תגית: יין-יאנג

מה זה "אנרכיסט"?

כפי שקורה פעמים רבות, השפה היום-יומית מאמצת מונחים לועזיים. אבל מה קורה כאשר הם מקבלים מובן שונה ושגוי?

קחו לדוגמה את המונח "פופוליזם". פופוליזם נישא על פיהם של פוליטיקאים ואנשי תקשורת ואיש אינו מהסס לומר שהמובן של המונח בשפה היום יומית מעוות. בימינו פופוליזם רואי לשמצה. לכן מרבים לשמוע מפי אנשי ציבור ובראשם פוליטיקים משפט כגון, "אני לא פופוליסט", "אני בז לפופוליזם". אילו ידעו עד כמה הם מסלפים את המונח, בוודאי היו מסמיקים מבושה. בדיוק כך קורה, לאחרונה, למשמעות המונחים, "אנרכיסט" ו"אנרכיה". אפשר להמשיך הלאה ולהצביע על שורה ארוכה של מונחים שמקורם בלועזית, שנעשה בהם שימוש ללא בדיקת משמעותם המקורית.

בעוונותי הרבים, לימדתי בחוג למדעי המדינה קורסים העוסקים במושגי יסוד בפוליטיקה, ממשל ורטוריקה. שם למדנו שיוון היא לא רק כרתים או קורפו, יוון היא ערש הדמוקרטיה והחשיבה המדינית. למדנו שצרפת איננה רק מגדל אייפל ויין וגבינות משובחים, ואולי גם מדרונות סקי אלפיני מעולים כפי שרבים מכם בוודאי יודעים (כמוני). צרפת היא גם המדינה שמאסה במלוכנים, ובמאה ה-18 הפילה את הבסטיליה – מבנה שהוסב לכלא פוליטי על ידי לואי ה 14 – ואימצה ללבה את המילים היפות, "חירות, שוויון, אחווה". ההיסטוריה של המונחים "אנרכיה" ו"אנרכיזם" באה גם מבריטניה. לקח זמן עד שהמונחים קיבלו משמעות, עד שסממניהם הבולטים זוהו והוגדרו.

סלחו לי על השיעור בהיסטוריה שאציג להלן, שיבהיר עד כמה שגוי השימוש במונח "אנרכיסט", כפי שהוא נעשה בימים טרופים אלה.

אז מה זה אנרכיזם?

לעיתים קרובות מדי קושרים אנרכיזם ("אנרכיזם", ולא- אנרכיה), עם מהומה ברחובות, בעוד שבמשך מאות בשנים, אנרכיסטים חיפשו חברה מסודרת יותר.

אנרכיסטים בזים לשימוש המקובל ב"אנרכיזם" במובן של "כאוס" או "אי סדר מוחלט". מבחינתם אנרכיזם מסמל היעדר שליט או שליטים, חברה המנוהלת על ידי עצמה, בדומה למה שנקרא "רווחה שיתופית" של עמים, חברה מאורגנת יותר, ונטולת הכאוס של ההווה. דגם של חברה שרוב הסוציאליסטים חיפשו במשך שנים. החברה האנרכיסטית הייתה מסודרת יותר מכיוון שהתיאוריה הפוליטית של האנרכיזם דוגלת בארגון מלמטה למעלה ובפדרציה של גופים המנוהלים על ידי עצמם – זאת בניגוד לסדר ארגוני המוטל על הציבור או על קבוצות מלמעלה למטה בניגוד לרצונם.

"התנועה האנרכיסטית" ההיסטורית הייתה תנועת פועלים שפרחה מאז 1860 עד סוף שנות ה- 30 של המאה העשרים.

קדמו לה מבשרי האנרכיזם – [יש המזהים את מבשרי האנרכיזם בדאואיזם הסיניהיין-יאנג]. מבשרי האנרכיזם בלטו גם בתקופת יוון הקלאסית, למשל זנו מסיטיום שבקפריסין, מייסד האסכולה הסטואית שנוצרה אחרי אריסטו ודגלה בנאמנות לעיר, ללא חוקה מסודרת. יש הטוענים שבמאה ה- 9 מוסלמים מבצרה היו מבשרי האנרכיזם. דוגמאות רבות למבשרי האנרכיזם מגיעות גם מאירופה של תקופת הרפורמציה, במאה ה- 16, ואבותיה הקדמונים, תקופת הרנסנס (פרנסואה רבלה), ובמהפכה האנגלית של אמצע המאה ה -17 (הדיגרים – תנועה פוליטית קומונלית).

וויליאם גודווין אבי האנרכיזם המודרני
פייר ג'וזף פרודוןויליאם גודווין, אבי האמרכיזם המודרני. קרדיט: ויקיפדיה

ההיסטוריה מצביעה על מספר דמויות מהמאה ה -18 שנחשבו אנרכיסטיות בעליל, ובאופן מובהק ביותר: אחד מהם הוא הפילוסוף ז'אן ז'ק רוסו ב"שיח על מקור האי-שוויון" (1755), ואחרים כמו, ויליאם בלייק (1757–1827) שהבליט ביצירותיו מבט מודרני על עידן חדש ודמוקרטיה, וויליאם גודווין GODWIN בעבודתו הגדולה "חקירה בדבר צדק פוליטי" (1793). צריך לומר שגודווין נחשב כאבי האנרכיזם הפילוסופי ואב מייסד של האנרכיזם המודרני. ובניגוד לבלייק, שרעיונותיו לא השפיעו על בני דורו, לגודווין הייתה השפעה ניכרת ובולטת ביותר על חתנו לעתיד, המשורר הבריטי פרסי שלי, שהפך להיות, "המשורר האנרכיסטי הגדול ביותר", מכיוון שהציג את הפילוסופיה של גודווין בחרוזים.

פייר גוזף פרודון
פייר ג'וזף פרודון. קרדיט: ויקיפדיה

עם זאת, צריך לומר שעד סוף המאה ה -19 גודווין לא הוכר כהוגה דעות אנרכיסטי (ובלייק לא  הוכר כאנרכיסט אלא כעבור מאה שנים נוספות). לכך יש מספר סיבות: הראשונה: היה צורך לזהות את סממני האנרכיזם. הסיבה השניה, צריך היה גם להגדיר אנרכיזם ולקרוא לו בשמו, כפי שעשה זאת לראשונה המדינאי והפילוסוף הצרפתי פייר ג'וזף פרודון PROUDHON  ב- 1840 בעבודתו, "מה הוא רכוש?" (והתשובה שלו בתמצית היא: "רכוש הוא גניבה"). ביצירתו זאת, פרודון לא רק מכנה את עצמו "אנרכיסט" – "אני אנרכיסט (במלוא במלא מובן המילה)" – אלא גם מנסה להציג את המונח "אנרכיזם" כמושג חיובי, תוך שהוא מדגיש שאנרכיסט "הוא ידיד אמיץ ונחרץ של סדר". הסיבה השלישית: כדי לגבש מודל תיאורטי-פילוסופי של אנרכיזם, היה צורך בגיבוש האנרכיזם כתנועה חברתית, דבר שהתרחש רק לקראת סוף המאה ה -19. וכאשר זה התרחש, התיאורטיקן הראשי של אנרכו-קומוניזם, פיוטר קרופוטקין KROPOTKIN  כבר יכול היה לכנות את גודווין כך: "התיאורטיקן הראשון של סוציאליזם חסר-מדינה, כלומר, אנרכיזם".

אנרכיזם על גווניו השונים, הוא מצב חברתי/פוליטי הנודע לשמצה בימינו.

גווניו המקובלים של האנרכיזם המודרני, נעים בין אגואיזם על-פי שטירנר STIRNER, אינדיבידואליזם על-פי הוגים אמריקאים כמו טאקר TUCKER וההדדיות על-פי פרודון  PROUDHON. ומה שמחבר בין כל אלה היא "עמדה פוליטית קוהרנטית של איבה מתמדת למדינה ולפרלמנטריזם; הפעלת אקט ישיר כאמצעי להשגת יעד רצוי, וארגון באמצעות עמותות שיתופיות, כשהחלוקה נעשית מלמטה למעלה".

בהתאם למצב הדברים בימינו, בולטת הנטייה לקשור אנרכיסטים עם פעולות כמו הטלת פצצות ואלימות ברחובות. אבל בפועל, אנרכיסטים חלוקים באשר לאמצעים בהם יש לנקוט כדי להשיג את מטרתם, החל מאלימות קיצונית עד אי-התנגדות (טולסטוי) וכל טווח הדעות שביניהם.

התנועות החברתיות החדשות – אם לפני כ- 60 שנים נראה היה שאנרכיזם, כתנועה ותיאוריה פוליטית כאחד, הם בתהליך של גסיסה, הרי שמאז שנות השישים ניכרת תחייה של רעיונות והתנהגויות אנרכיסטיות באירופה ובצפון אמריקה. אלה הוטמעו עמוק ב"תנועות החברתיות החדשות" ברבע האחרון של המאה העשרים. אם כי "פעילי שלום", ו"הירוקים" לא היו מודעים לכך בדרך כלל. עמדות וגישות אנרכיסטיות ממשיכות לאפיין הרבה מ"האקטיביזם הסביבתי" בתחילת המאה ה -21. בנוסף ישנם אנרכיסטים "טבעיים" – כל מי שלמרות שאינ מצהיר על עצמו כאנרכיסט, בפועל הוא.היא חושבים ומתנהגים בדרכים אנרכיסטיות מובהקות, כמוסבר כאן .

הערות

מומלץ לעיין בערך "אנרכיזם" בעולם המודרני, ובמיוחד בדוגמאות שלו.

מומלץ לעיין בערך "אנרכיזם בישראל" – במאמרים ובדוגמאות שלו.