תגית: החיה מתה

קומיקס בשואה ומיקי מאוס

הוא אייר קומיקס בתנאים לא-תנאים במחנות מעצר בצרפת במהלך מלחמת העולם השנייה. הוא היה פולני ממוצא יהודי. הוא הכיר את העכבר של וולט דיסני – מיקי מאוס – ובחר בו כדי ליצור קומיקס על השואה. זאת בלי לבקש רשות מוולט דיסני.

"מיקי במחנה גירס" – הומור פסול 

הבחירה בייצוג דימיוני מאוייר בכדי להמחיש את זוועות השואה לא בא בחשבון מבחינתו של ניצול השואה זוכה פרס נובל, אלי ויזל. ויזל תהה, מדוע להציג הכל בתמונות. ישנן טכניקות שאינך יכול להשתמש בהן, "כדי לא לבגוד במתים ולהשפיל את החיים". אבל הצעיר הפולני-יהודי שיצר את הקומיקס, מיקי במחנה גירס (Mickey au camp de Gurs), הבין הרבה לפניו שהדרך המנצחת לתאר את החיים במחנות המעצר בצרפת הוא השימוש בייצוגים דמיוניים. ארבעה עשורים אחרי שמת באושוויץ, קמו מתנגדים לבחירה בייצוג דמיוני כדי להמחיש זוועות השואה. אחד המתנגדים הגדולים הוא זוכה פרס נובל אלי ויזל. במאמרו, "אמנות והשואה" משנת 1989, ויזל שופך את זעמו בעיקר על ייצוגים חזותיים ומיני-סדרות שואה אמריקאיות. מחאתו נובעת דווקא מהאופי הטראומטי של השואה. לטענתו, אם נשתמש באמצעים כגון ייצוג דמיוני כדי להמחיש אותה, מי שלא חווה את השואה לעולם לא יוכל להבין את גודל האימה.[1]

הורסט רוזנטל, פורץ מוסכמות

במהלך שהותו במחנה המעצר גירס (Gurs), הורסט רוזנטל (Horst Rosenthal) יצר שלושה קבצי קומיקס (לפי מה שידוע לנו עד כה).

רוזנטל נתפס על ידי חיל הכיבוש הנאצי בפריס, והוחזק בתחילה ב – La Stade Buffalo at Montrouge (איצטדיון באפלו במונטרו, ששימש כמסלול אופניים תחרותי 1922-1957). לאחר מכן רוזנטל הועבר לאין-ספור מחנות מעצר בצרפת, כולל מחנה Gurs (גירס), סמוך ל- Pau (פאו), בגבול צרפת-ספרד. מסעו יסתיים בסוף בהעברתו לאושוויץ ב -11 בספטמבר 1942, שם הושמד בתאי הגזים.

Vélodrome_Buffalo
. Vélodrome Buffalo, Credit: Wilipedia

הרב מקס אנסבכר (Max Ansbacher), ששימש כמנהיג דתי במחנה המעצר, בתקופה שרוזנטל היה עצור בו, השיג את היצירות בעוד מועד, בזמן שרוזנטל הועבר לאושוויץ. אנסבכר תרם את היצירות למרכז התיעוד של יהדות בת זמננו בפריז (CCJD). לא ידוע בוודאות האם רוזנטל יצר יצירות אחרות בזמן שהותו במחנות המעצר שאליהם נשלח קודם לכן. ואם היו כאלו, הן לא נשמרו.

 

כיום גוברת ההתעניינות בהורסט רוזנטל בעיקר בשל יצירתו יוצאת הדופן במחנה גירס. במיוחד זו שבה מככבת דמותו של מיקי מאוס: Mickey au camp de Gurs (מיקי במחנה גירס), 1942 – אחת משלוש היצירות של רוזנטל ששרדו.

Mickey_au_Camp_de_Gurs_(cover) (1)
Mickey au camp de Gurs, Credit: Wikipedia

יצירה זו היא אחת הדוגמאות המוקדמות ביותר של קומיקס בשואה, ששרדו. כפי שרואים בתמונות הנ"ל, רוזנטל לא נעזר בדמויות של בני אנוש כדי ליצור את הקומיקס, ולתאר את החיים במחנה גירס. הוא בחר, במקום זאת, להשתמש בכלי הפנטזיה. לשם כך גייס דמות רחוקה מאוד מהמציאות – מיקי מאוס. וולט דיסני היה מי שיצר את מיקי מאוס עוד ב- 1928. רוזנטל הכיר את העבודות של וולט דיסני שבהן הופיעה דמותו של מיקי מאוס. דמות זו מצאה חן בעיניו. כנראה בשל העובדה שבגרמניה הנאצית דימו את היהודי לעכבר ביבים, וכמחאה על כך, הוא השתמש במיקי מאוס, העכבר של דיסני. בכך רוזנטל הצליח להחדיר לקומיקס הומור עצמי. לא עוד עכבר ביבים, אדרבא, השימוש במיקי מאוס יצר אפקט הפוך של חיוך ולא סלידה.

מיקי במחנה גירס הוא קומיקס קצר. למרות זאת, באמצעות דמותו הדימיונית של העכבר, מיקי מאוס, רוזנטל מצליח לתאר את הנדידה שלו עצמו בצרפת ואת רגע המעצר. הוא נעצר בגלל שלא היו בידיו ניירות לצורך זיהויו. הקומיקס מתאר בין היתר, את הביורוקרטיה, התנאים הירודים, המנות הזעירות והאסירים במחנות המעצר.

Mickey_au_Camp_de_Gurs_(panel4)

להלן קטע מתורגם מתוך הקובץ "מיקי במחנה גירס" (כל הזכויות שמורות ל- Glyn Morgan)

Mickey au Camp de Gurs
Mickey au Camp de Gurs. Credit: Wikipedia

לאחר המתנה של מספר דקות, הגיח מתוך הערימה ראש

שמך? שאל הראש  – מיקי

שם אביך? – וולט דיסני

שם אימך? – אימי, אין לי אמא!

איך זה? אין לך אמא? אתה מהתל בי !!

לא, באמת, אין לי אמא !!

בלי צחוק! אני מכיר חבר'ה שאין להם אבות, אבל לא אמהות … בסוף – אתה יהודי?

סלח לי?

שאלתי אותך אם אתה יהודי!

למרבה הבושה, הודיתי על בורותי הגמורה בנושא …..

איזה לאום?

הא … נולדתי באמריקה, אבל אני בינלאומי !!!

בינלאומי! בינלאומי!!! אז … אתה טיפוס מאוד שכיח ….. ועם חיוך איום ונורא,

(הראש נעלם שוב בתוך ערימת הניירות).

(Mickey à Gurs 13-15)

בעמוד האחרון של הקומיקס, מיקי מצליח לברוח מגירס, ומסביר שהוא בחר בכך מכיוון ש"האוויר כבר לא מתאים לו." אז, "מכיוון שאני רק סרטון מצויר, הסרתי את עצמי בהינף מחק אחד." "המשטרה תמיד יכולה לבוא לחפש אותי בארץ החירות, השוויון והאחווה. אני מדבר על אמריקה!" הרחקתו של מיקי מהקומיקס, בהינף של מחק, משקפת את הקלות שבה הגרמנים הצליחו למחוק יהודים, לכאורה בהינף של רישום בעט.

אפקט הקומיקס

בסופו של דבר, באמצעות ייצוג דמיוני, רוזנטל מצליח לספק נקודת מבט, שלולי הכלי הדמיוני הזה, לא יכלה להיות לו. במיוחד כשמדובר בשטח ביטוי מצומצם כל-כך – בקומיקס זה יש שלושה עשר פאנלים בלבד (15 עמודים). יתרה מכך, מאחר שמיקי הוא אמריקאי במקור, הוא ממחיש הן את מצבו של העציר היהודי בגירס, והן את המשקיף מהצד האמריקני. הודות לכך באמצעותו של מיקי מתאפשר ליצור פרודיה ביקורתית בעלת גוון של הומור שחור. בעיקר בשל כך, למיקי במחנה גירס, היה אפקט מיוחד. זאת בוודאי בהשוואה לעבודותיו האחרות, שלא לדבר על עבודותיהם של אחרים שמתארות את החיים במחנות המעצר. הייצוג הדמיוני מאפשר לפתח זוויות ראייה מרובות, כיד הדמיון.

האם הייתה ל"מיקי במחנה גירס" השפעה ?

לרוזנטל שמור מקום מכובד לאורך ציר הזמן שבו נוצרו קומיקס נוספים על השואה. במיוחד בשל העובדה שיצירתו היא פועל יוצא של שהייתו הפיזית במחנה המעצר גירס, במהלך השואה עצמה. אף-על-פי-כן, ההשפעה של מיקי במחנה גירס, בשדה יצירת קומיקס בשואה, היה מינימלי. חוקרים מייחסים עובדה זאת בראש ובראשונה למועד גילויה, שהיה מאוחר יחסית, ולמעמדה כיצירה שלא ראתה אור ולא תורגמה, עד לאחרונה.

הקומיקס שזכה בבכורה הוא La Bete est Morte! (החיה מתה!), מאת שלישיית אמנים ובראשם הסופר, אדמונד-פרנסואה קלבו.

הקומיקס של השלושה התפרסם בפריס בשנת 1944. החבורה עבדה בחשאי על הקומיקס במהלך הכיבוש. ובדומה למיקי במחנה גירס, גם הם עשו שימוש בייצורים דמיוניים של בעלי חיים כדי לספר על הכיבוש של צרפת על ידי כוחות גרמניה הנאצית. למזלם, לעומת הקומיקס של רוזנטל, העבודה של קלבו ושותפיו נודעה לרבים עוד במהלך יצירתה, לפחות במדינות דוברות צרפתית , ובטרם ראתה אור באופן פורמלי. כמו כן, לעומת היצירה של רוזנטל, החיה מתה! היה קומיקס שלא התמקד בחיים הממשיים במחנות המעצר בצרפת. שכן, בזמן שהוא נוצר מרבית הפרטים על השואה  לא היו מוכרים, כך שהציבור עדיין לא היה מודע לכל הזוועות. זה פעל בכיוון שלא ציפו לו. במקום לדבר אל לבם של הציבור, החיה מתה! נותר כקומיקס לילדים, שמתאר את הכיבוש בתקופת הנאצים.

******

[1] ציטוט מאלי ויזל: "מדוע הנחישות הזו להציג "הכל " בתמונות? […] השואה אינה נושא כמו כל האחרים. נושא השואה מחייב יצירת גבולות מסוימים. ישנן טכניקות שאינך יכול להשתמש בהן, גם אם הן יעילות בתחום המסחרי. כדי לא לבגוד במתים ולהשפיל את החיים, נושא מסוים זה דורש רגישות מיוחדת, גישה אחרת, הקפדה שמושתת על יראת כבוד ובעיקר על נאמנות לזיכרון.