תגית: ויליאם בלייק

מה זה "אנרכיסט"?

כמו שקורה פעמים רבות, השפה היום-יומית מאמצת מונחים לועזיים ולעתים מעניקה למונחים מובן שגוי. כך קרה למונח "פופוליזם" שאותו אפשר לשמוע לאחרונה מפיהם של פוליטיקאים המכריזים, "אני לא פופוליסט", "אני בז לפופוליזם". אילו ידעו, היו בוודאי מסמיקים מבושה. כך גם כאשר עושים שימוש מוגבר, לאחרונה, במונח "אנרכיסט" ו"אנרכיה", מבלי לטרוח לבדוק את משמעותו.

הרי למונחים הלועזיים שאימצנו בשפת היום-יום יש מובן שונה לגמרי במקור, בלועזית, מהמשמעות שהוענקה להם בשפה היומיומית בעברית. אפשר להמשיך הלאה ולהצביע על שורה ארוכה של מונחים שהשימוש בהם נעשה ללא הבחנה וללא בדיקת המשמעות המקורית. גם אם מבינים אותנו, לכאורה, ראוי שנדע, שנחכים.

בעוונותי הרבים, לימדתי כמה קורסים בחוג למדעי המדינה, שעוסקים במושגי יסוד בפוליטיקה, ממשל ורטוריקה. שם למדנו שיוון היא לא רק כרתים או קורפו, יוון היא ערש הדמוקרטיה והחשיבה המדינית. למדנו שצרפת איננה רק מגדל אייפל ויין וגבינות משובחים, ואולי גם מדרונות סקי אלפיני מעולים כפי שרבים מכם בוודאי יודעים (כמוני). צרפת היא גם המדינה שמאסה במלוכנים, ובמאה ה-18 הפילה את הבסטיליה, מבנה שהוסב לכלא פוליטי על ידי לואי ה 14, ואימצה ללבה את המילים היפות, "חירות, שוויון, אחווה". ההיסטוריה של המונחים באה גם מבריטניה. לקח זמן עד שהמונחים קיבלו משמעות, עד שסממניהם הבולטים זוהו והוגדרו.

סלחו לי על השיעור בהיסטוריה שיבהיר עד כמה שגוי להשתמש במונח "אנרכיסט", כפי שהוא נעשה בימים טרופים אלה.

אז מה זה אנרכיזם?

לעיתים קרובות מדי קושרים אנרכיזם ("אנרכיזם", ולא- אנרכיה), עם מהומה ברחובות, בעוד שבמשך מאות בשנים אנרכיסטים חיפשו למעשה חברה מסודרת יותר.

אנרכיסטים בזים לשימוש המקובל ב"אנרכיזם" במובן של "כאוס" או "אי סדר מוחלט". מבחינתם אנרכיזם מסמל היעדר שליט או שליטים, חברה המנוהלת על ידי עצמה, בדומה למה שנקרא "רווחת העמים השיתופית", חברה מאורגנת יותר ונטולת הכאוס של ההווה, שרוב הסוציאליסטים חיפשו במשך שנים. החברה האנרכיסטית הייתה מסודרת יותר מכיוון שהתיאוריה הפוליטית של האנרכיזם דוגלת בארגון מלמטה למעלה ובפדרציה של גופים המנוהלים על ידי עצמם – זאת בניגוד לסדר ארגוני המוטל על הציבור או על קבוצות מלמעלה למטה בניגוד לרצונם.

"התנועה האנרכיסטית" ההיסטורית הייתה תנועת פועלים שפרחה מאז 1860 עד סוף שנות ה- 30 של המאה העשרים.

קדמו לה מבשרי האנרכיזם – יש המזהים את מבשרי האנרכיזם בדאואיזם הסיניהיין-יאנג. מבשרי האנרכיזם בלטו גם בתקופת יוון הקלאסית, למשל זנו מסיטיום שבקפריסין, מייסד האסכולה הסטואית שנוצרה אחרי אריסטו ודגלה בנאמנות לעיר, ללא חוקה מסודרת. יש הטוענים שמוסלמים מבצרה במאה ה- 9 היו מבשרי האנרכיזם. דוגמאות רבות למבשרי האנרכיזם מגיעות גם מאירופה של תקופת הרפורמציה, במאה ה- 16, ואבותיה הקדמונים, תקופת הרנסנס (פרנסואה רבלה), ובמהפכה האנגלית של אמצע המאה ה -17 (הדיגרים – תנועה פוליטית קומונלית).

וויליאם גודווין אבי האנרכיזם המודרני
פייר ג'וזף פרודוןויליאם גודווין, אבי האמרכיזם המודרני. קרדיט: ויקיפדיה

ההיסטוריה מצביעה על מספר דמויות מהמאה ה -18 שנחשבו אנרכיסטיות בעליל ובאופן מובהק ביותר: רוסו ב"שיח על מקור האי-שוויון" (1755), ויליאם בלייק (1757–1827) ביצירותיו שהבליטו ראייה מודרנית עידן חדש ודמוקרטיה, וויליאם גודווין GODWIN בעבודתו הגדולה "חקירה בדבר צדק פוליטי" (1793). גודווין נחשב כאבי האנרכיזם הפילוסופי ואב מייסד של האנרכיזם המודרני. בניגוד לבלייק, שרעיונותיו לא השפיעו על בני דורו, לגודווין הייתה השפעה ניכרת ובולטת ביותר על חתנו לעתיד, המשורר הבריטי פרסי שלי, שהפך להיות, "המשורר האנרכיסטי הגדול ביותר", מכיוון שהציג את הפילוסופיה של גודווין בחרוזים.

עם זאת, בולטת העובדה שעד סוף המאה ה -19 גודווין לא הוכר כהוגה דעות אנרכיסטי (ובלייק לא  הוכר כאנרכיסט אלא כעבור מאה שנים נוספות). מספר סיבות לכך: הסיבה הראשונה, היה צורך לזהות את סממני האנרכיזם. סיבה שניה, צריך היה גם להגדיר אנרכיזם ולקרוא לו בשמו, כפי שעשה זאת לראשונה המדינאי והפילוסוף הצרפתי פייר ג'וזף פרודון PROUDHON  ב- 1840 בעבודתו, "מה הוא רכוש?" (והתשובה שלו בתמצית היא: "רכוש הוא גניבה").

פייר גוזף פרודון
פייר ג'וזף פרודון. קרדיט: ויקיפדיה

ביצירתו זאת, פרודון לא רק מכנה את עצמו "אנרכיסט" – "אני אנרכיסט (במלוא במלא מובן המילה)" – אלא גם מנסה להציג את המונח "אנרכיזם" כמושג חיובי, תוך שהוא מדגיש שאנרכיסט "הוא ידיד אמיץ ונחרץ של סדר". הסיבה השלישית, כדי לגבש מודל תיאורטי-פילוסופי של אנרכיזם, היה צורך בגיבוש האנרכיזם כתנועה חברתית, דבר שהתרחש רק לקראת סוף המאה ה -19. וכאשר זה התרחש, התיאורטיקן הראשי של אנרכו-קומוניזם, פיוטר קרופוטקין KROPOTKIN  כבר יכול היה לכנות את גודווין-  "התיאורטיקן הראשון של סוציאליזם חסר-מדינה, כלומר, אנרכיזם".

אנרכיזם על גווניו השונים ידוע כיום לשמצה. גווניו המקובלים נעים בין האגואיזם של שטירנר STIRNER, אינדיבידואליזם של אמריקאים כמו טאקר TUCKER וההדדיות של פרודון  PROUDHON ומה שמחבר בין כל אלה היא עמדה פוליטית קוהרנטית של איבה מתמדת למדינה לפרלמנטריזם, הפעלת אקט ישיר כאמצעי להשגת יעד רצוי, וארגון באמצעות עמותות שיתופיות, כשהחלוקה נעשית מלמטה ומעלה.

ישנה נטייה לקשור אנרכיסטים עם פעולות כמו הטלת פצצות ואלימות ברחובות (כיום). אבל בפועל, אנרכיסטים חלוקים באשר לאמצעים בהם יש לנקוט כדי להשיג את מטרתם, החל מאלימות קיצונית עד אי-התנגדות (טולסטוי) וכל טווח הדעות שביניהם.

התנועות החברתיות החדשות – אם לפני כ- 60 שנים נראה היה שאנרכיזם, כתנועה ותיאוריה פוליטית כאחד, הם בתהליך של גסיסה, הרי שמאז שנות השישים ניכרת תחייה של רעיונות והתנהגויות אנרכיסטיות באירופה ובצפון אמריקה. אלה הוטמעו עמוק ב"תנועות החברתיות החדשות" ברבע האחרון של המאה העשרים, אם כי "פעילי שלום", "נשים" ו"הירוקים" לא היו מודעים לכך בדרך כלל. עמדות וגישות אנרכיסטיות ממשיכות לאפיין הרבה מ"האקטיביזם הסביבתי" בתחילת המאה ה -21. בנוסף ישנם אנרכיסטים "טבעיים" רבים: כלומר אנשים שלמרות שהם לא מזדהים כאנרכיסטים, הם חושבים ומתנהגים בדרכים אנרכיסטיות מובהקות .

הערות

מומלץ לעיין בויקיפדיה על "אנרכיזם" בעולם המודרני, ובמיוחד בדוגמאות שכותב הערך מביא.

מומלץ לקרא בקישור אנרכיזם בישראל מאמרים ודוגמאות.