תגית: למידה מרחוק

ZOOM (זום) – "מדורת השבט" החדשה

לא ברור איך זה קרה. לפתע הפך ה-ZOOM ל"מדורת השבט", אמצעי תקשורת מלכד. הוא לא התחדש בימי הקורונה, ובכל זאת כח המשיכה שלו גבר הפעם על שורה שלמה של טכנולוגיות וירטואליות, עד כי חששנו מפני קריסתו בשל עומס המשתמשים בו. זה בלט במיוחד בליל הסדר. ובניגוד גמור לימים אחרים, בעבר, שחלקינו הביעו סלידה מהחגיגה המשפחתית של ליל הסדר, בעיקר בגלל ה"דודות". תודו אם כן, שה- ZOOM הפך את היוצרות לגמרי.

2020-05-09 20.28.07
מדורת השבט המחוברת. קרדיט: אלכס קויפמן, כלכליסט.

ברשימה זאת אני מתכוונת לדבר על ה- ZOOM כ"מדורת השבט" של מערכת החינוך.

בתקופת הסגר הממושך, כאשר הגיעה שעת ה- ZOOM, הסגורים בבית – החל מילדי הגן וכלה בתלמידי תיכון –  הזדרזו להתיישב מול המסך, והפעילו את ה-ZOOM. ובעוד עיניהם תרות אחר חבריהם לכיתה/גן, אחר המורה או הגננת, הם פשוט ישבו דבוקים למסך ובלעו כל מילה.

ה- ZOOM עשה היסטוריה

במקרה הגיע לידי עלון אינטרנטי שיצרו תלמידי כיתה ו" כשהמטרה שלהם היא להציג תיעוד היסטורי של "החיים שלנו" בתקופת משבר הקורונה – מסמך היסטורי של כאן ועכשיו, בעיניי בני ה- 11 וה- 12.

לא יומן, לא ביוגרפיה, ולא אוטוביוגרפיה. המחנך הדריך וכיוון אותם, וכעבור שבועיים של מפגשי  ZOOM ייעודיים, הסיפורים שלהם נאגדו בעלון כיתתי שהועלה לרשת.

כהערת ביניים, ובהקשר זה, כדאי לציין שהביקורת בגנות ה"ריחוק החברתי", באותה תקופה פשוט לא קלטה שעברנו פאזה – שהזמנים והתנאים השתנו מקצה לקצה. שחל מעבר חד מפרדיגמה של מציאות פיזית אל פרדיגמה של מציאות וירטואלית.

וכעת  – ישר לעניין:

בכיתה ו' של אחד מבתי הספר היסודיים בתל-אביב, מפגשי ה-ZOOM יצרו אווירה של סולידריות. ובאחד הימים, המחנך הגה רעיון יוצא דופן והכיתה כולה התנהלה  ב- ZOOM כאילו "נקראה אל הדגל". ייתכן שהמחנך עצמו נדהם והופתע מהרעיון שהגה – פרי היוזמה שלו עצמו – כאשר הציע לתלמידותיו ותלמידיו להנציח את התקופה העוברת עליהם בסגר, וזאת בזמן אמת, ולא על סמך זיכרונות העבר.

התוצר הכיתתי נפלא – מדובר בתיעוד ססגוני ומגוון של הימים בבית, כשברקע וירוס הקורונה וחוסר והודאות. ספק אם בימים כתיקונם ניתן היה ליצור השראה דומה לזו. הודות לריכוז מופתי שלא היה כדוגמתו בעידן המגע הפיזי, עלתה לרשת יצירה קולקטיבית, מסמך שעתיד לככב בעשרות בתים, למשך שנים, ככל מסמך היסטורי.

ידוע שכתיבה משחררת מתחים ואכן, המשתתפים כתבו את שעל ליבם ואף שיתפו אחרים בתיעוד התקופה על היבטיה הרבים. זאת בעוד מחנך הכיתה, שממלא ב- ZOOM תפקיד של "זקן השבט", מלווה את הגיגיהם, עוזר להם ללטש ולמקד את סיפוריהם, מעיר הערות ומעודד.

המסגרת: בית-ספר יסודי, תל-אביבי בתקופת הלימוד-מרחוק בגלל סגר הקורונה (מרץ, 2020). המשתתפים: מחנך כיתה ו', ובנות ובני הכיתה, שגילם נע בין 11 ל- 12 שנים בלבד.

חלקם התבטאו כעיתונאים, מדענים, וכלכלנים – כנראה בהשראת תוכניות הטלוויזיה ומהדורות החדשות, והשיחות של המבוגרים בבית. חלקם העדיפו לנטוש את סגנון הסיקור הרציני-עובדתי של המצב, ופנו לסגנון כתיבה הומוריסטי. הם נתנו דרור לפנטזיה – הכל במטרה להעביר את המסר שלהם באופן קליט וקליל. חלק נוסף, העדיפו את סגנון הביטוי העצמי, שחרור המתחים שנצברו בבטנם. הם "נפתחו". ביניהם היה מי שהביע חרדות ופחדים אישיים. אחר חשף דאגה לסבא וסבתא, ואחת הבנות הביעה צער לנוכח מאות העובדים שנפלטו ממעגל העבודה. בעלי הכישרונות האומנותיים שביניהם תיארו את המצב באמצעות קריקטורות וקומיקס, ובכך הם לא רק קישטו את העלון אלא העצימו אותו.

הרי לכם לקט –

המשקיענים הרציניים מול ההומוריסטים והווירטואוזים

ככל שעיינתי בתכני העלון יכולתי לזהות סגנונות ספציפיים בסיפור שלהם: סגנון רציני  ומעמיק, סגנון קליל הומוריסטי-וירטואוזי, סגנון שמשלב את הרציני וההומוריסטי, ואפילו כתיבה חופשית על רגשות אישיים, משאלות לב, ותיאור דמיוני של התקופה.

המשקיענים –

בין אלו שתיעדו והסבירו מהי בעצם קורונה, היו שצירפו טבלאות וגרפים עם נתונים על שיעורי התמותה בקרב חולי הקורונה, בחתך של קבוצות גיל. ביניהם היו אלו שסיקרו את מצב הבריאות והכלכלה בימי קורונה, "המצב הכלכלי העולמי לאור וירוס הקורונה הוא קשה מאוד. אי אפשר להשאיר חלק גדול מהאוכלוסייה מרושש וחסר-אונים עד אז. צריכים לשמור על שני הנושאים: יציבות כלכלית ובריאות לכלל האוכלוסייה." כל זאת בתוספת גרף שמציג את שיעור דורשי העבודה בחודש מרץ. וכתוספת שאלה והמליצה, "אנחנו גם יכולים לשאול את עצמנו היכן אפשר לסייע למי שצריך עזרה. אז ההמלצה שלי היא להביט על הצד החיובי של הדברים ובעיקר לתת יד. לסייע. להתקשר לחברים או לבני משפחה רחוקים, לשאול מה שלומם ולהסתכל הצידה". היו שהרהרו על השלכות המגיפה כך, "מה הרווחנו מהקורונה?" ובחנו את המצב בראייה כוללת. הם התייחסו לטבע (פחת זיהום האוויר והטבע משתקם כולל בעלי חיים); לרווח הכלכלי של חברות השיווק האינטרנטיות, ולרווח העצום של חברות הטלוויזיה והסטרימינג לאורך התקופה. סקירות מצב נוספות התייחסו ל"קורונה וספורט",  "קורונה ותעופה".

בין הומור לכתיבה עניינית –

2020-05-09 13.51.14
צילום מסך

אחדים מבניהם שילבו התייחסות עניינית למצב והומור. תלמידה כתבה כך, "לדעתי, יש חשש אמיתי שמספר החולים והנפטרים בבתי החולים לאור מחלות כרוניות יגדל משמעותית – משום שכרגע כל אמצעי הרפואה מגויסים לטובת חולי הקורונה. זהו מצב מסוכן ויש לתת עליו את הדעת", והוסיפה נימה הומוריסטית, "הנה קריקטורה שממחישה את המצב היטב."  – אדם מגיע לדלפק הקבלה של טיפול נמרץ, כשהוא במצב נואש, מפלצת השתלטה על גופו (מוצג בקריקטורה), התשובה של המוקדנית, "זמן ההמתנה הוא כשלוש שעות…."

הווירטואוזים – באיור ובכתיבה

אחד התלמידים יצר קומיקס קורונה: דמויות מצוירות של שבעה סוגי ילדים בבידוד: ילדים שכל היום בטלוויזיה; ילדים שכל היום בטלפון; ילדים שלומדים; ילדים מפוחדים; ילדים שכל היום ישנים; ילדים שכבר השתגעו; ילדים שכל היום במחשב. אחת התלמידות כתבה בנימה וירטואוזית, "העולם עצוב אז צוחקים" והראתה בקיאות בהומור היהודי, "אם אצל רוב העולם בעתות משבר צצה לה תופעה שכל אחד דואג לעצמו, אצלנו זה בדיוק הפוך – כולנו מתחזקים, מתאחדים, תורמים ודואגים לאחר. כמו הסולידריות הפורחת בזמנים קשים, התלאות והמשברים הם שעתו היפה של ההומור – ההומור היהודי שאני מכירה ואוהבת הוא בעל מרירות ולעג או סאטירה עצמית. לדעתי זה מאוד חשוב קצת לצחוק, במיוחד בתקופות קשות כמו זאת שאנו עוברים – כשחדשות רעות מציפות את הטלוויזיה."

"החיים שלנו" – סיפורים אישיים

מעל לכל בלטה בסיפור האישי התייחסות לניתוק מהקרובים, ובמיוחד הסבים והסבתות:

"אני חושש. אני חושש שהסבים והסבתות שלי יחלו בנגיף כי המערכת החיסונית שלהם פגיעה יותר מזו של צעירים. לעומת זאת, אני לא חושש מהידבקות במחלה, משום שאני בטוח שאוכל להתמודד איתה ולכל היותר ארגיש תסמינים של שפעת", כותב תלמיד מודאג.

הצעקה
הצעקה. קרדיט: וויקישיתוף

תלמידה הביעה דאגה והמחישה אותה באמצעות קריקטורה של דמות "הצעקה" מתוך סדרת הציורים של האמן הנורוובגי, אדוארד מונק, ולידה וירוס הקורונה.

הרהורים אישיים על הניתוק מהסבא והסבתא הונצחו במכתב ארוך ומלא געגועים מאת אחד התלמידים לסבים שלו. אחת התלמידות הביעה עצב על הניתוק, בדגש על הריחוק בליל הסדר.

קינוחים
קרדיט: ויקיפדיה

להבדיל, תלמידים דיווחו על השימוש ב- ZOOM, וסיפרו שזה "כיף", כיוון ש"כך לפחות אפשר להיפגש עם המורה והחברים".

היו שסיפרו בשמחה, שהזמן בבית אפשר להם ללמוד לאפות ולהכין קינוחים (מסרו מתכונים וצילום המנות שהכינו), ותלמיד שחושב על חבריו המשועממים, יצר תשבץ קורונה מתוחכם ומאתגר.

כתבה יצירתית במיוחד, בסגנון של פטנזיה, נכתבה תחת הכותרת "בעולם האגדות". להלן קטעים נבחרים  מתוכה, ובזאת נסיים:

בעולם האגדות, קורונה היא דבר נפלא. שָם, כל אחד רוצה שתהיה לו קורונה… הקורונה שמורה בארמון המלוכה, בחדר נסתר, בארונית נעולה, בכספת מפוארת ששומרים עליה עשרים שומרים…. "בעולם האגדות קורונה היא משהו בלתי נראה שברגע שמפזרים אותו הוא גורם לטבע ללבלב, לגלים לשטוף את כל הלכלוך מהים ולבעלי החיים לִחיות בחופשיות ובביטחון… וכל האיכרים שעובדים קשה בשדות נחים בבית, משחקים עם ילדיהם, וקוראים ספרים. כל התושבים מגלים כבוד הדדי, עוזרים זה לזה, פחות כועסים, פחות לחוצים ופשוט נהנים. הם מגלים שהם מוכשרים בכל-כך הרבה דברים – באומנות, בכתיבה ובכל דבר שהם מנסים. הם נפתחים לדברים חדשים, לתחביבים מיוחדים ולחלומות. לאיכרים מתפנה זמן להיות קצת עם עצמם ולהתמסר להרהורים ולמחשבות שהם באמת רוצים לחשוב, מבלי להיות מודאגים מהתירס בשדה שזקוק ליותר מים, מהחיות שמכרסמות גזרים מתחת לאדמה או מהכרובים שעדיין לא הספיקו לגדול… "הקורונה בעולם האגדות היא לא כישוף שגורם לכל הדברים להשתפר. זה לא העניין… העניין הוא שגם אנחנו, בעולם שלנו, יכולים לנסות לראות את הטוב: בזכות הקורונה זיהום האוויר ירד משמעותית, הרחובות שקטים ובזכות השקט אפשר לשמוע היטב את ציוץ הציפורים, נחלים מזוהמים מתנקים, המים בים כחולים וצלולים, אנשים נהנים להיות עם הילדים ולא להיתקע בפקקים בדרך לעבודה. נכון שאנחנו חוששים שהיקרים לנו לא ישרדו את המשבר, או שלא נתקדם בלימודים שהופסקו בפתאומיות, גם אני חוששת מזה, אבל אני תמיד מזכירה לעצמי: למה בעצם שזה יקרה? הרי כולנו מקפידים ושומרים על עצמנו, אנחנו לומדים גם מהבית ונהנים לבלות עם המשפחה המורחבת בזום….  "בעולם האגדות פשוט מתייחסים לקורונה בצורה אחרת. מסתכלים על חצי הכוס המלאה ונהנים ממה שיש, ולא ממה שאין. אל תדאגו – בקרוב המצב הזה ייגמר וכולנו נחזור לשגרה, אפילו טובה יותר ממה שהייתה קודם.

כל הזכויות שמורות לתלמידי כיתה ו'3 בבי"ס יהודה המכבי, תל אביב

אלו הם פני התקופה כפי שתלמידים, שחיו אותה, מדווחים עליה לאחר סיעור מוחות קצר ובזמן אמת.

בנות ובנים שנכפה עליהם הסגר, נצמדו ל- ZOOM כמו אל "מדורת השבט" הקדומה, סביב זקן השבט שממגנט את הנאספים, ומורה להם שזה הזמן המתאים לתעד, לתאר, ואף לדמיין את העולם שאחרי הקורונה. והם תיארו הכל, ושיתפו  אחרים במחשבותיהם. התוצר הסופי הוא מסמך שיישמר זמן רב בגנזך וירטואלי כעדות היסטורית מנקודת המבט של דור העתיד.