ארכיון תג: הגדה של פסח

כָּל דִכְפִין

בהגדה של פסח (1914), מאת הרב ד"ר מאיר להמן, הוא מקדיש שני עמודים לביאור הקטע הפותח את ההגדה:

הָא לַחְמָא עַנְיָא דִי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם

כָּל דִכְפִין – יֵיתֵי וְיֵיכֹל, כָּל דִצְרִיךְ – יֵיתֵי וְיִפְסַח

הפירוש המילולי פשוט הוא –

זה הוא לחם העוני שאכלו אבותינו בארץ מצרים.

כל מי שרעב – יבא ויאכל, כל מי שצריך – יבא וישתתף בסעודת הפסח.

*****

מה המשמעות, מוסר ההשכל, התובנה החשובה והמסר החינוכי של הקטע הפותח את ההגדה?

אבי ז"ל ערך את הסדר בעזרת הפרשנות שלהמן, אבי סבו, הוסיף להגדה של פסח. הפרשנות להגדה הייתה כתובה גרמנית וברבות הימים תורגמה לעברית על ידי הוצאת נצח (1967). סביב המשפט הראשון שבפתיח, נרקמה מעשייה. להמן שיכתב אותה מבלי לציין מקור ספציפי. כנראה אגדה שעברה בין אנשי הקהילה היהודית במיינץ, גרמניה. עיקר העניין שבה, טמון בשאלה: מדוע בחלק מההגדות כתוב: "הא לחמא", ואילו בהגדות אחרות כתוב "כהא לחמא". זה לשון המעשייה וההסבר להבדל –

משלו משל לאדם אחד שחי חיי עוני ודחק. את כל מטלטלי ביתו מכר בעבור לחם, גם ילדיו נלקחו כבר אל הנושה לעבדים. והנה בא ידידו מנוער, עשיר מופלג, בצל קורתו, וכראותו את שפל מצבו של העני, ריחם עליו, לקח אותו ואת בני ביתו אליו, ומינהו להיות שומר אחוזותיו. מעתה התחילו חיי רווחה עבור העני ומשפחתו. ובכל שנה – ביום שידידו נדיב הלב הרים אותו משפל מצבו – לבש העני את הבגדים הקרועים מתקופת דלותו, כזכר לתקופה שבה היה עני ומרוד. באותו יום היה מחלק מתנות יקרות לבני ביתו, להגדיל את השמחה ולהאדירה.

לימים הכעיס האיש את ידידו העשיר. הלה פיטר אותו ממשרתו, גירשו מאחוזותיו, נטל ממנו את כל עשרו שנתן לו לפני כן, והלבישו שוב בקרעים ובלאים שלבש בימי דלותו. כראות הילדים את אביהם בבגדיו הקרועים, שמחו לקראתו, בחשבם כי שוב הגיע יום השנה – יום שמחתם. אך אביהם אמר להם בדאבון נפש: 'עד עתה היה לבוש זה יום זכרון לימי ענינו, הפעם זוהי שוב מציאות מרה. חזרנו שנית למצבנו השפל, כמקודם'.

הקב"ה הרים את ישראל משפל מצבם במצרים והביאם לארץ-ישראל – ארץ חמדה. אחת לשנה – בחג הפסח – אכלנו לחם עוני, זכר לזמן עבדותנו במצרים, ואמרנו : 'כהא לחמא עניא' – לחם כזה, לחם עוני, אכלו אבותינו במצרים.

ברבות הימים הכעסנו את ה' ומפני חטאינו גלינו מארצנו. שוב אוכלים אנו לחם עוני ממש – כי הננו עניים, עניים בדעת, עניים מחמת עול הגלות… ולכן אנו אומרים: הא לחמא עניא, זה לחם ענינו! (הערה של קורא: המשל הוא פרי עטו של ר' יעקב מדובנוב)

בחלקו השני של הקטע הנ"ל –  כל דכפין ייתי וייכול – טמון מסר נוסף, לא פחות חשוב. הרב להמן מסביר, שבמילים אלו טמון מסר חינוכי שאנו כבני אדם חייבים להפנים:

כל איש מישראל שהוא מיסב בליל הסדר, בין עני ובין עשיר, מכריז הכרזה זו: 'כל הרעב יבוא ויאכל'! קריאה זו נובעת ממידת הרחמנות הטבועה בלבם של ישראל – מה עז הרושם שיכולה קריאה זו לפעול בלב הילד! גם כי יזקין לא יסור ממנה, יפתח ידו לעני ויפרוט לרעב לחמו! לולא זאת, לולא החינוך לגמילות חסדים – כלום היה פותח את ידו על-מנת להשביע את הרעב?! הלא אין השבע יודע הרגשת רעבון – מהי?

*****

חברים, אנחנו תושבי העיר רמת-גן (מתחם הבורסה). לקראת סדר פסח 2019 תכננו ליישם את המסר הטמון בקטע הפתיחה, "כל דכפין ייתי וייכול", הלכה למעשה. הקצבנו שני מקומות בשולחן הסדר לשני אורחים והתחלנו לחפש. אלא מה? המשימה עדיין לא הושלמה. למרות שיחות טלפון עם ארגונים שונים, ביניהם "הוועד למען החייל", "בית החייל" בתל אביב ורמת גן, קהילות רפורמיות, "הפדרציה הציונית הדרום אפריקאית", השגנו עד כה אפס תוצאות. כל שנאמר לנו היה בערך כך: "יפה מצדכם. הפנייה שלכם מחממת את הלב". שמחנו לשמוע שחלקם עורכים סדר פסח רבתי לבודדים צעירים וחיילים ואחרים עושים זאת לנזקקים…

אם בכל זאת יימצאו האורחים/ות שישבו עימנו לשולחן ויקחו חלק בסדר הפסח, מה טוב.

 

והיא – מי היא?

יש האומרים "והיא [שעמדה]", זאת זכות אבות ויש האומרים כי זאת ברית אבות, כי ברית אבות מעולם לא תמה.

***********************

פירושים רבים ניתנו ל- "והיא שעמדה לאבותינו ולנו…" – החילונים שבינינו שרים בליל הסדר את הקטע הזה וממשיכים הלאה. מסתבר שבמגזר הדתי הקטע הזה נחשב כאחד הקטעים המרגשים ביותר בהגדה של פסח.

הפירושים הרבים מתייחסים לשאלה המרכזית – "מי" עמדה לאבותינו ולנו? יש האומרים "והיא", זאת זכות אבות ויש האומרים כי זאת ברית אבות, כי ברית אבות מעולם לא תמה. להלן סיפור מרתק ופירוש מעניין לאותה שאלה.

הסיפור – מלבד הנוסטלגיה הקשורה במשפחתנו לפירוש מאיר נתיב שנכתב על ידי אבי אבותיי הרב מאיר להמן לפני מאה שנה, כמשפחה חילונית אנו נוטים להתייחס אל ליל הסדר כאירוע בעל גוון של חג – שולחן הפסח, הברכות, הקושיות, שירים ומאכלים.

רק לעתים רחוקות מוצאים אנו רלוונטיות לכאן ועכשיו בדברים המובאים בהגדה או עניין מיוחד אחר בהגדה כאשר מישהו מביא לשולחן הגדה עם איורים מיוחדים בנוסח מודרני או עתיק. לכן חשוב לי לציין שהרשימה הזאת על "והיא שעמדה" לא הייתה נכתבת אלמלא הפנה אותי ידיד המשפחה ואדם יקר, צבי כהאן מכפר פינס, לפירוש "מאיר נתיב" שחיבר הרב מאיר להמן להגדה של פסח, ולפסוק "והיא שעמדה לאבותינו ולנו".

הסיפור שבתוך הסיפור: את צבי הכרתי ממש לאחרונה, בעקבות רשימה שפרסמתי לקראת פסח שנה שעברה ובעקבות רשימה נוספת שפרסמתי לאחר מות דודתי, חנה קרסיק ז"ל, שאותה הכיר בילדותו. מסתבר שהיה קשר בין משפחתי שבמיינץ לבין משפחתו בתחילת המאה ה-20, אבל זהו סיפור בפני עצמו. אשאיר אותו לפעם אחרת.

בכל מקרה, לא אצא ידיי חובתי בלי לציין שצבי הכיר את אבותיי במיינץ (מגנצא) שבגרמניה טרם עליית המפלגה הנאצית לשלטון, וחווה על בשרו את הימים האחרונים של קהילת מיינץ ואת "ליל הבדולח". לזכותו של צבי ייאמר שהוא טרח לכתוב ולפרסם מאמר חשוב המתעד את ימיה האחרונים של קהילת מיינץ לפני שנכחדה: העשור האחרון בחיי הקהילה החרדית במגנצא (הערה: ניתן להגיע אל המאמר דרך הקישור).

לענייננו – צבי הוא אספן בלתי נלאה של הגדות של פסח. ברשותו כמאתיים וחמישים הגדות לפסח ועוד ידו נטוייה. צבי הוא לא רק אספן. הוא גם יורד לשורש ולמהות הכתוב בהגדה ובשמחה חולק את ידיעותיו עם מי שמעוניין בהן. שמחתי כשצבי קרא את הרשימה שלי על ערך החרות – חרות מוסרית – וסיפר לי שגם הוא עלעל בזמן האחרון בפירוש מאיר נתיב. בתוך כך – מצא לנכון להפנות אותי ללב העניין – הפסקה שמתחילה במילים "והיא שעמדה", שבאה מיד אחרי הסיפור על ההבטחה שקיבל אברהם מהאלוהים.

"והיא" – לפי פירוש מאיר נתיב :

"ו" – כנגד ששה סדרי משנה: תורה שבעל פה

"ה" – חמישה חומשי תורה שבכתב

"י" – עשרת הדברות, הכוללים את יסודותיהם המוסריים של חיינו.

"א" – הקב"ה.

אומר בעל הפירוש כך – כאשר נקיים את האמור בתורה שבכתב, על פי הנמסר לנו בתורה שבע"פ, כאשר עשרת הדברות ינחו אותנו בכל מעשינו, ונדבק בה' – אז לא יוכלו כל שונאינו להרע לנו, כי "ה' מצילנו מידם".

לחנים – חיפוש ברשת העלה ביצועים רבים ושונים ל"והיא שעמדה", מתוכם בחרתי לשבץ כאן שניים: הביצוע הראשון הוא של יונתן רזאל והשני הוא ביצוע של שלושה מתמודדים ל"כוכב נולד".

אני מאחלת לכל קוראיי חג פסח שמח וסדר פסח כהלכתו

 

חירות מוסרית

יש בהגדה של פסח מוקד ערכי חשוב * עדיין לא מאוחר מדי להסביר לעצמנו ולאחרים את המושג חרות ולקשור אותו להווי הפרטי והציבורי של כאן ועכשיו

*********************

"שבכל דור ודור…"

רבים נוטים להציג את הפסוק "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו" כחזות הכל של ההגדה של פסח, ואת המסר שבו כמתייחס לגורלנו כ"עם נרדף" המועד להשמדה. ואולם, יש בהגדה של פסח מוקד ערכי חשוב נוסף: חרות. בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים – מעבדות לחרות. האם אנו מבינים את ערך החרות לאשורו?

******************

כידוע, ההגדה של פסח היא מקבץ אדיר של סמלים בעלי מסר חברתי. אחד ממוקדי ההגדה של פסח – ארבע הקושיות – מזכיר לכולנו את היותנו בני חורין. וכאשר אנו שרים את "עבדים היינו… ועתה בני חורין…" כדאי לא להחמיץ את ההזדמנות להתייחס לרעיון המרכזי הגלום ב"יציאת מצרים" –חציית הים כסמל למעבר חד משעבוד לחרות. עדיין לא מאוחר מדי להסביר לעצמנו ולאחרים את המושג חרות ולקשור אותו להווי הפרטי והציבורי של כאן ועכשיו.בכל דור ודור

חרות במובן הרוחני ובמובן היומיומי של כאן ועכשיו היא נכס שיכול להיות שייך לכל אחת ואחד מאיתנו. הנוסחה להשגת חרות, כרוכה בין היתר במודעות לשעבודים הרבים שהם מנת חלקה של אוכלוסיית העולם במאה ה-21 המתפארת בשפע וקידמה: שעבוד גשמי; שעבוד לכסף, לכוח ולשררה; שעבוד לגחמות פוליטיות ותכתיבים חברתיים… גם קריאה מושכלת של ההגדה עשויה להבהיר מהי חרות.

ערב פסח תשע"ד (2014) עלעלתי בפירוש "מאיר נתיב" להגדה של פסח, בחיפוש אחר הערך "חרות" שהוא לב ליבו של סיפור יציאת מצרים.

פירוש "מאיר נתיב" להגדה של פסח הוא פרי עטו של הרב ד"ר מאיר להמן – רב הקהילה היהודית האורתודוכסית במיינץ שבגרמניה – במחצית השנייה של המאה ה-19. למזלנו ההגדה עם פירוש מאיר נתיב תורגמו מגרמנית לעברית אי-שם בשנות ה-60. זהו ספר נדיר, שזכה כבר למספר רב של מהדורות בכמה שפות ונמכר באלפי עותקים – והוא מפגיש כמה קטבים בעולם-הרוח היהודי יחדיו.

חרות גשמית  לפי ארבע הקושיות

פירוש "מאיר נתיב" ל"ארבע הקושיות" מביא את דבריו של רבינו דון יצחק אברבנאל ומפרשים אחרים הדנים בשאלה, "מדוע מציין בעל ההגדה דווקא את ארבעת השינויים הללו: מצה, מרור, טיבול והסיבה; הן ישנם עוד דברים שבהם נבדל ליל הסדר מיתר הלילות:

אכילת קרבן פסח, חיוב בארבע כוסות, ונטילת ידיים שתי פעמים?"מה נשתנה

אברבנאל מסביר, "יש לנו בלילה הזה שני דברים המורים על העבדות והם המצה והמרור, ושני דברים אחרים שהם מורים על החרות, והם הטיבול וההסיבה …"; רוצה לומר: "בלילה הזה אנו עושים דברים המורים על היותנו בני חורין, בני מלכים, שרים ויועצי ארץ, ונעשה דברים אחרים המורים בהיפך, על היותנו עבדים נכנעים, בזויים ושפלים."

אחר כך בא הפירוט:

כי הנה בכל הלילות אין אנו חייבים לטבל אפילו פעם אחת, והלילה הזה אנו מטבילין בחובה שתי פעמים, או אין אנו נוהגין לטבל קודם הסעודה, והלילה הזה שתי פעמים, וזה מורה על היותנו בני חורין ושרים, ונדיבי עם, כיון שאנו אוכלין המאכל עם תיקוני הטיבולים, כי זהו דרך השרים האוכלים מעדנים.

ומצד אחר יראה ההיפך, שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ או מצה, כל אדם כפי רצונו מבלי חיוב, והלילה הזה כולו מצב בחיוב, וזה בלי ספק מורה על העבדות, שהמצה היא לחם עוני ומאכל העבדים העמלים, ובזה הדרך עצמו אנו אוכלים בכל הלילות שאר ירקות בתבשיל מרוקח ובפת, והלילה הזה כלו מרור, ר"ל מרור כמו שהוא, חי, לא מבושל ובלי פת, וזה גם כן סימן עבדות ועניות. עוד נעשה בהיפך זה, שבכל הלילות אנו אוכלין בין יושבים ובין מסובים, והלילה הזה כולנו מסובין, וזה מורה על היותנו בני חורין, כיון שאנחנו כקטן כגדול אוכלים בהסיבה, בכבוד גדול.

אבל פירוש מאיר נתיב לארבע הקושיות מדגיש כי פרט לחרות מן השעבוד הגשמי, זקוק האדם לסוגי חרות נוספים: החרות הרוחנית והחרות המוסרית.

חרות רוחנית 

האדם הכבול בכבלי הבורות אינו בן חורין, לו גם ישב על כסא מלכים. גם האדם הכבול בכבלי רצונותיו אינו בן חורין, לו אף ישלוט על ארצות ועמים. אפילו מטען גדול של חכמה, עדיין אינו מעניק לאדם חרות רוחנית.

רק היודע להשיב על שאלות היסוד של החיים: מה אנו? לשם מה נוצרנו? מהי תכלית חיינו ומעשינו? למה צריכים אנו לשאוף? מהי תכליתנו הסופית? – הוא הזוכה לחרות רוחנית.

חירות מוסרית

פירוש מאיר נתיב שופך אור גם על ערך החרות המוסרית. וכך הוא אומר:

אולם, אל החרות הגשמית והרוחנית, צריכה להילוות החרות המוסרית: 'מאס ברע ובחר בטוב' (ישעיהו, ז, ט"ו-ט"ז)." ספציפית: לפי הפסוק מתוך ההגדה: 'וירעו אותנו המצרים', המצרים בדו עלינו עלילות שקר, על מנת להציג אותנו כרעים, ולהוציא עלינו שם רע של בוגדים ואויבי הארץ. אבל נצטווינו בתורה: 'לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו' (דברים, כג, ח). צווי זה לא נאמר בזמן בואם של בני ישראל למצרים, כאשר נהנו מהכנסת האורחים המצרית. הוא נאמר לאחר יציאתנו ממצרים, לאחר שכבר הוכיח העם המצרי את מלוא אכזריותו ושפלותו!

סיכומו של דבר – אין די בכך שנקרא את הקושיות ופסוקים רלבנטיים לערך החרות מתוך ההגדה ונסתפק בכך. הקריאה בהגדה באופן המבליט את ערך החרות תוביל לא רק לתובנה שחרותנו הנה במישור הגשמי והרוחני. אדרבא, עלינו לבדוק את עצמנו ומעשינו. אם אנו נוהגים מדי פעם לחרוג מד' אמותינו ושואלים אנו את עצמנו מה עשינו למען ה"אחר", ומעידים אנו על עצמנו שלא תעבנו "את המצרי" – קרי, לא התנכלנו למיעוטים, לפליטים ולגרים – זכינו לעלות על דרך המלך לחרות מוסרית.

עשר המכות

לפני קריאת ההגדה של פסח ולפני שתספרו את עשר המכות שהביא הקב"ה על המצרים במצרים ותסתבכו עם החישובים והפלפולים, עצרו לרגע ושימו לב לפרטים הבאים ששמעתי ממקור מוסמך –

א. ההגדה של פסח היא הטקסט המודפס ביותר בהיסטוריה של הספר.

ב. תפוצתה של ההגדה של פסח נעשית על ידי הדפסת מהדורות קטנות – יצירות של משפחות, קבוצות, קהילות מרחבי תבל. כל מהדורה והסיפור הייחודי של יוצריה.

ג. הגיוון הטקסטואלי, העושר של האיורים, הגרפיקה והפורמט של ההגדות של פסח הנם חסרי תקדים.

ד. ההגדה של פסח היא הטקסט הקלוש ביותר בארון הספרים היהודי – אין עליו פרשנויות או מדרש.

ה. הטקסט של ההגדה של פסח נעדר רעיון מרכזי ואין לו אופי סיפורי.

ו. סוד ההצלחה בטקסט הנורא הזה הוא במה שאין בו – הטקסט פשוט גורר את הקוראים בו לעשות את העבודה בעצמם.

ז. ההגדה של פסח שייכת למעשה לעולם האוראלי שבו הזיכרון והדיבור היו  העיקר ואילו הטקסט, אם היה בכלל דבר כזה, היה מישני.

דבר נוסף, מגוון הברכות לחג הפסח מעיד על כך שאין סוף להמצאות.

את הטקסט על עשר המכות עיבד מישהו לברכה לחג. זו איננה סתם ברכה. אני מסכימה לגמרי עם הכותרת ליצירה זו, שאומרת שגם את המכות שמקבלים אפשר להפוך למשהו טוב יותר.

 

כך אפשר להפוך את עשר המכות למשהו טוב …!

שלא תצטרכו לירוק דם

וגם לא לבלוע צפרדעים

שתגרדו את הצמרת (אבל לא כינים ………)

שגם עכשיו וגם בערובימיכם תדעו רק שמחה

ושלא יקרה שום דבר שיעצור את ההצלחה

שלא תדעו מצרות כמו שחין

                             ו ברד

ושתקבלו ארבה אהבה מכל אחד

שתזכרו שאחרי כל חושך נדלקים האורות

ושלא כל סיפור נגמר במכת בכורות

שיהיה לכולנו חג פסח כשר ושמח, עם הרבה אביב

ושמחה, טיולים ופריחה