את הרשימה שלי על מדליית הארד הראשונה של ישראל ועל שחר צוברי, הצעיר הצנוע ש"הציל את ישראל מבושה" – לפי הנשיא שמעון פרס – לא אפרסם. נכתב הרבה מאוד בעניין זה. אבל אי אפשר לצאת ידי חובה בלי לציין שיש לנו בחורים ובחורות מוכשרים מאוד שעושים כמיטב יכולתם לשפר שיאים עולמיים וגם לגרום לנו גאווה לאומית. יישר כוח!
רשימה זו מוקדשת בעיקר לנושא שיש להעלות אותו בתקופת האולימפיאדה בפרט ובכל ימות השנה בכלל: זהו ערך בעל חשיבות אנושית בינלאומית ולא רק באולימפיאדות: התנדבות.
רוח ההתנדבות באולימפיאדות כמעט ואינה זוכה להדים מחוץ לגבולות המדינות המארחות. צריך להתפלא על כך? לא במיוחד. הרי כבר אמרנו שהתקשורת תדון בכל דבר שקשור ברייטינג וגם בסקנדלים. התקשורת רוצה רייטינג ונותנת עדיפות לסיקור ההצלחות הגדולות של האולימפיאדה. התקשורת רוצה סקופים ונותנת עדיפות לסיקור תופעות שליליות לפני האולימפיאדה ובמהלכה.
לעניין ההתנדבות:
שנתיים לפני פתיחת האולימפיאדה כבר דאגו הסינים למצוא מספיק מתנדבים שיתפזרו בכל רחבי בייג'ין ויסייעו לתיירים ולמבקרים מרחבי המדינה בכל צורה אפשרית. אחת התקוות של כל אולימפיאדה הוא שיותר מתנדבים מאי-פעם יתגייסו לשרת את מדינתם במסירת מידע ובכל סיוע שיידרש בהרמת הפרויקט האדיר שנקרא אולימפיאדה.
בבייג'ין בכדי להסביר פנים לקהל ברחובות העיר הגדולה, הדיווח הרשמי מדבר על כ- 1,700,000 מתנדבים. זה כולל מיליון מתנדבים בתחום החברתי, 200,000 מדריכים את העוברים ושבים בעיר, ו- 200,000 נוספים מעודדים את הספורטאים. ברחבי העיר בייג'ין הוקמו 550 תחנות התנדבות. בכל אחת מהן מחשבים ניידים, תקשורת אלחוטית, רמקולים ומיקרופונים. לשירות בקווי הרכבת התחתית הציבו הסינים כ- 20,000 מתנדבים, כשבכל יום עובדים שם 1,300 נשים, גברים, צעירים ומבוגרים – כל מי שמסוגל ומתאים לתפקיד. 5,700 סטודנטים דוברי אנגלית מוצבים שם בנוסף, כדי למסור מידע לתיירים. קבוצה נוספת של 1,800 סינים דוברי שפות שונות יוחדה לבתי המלון, לצרכי מסירת מידע לאורחי המלונות. נציגי האו"ם והוועדה האולימפית המקומית ערכו טקס ערב פתיחת האולימפיאדה שם הם חילקו שבחים להצלחת הפרויקט עד אז ואיחלו הצלחה גם בהמשך. עדיין לא שמענו מילה רעה על הכנסת האורחים שהכינה בייג'ין לקהל הגדול שהגיע לעיר. מה שבטוח הוא שהמשמעת גבוהה והכמות מספיקה כדי לכסות כל תחום אפשרי שבו דרוש סיוע התנדבותי.
כמות הסינים שעוסקים בהתנדבות בכל המקומות הללו אולי לא מרשימות באופן יחסי לכמות האזרחים בבייג'ין עצמה ובמדינה בכללותה.
לשם ההשוואה ועל מנת לקבל מושג על סדרי הגודל שבהם מדובר הפעם, מספר המתנדבים באולימפיאדה שהתקיימה בשנת 2000 בסידני, היה 47,000 ובאתונה – 60,000. אומרים שתהליך הסינון של המתנדבים הסיניים ארך שנתיים תמימות משום שהוועדה הוצפה בפניות מלמעלה משני מיליון אזרחים סיניים שרצו להתנדב למטרה זו.
אנקדוטה אחת מגלה לנו שאחד המתנדבים, בחור בן 22, התנסה במשך 16 שנה בנסיעה לבתי"ס שונים ב- 630 קווי האוטובוס הנעים לאורכה ולרוחבה של בייג'ין. לא פלא שחבריו לתחנת ההתנדבות העניקו לו את הכינוי 'מפה מהלכת על שתיים'. בקיאותו מאפשרת לו לספק מידע על קווי אוטובוס, נקודות החלפת הקו, אפשרויות שונות להגיע ליעד וכן הלאה. לא לחינם העניקו לו תואר של מתנדב לדוגמא. על הסיפוק שנובע מכך אין עוררין. המחיר האישי לעומת זאת הוא הצטרדות פטאלית וירידה משמעותית במשקל, כמו גם בעיות בדרכי השתן ועוד ועוד…..
אנקדוטה נוספת קשורה למשמעות המיתית של הספרה שמונה.
אלפי זוגות תכננו להינשא בתאריך 8.8.08 ואחת הנשים שהתכוונה להינשא עם בחיר ליבה בתאריך זה הייתה עסוקה, איך לא, בעבודת התנדבות. הסיפור הפיקנטי הוא שהגברת לא משה ממקום עבודתה, והעדיפה לעסוק בתפקידה החשוב במערך האבטחה של 'קן הציפור' (האיצטדיון האולימפי הראשי) בערב שבו נערך טקס הפתיחה של האולימפיאדה.
הפרויקט לגיוס מתנדבים לאולימפיאדת בייג'ין החל כאשר בבייג'ין הפיצו פוסטרים המזמינים מתנדבים. ועליהם ססמאות כמו : "כל הצלחה היא תוצאה של העבודה הקשה שלנו"; "כל התנסות הופכת אחר כך לזיכרון נפלא"; "בכל חיוך טמון גרעין של לב אוהב"; "כל קרבן שלנו מגביר את הסיכוי להיות בשלים יותר" ; "כל שיתוף פעולה מעיד על קיומה של רוח צוות".
מנוע החיפוש העלה פרט מעניין ביותר: גיוס המתנדבים לאולימפיאדה היה מלווה בסיסמא "בייג'ין מחייכת". הופצו הודעות אינטרנט שמזמינות גם מתנדבים החיים מחוץ לגבולות המדינה, בעיקר סינים שגרים בהונג-קונג, טייפה, ומקאו. במדינות "חופשיות" מי שמתנדב עושה זאת בדרך כלל מתוך מודעות לחשיבות שיש להתנדבות בקהילה. זה מתחיל בחינוך בבית, אחר כך בבית הספר ובתנועת נוער. גם אנשים שיצאו לפנסיה מתנדבים בפרוייקטים קהילתיים הקרובים לליבם. האם קיים דבר כזה במדינה כמו סין? כן. האם התנדבות היא עניין וולונטרי לחלוטין בסין? לא בטוח.
הצלחה 