תגית: דרמה

יצירה ספרותית ייחודית – דמויית אופרה רבת משתתפים, טרגדיות, דרמות ומתח

כל הסימנים יצרו אצלי ציפיות שהנה לפני נובלה רוויית מתח, שעוסקת בתעלומה ופתרונה: גילוי גופה עודפת, בלתי ידועה, במעבדת החוג לאנטומיה של הפקולטה לרפואה בטכניון, מי אחראי לכך ומה יקרה בחוג לאנטומיה של הפקולטה לרפואה בטכניון, בעקבות הגילוי.

"אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו", יניב איצקוביץ', הוצאת כתר, 2020. 405 עמודים.

אפתח בכך שאציין שזו נובלה מרתקת, אותנטית ומרגשת, שמשלבת בין ז'אנר של מתח לז'אנר של דרמה וטרגדיה. יניב איצקוביץ' מיטיב לנגן על כל המיתרים הפנימיים של הקורא.  

קרדיט: אתר סימניה

ולעצם העניין: אילו איצקוביץ' היה מעצים את מוטיב המתח (Suspense) מאותו רגע שבו התגלתה גופה אחת יותר מדי במעבדה לאנטומיה, היינו זוכים לעוד ספר מתח מהדור הישן. שכן, הז'אנר הולך כיום לכיוונים בולטים של עתידנות וטכנולוגיה מתקדמת. הפרק הפותח את הנובלה נועד, אם כן, להציג את החוקרת המשטרתית, איריס אברמוב (מנישואין) דרורי (מהבית). ומשם להמשיך הלאה אל הדמויות הממלאות את דפי הנובלה. חלקן מככבות כבר בעמודיה הראשונים וחלקן בהמשך. והמשותף לכולן הוא מורכבות חיי המשפחה, או מה שנקרא: תופעת המשפחה המתפוררת. האופי הארצישראלי של הנובלה מבוסס על סוגיית ההצלחה בחיים, מה המיוחד בכל הדמויות – לטוב ולרע, ולאיזה פרופיל ארצישראלי הן שייכות.

"אף אחד לא חוזר מפאלו אלטו" – משפט קריאה המופיע מספר פעמים בנובלה, פונה אל כל מי שאי פעם נסע ללמוד באוניברסיטה היוקרתית – סטנפורד, וניבאו לו עתיד וורוד כאשר ישתלב בחיי העבודה באמריקה. הראשון שטען כי למרות הכל, לא יישאר בפאלו אלטו, על כל הפיתויים הכלכליים שהיא מציעה, ובניגוד למה שחבריו הישראליים אומרים לו, הוא אותו אדם, שנחשד ברצח שני סטודנטים וצירוף גופותיהם למעבדת החוג לאנטומיה, תוך סילוק אחת הגופות שהיתה שם קודם. שמו דוקטור שצ'ופק, הידוע בכינוי "קותי". כל הסטודנטים שלו יודעים מה אמרו לו עמיתיו כאשר החליט לעזוב את פאלו אלטו: "תגיד, אתה מטורף? מה אתה מדבר על הטכניון? שלא תעז אפילו לשקול את זה. תקשיב טוב: אף אחד, אבל אף אחד, לא עוזב את פאלו אלטו". (עמ' 57).

התעלומה נסוגה לירכתי הבמה, ובמקומה עולה איריס אברמוב (דרורי). כאשת קריירה ומשקיענית, היא אינה זוכה להבנה מצד בעלה עופר , והוא נוטר לה. היא מצידה, מבקשת להסביר לפסיכולוגית מה עובר עליה ומדוע היא בעצם אמא למופת על-אף השעות המשוגעות שהיא מבלה בעבודה התובענית שלה. איריס היא אחת הדמויות המצטיירות כמודל חיובי לכל דבר. היא מוכשרת בעבודה, רגישה לילדיה ופתוחה להקשיב לטענות הסובבים אותה. דמות נוספת בעלת איכויות חיוביות למדי היא קרן (סאני) בן-עמי, בתו של פרופסור יובל בן-עמי. כמי שעדיין נחשבת כנערה צעירה, למרות שהתגלגלה לאחת השכונות הבעייתיות בעיר התחתית של חיפה, היא מטפחת שאיפות לקריירה בעולם המשחק והקולנוע, ומצליחה בכך. דמות נשית שלישית שנחשבת כחיובית בסביבתה, היא המורה לספרות, טליה אלקלעי, הנשואה לנוח קני. טליה מוכרת כאישה דעתנית, מבינה גדולה בספרות ושירה, שהתאהבה בפקיד בנק בשם נוח קני. אדם רב תושיות ומצליחן מבחינה כלכלית, האוהב את אשתו טליה. אבל כל אימת שהוא נחשף לעולמה הספרותי של אשתו הוא מפגין חוסר רצון מוחלט להתעניין בו מחמת חוסר התכליתיות של הנושא בעיניו. מה לו ולספרות? מה לו ולמשוררים? נוח מפרגן לטליה ומעניק לה חופש מוחלט. היא מלמדת, מקימה אגודות סופרים  ויוזמת אירועי שירה, נותנת מעצמה לנזקקים. במהלך השנים, ביחסים שבינה לבין נוח נוצרים כצפוי מתחים. טליה מפתחת התנגדות פנימית להישגיו הכלכליים של בעלה. וכאשר הוא מתהדר במכונית שרד היא מתעקשת לרכוב על אופניים מיושנות ולהחנות אותם ממש ליד מכוניתו. את הקשר שלה עם הבנים המשותפים, גלעד ויותם, היא מטפחת ללא לאות. ובמיוחד את הקשר עם יותם הצעיר מבין בניה.

דמויות מבני הדור הצעיר מספקות דלק רב לחלק הדרמטי והטרגי של הנובלה: הבולטים שביניהם, עידן לוריא ויותם קני. לא כאן המקום לפרט את קורותיהם, הישגיהם, מעלליהם אהבותיהם וקשריהם הבינאישיים. מצטיירת תמונה מדאיגה של דור בעל אג'נדה לא מגובשת, דור שמאבד את דרכו ורק כאשר מגיעים מים עד נפש, הוא מתעשת ומוצא את עצמו. אם אלו הדמויות האופייניות לדור הצעיר בישראל, איצקוביץ' אכן הצליח לשרטט אותן על חולשותיהן ותכונותיהן החזקות.

ההצלחה הגדולה של איצקוביץ' בנובלה, היא הטיפול שלו במערכות היחסים בתוך המשפחה ומחוצה לה, כולל בגידות וחברויות,. הוא מיטיב להמחיז את מהות היחסים בין אישה לבן זוגה, ומקצה חלק נכבד מהנובלה לשם כך. איצקוביץ' מיטיב לעמוד על דקויות ביחסים בין אבות ובנים, בין סבים ונכדים, בין תושביה הערביים של חיפה בוואדי ניסנאס וואדי סאליב, לבין נשים וצעירים יהודיים. קרוב לוודאי שאיצקוביץ' עשה עבודת שטח רצינית בחקר מערכות יחסים. העליות והמורדות, הדרמות, האתגרים – וגם מתחים בין אחאים משתקפים במלא חיותם בנובלה.

שעור האנטומיה של ד"ר טוליפ (1632). קרדיט: ויקיפדיה.

כאשר סיימתי לקרא את הנובלה העשירה, המסוגננת, המרתקת, והווירטואוזית של איצקוביץ', דפדפתי מיד אחורה אל העמודים הראשונים שלה. חזרתי להתבונן בשרטוטי הדיסקציות, במיוחד זו שיצר ליאונרדו דה וינצ'י שטען, ששפת האנטומיה היא שפה חזותית. חזרתי גם לתמונה המפורסמת שצייר רמברנדט, "שיעור האנטומיה של ד"ר טוליפ" (1632), שבו מתבצעת נתיחה בגופו של פושע מורשע שהוצא להורג בעוון ניסיון לשדוד גלימה. המיוחד בו הוא שאף אחת מהדמויות שבציור לא עוקבת אחרי הגופה. הם מביטים ברופא, בצייר, בספר ההדרכה, אבל איש מהם אינו מביט בגופה. תמונות נוספות מתחום האנטומיה והדיסקציה מופיעות בהמשך, בעמ' 84, 85. ויש לכך הסבר: בעברו איצקוביץ' התעניין בחיבור בין נפש וגוף מנקודת מבט פילוסופית. ובנובלה זו הוא נמשך לחקר הגוף ככזה. כי מרגע שהאדם הופך לגופה, נותר רק הגוף.

בעקבות השקרים שלנו

הם מאוד נפוצים. הם במוקד ההוויה האנושית. צורות רבות וסגנונות רבים לשקר האנושי. יש שקרים בנאליים ואפילו מקובלים, ויש שקרים גסים. אומרים שחצי אמת גרועה משקר. אבל אנחנו יודעים לשקר מגיל אפס, להסתיר דברים גם מהקרובים לנו, ולהמציא עובדות שלא היו ולא נבראו. אנחנו יודעים לסווג את השקר לפי צבעים: שקוף, לבן, אפור. השקר הראשון של האנושות התרחש בגן עדן. קין הרג את הבל וסיפר שאינו יודע היכן אחיו, "השומר אחי אנוכי?"

בזיעת אפיך תאכל לחם. ציור משנת 1889
בזיעת אפיך תאכל לחם. ציור משנת 1889. קרדיט: ויקיפדיה

השבוע חשבתי על שתי הנובלות שקראתי, שבהן כיכב השקר כמוטיב מרכזי וסביבו נרקמה העלילה. אני פשוט זרמתי עם הקריאה מבלי להתעמק בשאלות כמו מה ההגדרה של שקר, או איך מגיב הזולת לשקר לאחר שגילה אותו. באופן מפתיע, חשתי אפילו רחמים כלפי שקרנים שמתבוססים בשקריהם.

המחשבות העסיקו אותי לאחר מעשה, כאשר השוויתי בין הנובלה הדרמתית והנובלה הקומית. תהיתי איך ייתכן שמבין הז'אנרים שאני מכירה אין בנמצא ספרות "שקר". חשבתי גם על הסיפור הבראשיתי של הגירוש מגן העדן, שנרקם סביב השקר. שקר משתלב למעשה בעלילות מסוגים שונים – דרמה, טרגדיה, ספרי מתח לסוגיהם השונים, סיפורי אלימות וטרור, סיפורי הרפתקאות ועוד. למדנו לזהות את השקר כרכיב נלווה למשהו אחר, מרכזי יותר.

בנובלה הראשונה שאתאר בקצרה להלן, השקר נספח לדרמה, ובשניה, הוא נספח לקומדיה

בנובלה הראשונה, דרמה מתרחשת בתל אביב, בפריז ובקיבוץ שבנגב. העלילה מתמקדת במשפחה בת שלוש נפשות המתגוררת בדירה בתל אביב. אב אם ובת. האב, צייר שהקים סטודיו לציור ופיסול, מצייר וגם מפסל בחימר ובמקביל, הוא מלמד קבוצות של צעירים את רזי הציור והפיסול . כדי להתפתח  ולהתפרסם כצייר, האב מציג עבודות בתערוכות בתל אביב ובפריז. הנסיעות שלו לפריז הן חלק אינטגרלי מהווי המשפחה. כאשר הוא בפריז הבת והאם נותרות מאחור. כך מתהדקים הקשרים בין האם לבתה, ואילו עם האב אין כמעט קשר הורי. לקראת סיום התיכון, הבת סועדת את מיטת אמה החולה עד שזו מתה ממחלה ממארת. לאור כישרון הציור שהתגלה אצל הבת בילדותה האב מציע לה להצטרף אליו בנסיעה הבאה לפריז ולפקוד את אחד מבתי הספר לאמנות. הבת מחליטה לנסות. בזמן שהות בפריז הבת חשה שלאביה יש "סודות". בתוקף מערכת היחסים בין השניים, הוא לא פתוח כלפי הבת שחושדת שהוא מנהל מזה שנים חיים כפולים. מתברר שלפני הנסיעה הוא נתן לה ספר במתנה ומרוב כעס עליו היא לא פתחה את העטיפה. כעת היא משערת שהעלילה שבספר היא תחליף לשיחה ושהספר מגולל סיפור משפחתי דומה של אב המנהל חיים כפולים.

הבת מואסת באביה ובורחת מפריז אל חברתה בקיבוץ שבנגב. כעת היא משחקת את תפקיד השקרנית מול חברתה הטובה, הפעילה בוועדת הקבלה של הקיבוץ. היא פותחת מכתב פניה שנשלח אל חברתה מבחור אלמוני המבקש להתקבל לראיון בוועדת הקבלה. היא מסתבכת בזיוף חתימה ובחדירה לפרטיותם של השניים. מסכת השקרים מעיקה עליה ויום אחד היא חושפת בפניהם את הכל.

הנובלה השנייה היא קומדיה שמתרחשת בכפר קטן באזור הררי בדרום צרפת. העלילה מתמקדת בקורותיו של בן יחיד לאב שמגדל את בנו לבד, ובכוונות של האב שיום אחד בנו יירש את עיסוקו – דוור הכפר . לכל אדם בכפר יש זוג אופניים. כלי ניוד חיוני שמסייע לבני הכפר להתמודד עם הטופוגרפיה המקומית. הבן אינו מסוגל לשמור על שווי משקל ולרכוב על אופניים כמו חבריו. הוא מתבייש בכך וממציא סיפורים שקריים כדי להתחמק מבושות. בסתר, הוא מנסה ללמד עצמו לרכוב, ללא הועיל. וכך הוא נקלע לסיטואציות בלתי אפשריות, רובן קומיות, במקום לגלות לכולם שהוא אינו יודע לרכוב. גם לאשתו הוא מספר סיפור שקרי בכל פעם שהיא מציעה לו להשתתף בתחרות רכיבה על אופניים. עד כמה שזה נשמע מוזר, הוא הבעלים של חנות לתיקון אופניים. בזכות האהבה שלו למכניקה. הימים חולפים, לבני הזוג נולדים בזה אחר זה בת ובן. הוא מתיידד עם צלם הכפר. וגם עליו הוא מערים בעניין הרכיבה על אופניים. והשקרים שוברים שיאים.

קומדיה של טעויות מאת ויליאם שיקדפיר 1879
קומדיה של טעויות מאת ויליאם שיקדפיר 1879. קרדיט: ויקיפדיה

שתי הנובלות שונות לגמרי. הן נכתבו על ידי סופרים שונים. אבל השקר מתגלה בשתיהן כמוטיב מרכזי. האם שני המחברים תכננו מראש להבליט את השקר האנושי; או שמא היתה זאת יד המקרה בלבד? אם נבחר בחלופה הראשונה, ונומר שהיה כאן תכנון מראש, ייתכן מאוד שנגיע למסקנה הבלתי נמנעת שהשקר האנושי הוא המלח והפלפל ושבלעדיו דרמה איננה דרמה וקומדיה איננה קומדיה.

(הכרזה להצגה "קומדיה של טעויות" מאת ויליאם שייקספיר צוירה ב 1879 לכבוד ההפקה של רובסון וקריין …)