סוף להדרת נשים בבתי העלמין. עכשיו זה רשמי: נכון ל – 3.1.2012 נשים תוכלנה לשאת הספד בבית קברות, אם תרצינה בכך וחברה קדישא לא תוכל למנוע זאת בעדן. על השתלשלות העניינים, בהמשך.
בשבוע שעבר פרסמתי פוסט בעניין הדרת נשים בהקשר זה. הקביעה הרשמית, שעליה חתום השר לשירותי דת, יעקב מרגי (3.1.2012), נסמכת על חוות דעת הלכתית שנקבעה לפני מספר שנים על ידי הרב הראשי לישראל, יונה מצגר . אותה חוות דעת שימשה גם בעתירה לבג"ץ בעניין זה. בג"ץ קבע את שקבע (ב- 2007), דהיינו שיש לאפשר לנשים לשאת הספד ולהיות שותפות פעילות במסע ההלוויה של יקיריהן. אך בפועל, הדברים התנהלו מאז ועד היום אחרת. מרגע זה, אין מניעה שנשים תשאנה הספד במהלך הלוויה, אף כי קיימים מנהגים שונים האוסרים זאת. ההחלטה נשענת על פסק הלכה של הרב הראשי האשכנזי, יונה מצגר . חסל סדר ההתנגדות של חברה קדישא להספד של אשה, כמו במקרה הידוע של רבקה לוביץ' (טוענת רבנית) בהלוויה של אביה, פרופ' ישעיהו צ'רלס ליבמן ז"ל ב-2003, ומקרים דומים מאוחרים יותר.
חשוב שהציבור יידע לעמוד על ההבחנה בין הלכה מחייבת לבין מנהגים שאין לכפותם על הציבור
נפל דבר בישראל, בעוד שהציבור הוטעה לחשוב שההלכה היא כזו שאין אישה רשאית לשאת הספד ליקיריה בבית עלמין, מתברר שלא כן הדבר. כמו במקרים אחרים, שבהם קיימת הדרת נשים והפרדה בין נשים וגברים על פי מנהג, כשציבור טועה לחשוב שההלכה היא זאת שקובעת את ההפרדה או ההדרה, כעת מתברר כי גם בעניין הספדי נשים, מבחינה הלכתית טהורה אין הדבר אסור. להלכה ולמעשה. הנחייה ברוח זאת, מתברר, לא רק תחייב את כל חברות קדישא, אלא אף תהיה תנאי לקבלת רישיון למתן שירותי קבורה.
נקודה נוספת באותו הקשר היא הטיפול הלקוי בסוגייה זאת. שכן, השאלה בעניין היתר הלכתי לנשים לשאת הספד בבית עלמין הופנתה למשרדו של הרב שלמה עמאר (הרב הראשי הספרדי) לפני שלושה חודשים ושוב, לפני שבוע. במשרד לשירותי דת הוחלט לא להמתין יותר ובמקום זאת, לאמץ פסק הלכה של הרב הראשי יונה מצגר (הרב הראשי האשכנזי) משנת 2007. האם זה פתח למתח נוסף בין ספרדים לבין אשכנזים??? (מומלץ לקרא את הטוקבקים לכתבה המתפרסמת ב YNET שחלקים ממנה מצוטטים כאן).
מבחינתי האישית נסגר עוד מעגל
בזמנו, עסקתי במחקר על תופעת העלייה לקברי צדיקים, מזווית הראייה של דינמיקה בין-אישית שנוצרת סביב פולחן זה. תהיתי מדוע במקומות אלו נשים מתפללות בנפרד מהגברים. כבר אז נודע לי שלפי ההלכה אין מניעה להתפלל בצוותא. אלא מה? מסורות מסוימות מתנגדות לכך. לאחרונה, נדונה סוגיית הדרת נשים בייתר שאת, גם בהקשר לנשיאת הספד בבית עלמין על ידי נשים. נכחתי אישית במקרה שבו ניטלה הזכות מבת לשאת הספד על אביה. זה קרה בשנת 2003, בהלוויתו של פרופ' ישעיהו צ'ארלס ליבמן, חתן פרס ישראל לסוציולוגיה (2003). ליבמן ז"ל היה המנחה שלי לעבודת הדוקטורט בנושא "מיתוסים פוליטיים – רציפות מול שינוי". כשנפטר ב-3 בספטמבר 2003, בתו, רבקה לוביץ', טוענת רבנית, ביקשה להספידו. אולם כשניגשה למיקרופון בבית הלוויות בפתח תקווה, מנע זאת ממנה נציג החברה קדישא בטענה ש"בפתח תקווה נשים אינן מספידות".
יש לציין שבעניינו של ליבמן ז"ל, הרבנות נמנעה מלהתערב. לוביץ' עתרה לבג"ץ יחד עם ליאת בר באמצעות עו"ד אביעד הכהן ועו"ד אסף בר. בג"ץ פסק לטובתה ב-2007. בעתירה נטען שההסדר הקיים פוגע בחוק יסוד, "כבוד האדם וחירותו", ב"חופש הביטוי" ו"חופש הדת", ומבקש לכפות נורמות דתיות מחמירות על כלל הציבור שאינו כפוף להן. בפועל, חברות קדישא המשיכו להתנהל כאילו לא קרה כלום. יש לציין שלוביץ לא אמרה נואש ושוב עוררה את הנושא במאי 2011, כשהיא קוראת להפסיק להפריד בין נשים וגברים בבתי עלמין.
ועדת השרים לקידום מעמד האישה פעלה כראוי
בעקבות ההחלטה הרשמית מים 3.1.2011 עלינו להודות לועדת השרים לקידום מעמד האישה. זאת משום שהחלטת בג"ץ בנדון ליבמן נותרה, כאמור, "במגירה" מבחינת חברה קדישא, והגענו למצבים מביכים ממש בעת האחרונה. המהלך וההחלטה מיום 3.1.2012 מבורכים ומעידים על תפקוד החלטי ונחוש של הוועדה.
ראו גם: הקבורה בישראל 2012 תשע"ב, מחקר וכתיבה, עידית הילה נחמן, ע' 9 (מקומן של נשים בבתי העלמין).
הצלחה 