר בילדותו. מסתבר שהיה קשר בין משפחתי שבמיינץ לבין משפחתו בתחילת המאה ה-20, אבל זהו סיפור בפני עצמו. אשאיר אותו לפעם אחרת.

בכל מקרה, לא אצא ידיי חובתי בלי לציין שצבי הכיר את אבותיי במיינץ (מגנצא) שבגרמניה טרם עליית המפלגה הנאצית לשלטון, וחווה על בשרו את הימים האחרונים של קהילת מיינץ ואת "ליל הבדולח". לזכותו של צבי ייאמר שהוא טרח לכתוב ולפרסם מאמר חשוב המתעד את ימיה האחרונים של קהילת מיינץ לפני שנכחדה: העשור האחרון בחיי הקהילה החרדית במגנצא (הערה: ניתן להגיע אל המאמר דרך הקישור).

לענייננו – צבי הוא אספן בלתי נלאה של הגדות פסח. ברשותו כמאתיים וחמישים הגדות פסח ועוד ידו נטוייה. צבי הוא לא רק אספן. הוא גם יורד לשורש ולמהות הכתוב בהגדה ובשמחה חולק את ידיעותיו עם מי שמעוניין בכך. שמחתי כשצבי קרא את הרשימה שלי על ערך החרות – חרות מוסרית – וסיפר לי שגם הוא עלעל בזמן האחרון בפירוש מאיר נתיב. בתוך כך – מצא לנכון להפנות אותי ללב העניין – פסקה שמתחילה במילים "והיא שעמדה", שבאה מיד אחרי הסיפור על ההבטחה שקיבל אברהם מהאלוהים.

"והיא" – לפי פירוש מאיר נתיב :

"ו" – כנגד ששה סדרי משנה: תורה שבעל פה

"ה" – חמישה חומשי תורה שבכתב

"י" – עשרת הדברות, הכוללים את יסודותיהם המוסריים של חיינו.

"א" – הקב"ה.

אומר בעל הפירוש כך – "כאשר נקיים את האמור בתורה שבכתב, על פי הנמסר לנו בתורה שבע"פ, וכאשר עשרת הדברות ינחו אותנו בכל מעשינו, ונדבק בה' – אזי לא יוכלו כל שונאינו להרע לנו, כי "ה' מצילנו מידם".

לחנים – חיפוש ברשת העלה ביצועים רבים ושונים ל"והיא שעמדה", מתוכם בחרתי לשבץ כאן שניים: הביצוע הראשון הוא של יונתן רזאל והשני הוא ביצוע של שלושה מתמודדים ל"כוכב נולד".

אני מאחלת לכל קוראיי חג פסח שמח וסדר פסח כהלכתו

 

על חירות בעת הזאת ובהגדה של פסח

בהגדה של פסח כלול ערך מרכזי וחשוב: "חירות". בעזרת הכתוב שם נוכל להסביר לעצמנו ולאחרים מהי "חירות" ולקשור אותה להוויה הפרטית והציבורית שלנו בעת הזאת.

*********************

"שבכל דור ודור…"

רבים נוטים להציג את הפסוק "שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו" כחזות הכל של ההגדה של פסח. את המסר שבפסוק נהוג לייחס לגורלנו כ"עם נרדף", עם המועד להשמדה. ואולם, בהגדה של פסח יש ערך חשוב נוסף: חירות. בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים – מעבדות לחירות. האם אנו מבינים את ערך חרות האדם לאשורו?

******************

בכל דור ודור

ערב פסח תשע"ד (2014) עלעלתי בפירוש "מאיר נתיב" להגדה של פסח, בחיפוש אחר הערך "חירות" שהוא לב ליבו של סיפור יציאת מצרים.

פירוש "מאיר נתיב" להגדה של פסח הוא פרי עטו של הרב ד"ר מאיר להמן – רב הקהילה היהודית האורתודוכסית במיינץ שבגרמניה במחצית השנייה של המאה ה-19. למזלנו, ההגדה עם פירוש מאיר נתיב תורגמו מגרמנית לעברית אי-שם בשנות ה-60 של המאה ה- 20. זהו ספר נדיר, שזכה כבר למספר מהדורות ותורגם לשפות זרות.

ככלל, ההגדה של פסח היא מקבץ אדיר של סמלים בעלי מסר חברתי.

אחד ממוקדי ההגדה – ארבע הקושיות – מזכיר לכולנו את היותנו בני חורין. וכאשר אנו שרים את "עבדים היינו… ועתה בני חורין," כדאי לא להחמיץ את ההזדמנות להתייחס לרעיון המרכזי הגלום ב"יציאת מצרים" – חציית הים כסמל למעבר חד משעבוד לחרות. עדיין לא מאוחר מדי להסביר לעצמנו ולאחרים את המושג חרות האדם ולקשור אותו להווי הפרטי והציבורי של כאן ועכשיו.

זכותו הבסיסית של כל אדם לחירות (ויקיפדיה): זהו הכלל. אדם בוגר הוא יצור עצמאי שמנהל את חייו באופן עצמאי. "לכל אדם יש זכות בסיסית לקבל החלטות ולנהל את חייו באופן עצמאי ללא התערבותו של גורם חיצוני ולחיות את חייו באופן שהוא רואה לנכון. חירות היא זכות טבעית. היא מוענקת לאדם מעצם היותו אדם, לשלטון אסור לשלול את הזכות הזו כיוון שלא הוא המעניק אותה לאדם. עם זאת, ישנם מקרים בהם יש צורך להגביל את חירותו: כגון, כאשר הוא מהווה סכנה לעצמו, ובמקרה שבו הפעלה עצמאית של חירותו פוגעת בזכויות של אדם אחר (או בחברה ובסדר הציבורי).

הן במובן הרוחני והן במובן היומיומי של כאן ועכשיו, חירות היא נכס שניתן לכל אחת ואחד מאיתנו. יחד עם זאת, חלות הגבלות על הזכות הטבעית לחירות. הפעלתה מותנית בין היתר בכך שהאדם יהיה מודע לשעבודים שהם מנת חלקה של אוכלוסיית העולם במאה ה-21. לא תהיה זו חירות אם האדם יהיה נתון לשעבוד גשמי: שעבוד לצבירת כסף, כוח ושררה; שעבוד לגחמות פוליטיות ותכתיבים חברתיים.

מה נשתנה

חירות גשמית:  פירוש "מאיר נתיב" ל"ארבע הקושיות" מביא את דבריו של רבינו דון יצחק אברבנאל ומפרשים נוספים הדנים בשאלה, "מדוע מציין בעל ההגדה דווקא את ארבעת המשתנים הללו: מצה, מרור, טיבול והסבה? הן ישנם דברים נוספים שבהם נבדל ליל הסדר מיתר הלילות: אכילת קרבן פסח, החובה ללגום ארבע כוסות, והחובה ליטול ידיים שתי פעמים?"

אברבנאל מסביר, "יש לנו בלילה הזה שני דברים המורים על עבדות והם: המצה והמרור, ושני דברים אחרים המורים על חירות: נטילת ידיים פעמיים והסבה"; רוצה לומר: "בלילה הזה אנו עושים דברים המסמלים את היותנו בני חורין, בני מלכים, שרים ויועצי ארץ, וגם דברים המסמלים את ההיפך: היותנו עבדים נכנעים, בזויים ושפלים." ההסבר מגיע בהמשך:

ומצד אחר יראה ההיפך, שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ או מצה, כל אדם כפי רצונו מבלי חיוב, ומאידך – הלילה הזה כולו בחיוב. וזה בלי ספק מורה על העבדות, שהמצה היא לחם עוני ומאכל העבדים העמלים, ובזה הדרך עצמו אנו אוכלים בכל הלילות שאר ירקות בתבשיל מרוקח ובפת, והלילה הזה כלו מרור, ר"ל מרור כמו שהוא, חי, לא מבושל ובלי פת, וזה גם כן סימן עבדות ועניות. עוד נעשה בהיפך זה, שבכל הלילות אנו אוכלין בין יושבים ובין מסובים, והלילה הזה כולנו מסובין, וזה מורה על היותנו בני חורין, כיון שאנחנו כקטן כגדול אוכלים בהסיבה, בכבוד גדול.

"כי הנה בכל הלילות אין אנו חייבים לטבל אפילו פעם אחת, והלילה הזה אנו מטבילין בחובה שתי פעמים, או אין אנו נוהגין לטבל קודם הסעודה, והלילה הזה שתי פעמים, וזה מורה על היותנו בני חורין ושרים, ונדיבי עם, כיון שאנו אוכלין המאכל עם תיקוני הטיבולים, כי זהו דרך השרים האוכלים מעדנים.

חירות רוחנית 

פירוש מאיר נתיב לארבע הקושיות מדגיש כי פרט לחירות מן השעבוד הגשמי, זקוק האדם לסוגי חרות נוספים: חירות רוחנית וחרות מוסרית.

"האדם הכבול בכבלי הבורות אינו בן חורין, לו גם ישב על כסא מלכים. גם האדם הכבול בכבלי רצונותיו אינו בן חורין, לו אף ישלוט על ארצות ועמים. אפילו מטען גדול של חכמה, עדיין אינו מעניק לאדם חרות רוחנית."

רק היודע להשיב על שאלות היסוד של החיים – מה אנו? לשם מה נוצרנו? מהי תכלית חיינו ומעשינו? למה צריכים אנו לשאוף? מהי תכליתנו הסופית? – הוא הזוכה לחרות רוחנית.

חירות מוסרית

פירוש מאיר נתיב שופך אור גם על ערך "החרות המוסרית". וכך הוא אומר:

אולם, אל החרות הגשמית והרוחנית, צריכה להילוות החרות המוסרית: 'מאס ברע ובחר בטוב' (ישעיהו, ז, ט"ו-ט"ז)."

כך ניתן להבין גם מתוך הפסוק בהגדה: 'וירעו אותנו המצרים', המצרים בדו עלינו עלילות שקר, על מנת להציג אותנו כרעים, ולהוציא עלינו שם רע של בוגדים ואויבי הארץ'. אבל נצטווינו בתורה: 'לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו' (דברים, כג, ח). צווי זה לא נאמר בזמן בואם של בני ישראל למצרים, כאשר נהנו מהכנסת האורחים המצרית. הוא נאמר לאחר יציאתנו ממצרים, לאחר שכבר הוכיח העם המצרי את מלוא אכזריותו ושפלותו!'.

סיכומו של עניין – אין די בכך שנקרא מתוך ההגדה של פסח את הקושיות והפסוקים ההמתייחסים לערך החירות.

הקריאה בהגדה מחייבת הבלטת ערך החירות על כל היבטיה. קריאה כזאת תוביל לא רק לתובנה שחירותנו הנה במישור הגשמי, והרוחני. אדרבא, עלינו לבדוק את עצמנו ומעשינו.

ואם אנו נוהגים מדי פעם לחרוג מד' אמותינו ולשאול את עצמנו מה עשינו למען ה"אחר", ומעידים על עצמנו שלא תעבנו "את המצרי" – קרי, לא התנכלנו למיעוטים, לפליטים ולגרים – זכינו לעלות על דרך המלך לחירות מוסרית.