בימינו הבוחר הפוטנציאלי הפך למטרה נייחת של סיסמאות ודברי הפחדה מפי מנהיגים חסרי מצפון. תעמולת הבחירות אינה בוחלת בכל אמצעי כדי להכפיש ולזרוע פחד וזאת באמצעות דמגוגיה זולה. הרעיון שאין לפחד ממה שאין בו הגיון, הוא מה שהציבור בישראל חייב להפנים לקראת מערכת הבחירות.
לאחר המתקפה היפנית על פרל הארבור, הנשיא האמריקני פרנקלין רוזוולט עלה לשידור רדיו ואמר – "הדבר היחיד שעלינו לפחוד מפניו הוא הפחד עצמו; שכן פחד שאין לו שם, אין לו הגיון ואינו מוצדק, משתק את המאמצים שלנו להתקדם".
הרעיון שאין לפחד ממה שאין בו הגיון, הוא מה שהציבור בישראל זקוק לו יותר מכל, לקראת מערכת הבחירות.
הבוחר הפך למטרה נייחת של סיסמאות ודברי הפחדה מפי מנהיגים חסרי מעוף. תעמולת הבחירות אינה בוחלת בכל אמצעי כדי להכפיש יריבים וזאת באמצעות דמגוגיה שכל-כולה בנויה על הפחדה. תוך ניצול הזיכרון הקצר של הציבור, שותלים בתעמולת הבחירות תמונות בעלות תכנים מופרכים. משתמשים בכל אמצעי ויזואלי ומילולי כך לנצח, לכבוש לבבות, לסכסך, לשמוט מתחתיו של הציבור מערכת שלמה של אמיתות שבהן נאחז כדי לא לאבד תקווה. מושגים כמו "ציוני" "ליברלי" "חרדי" "אנטי ציוני" "יהודי" ועוד הופכים כלי שרת בידי שרלטנים.
תעמולת בחירות שכל כולה הבטחות והכפשות
מתוך: מה בתעמולה? גלעד צוויק 6.2.2020 ישראל היום:
אסור לתת לזה לקרות!" מתריעה הכותרת בסרטון החדש (והקצר) של הליכוד, המזהיר מפני חיבור בין כחול לבן לרשימה המשותפת. "לא משנה כמה יטשטשו, יסתירו, יהפכו ויכחישו – זו האמת: גנץ כמעט הקים ממשלה עם הרשימה המשותפת", מרעים הקריין בתשדיר, כשברקע מתנוססת התמונה של גנץ עם איימן עודה ואחמד טיבי במסגרת המו"מ הקואליציוני אחרי הבחירות האחרונות, בשלל תצורות ומניפולציות חזותיות המדגישות את הניסיון של כחול לבן להסוות את הקשר…. בשיטה זו, העובדות מושתקות.
לרוע המזל, הקהל ה"שבוי" בקסמי הציורים, הסרטונים, מחוות הגוף ומשפטי המחץ הפשטניים נוטה להאמין לנאמר והחשיבה נעשית מבולבלת ובלתי הגיונית. מעל לכל, היצרים מתלהטים והשיח מתמלא הכפשות, הטונים עולים ואיש אינו מקשיב לדברי יריבו. בכל בוקר נוחתים עלינו משפטי מחץ טריים הסותרים את מה ששמענו אמש. בכל רגע נשמטת הקרקע מתחת רגלנו וכבר איננו בטוחים מה בדיוק נאמר לנו אתמול. חיינו מתמלאים ברעיונות סותרים. האם כך אפשר להתקדם להכרעה בבחירות הכלליות.
בינואר 2015, למחרת הבחירות הכלליות, הגעתי לטיפול בדיקור שנקבע לי מראש. המדקרת, דוקטור לרפואה לשעבר, שאלה: "למי הצבעת?" הייתי נבוכה, חשבתי שאין זה מענינו של איש לדעת למי בחרתי להצביע. תשובה קצרה ביותר שלי הקפיצה את המדקרת, "לא הצבעתי ביבי". היא מיד שפכה עליי את כל הפחדים שבעולם, בסגנון של, "איך לא הצבעת ביבי, את לא מפחדת שהערבים ישתלטו עלינו?" – הבטתי בה והזדעזעתי. חשבתי שלפניי אישה אינטליגנטית שאת מירב שנותיה עשתה בטיפול רפואי כמומחית. איך זה שגם היא הולכת שבי אחרי ססמאות.
הפחדה כמאפיין מרכזי של הדמגוג
הציטוט מתוך הנאום הרדיופוני שנשא הנשיא פרנקלין רוזוולט במהלך מלחמת העולם השנייה, בעקבות המיתקפה על פרל הארבור, הוא אזהרה שיש להחדיר לציבור וללמוד בכל הזמדנות. "הדבר היחיד שעלינו לפחוד מפניו הוא הפחד עצמו; שכן פחד שאין לו שם, אין לו הגיון ואינו מוצדק, משתק את המאמצים שלנו להתקדם".
לרוזוולט היה ברור שאם העם יגיב בפחד על המתקפה ב- 7 בדצמבר 1941 של כוחות אוויריים וימיים של האימפריה היפנית על בסיס אמריקאי בפרל הארבור, האומה תהיה משותקת. האמריקאים לא יוכלו להגיב בכל הכוח, כמתבקש. בדבריו על הפחד עודד רוזוולט את האמריקאים להגיב בכל הכוח. הוא היה מנהיג משכמו ומאלה שעודד וחיזק את העם.
דמגוגיה היא "רטוריקה פשטנית, רווית אמוציות"
הצגת צד אחד בלבד של המטבע.
הדמגוג הוא אומן של רטוריקה אשר יודע לפנות אל הרגש, לכופף לטובתו את האמת, להציג מחוות גוף שגונבות את ההצגה, ובעיקר, להציב מול הציבור את המחנה היריב כאוייב העם. התבטאויותיו מלוות בהצגה ויזואלית שכל כולה סילוף אחד גדול. זה כולל טבלאות של סטטיסטיקה מניפולטיבית, איורים פשטניים של האיום המרחף מעל לציבור, השמטה מכוונת של פרטים תוך הסתמכות על הזיכרון הקצר של כולנו וסילוף ההיסטוריה.
אפשר להבין כאשר אוחז אותנו פחד לנוכח סכנה אמיתית. לדוגמה, אסונות טבע. אבל במקרים רבים אחרים, ובמיוחד בספרה הפוליטית, כשהציבור נחשף לנאומים, רובו אינו מבין שמנצלים אותו ואת הזיכרון הקצר שלו.
לצערנו, במקום לספק לציבור מסרים הוגנים ומבוססים שיחזקו אותו, מפחידים ומבלבלים אותו. התוצאה היא פגיעה בחוסן הנפשי, כינון אומה של בובות, וציבור מבולבל. סקר בזק של דעת קהל יראה שהרוב סבורים שהאוייב הגדול ביותר של מדינת ישראל היא איראן. אמיתי או לא? אכן, אמיתי. הבעיה היא שהדמגוג לא יסתפק בכך. הוא ישתמש במניפולציות מילוליות, מילים שנוגעות עמוק ברגשות ומעוררות את הפחד. ובסוף איש אינו בודק בציציות. הציבור מקבל את הדברים כפשוטם. והשיתוק נעשה טוטלי.
אשאל שאלת תם: מי מאיתנו נוהג לחפש הוכחות עובדתיות מוצקות לדבריו של מי שמציג עצמו כבר-סמכא. יש לו יד חופשית לדווח על אירוע או ממצא, והוא יישמע אמין לחלוטין בזכות התדמית שיצר לעצמו באמצעות רטוריקה. והגרוע ביותר הוא שהתגובות מופיעות ברשתות החברתיות אך הן משולות לאספירין הניתן לחולה כרוני. ברב המקרים התוצאה היא כפי שציינתי: פחד ופאניקה ואחר כך שיתוק. אדרבא, כולנו מדמים עצמנו כממלאים תפקיד דרמטי מעל בימת החיים ותומכים בנפש חפצה וללא עוררין בדמגוג הכל-יכול, הכל-יודע, המושיע.
כדי לחזק את החוסן הלאומי עלינו לזהות את הדמגוג ולא להיסחף אחר מתק שפיו או ניסיונות ההפחדה שלו. דרושים מנהיגים כדוגמת הנשיא רוזוולט כדי להציל את מדינת ישראל מהמדרון החלקלק המוביל את המדינה לתהום.
ביבליוגרפיה:
תמר ברוש, נאום לכל עת, 1993.
משה וולמן, דמגוגיה ורטוריקה, 1990.
