תגית: חרדים

והדרת פני אישה

המדייה החילוניים מפתחים דיון בינם לבין עצמם וכנ"ל במגזר החרדי. אולי זו הבעייה העיקרית, אין דיון ברמת הפרט בין הציבור החילוני לבין הציבור החרדי, והציבור החילוני ניזון מהמדייה החילוניים  ומתדיין בינו לבין עצמו.

אילו יכולנו אנו, הציבור החילוני, להגיב לפוסטים בפורום "בחדרי חרדים", היה מתפתח דיון. אבל הפורום מוגבל וקשה מאוד להשיג הרשאה לכתוב בו. לפיכך, המדייה החילוניים מפתחים דיון בינם לבין עצמם וכנ"ל במגזר החרדי. אולי זו הבעייה העיקרית, אין דיון ברמת הפרט בין הציבור החילוני לבין הציבור החרדי. והציבור החילוני ניזון מאמצעי התקשורת החילוניים ומתדיין בינו לבין עצמו!!!

לעתים אני בודקת מה כותבים המשתתפים בפורום "בחדרי חרדים". לאור התקרית של הבוקר (18.12.2011), שבה חרדים מאשדוד גדפו אשה (תוספת, מתברר שזו טניה רוזנבליט מארגון "קול אחד"' – תוקף אותה ברגר מעיתון "המבשר"' והנה פוסט סאטירי על טניה רוזנבליט, ועוד אחד, פורסם בפורום ב"חדרי חרדים", שימו לב, הומור של חרדים!), שישבה בקדמת האטובוס (קו אגד 451) מאשדוד לשכונה חרדית בירושלים, ודרשו שתעבור לחלק האחורי, ומשסרבה עיכבו את הנסיעה בחצי שעה,  נכנסתי לפורום במטרה לעיין בתגובות כלשהן לאירוע. שום כלום בינתיים. הנושא לא נדון בדף העדכני של הפורום.

לא התייאשתי והמשכתי לסרוק את הפוסטים האחרונים שהועלו לפורום. הצלחתי למצוא אחד שכותרתו היא "והדרת פני אישה". לא ברור מדוע נבחרה כותרת זו, כי אילו היינו מוצאים אותה בעיתונות החילונית סביר שהיינו מבינים שכאן מדובר בתרתי משמע, הדַרְתַּ והדָרַת. מאז שפורסם הבוקר, הגיבו לפוסט בסך הכל שלושה.

הפוסט פותח כך: "חבר'ה אני מרגיש שדי הלך עלינו… הנבלות תפסו אותנו במקום הכי קשה, במקום שחצי מהציבור החרדי מסכים איתם אבל לא מעז לומר זאת". הפוסט נכתב על ידי משתתף אנונימי. כדי לסבר את האוזן, ב"חדרי חרדים" רשומים כ-6000 גולשים מורשי כתיבה. הפורום הוא הותיק ביותר מבין הפורומים הוירטואליים של החרדים והוא למעשה, הראשון מביניהם שנפתח (2002).

הפורום החרדי נקרא על ידי חרדים בעיקר, אך גם על ידי אוכלוסייה חילונית ועיתונאים מכל הזרמים. על אף שרבים מהגולשים והכותבים בפורום שייכים לציבור החרדי, מרביתם מסרבים להודות בעובדה שהם גולשים באינטרנט. האפשרות לכתוב תחת שם בדוי היא כלי עזר מעולה למי שרוצה להשתתף בדיון אך אינו מעוניין ש"ילשינו" על הימצאותו ברשת האינטרנט.

הפרדה נתפסת כהשפלה

וכעת להמשך הפוסט. אם בפתיח נשמעת נימה של וידוי, או רמז כלשהו לכך, הכותב ממשיך ומבהיר, שמדובר ב"מתקפת שנאה שיהיה קשה להתגונן מפניה, משום שההפרדה (לא "הדרה"!!) ממוצבת במדייה החילוניים כ"השפלה":

יהיה קשה לנו מאוד להגיב ולהתגונן מול מתקפת שנאה שכזו, קשה לענות תשובות על השפלת נשים. איך שלא נראה את זה, וגם אם ההפרדה היא מוצדקת ומקובלת על הנשים, השפלה היא השפלה היא השפלה.

לקרא ולא להאמין, הודאה בכך שהפרדה היא השפלה, ועוד מפרי עטו של אדם המשתייך לציבור המדיר נשים!

עד כאן הנימה די מתחשבת ואפילו מרמזת על הרהורים לתיקון המצב. אבל בהמשך מבצבצת לה בפוסט המצוטט כאן נימה דעתנית ושונה והמנגינה משתנה לחלוטין. כנראה שהכותב נמלך בדעתו שעליו להשיב מלחמה שערה ובהפוך על הפוך מפתח לו בהמשך תיאוריית קונספירציה שכזו (המשך ציטוט מהפוסט):

הקמפיין המבריק נגד "הדרת נשים" אינו מקרי….שימו לב לשורות הבאות…. היעד (שלו) הוא, "הדרת" הציבור החרדי מהמרחב הציבורי… 

לכך מתווסף נימוק נוסף, פוליטי, שלפיו בבחירות הבאות בכנסת יעלה נושא מרכזי אחד, והוא השתלטות הציבור החרדי שכמובן יביא מנדטים רבים למפלגה שתציע להילחם בציבור החרדי ותעודד לעגן את הדברים בחקיקה אזרחית.

ולקינוח מוסיף הכותב האנונימי הפוסט וקובע שהמתקפה היא רק שלב אחד של קמפיין מתוזמר היטב. "עלינו להיערך… הצעות מעשיות להתגוננות אביא בהמשך, למרות שכפי שפתחתי, אני מעריך שאת המאבק הזה יהיה לנו קשה מאוד לנצח."

אסיים באותו משפט הפותח את הרשימה: אילו יכולנו אנו, הציבור החילוני, להגיב לפוסט, היה מתפתח דיון. אבל פורום "בחדרי חרדים" מוגבל וקשה מאוד להשיג הרשאה לכתוב בו. לפיכך, המדייה החילוניים מפתחים דיון בינם לבין עצמם וכנ"ל במגזר החרדי. אולי זו הבעייה העיקרית, אין דיון ברמת הפרט בין הציבור החילוני לבין הציבור החרדי. והציבור החילוני ניזון מאמצעי התקשורת החילוניים ומתדיין בינו לבין עצמו!!!

"פרזיט" בהפוך-על-הפוך

"מי שחושב מחשבות אוון על בחורי הישיבות וקורא אותם פרזיטים, הוא מנוול, אפיקורוס… מותר להרוג אותו." (ציטוט מדברים שאמר הרב עובדיה יוסף.) תגובה: נחמיה שטרסלר, הארץ, "אז מה, מותר להרוג גם אותי?"

חשבתי רבות על ניסוח שאלה הולמת שתבטא את הלך הרוח בקרב הציבור בעניין "חוק האברכים" – פרי יוזמתו של ח"כ ויו"ר ועדת הכספים של הכנסת, משה גפני, שלפי דבריו החוק נועד להסדיר את הסיוע הכלכלי לאברכים לומדי תורה. צפיתי במספר ראיונות טלוויזיוניים שהוענקו לתקשורת על-ידי אנשי ציבור חילוניים, משפטנים, כלכלנים, יועצים, וסתם דברנים לשמם. לבסוף ניסחתי לעצמי שאלה: אם רוב הציבור החילוני נתפס לדימוי של האברך כ"פרזיט" מיהו המיעוט החילוני החושב אחרת, ומדוע?

כולל אברכים. קרדיט: ויקיפדיה

הנחה ראשונית: צודק הרוב [החילוני] שטוען שהאברכים כולם פרזיטים

באתר "כיפה" מתוודה אחד המזדהה בשם משה פרידמן: "גם אני פרזיט: אינני עובד. רק לומד. שום תועלת ממשית לא צומחת לחברה מהלימודים שלי ואני חי על חשבונך. וידויו של פרזיט". הבה נשמע מה בפיו.

הוא מתחיל את הוידוי כך: "ממה אני חי? קודם כל אשתי מורה". הגיוני ושפוי בהחלט. עד כאן לא חשתי תרעומת כלפיו והמושג "פרזיט" או "עלוקה", כפי שהלה מעדיף להציג עצמו, אינו תופס כלל וכלל. תהיתי, אם כן על מה נחפז הבחור להתוודות, במה הוא מצדיק את היותו "פרזיט"? מצאתי תשובה לכך בהמשך: "חוץ מזה", הוא מוסיף,

"אני חי על חשבונך, כמיטב מסורת העלוקות. כן, כן, אני חי על מלגות על חשבון משלם המיסים. נכון, המלגה שלי לא גבוהה במיוחד, 3,500 ₪ בחודש. אבל שים לב שבמהלך שנה אחת אני שודד מקופת המדינה לא פחות מ- 42 אלף ₪. ישר לכיס."

זהו . הרי לנו וידוי. לאור היום קם אדם ומודה, בריש גליי, באתר אינטרנט, "אני פרזיט, אני עלוקה". בניגוד מוחלט לדעתו של ח"כ גפני שאמר בתוקף – "החרדים פרזיטים? שקר גמור". רגע לפני שחשבתי האם לוותר על ההמשך קלטתי שיש כאן מעין מלכודת. צדקתי. קראתי את המשך דבריו והבנתי מדוע מיהר כל-כך הכותב להתוודות שהוא אכן פרזיט. הצצתי בפסקה האחרונה וגיליתי שהבחור חותם בשמו, משה פרידמן. הבנתי שקריאה חלקית מפספסת את העיקר. המשכתי בקריאה בלי להתעצל וטוב שכך.

הרי לפניכם עיקרי הדברים. שימו לב לכל מילה שלו: "מה אני מחזיר למדינה? היום, שום דבר. הלימודים שלי לא מייצרים שום דבר". הנה, תפסנו אותו. בחור טוב בסך הכל שמודה ומתוודה שאינו מקיים את הפסוק "בזיעת אפך תאכל לחם". על אף שאשתו כן עובדת ומפרנסת את המשפחה, הוא משלים את החסר בפרנסת המשפחה הכוללת אשה ושלשה ילדים, על ידי קבלת הכספים הבאים מקופת המדינה על פי חוק המחייב את המדינה לתמוך כספית באברך שלומד תורה.

מיד עלו בזיכרוני דבריו של פרופ' ישראל אומן, חתן פרס נובל לכלכלה (2005) ומומחה בתורת המשחקים, שבוודאי היה אומר לאברך שלנו כך:

"אדוני, הסביבה הכלכלית שהוכיחה את עצמה יותר מכל סביבה אחרת, היא זו שבה מקיימים כלכלת שוק. יש אמנם פערים עצומים בהכנסות. אבל כל אחד חופשי לעבוד ולהתפרנס כפי יכולתו. מצב זה קיים לאחרונה במידת-מה בישראל והוא עדיף עשרות מונים על פני כלכלה סוציאליסטית שוויונית. ואם ברצונך ללמוד, עליך לקוות שנדבנים רחמנים יתרמו לך כספים למחייתך.

גם דבריו של פרופ' אביעד קליינברג, בכתבה שלו על "ליל כל הקדושים" בעולם הנוצרי שחל ב-1 בנובמבר הוסיף לענייננו הערה רלבנטית. הוא מבטא, בציניות כמובן, את מה שיקרה בישראל בעתיד. אנו נזדקק בעתיד לציין כאן, בישראל, את ליל כל הקדושים. זאת משום שבכל יום מתווסף לרשימת הצדיקים אברך הלומד תורה. כולם צדיקים, קדושים. אין מספיק ימים בשנה כדי לציין כל אחד ואחד מהם. ציטוט אחד מדבריו השנונים בכל זאת מגיע לו, לקליינברג: "בעזרת השם ובעזרת ממשלת נתניהו יהיו בקרוב כל הימים כולם ימי כל הקדושים… [כי] בזכותם, כפי שחוזרים שלוחיהם ואומרים לנו, העולם – ועם ישראל כולו – עומד".

כבר רמזתי לעיל שהבחור שלנו, זה שמתוודה ומכה על חטא כאברך המבלה את ימיו בלימוד תורה וחי על חשבון הקופה הציבורית, יודע גם יודע שאינו מייצר דבר עבור המדינה. אך כמו תמיד מגיעה הפתעה נוספת בהמשך. קראתי והרגשתי איך החמלה והסלחנות שוב מפעמת בקרבי. ובכן, אותו אברך הצליח לגעת באיזה רגש קמאי. לשמחתי, עדיין מפעם בקרבי רגש כזה:

"אולי ניתן להסתכל על זה אחרת? אולי, רק אולי, המדינה רואה ערך בלימודים שלי, שלא נמדדים בתועלת כספית? אולי, רק אולי, המדינה סבורה שבנין הרוח והעצמת הידע הם ערך חשוב בפני עצמו, לא פחות מטכנולוגיה? אולי, רק אולי, המדינה למדה מההיסטוריה האנושית, שחוסנן של אומות, בטווח הארוך, לא מתבסס על בניין החומר, אלא על בניין הרוח? אולי, וזה כבר ממש מוגזם, מדינה מותקנת הייתה משקיעה הרבה יותר מ- 3,500 ₪ על פרזיט כמוני?"

נו, כבר ירדתם לסוף דעתו של הבחור? כדי לבנות חיי רוח במדינה מתוקנת (לא מדינה מתפתחת ונחשלת), יש צורך לתמוך באברכים הלומדים תורה יומם וליל. המסר אם כך הוא, אם אנחנו חיים במדינה מתוקנת עלינו לוודא שאחוז מסוים מהאוכלוסייה ילמד תורה ויעשיר את הרוח של הכלל. לא שמעתי עד היום מישהו שיכול לסתור תזה כזו. ראשית, איש לא מוכן להפריך את הטענה שאנחנו כאן בישראל חיים במדינה מתוקנת. שנית, וזאת תוספת חשובה לדיון, הרי המדינה המתוקנת המשקיעה בדור העתיד מעניקה מלגות מחיה, באותו גובה ממש, לדוקטורנטים (!), גם אלו עוסקים ב"מדעי הרוח", למשך מספר שנים ובכל האוניברסיטאות, הלוא כן?

"פרזיט" בהפוך-על-הפוך-

ראשית, לא אברך ולא נעליים. מתברר שהכותב, שהביע דעה באתר "כיפה", הוא סטודנט לתואר שני החוקר תהליכים גרעיניים בליבות של כוכבים מסוג מסוים בחוג לפיסיקה. רק אירוניה לשמה עולה מתוך דבריו.

שנית, ושלא תכעסו עלי, תחשבו על הטענה הבאה. עם כל הציניות הגואה בשיח על חוק האברכים, ההיגיון והשפיות עדיין מחייבים להתעלות לגבהים שהם מעבר לכאן ולעכשיו ולזכור, כפי שעולה ממאמרו של דרור אידר (ישראל היום, 3.11.2010):

"ישראל קמה בעקבות המרד של האליטה הלמדנית במאה ה-19, שראתה בדת ובממסד הדתי גורם עיקרי לניוון הפוליטי, הכלכלי והחברתי של העם היהודי…. הרבה שנים עברו מאז, די זמן כדי להתפייס עם עברנו. מהפכת החילון זקוקה לעולם התורה לשם הפריה הדדית. המהפכה הציונית לא התכוונה לשפוך את הילד עם המים. לא הייתה ציונות ללא השאיפה לציון שעוגנה בעיקר בחיים הדתיים, בכתיבה התורנית ובמשפט העברי במשך אלפי שנים".

ולסיום – איך אפשר לסיים בלי בדיחה חרדית מתוך אשכול הבדיחות החרדיות שבפורום "בחדרי חרדים":

"בחור ישיבה צעיר התחתן במזל טוב. בלילה כאשר הגיע הזמן ….כלתו קוראת לו למיטה. אז הוא אומר לה: "התחתנת עם צדיק. אני כמו רבי עקיבא. הולך עכשיו לישיבה ל-12 שנים נדבר כאשר אחזור." ארז את מיטלטליו והלך לישיבה. אחרי 12 שנים הוא חוזר הביתה פותח את הדלת ורואה שם איזה 10 ילדים מתרוצצים. הבחור פונה לאשתו ושואל – "מה זה" ?
והיא אומרת לו – בעלי היקר אתה הרי צדיק וצדיקים "מלאכתם נעשית בידי אחרים".

מעורר מחשבה….

הומור: חרדים וחילונים

סטריאוטיפים של "רפורמי", "קונסרבטיבי" וגם "לא יהודי" מהווים לסירוגין בסיס להומור החרדי. לפיכך, העדרו של סטריאוטיפ "החילוני" בהומור החרדי טעון הסבר.

מספרים שלזקן אחד היה כלב, שהיה ידידו הטוב ביותר. יום אחד, הכלב מת בשיבה טובה, והזקן, שהיה קשור אליו מאוד, הלך לרב, וביקש ממנו שיעשה לכלב אזכרה ושיקרא עליו "קדיש". הרב הסתכל עליו בפליאה ואמר לו: "אדוני, קדיש אומרים רק על יהודים שנפטרים, ולא על חיות. אבל, אם זה באמת כל כך חשוב לך, אז בצד השני של הרחוב, יש בית כנסת רפורמי. תנסה שם, אולי תמצא שם את מבוקשך.
"אתה חושב שהם יסכימו לקבל תרומה של 75 אלף דולר לבית הכנסת לזכר הכלב?" שאל הזקן.
הרב הסתכל עליו ואמר: "75 אלף דולר!!! למה לא אמרת לי שהכלב יהודי???"

זאת בדיחה שהפיץ גולש אנונימי בפורום של חרדים. סטריאוטיפים של "רפורמי", "קונסרבטיבי" וגם "לא-יהודי" מהווים לסירוגין בסיס להומור החרדי. לפיכך, העדרו של סטריאוטיפ "החילוני" בהומור החרדי טעון הסבר. בדקתי מאות בדיחות שהופצו על ידי גולשים חרדים בפורומים של ציבור זה ברשת. חיפשתי שם התייחסות הומוריסטית ל"החילוני". התיאוריה של פרויד בדבר פורקן של עכבות ושחרור צבר של אנרגיה מודחקת התפוגגה בנקודה זו.

במהלך חיפושי אחר הסבר להעדר התייחסות ל"החילוני" בהומור החרדי באתרים של ציבור זה ברשת, נתקלתי לאחרונה בכתבתו של יהודה שלזינגר, כתב לענייני חרדים, "מעבר לקווים", שפורסמה בחינמון, "ישראל היום" (17.7.2010). הודות לכתבה שעניינה הקריקטורה החרדית בעיתוני המיינסטרים של הציבור החרדי [כגון "יתד נאמן", "המודיע" והביטאון של ש"ס], נמצא הסבר דחוק ואולי מניח את הדעת [אבל לא יותר מכך!] מדוע אין זכר להומור של חרדים על "החילוני" באתריהם ברשת.

"מותר" ו"אסור" בקריקטורה בעיתונות [מיינסטרים] של החרדים

הקריקטוריסטים שהתראיינו לכתבה שפרסם שלזינגר, סיפרו כיצד עבודתם בעיתון כפופה להיררכיה של ביקורת, החל מקריטריונים ידועים מראש, כגון, צנזורה על דמויות [למשל, דמות של אישה, סצנה אלימה או כל מה שקשור בספורט] וכלה בצנזורה מטעם "ועדה רוחנית". יחד עם זאת, רובם טוענים שהקריקטורה שלהם עוסקת בנושאים מגוונים, "החל בנושאים מדיניים כמו המשט או קבלתה של ישראל ל-OCED, שבהם בולטת העמדה הפוליטית הימנית, לצד הסלידה מהעולם הלא-יהודי, דרך סוגיות פנים מגזריות, למשל האיסור שהטילו הרבנים על השימוש באינטרנט וכלה בבעיית המים". עד כאן ברור ש"שומרי הסף" בעיתונים של הציבור החרדי מקפידים ביותר על חומרים המופצים במדיה שלהם. כידוע, בעיתוני המיינסטרים החרדיים אין דבר שנקרא "זכות הציבור לדעת". הכתבות, מאמרי הדעה, התמונות והקריקטורות מתפרסמים בתנאי שהיררכיית הביקורת סבורה ש"טוב לציבור החרדי לדעת" עליהם.

קחו לדוגמה את דוד גרשטיין, קריקטוריסט של "יתד נאמן", הביטאון של הזרם החרדי ליטאי. כשהוא חושב על קריקטורה יומית לעיתון הוא מודע לכך שחלק מהנושאים ה"חמים" המופיעים בעיתונות המיינסטרימית החילונית הם מחוץ לתחום עבורו. בתקופת הבחירות האחרונה "הייתי במתח עצום", הוא מספר לשלזינגר. "החשש הגדול שלי היה שציפי לבני תיבחר, ואז איך במשך ארבע שניםי אני אאייר אותה…." אך הוא מצא לאיסור זה פתרון יצירתי, "ציירתי ציפור… זאת הייתה ציפי לבני".

הומור בהקשר לבית החולים "ברזילי" ובג"צ "עמנואל"

קבוצות בציבור החרדי מכנות, באופן "חצי רשמי", את ההתרחשויות סביב בית החולים "ברזילי" ובג"צ "עמנואל", "גל הסתה". המצב נתפס בעיניהם כ"התנכלות", במיוחד מצד התקשורת הישראלית ובית המשפט העליון. קריקטוריסט חרדי עושה חשבון עם התקשורת, משום ש"הרבה פעמים התקשורת החילונית עושה עוול לציבור החרדי… הרבה כתבים ופרשנים לא יודעים עלינו מספיק. יש כיום הרגשה במגזר החרדי, שבמקרים רבים הוא נרדף על לא עוול בכפו." אך יש לכך סייג: ברגע שההומור נתפס כ"הלשנה" הוא לא יתפרסם במרחב הציבורי.

גרשטיין מ"יתד נאמן" מבהיר שכאשר הציעו לו להציג את הקריקטורות הללו בתחרות בינלאומית הוא סרב משום שמדובר במרחב כלל עולמי: "אחת העבירות הכי חמורות בתורה היא דין מוסר – מה שאנחנו קוראים 'מויסר' – להלשין, להוציא לעז על יהודים, על אחים. זה לעולם לא אעשה בעד שום סכום או פרסום".

כעת אציע שני הסברים חלופיים או מצטברים להעדר גילויים של הומור על ה"חילוני" בבדיחות שאספו והפיצו גולשים חרדים אנונימיים ברשת:

(א)   החרדי חי על פי דין תורה. התורה אוסרת להלשין על יהודי [דין מוסר]. התרסה של קריקטוריסט חרדי כלפי בג"ץ והתקשורת החילונית אולי איננה נחשבת כ"לעז כלפי אח", כל עוד היא מופצת בעיתונות בארץ. גרשטיין עצמו מבהיר כי שליחת קריקטורות כאלו לתחרות עולמית היא בבחינת הלשנה, ונחשבת כעבירה חמורה על פי דין תורה.

(ב)   אם קיים סטריאוטיפ של "החילוני" כיישות מקבילה ל"רפורמי" או ל"קונסרבטיבי, הרי שבעוד שהרפורמי והקונסרבטיבי אינם מזוהים עם המדינה ומוסדותיה, לפי תפיסת הציבור החרדי, "החילוני" מזוהה עימם. אפילו נניח שגולש חרדי, המשתמש בשם בדוי, יפיץ בדיחות על "החילוני" [יהודי ש"אינו שומר מצוות"] בפורום של חרדים ברשת, יש לשער שמנהל הפורום, שבא מקרבו של הציבור החרדי, ימחק אותן מארכיון הפורום. האינטרנט נתפס כמרחב ציבורי חסר גבולות גיאוגרפיים ואין "מוסרים" לעז על המדינה לגורם זר.

הדרך ההחלטה והצדק

בג"ץ עמנואל לא מפסיק לעשות כותרות. אחד הבלוגים שמיטב לנתח את הסוגייה על היבטיה השונים – תומר פרסיקו, מלבן את הסוגייה עצמה על כל צדדיה. אבל אני רוצה להתייחס למעצרם של הורי התלמידות ובכך להוסיף על דעתו של אבינרי בהארץ (לא מידתי ולא חכם), שמתמקד בשמירת היחס הנאות בין פעולה לבין תוצאותיה, שעם דבריו אני מסכימה ומתכוונת להסביר זאת בדרך שלי.

ביום ראשון (20.6.2010) דחה בג"ץ את הדיון באפשרות ביטול/דחיית מעצרן של הנשים שדינן נגזר בשבוע שעבר, למועד חדש. מערכת המשפט שומרת על קו עקבי ורציונלי לגמרי. החלטת בג"ץ משנת 2009 מושתתת על צדק במובן היצמדות למערכת חוקים ותקדימים משפטיים. אבל 'צדק' הוא עניין אחד ופסיקה משפטית הגוררת התנגדות ומאסר הורים ובפועל העמקת הקרע החברתי, היא עניין שונה לגמרי. לא רק בנושאים שכאלו טמונה סכנה להעמקת הקרע החברתי. סוגיית היישובים בצפון השומרון ועזה שמצאה את פתרונה בפינוי כעשרים יישובים ב"תכנית ההתנתקות" הידועה, חרשה חריצים עמוקים במירקם החברתי השברירי כל כך שלנו. שני אלו הם תחומים ועניינים שונים, שהמשותף להם הוא הטיעון שההחלטה לגביהם 'צודקת', התקבלה בהתאם לחוק ולכללי המשחק הדמוקרטיים. פתרון שממלא אחר כללי החוק שרואה לנגד עיניו גם את הטווח הרחוק של החברה הישראלית – פתרון של 'צדק יצירתי', רצוי יותר ואף אפשרי.

פתרונות יצירתיים משלבים בין המצוי והצודק, לבין הרצוי והמתחשב. גישה כזו בחברה בעלת שסעים אידיאולוגיים, חברתיים ותרבותיים עמוקים היא מרשם טוב יותר מהגישה שמניפה את דגל ה'צדק הרציונלי' בכל פעם, בלי הבחנה.

 (1)  ב- 18 באפריל 2004 פרסם משרד ראש הממשלה בישראל את עקרונות "תוכנית ההתנתקות", לפיהם מתחייבת ישראל לסגת מרצועת עזה וצפון השומרון, ולפרק כעשרים יישובים. ב- 26 באוקטובר 2004 "תכנית ההתנתקות" של ממשלת ישראל, בראשותו של אריאל שרון, אושרה על ידי הכנסת. מאז סוף שנת 2004 העלו חוגים אידיאולוגיים שונים בחברה הישראלית טיעונים בעד ונגד היוזמה וביצועה. הביסוס לטיעונים בעד יישום ההתנתקות, כמו הביסוס לטיעונים נגד התכנית, נסמכו על ניסיון להעניק לגיטימציה או דה-לגיטימציה, בהתאמה, לאופי היהודי של היישובים בגוש קטיף ובצפון  השומרון. לפי ניתוח שלי (במאמר שפרסמתי בכ"ע אלפיים, 2007 חוברת 31, ע' 100-124) מחאתם של מתישבי רצועת עזה וצפון השומרון נגד תוכנית ההתנתקות נתמכה בטיעונים אידיאולוגיים ללא הועיל. ההחלטה התקבלה תוך שיקול דעת רציונלי, הצדק נעשה. כך גם נחרץ גורלם ועתידם של המפונים ותהליך שיקומם נמשך עד היום.

(2)  הדיון המשפטי בסוגיית החינוך ביישוב החרדי, עמנואל, גם כן משקף את הגישה השכלתנית שמניפה את דגל ה'צדק'. ההחלטה של בג"ץ עולה בקנה אחד עם החלטות דומות בעניין בתי ספר וקבלת תלמידים לכיתות בבתי הספר. במקרה של תושבי עמנואל היו למשיבים טיעונים שונים שלא הועילו. נורמות ומסורת אינם טיעון קביל בבית משפט שפועל אך ורק לפי אמות מידה יבשות. נכון, אלת הצדק מחזיקה במאזניים אך עיניה רעולות. ההשלכות החברתיות התרבותיות והערכיות עשויות להיות הרסניות, אך זהו ההיבט המשפטי וכך הוא נתפס על ידי מי שלנגד עיניו לא עומדים שיקולים ערכיים אלא רק עובדתיים. כללי המשפט נוקשים.  השקפות עולם – 'יוק'. תרבות מובחנת גם כן – 'יוק'. התוצאה הבדוקה היא סדק במערכת היחסים בין המדינה ומוסדותיה לבין ציבור שלדידו דין תורה ודבר תורה הם בחזקת ייהרג ובל יעבור. המשפט אינו עוסק במירקם החברתי של הציבור הישראלי, הוא עוסק בחוק. את הבעיות החברתיות משאיר המשפט לסוציולוגים.

חילונים מזוהים כרציונליים יחסית לחרדים המזוהים כמאמינים ופחות רציונליים. צדק יכול להיות 'יצירתי' במידה וניתן להתחשב בהבדלי תרבות והשקפת עולם

במהלך השבת האחרונה ישבו הורים מעמנואל בכלא וכדרכם בקודש קיימו את מצוות השבת, זימרו זמירות ורקדו לצלילי ניגונים שאחד מהם לקוח – איך לא – מן  המקרא. הם הלכו אחר המוטו הרוחני: "עוצו עצה ותופר, דברו דבר ולא יקום, כי עמנו אל". [ציטוט מתוך ספר ישעיה, פרק ח', פסוק פס' 10]. הפסוק מבטא היטב את דרגת האמונה והביטחון בה' שיש לציבור החרדי  – כציבור מאמין הוא תמיד סמוך ובטוח שכל עצה רעה "תופר" ושכל דבר רע, "לא יקום". הכל כפוף לשליטתו של הקב"ה – עמנו אל. במקרה הנוכחי, פסיקת בג"ץ היא עצה רעה המנוגדת להשקפת עולם חרדית. רב פלוני אמר: "לא כולם רואים את הדברים כפי שאנו רואים זאת...," והוסיף, "התקשורת לא וויתרה, להראות מפגן אדיר זה בלא להשמיץ… אי אפשר, ולפיכך הציגה התקשורת את פעולתכם, את מלחמתכם – מלחמת התורה, כמלחמה גזענית! ובכך הוליכה שולל את שאינם מבינים ומכירים את הדברים כראוי… "

מנגד, בעל דעה אלמוני, חילוני, משקף ראייה 'רציונלית' לחלוטין – "יהודים בגולה נהגו לכבד את דיני המקום…. במדינת היהודים כל זה לא קיים לגבי היהודים החרדים, או חלק מהם. … טוב עשה בג"ץ שהחליט כפי שהחליט. המדינה אינה יכולה להישאר אדישה לא לגזענות ולא לאפליה נוראה של נשים, ולא לעוולות אחרות הנעשות בחסות הדת…. אזרחי ישראל הם אזרחים לכל דבר ואזרחים צריכים להתנהג כאזרחים!

אם תשאלו אותי, ייתכן גם 'צדק יצירתי' שהוא, בראש ובראשונה, צדק המבוסס על שיקולים והחלטות רציונליות, כי לכך מכוונת הדמוקרטיה המערבית וזהו טבעה. יחד עם זאת, רצוי ואף אפשרי לשמוע מומחים בעניין התלוי ועומד כדי שהצדק יהיה חלק אינטגרלי מהחזון החברתי שכל קיבוץ של בני אנוש שואף אליו – הרמוניה. אין לנו מחסור במומחים בעלי רקע שיתאים גם לדיון כזה. שופטי בג"ץ אינם בחזקת מומחים בתחומי הסוציולוגיה והתרבות. הם גם לא מתיימרים להיות כאלו. החלטה שמתבססת על יידע מומחה ומביאה בחשבון הבדלים בתרבות ובהשקפות עולם לא תגרור את כולנו – חילונים רציונליים וחרדים מאמינים – למצב של הידרדרות במדרון חלקלק לאנרכיה.

מ"עז" עוד ייצא "מתוק"

אחרי ההפגנות והוצאת הקיטור, נוכל לעבור לפסים שפויים יותר ולעסוק במהות. שכן, במקביל להתפתחויות והסערות שבעקבות החלטת בג"ץ בעניין עמנואל, מתקיים בנצרת פורום קסריה ה- 18 במשך יומיים (רביעי-חמישי) ומשתתפים בו בין היתר מומחים מתחום הכלכלה והחברה שהציבו לעצמם כמטרה לדווח על התפתחויות בתעסוקה של חרדים בישראל ולהציג תכניות סיוע והצעות לשינוי הקשר הגורדי בין גיוס לצבא של בחורי ישיבה לבין תעסוקה.

הרחק מירושלים וההפגנות יש מי שסבור שמתחוללת מהפכה שקטה, הן בתחום הלימוד האקדמי של הציבור החרדי, שהפך לטרנד עכשווי,  והן בתחום התעסוקה שלו.  בניגוד לכתבות שהתבססו על נתוני המשרד לתעשיה, מסחר ותעסוקה, שבישרו לאחרונה על השבר התעסוקתי במגזר החרדי, ודיווחו שהאוכלוסייה החרדית משכילה פחות (רק 9.5% בעלי תעודת בגרות); עובדת פחות (43% בלבד משתתפים  בשוק העבודה); מרוויחה פחות (6,100 ש"ח בממוצע לחודש), בפורום קיסריה מציגים נתונים מעניינים ומעודדים יותר.

הנתונים מדהימים: כחמשת אלפים חרדים לומדים בשנת הלימודים הנוכחית במסגרת אקדמית כלשהי. נשים, גברים, חסידים, ליטאים, ספרדים, אברכי משי לצד הורים לילדים יושבים בכיתות דחוסות ולומדים. לימודים אקדמיים הם הטרנד החרדי  העכשווי: משפטים, מנהל עסקים, מחשבים, ייעוץ סוציאלי, ראיית חשבון,  כלכלה, פסיכולוגיה ועוד – בפקולטות ייעודיות (כמו הקמפוס בקריית אונו). אך גם בפקולטות הפתוחות לציבור הרחב (כדוגמת האוניברסיטה הפתוחה). וראה זה פלא – ההנהגה החרדית, הדומיננטית כל כך, מעלימה עין מכך, ואינה מגנה את התופעה. נהפוך הוא, בחדרי חדרים רבנים מסויימים אף משבחים את התופעה.

עו"ד חיים זיכרמן, דוקטורנט באוניברסיטת בר אילן, חוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה ומרצה במכללה האקדמית, קריית אונו מסביר:

הקושי העיקרי התעסוקתי במגזר החרדי נובע משני כשלי שוק מרכזיים: האחד – היצע. יכולת ההשתלבות של הציבור החרדי במקצועות החופשיים נמוכה וחרדים מעטים מציעים עצמם למשרות מקצועיות. האחר – ביקוש. אחת הבעיות היא שמעסיקים חילוניים אינם מגלים פתיחות כלפי מבקשי עבודה מהמגזר החרדי. הדעות הקדומות נגד החרדים עדיין איתנו. יש עדיין מעסיקים רבים שסבורים שחרדי לא ישתלב בעסק בגלל חוסר האפשרות להפריד בין נשים וגברים.

אי אפשר להתעלם מהקשיים בדרך להשמה ולהעסקה של החרדים במשק. אך במידה שהציבור החרדי אכן מוכן לעשות את הצעד ולספק כוח עבודה מקצועי ובעל הסמכה אקדמית, עלינו לעשות את הצעד המושכל ולקבל אותם. בעניין זה, התבטאויותיו של ראש עיריית תל אביב,  רון חולדאי, ושל חבריו על חרדים המטפחים בורות הן שגויות ואינן מחזקות את המגמה והמאמץ שעושים  החרדים להשתלב במעגל התעסוקה.

מה כן מחזק את המגמה?

המושב על תעסוקת חרדים, בפורום קיסריה בראשותו של פרופ' יוסי  תמיר, העומד כיום בראש תב"ת, יוזמה משותפת לממשלה ולג'וינט ישראל, שמטרתה לתת מענה לבעיות העוני בישראל על ידי פיתוח וקידום תוכניות תעסוקה לשכבות חלשות (היכנסו ללינק ושם תוכלו לקרא את הדוח המלא של המושב, ונתונים מאוד מפורטים על רמת התעסוקה, רמת ההשכלה וכן הלאה, במגזר החרדי בהשוואה למגזרים אחרים).

הנה חלק מהדברים שנאמרו וחשוב לצטטם.

תחילה, יוזמה  חדשנית ומקורית של שר האוצר, יובל שטייניץ, על 'תכנית 22 פלוס 2' שנראית מבטיחה במיוחד:

"אם החרדים לא יצטרפו למעגל הכלכלה והעבודה במדינת ישראל, הכלכלה שלנו תהיה בבעייה קשה בעוד 20 שנה […] זו בעייה אמיתית שיכולה לדרדר את מדינת ישראל ואת החוסן הכלכלי שלה […] לכן הצעתי  תכנית נועזת שקראתי לה "22 פלוס 2". גבר חרדי, חילוני או עולה חדש, שהגיע לגיל 22 והוא כבר בעל משפחה עם אשה ושני ילדים לפחות, לא נחייב אותו יותר להתגייס כדי לצאת למעגל העבודה. ירצה – יוכל להשתלב. ממילא,  אם הוא כבר נשוי ואב לשניים, בן 25 או 27 , הצבא אומר לנו שאין לו צורך בו". "כרע צריך לתת עדיפות עליונה לכך שחרדי בגיל 22 או 23 ישתלבו רובם במעגל העבודה, גם אם הם לא יתגייסו קודם, בגיל 18, 19 או 20.

עמדה חיובית נוספת של שר הפנים, אלי ישי: "הממשלה כיום מבינה את התרבות החרדית… כשפועלים בניגוד לתרבות, לא משיגים שום תוצאה. כשמבינים את התרבות אפשר לעשות מהפכה אמיתית, באישור הרבנים". יש לשים לב בדבריו אלו במיוחד לצמד המילים "באישור הרבנים". ביטוי נדוש, באישור הרבנים וכאן, הרבנים מאשרים לימוד מקצוע ברמה אקדמית לקראת השמה במעגל העבודה. בחברה שבה המנהיגים הרוחניים דומיננטיים ואף יותר מכך, זהו בהחלט היפוך מגמה. גם בקנה מידה מצומצם זה מפנה שמסמל פריצת דרך.

 אסיים בדברים אופטימיים, שאמר יו"ר הות"ת, פרופ' מנואל טרכטנברג, המעידים על 'הבנה' של תרבות החרדים. טרכטנברג מקדם תכנית שאמורה לדבריו להזניק את ההשכלה הגבוהה במגזר החרדי למקום הראוי לה: "[…] יעד מרכזי של התכנית הוא הרחבת הנגישות להשכלה גבוהה לחרדים [ …] וזה תקדימי. זה לא בא לשרת אינטרסים צרים של השכלה גבוהה, זו משימה לאומית […] להקנות הכשרה מקצועית וכלים בסיסיים לחרדים ולהשתלב בתעסוקה איכותית, כזו שיש לה אופק".

עם שוך הסערה וההפגנות ולאחר הוצאת הקיטור – טוב נעשה אם נעבור לנושא האקוטי של עבודה ופרנסה, וכך נוציא "מתוק מעז" ונפנה את המרץ והאנרגיות ל'תכלס' תוך שיתוף פעולה מלא של כל הצדדים.

הומור [חרדי] ברשת וחוק עוקף בג"ץ

בניין הישיבה הגדולה בשכונת גני הדר פתח תקווה. אדריכל יוחנן לביא
בניין הישיבה הגדולה בפתח תקווה. מקור: ויקיפדיה

על פני השטח נראה שיש תמימות דעים במחנה החרדי. הם יילחמו נגד גזרת בג"ץ בחירוף נפש. מה באמת חושב רוב הצבור החרדי על כך? אספתי לקט בדיחות מפורומים של חרדים, ויש לי תשובה.

התקשורת עוסקת היום בשלילת התמיכה התקציבית בבחורי ישיבה. הדיון בסוגיה עלה מדרגה מבחינתו של ציבור החרדים. קביעת בג"צ אומרת כי סעיף התקציב המאפשר תשלום הבטחת הכנסה מינימום לאלפי אברכים – אינו חוקי. לפי כבוד הנשיאה ביניש: "הקיצבה מנוגדת לקביעה כי יש לחלק את תמיכות המדינה באופן שוויוני". ח"כ אלי ישי יצא בהכרזה שבדעתו לקדם חקיקה שתאפשר מימון לאברכים ותעקוף את התקדים שבג"ץ קבע אתמול.  

לאחרונה חקרתי את יחסו של ציבור החרדים אל מנהגי היום-יום שלהם, לדוגמה, לימוד תורה ונשיאה בנטל פרנסת המשפחה. בדקתי אוסף של יותר מ-1,200 בדיחות שלוקטו על ידי גולשים חרדים והופצו באתרי האינטרנט שלהם. פרט להומור ולהנאה שהפקתי מכך [אינני חרדית והצחוק שלי שונה מצחוקם של חרדים!!], הבדיחות מלמדות על יחסו של הציבור החרדי לחברת הלומדים, שגם בהיותם נשואים ובעלי משפחה, עול הפרנסה נופל, ולאו דווקא בצדק, על כתפי האישה והמדינה. 

להלן לקט מתוך אוסף של בדיחות שמסתובבות שנים רבות בפורומים אינטרנטים של חרדים. בדיחות מהסוג שנקרא "הומור עצמי", משום שיש בהן לגלוג עצמי – על היבטים בחיי היום-יום שלהם. אם ציבור החרדים משתמש בהומור עצמי אזי לא רק חוש הומור יש להם, אלא עוד משהו: ייתכן שגם נפשם נקעה מאלו שבמקום לשאת בעול הפרנסה הפכו את תורתם לאומנותם.

1) מעשה בתפוח, אוטובוס, בחור ישיבה, וחתיכה

זה קרה ביום ראשון בבוקר, באוטובטס שנסע מבני-ברק לירושלים שהיה מלא בתלמידי ישיבה חרדים. בתחנה האחרונה בבני-ברק עלתה בחורה בלבוש *מאוד לא צנוע*. היא בחרה לשבת במקום היחיד שהיה פנוי: ליד בחור ישיבה. הבחור לא איבד את עשתונותיו, מייד הוציא מתיקו תפוח-עץ והגיש אותו לבחורה. היא הייתה מופתעת מאוד ושאלה אותו, מדוע הוא נותן לה את התפוח. השיב הבחור: "מכיוון שעד שחווה אימנו לא אכלה את הפרי, היא לא ידעה שהיא עירומה!" ("ותיקח מפריו ותאכל, ותיתן גם לאישה עימה ויאכל. ותיפקחנה עיני שניהם ויידעו כי עירומים הם. ויתפרו עלה תאנה, ויעשו להם חגורות." בראשית ג'). חלף שבוע ושוב הגיע יום ראשון בבוקר. עבר באותה תחנה אותו קו אוטובוס, ושוב אותה בחורה עלתה. הפעם היא הייתה לבושה "כמו שצריך". היא התיישבה ליד אותו בחור חרדי. ולאחר כמה רגעים הבחורה מגישה לבחור תפוח. שואל הבחור הנדהם: "למה?"  הצעירה משיבה לו: "כי עד שאדם הראשון לא אכל את הפרי, הוא לא ידע שהוא צריך לעבוד כדי להתקיים." ("לאדם אמר: כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ…. בזיעת אפיך תאכל לחם." בראשית ג').

2) ביום בהיר אחד ילד חרדי פונה לאמו ושואל: "אמא נכון שאלוהים נותן לנו את המזון ושומר עלינו?"  "נכון", עונה האם. "ונכון שהחסידה מביאה את הילדים?" הילד מוסיף ושואל. "נכון", משיבה לו האם.  "אז למה אנחנו מחזיקים את אבא?" שואל הילד….

3) הבדחן הנודע, אדמו"ר דפומפדיתא שליט"א ה"ה נפתלי פוקס מב"ב, שואל:
למה הירושלמים (סברע'ס בלע"ז) לא עובדים ?
והתשובה היא, מפני שכשנפטר רבה של ירושלים, הגה"צ ר' יוסף חיים זוננפלד ז"ל, לפני כשבעים שנה, הכריזו על ביטול מלאכה. ומאז עדיין לא אמרו לחזור למלאכה…
ומדוע חלק מהירושלמים מסתובבים עם פיז'מות (זברות)? מפני ש"יושב בטל כישן דמי…"

4) בחור ישיבה צעיר התחתן במזל טוב. בלילה, כאשר הגיע הזמן …., כלתו קוראת לו למיטה אז הוא משיב לה: "התחתנת עם צדיק. אני כמו ר' עקיבא, הולך עכשיו לישיבה ל-12 שנים. נדבר כאשר אחזור." הוא אורז את מטלטליו והולך לישיבה. חולפות 12 שנים והוא חוזר הביתה. פותח את הדלת ורואה שם איזה 10 ילדים מתרוצצים. פונה הבחור לאישתו בשאלה: מה זה ? והיא משיבה, "בעלי היקר, אתה הרי צדיק וצדיקים "מלאכתם נעשית בידי אחרים".

5) אברך צעיר נפטר ל"ע.
מגיע למעלה, ושם אומרים לו: "אמנם אברך, והכל, אבל אדם אין צדיק וכו', לך קצת לג'הינם"!
הקיצור, ידידנו יורד לשאול, פותח את דלת הכניסה, ולתדהמתו הוא מגלה בית מדרש ענק, א-גאנצע כוילל, ואלפים יושבים שם ומרביצים שטייגען…
לפני שהוא מספיק להתאושש, ניגש אליו הראש כוילל, ובחיוך לוחץ את ידו ב'שולם עלייכם' גדול, וכבר הוא יושב ולומד עם חברותא, ממש גישמאק.
נו, עוברת חצי שעה, ואברכינו אומר לחברותא,"שוין, הגיע הזמן לצאת לכוס קפה, לא"?
"לא ולא", משיב לו החברותא," פה זה הג'הינום, פה אין לצאת לקפה, פה אתה מקבל את הקפה למקום…"
והרב'ה ז"ל היה אומר, שאברך זה בגימטריה, פרזיט עם הכולל…

מובן שקשה לוותר על קיצבאות. המאבק על כך בכנסת רק החל וכבר מגייסים החרדים את ה"יחסים שנבנו בין הדת היהודית למוסדות המדינה", את "הגזענות הזו שחוזרת על עצמה כל פעם", וטוענים כי "פסיקת בג"ץ היא פגיעה קשה בסטטוס קוו הרוחני של עם ישראל". נכון שזו מכה קשה לשכבות הכי חלשות בחברה הישראלית מבחינה כלכלית, כפי שאומר ח"כ גפני מסיעת יהדות התורה. באמת קשה לכלכל משפחה מרובת ילדים בלי תקצוב ותרומות אך הדבר קשה שבעתיים בלי להביא הביתה משכורת….