תגית: זיכרון

חד-גדיא: רשימה לזכר קרבנות השואה

האופוריה שהייתה נחלתם של רבים מבני עמנו שישבו בגרמניה ובמדינות השכנות לה נבעה בעיקר מגילויי הסובלנות של שלטונות גרמניה כלפי היהודים בשלהי המאה ה-18. בתקופת הרייך השלישי התהפכו היוצרות.

סבה של סבתי, הרב ד"ר מרכוס (מאיר) להמן ייסד את העיתון יזרעליט 1938-1860, שיקם את הקהילה האורתודוכסית במיינץ, פרסם קבצי סיפורים, כתב פרשנות לספרי ההלכה ופרסם את ההגדה של פסח ערב מלחה"ע ה-I, מלווה בדברי פרשנותו, כדי שחיילים יהודים שגויסו על ידי צבא גרמניה יוכלו לקיים סדר פסח כהלכתו.

Lehmann, Rabbi Dr. M. (1914) Hagadah Schel Pesach. Frankfurt am Main, Germany: Verlag von I. Kauffmann.

 בדברי פרשנותו לשיר 'חד גדיא' הביע להמן תחושות אופטימיות ביותר בנוגע לעתידם של יהודי גרמניה ואירופה. המציאות הפוליטית שנוצרה בעקבות עליית הנאציזם טפחה על פני הדור כולו. להמן עצמו נפטר בשנת 1929 וצאצאיו, בני דורה של סבתי – משפחות להמן – נפוצו לכל עבר. חלקם, אזרחי גרמניה והולנד, ניספו בשואה במחנה ההשמדה ברגן-בלזן. את סיפורה של  'שארית הפליטה' הזו, מיטיב לספר נינו של הרב מרכוס (מאיר) להמן, אשר (מאיר) להמן, שחווה את זוועות מחנה ההשמדה ברגן בלזן וניצל בנס יחד עם אחיותיו קוני וטוני.

Lehmann, Osher M. (1996). Faith at the Brink. Brooklyn, NY: Lehmann Books. (Distributed by The Judaica Press Inc. Distributed in Europe by L. Lehmann, Hebrew Booksellers, Gateshead England).

הנה פסקה מתוך דברי פרשנותו של מרכוס להמן ל'חד גדיא'  (1918)–

"החוגים המתקדמים והנאורים (Civilized) בני זמננו כבר לא רוצחים יהודים על בסיס חוסר סובלנות. חברה אזרחית מתקדמת מגלה נכונות לחיות בהרמוניה ומיישמת ערכים של שוויון, כבוד הדדי וסובלנות לפלורליזם. חברה אזרחית בשיא פריחתה מממשת את הערך התנכ"י 'וגר זאב עם כבש', כהיפוך מוחלט לחברה בה שולטים חוקי הג'ונגל שבהם רק החזק שורד והכוח והעוצמה הם חזות הכל".

בתקופת הרייך השלישי התהפכו היוצרות.

הנאצים ועוזריהם ניצלו את עוצמת הטכנולוגיה כדי לרצוח אוכלוסיות שלמות על מזבח של חוסר סובלנות.

בספר קהלת פרק ג' פסוק 4 כתוב:

עת לבכות                   ועת לשחוק

עת ספוד                    ועת רקוד

ביום זה אנחנו בוכים יחד עם יהדות העולם על קרבנות השואה הנאצית זוכרים את ששת המיליונים שנרצחו בשואה.

העצב והכאב על רצח והשמדת של אוכלוסיות ועמים מלווים אותנו לדאבוננו גם בעת החדשה. לא נלמדו עדיין כל לקחי השואה הנאצית.

אפיונים תרבותיים של אומה נאורה נמדדים לפי דרגת האזרחיות (Civilization) בתוך גבולותיה. חוקי הג'ונגל האכזריים והחייתיים השוררים במקומות שונים בעולם וחוסר הסובלנות כלפי פלורליזם הם אות קלון לנוקטים בהם וכך ראוי להתייחס אליהם.

חזרה לבלוג שלי ב'רשימות'

האיש ההוא – דודו טופז (1946-2009)

התגובה הראשונה שלי ושל רבים אחרים, ששמעו את הידיעה על מותו של דודו טופז ז"ל, הייתה תדהמה.

ספקתי כפיים בזעם כנגד הקלות הבלתי נסבלת שבה מצא את מותו. עוד ייכתבו תילי תילים של דפים על ידי ועדות חקירה, עד שיתברר איך קרה מה שקרה ומה היה המחדל שאיפשר את הטרגדיה הזו.

רשימה זאת מיועדת לשים על השולחן לא רק את העוול הנורא והקלות הבלתי נסבלת של שימוש בכסף כדי להזיק לאחרים, מעשים שהכניסו את דודו טופז לכלא והפכו את הסלב לשעבר לפושע. הרשימה מנסה להראות שבבסיסו, כל פושע הוא אדם. למרות הכל. ציירים, פסלים, זמרים, מלומדים ואחרים – גילו את כישרונותיהם דווקא בכלא והיו אחרים שהאנושות הקיאה מתוכה, למרות הכישורים שלהם ותרומתם לחיי החברה והתרבות.

לפיכך, עלינו לזכור את דודו טופז ז"ל גם כפי שהיה לפני ה"מהפך האישי" –  כאדם אנושי, טוב לב. נזכור אותו גם כדמות כישרונית ויצירתית שפעלה רבות למען הבידור והתרבות בישראל.

לפיכך, ביום מותו אני רוצה להביע צער על אבדנו. להביע השתתפותי בצערה של המשפחה ובמיוחד ילדיו, ולהקדיש לדודו טופז ז"ל את השיר:

"איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא…", מילים: נתן יהונתן. לחן: שלמה ארצי. שר: שלמה ארצי.

את המילים של השיר כולו אפשר למצוא כאן.

מתוך מילות השיר, נראה לי שהשורות הבאות הן אמירה משמעותית וקולעת לזכרו של האיש:

"שלח אונו על פני הים…

אך יש אשר יניח כלי מלאכתו,

ויהיה פתאום לאיש אחר…

יידוד פזור נפש על ההר או בבכאים.

ובנפלו בבוקר לא עבות אחד על אדמתו,

יקנו לו אחוזת עולם,

ליד אמות המים השקטות.

יהי זכרו ברוך!