Tag Archives: דה מרקר

כן בבית ספרנו

כיתות לימוד, קירות שקופים בבית הספר "יהודה המכבי" . צילום: תרצה הכטר

כיתות לימוד קירות שקופים בבית הספר "יהודה המכבי" . צילום: תרצה הכטר

התקשורת והרשתות החברתיות הפכו את מה שהיה אנונימי עד כה, למוסד שאפשר ללמוד ממנו איך ללמד ובכל זאת לא לתת שיעורי בית, מבחנים, ציונים ועונשים.  הדיווחים המריצו אותי לספר את הידוע לי אישית על בית ספר זה, מתוך סיפוריו של י'.

 

~~~~~~~~~~

 

למרות שעקבתי בפליאה רבה במשך שנה אחר דיווחיו של י' על בית הספר המדובר ביותר – "יהודה המכבי" בתל אביב, עד כה לא עלה בדעתי לכתוב פוסט. והנה זה קרה.

על שנה אחת במחיצתם של מנהל, מורים, תלמידים ואב-בית בבית הספר היסודי המדובר ביותר לאחרונה – "יהודה המכבי" בתל אביב.

י' שהינו מהנדס במקצועו ובעל ניסיון רב כמנתח מערכות וכבעלים של חברות מחשוב, חוזר יום-יום הביתה עם רשמים מבית הספר "יהודה המכבי" בתל אביב. מעולם לא ביקרתי בבית ספר זה. אני נהנית כאשר י' חוזר הביתה מהעבודה ובפיו שיר הלל.

י' אחראי על מיחשוב בית הספר. הוא עבר סדנא מתאימה, מטעם עיריית תל אביב, להשמה חוזרת של הגיל השלישי במעגל העבודה. אני רק מתעדת מה שסיפר לי. כאדם "מבחוץ", אני בבחינת "מה שרואים משם", בשלט-רחוק. למרות שעקבתי בפליאה רבה אחר דיווחיו של י' על בית הספר המדובר ביותר – יהודה המכבי בתל אביב, עד כה לא עלה בדעתי לכתוב פוסט.

בשבוע שעבר הזדמן לכולנו להיחשף לכתבה מפורטת בדה-מרקר (קירות שקופים, בלי מבחנים, בלי ציונים, בלי עונשים: בית הספר שבו הכל נראה אחרת), המבוססת על ראיון עם המנהל, אׇדר אׇרד, ועם מורות וכמה מתלמידי בית הספר. גם בערוץ 10 שודר מספר פעמים אייטם על בית הספר, והרשת החברתית גועשת בעקבות הכתבות.

קשה עדיין לדבר על מהפכה בחינוך בישראל. יספיק להתרשם מהעובדה שבעלי חזון כמו אדר, מנהל בית הספר "יהודה המכבי", עושים ימים כלילות, בשקט ובלי אגו נפוח, כדי שיצמח כאן דור אחר. דור מפרגן, יוזם, יוצר, תורם, מקשיב, מכיר תודה למה שנופל בחלקו, בעל מוטיבציה ורצון בלתי נדלים להתפתח ולתרום לחברה בכללותה.

י', תודה שאתה עוזר לנו עם המחשבים"; (תלמיד בכיתה ג') "י', כל פעם שאנחנו נתקלים בבעיה אנחנו קוראים לך ואתה בא ומצליח לפתור אותה. כולם בכיתה שלי כל-כך אוהבים אותך. אין לי מילים להגיד לך. אתה פשוט מלך (תלמידה בכיתה ד'); "י', תודה רבה לך שאתה כל-כך מתאמץ לעבוד קשה רק בשבילנו, תודה שכל פעם שצריך אותך אתה בא לעזור. תודה שאתה בא מכיתה לכיתה להביא את המחשבים" (תלמיד בכיתה ד'); "י', אתה אלוף המחשבים." (תלמיד בכיתה ג') "ל-י', שתמיד מביא מחשבים שצריך. אתגעגע מאוד!" (תלמיד בכיתה ד'); "ל-י', אני מאחלת לך חופש גדול נעים! אני מקווה שתחזור לבית הספר גם בשנה הבאה. תמשיך להיות מי שאתה. חופשה נעימה!" (תלמידה בכיתה ה'); "ל-י' היקר, תודה על כל הפעמים שעזרת לנו כל פעם שהיינו צריכים עזרה. י' הכי טוב. באהבה גדולה. (תלמיד בכיתה ג').

חבילה של דברי תודה רבים, בכתב ידם של ילדים בכיתות א' עד ה' שמפרגנים ומוקירים עבודה שנעשית למענם על ידי אחרים (כנראה, בעידוד המורה), נמסרה ל- י' כהוקרה כנה על שירותיו בתחום המיחשוב בבית הספר בשנה החולפת.

פתיחת שנת הלימודים. צילום: באדיבות בית ספר יהודה המכבי

פתיחת שנת הלימודים. צילום: באדיבות בית ספר יהודה המכבי

כאשר י' החל את תפקידו כאחראי על המיחשוב, לא ידענו איך זה יתפתח. בדומה לרבים מאיתנו, המידע שלנו על בתי הספר בישראל לא הכין אותנו לרשמים מרגשים, כמו אלו שעליהם דיווח לי י', מדי יום ביומו. אילו תיעדתי את מרבית הסיפורים המרגשים שלו על המתרחש בין כותליו (השקופים) של בית הספר, היה יוצא מכך ספר עב-כרס. הרשמים הראשונים על בית ספר "יוצא דופן" זה, סיפרו על קבלת הפנים שמנהל ביה"ס ערך בתחילת השנה לכבוד י', והצגתו בפני צוות ההוראה. כמה מרגש היה לשמוע על הברכות והאיחולים ש-י' קיבל מכל צוות ההוראה לקראת תחילת התפקיד. בדיעבד, התברר שזאת דרך חיים שגרתית, פירגון, שצוות ההוראה סיגל ושאותה הוא מעביר לתלמידים. כך שומרים על צביון אנושי, אוירה נינוחה להתפתחות הילדים וצוות ההוראה, ורגישות בין-אישית בכל הנוגע למישור החברתי, החינוכי והלימודי.

כן בבית ספרנו

לא זכור לי שילדים התגעגעו אי-פעם, ועד כדי-כך, לבית הספר. לקראת פתיחת שנת הלימודים הנוכחית, טקסט של תלמידה שעולה לכיתה ד' הועלה לווטסאפ. יש בו הבעת געגועים ורצון לחזור במהרה ללימודים.

די להיחשף לפרויקטים ולעבודות התלמידים, כדי להשתכנע שגם בלי מבחנים ושיעורי בית, ואולי דווקא בגלל שאין דברים כאלו בבית הספר, הם משיגים תוצאות מפתיעות בחינוך ובלימוד גם יחד. הרבה מעבר למה שתועד עד היום בבתי הספר היסודיים בארץ. מכאן, ברור מדוע זכתה הכתבה בדה-מרקר לעשרות אלפי לייקים בפייס, וגם מדוע מנהל בית הספר זכה לסיקור של רשתות התקשורת והעיתונות, ומה הסיבה שנוהרים אל בית הספר "יהודה המכבי" תלמידים רבים, עד כי היה צורך השנה להוסיף כיתות לימוד נוספות.

אז מה יש לנו כאן?

מנהל וצוות מורים החיים בהרמוניה אלו עם אלו ועם התלמידים. תלמידים שלומדים לחשוב לבד ולפרגן זה לזה מבלי לשפוט אחד את השני. ילדים שלומדים להכיר את עצמם ולדווח על הישגים וכישלונות, בלי פחד, הן למורה והן להורה. מקום שבו לא חייבים לשבת על כסא ליד שולחן כדי להקשיב ולפתור תרגילים או לכתוב, אלא אפשר גם לשכב על מזרן בזמן השיעור. אין ספק שהסביבה יוצאת נשכרת מכך. מי שבא במגע עם ילד שמפגין יוזמות, חשיבה יוצרת, רצון טוב, חשק ללמוד ולהתפתח ולחיות עם כולם בהרמוניה, זוכה בגדול.

הסטה שהיא הסחה וגם הסתה

מאמרו של סמי פרץ "הפוליטיקה החלשה של המין החזק" עושה שלושה דברים: הוא מסיט את תשומת לב הקורא מנושא חשוב וממקד אותו בסוגיה שונה לחלוטין, מסיח את דעת הקהל מסוגיה מגדרית, ומסית את מחצית הציבור ה"גברית" בישראל נגד יוזמה שמחציתו האחרת מייחלת לה.

*******

סמי פרץ, שכיהן עד כה כעורך המהדורה היומית של "דה-מרקר" ובקרוב יהיה העורך הראשי של "מרקר" דיגיטל ופרינט, מותח ביקורת במאמרו "הפוליטיקה החלשה של המין החזק". הוא שואל מדוע יאיר לפיד מסתפק בבחינת תתי נושאים של אי-השיוויון במשק במקום "לבחון את אי-השיוויון על היבטיו השונים"?

ספציפית, מדוע לפיד מצמצם את הדיון באי-השוויון ותוחם אותו לעניין המגדרי בלבד? בכך הוא מסיט את הנושא לכיוון אחר, מסיח את הדעת מהנושא העיקרי ומסית את מחצית הציבור (הגברים) נגד לפיד.

בחלקו הראשון של המאמר פרץ מברך על אירועי השבוע האחרון,

בשבוע אחד מונתה בראשונה נגידה לבנק ישראל – קרנית פלוג, מונתה מנכ"לית בנק שלישית – לילך אשר-טופילסקי, והוקמה ועדה שתעסוק בפעם הראשונה בבחינה מגדרית של תקציב המדינה, ותבדוק 'באיזו מידה הולמת חלוקת המשאבים את הצרכים וסדרי העדיפויות של נשים וגברים'.

בהמשך, פרץ מצדיק את הקמת הוועדה,

לעתים אי-השיוויון כופה על נשים אורח חיים שונה מזה של גברים, שכלל אינם מודעים למגבלות שמטרידות נשים. למשל, כמה מחברותי הטובות רצות להנאתן, אבל הן לא רצות בחשיכה בפארק או בשדות, כי זה מפחיד. התקנת תאורה במקומות כאלה היא לפיכך עניין מגדרי. תשאלו כל אישה והיא תספר לכם על אלף מגבלות כאלה.

את השבחים על היוזמה הוא מרעיף על ח"כ ד"ר עליזה לביא (יש עתיד), חברת מפלגתו של שר האוצר. ומבהיר שללביא יש עבר אקדמי בתחום וידע מעמיק על בעיות מגדריות.

איך מסיטים את הדיון מהנושא המרכזי? מציגים נתון הזועק לשמיים, שתמיד אפשר לנפנף בו כדי לקבור יוזמה, ושכאן היא אף זוכה לכינוי "תת-נושא" של אי-השוויון בישראל: "אי-השיוויון בישראל זינק בשלושת העשורים האחרונים, ושם אותנו בין המדינות הכי לא-שיוויוניות בעולם המפותח." ויש דוגמאות המומחשות על ידי גרפים מאוד בולטים, למשל: משכורת חודשית ממוצעת בישראל של אישה ב"מקצוע גברי" הוא 8,460 ₪ לעומת משכורת של גבר במקצוע גברי – 9,93 ₪. דוגמא נוספת: תקציב ממוצע של משרד החינוך לתלמיד ב- 2012 בשקלים הוא: 27,053 בזרם הממלכתי דתי לעומת 24,830 בזרם היהודי חילוני, לעומת 21,146 במגזר הערבי.

הרטוריקה של פרץ סותמת את הגולל על פעילות הוועדה, לפני שזו הספיקה להציג ממצאים ולפרסמם,

לא בטוח שההיבט המגדרי הוא הגורם המרכזי לגידול באי-השיוויון – יש עוד הרבה מאוד סיבות אחרות ורבות משקל. ההבדל המגדרי הוא רק אחד בשורה של סוגיות כמו, יהודים מול ערבים, ותיקים מול עולים, רוסים מול אתיופים, אשכנזים מול מזרחים.. שאפשר לבחון ולמצוא בהן את שורשי האי-שוויון…

פרץ עושה מאמץ להסיח את דעתנו (במיוחד דעתם של גברים) מהסוגייה שסוף-סוף תקבל תשומת לב של אנשי מקצוע, ולהציג את אי-השיוויון כמושג רחב שצריך לטפל בו. איך הוא לא מבין שבעשותו כן, הוא מציג עמדה אנטי-לפידית ובעיקר – הוא מציג עמדה זהה לעמדות של "גברים", שלא רק שאינם מסוגלים להבין לאשורו את מלוא ההיקף של הקיפוח ה"מגדרי". דבריו גם מספקים דלק נוסף לקיבועו.

הייתי מצפה ממי שנבחרה לעמוד בראש הוועדה, יעל מבורך – סגנית הממונה על התקציבים באוצר – שתבהיר לפרץ במאמר תגובה שיפורסם בשבוע הבא ב"דה-מרקר", שההצעה שלו להקים ועדה שכתב המינוי שלה יהיה לבחון את אי-השיוויון והעוני בישראל על כל מקורותיהם ושבראשה יעמוד איש ציבור בעל משקל, פירושה כריית קבר ליוזמה מבורכת של הקמת הוועדה שבראשה היא עומדת.

עוד בעניין אי-השוויוניות ראו את הפוסט האחרון של נעמה כרמי

"האח הגדול" ו"לוחמה אלקטרונית"

על ה"אח הגדול" שמעתם בוודאי, לא מעט. מה לגבי "לוחמה אלקטרונית"? אמנם הנושא חשוב לכולנו אבל כנראה שאינו מספק רייטינג גבוה בהשוואה ל"אח הגדול". אחרת איך אפשר להסביר את דלות המידע בתקשורת בנושא עכשווי וחשוב זה?

חלפו הימים שבהם האיסוף המודיעיני של מידע מסווג, במיוחד כשמדובר במדינות אויב, היווה כלי עיקרי להשגת נתונים עבור קבלת החלטות ביטחוניות ואחרות. כיום גולשים פרטיים ו/או גולשים מטעם המדינה מאוד פעילים במה שנקרא באופן כללי "לוחמה אלקטרונית". אם לא די בכך, גופים ייעודיים ומכוני מחקר מתמחים מזה מספר שנים בשלל ההיבטים של סוג לוחמה זה. אך לציבור הרחב מגיעים טפטופים בלבד משלל הידע הזה – בעיקר מהתקשורת המפיצה כותרות שברובן הן "מפחידות", בלשון עממית, ולא ברורות.

הציבור מבוהל. יש מעט מאוד סינכרוניזציה בין מה שהמומחים יודעים לבין הכתבות שמספקת העיתונות לציבור הרחב. מישהו מחליט מה הציבור צריך לדעת, ולא מכבד את "זכותו של הציבור לדעת".

גניבת זהויות, מספרי כרטיסי אשראי, שלא לדבר על גניבת מידע מודיעיני לא רק "מפחיד". מצב כזה זורע בעיקר בהלה. נוצר לאחרונה מצב בלתי מניח את הדעת, בלשון המעטה, ובלתי מציאותי בעולם שבו שמים דגש רב על פיתוח מערכות אבטחת מידע ורגולציה של אבטחת המידע בישראל.

אינני מתיימרת למלא כאן את החסר בהוספת פרטי פרטים, מהפחות ידועים בנושא "לוחמה אלקטרונית". השאלה המנקרת במוחי מזה זמן ואינה נותנת לי מנוח היא, איך ניתן לגשר על פני פער הידע ההולך ומתרחב בין מה שהציבור  יודע לבין מה שיודעים המומחים, וכיצד ניתן לרסן את נסיקת רמות ה"פחד" ו"הבהלה" השוררים בציבור לאחרונה?

ערכתי חיפוש אקראי אך נרחב באינטרנט לצורך כך. השתמשתי בכל מילות החיפוש הרלבנטיות לנושא. כך הגעתי לאתרים של איגודים ומכונים שלא העליתי בדעתי שהם קיימים, חיים ובועטים. ככל שהמשכתי, כך גדלה אכזבתי מהמידע הדל והקלוש הזורם במדיה אל הציבור בעניין כל כך רגיש, אך מלא וגדוש בידע מתמחה זה.

גיליתי להפתעתי כי מספר ימי העיון והסמינרים "הפתוחים לציבור הרחב" בנושא זה עולה על המשוער. אך דע עקא: או שאלו הם ימי עיון אקדמיים, או ימי עיון שנערכים ביוזמת מכונים המתמחים בצד הפיזי של לוחמת מידע. לפיכך, לא רבים מקרב הציבור פוקדים אירועים מתוזמנים אלו. יש לציין שמשרד החינוך נרתם למשימה ומעביר פה ושם סמינרים ביום האינטרנט השנתי, המיועדים לספק סל של אינפורמציה "קלה לעיכול" שאותה מבקש המשרד להעביר לציבור. אך זו אינה בהכרח עוסקת בענייני לוחמה אלקטרונית.

"דה מרקר"

לשמחתי, מצאתי כתבה שפרסם המגזין "דה מרקר" לפני כשנה (דצמבר 2010), ששיפרה את מצב רוחי ומילאה אותי באופטימיות. לזכותו של "דה מרקר" ייאמר שעורכו מכבד את הציבור ואת זכותו לדעת, בכך שהוא מקפיד לספק כתבות ומאמרים עשירים בחומרים ייחודיים על המתרחש בעולמנו בזמן אמת ובעוד מועד.

הכתבה של גיא גרימלנד מביאה מדבריו של רוברט לנץ, מנהל אבטחת מידע ואישיות בכירה לשעבר במשרד ההגנה האמריקאי. לנץ מסביר "מהם האתגרים הניצבים בפני גופי אבטחת המידע במדינות העולם, בעידן שבו טרור מקוון כבר קיים ופעיל"… (מומלץ לקרא את הכתבה במלואה במקור).

להלן מספר "פנינים" מדבריו של לנץ, שעשויים לגרום צמרמורת רק משום ש"הדליק נורה אדומה" ולמרות זאת, אירועי הזמן האחרון מעידים שבפועל, נעשה מעט מאוד.

בין היתר, לנץ הזהיר [בסוף 2010 !] ש"אירוע הטרור העולמי הבא עלול להיות בשדה הקרב הדיגיטלי". בכתבה תוכלו לקרא ולהבין מהי "תולעת הסטוקסנט" (Stoxnet) שפגעה במחשבים רבים ברחבי העולם, כשהמטרה העיקרית של הפצתה היא לפגוע במערכות תעשייתיות מסוג SCADA מתוצרת סימונס, המשמשות מפעלים וכורים גרעיניים. לנץ ציין שהתולעת (שהיא "קוד") מאוד מתוחכמת והעלתה חשד שמדובר בפיתוח גופי ביון בארה"ב (CIA) ובישראל (המוסד).

עוד מלמדת הכתבה שבכל רגע נתון "יש בעולם מיליוני מחשבים המכונים 'זומבים'". דהיינו, מחשבים שנפגעו מתולעי מחשב, אבל ההאקר (שלדעתי הכוונה היא ל- CRACKER – אחד שפורץ כדי לשבש את פעולת המחשב) החליט שלא לעשות באמצעותם כל מניפולציה. התולעת במחשב רדומה עד שה"קרקר" יחליט מה בדעתו לעשות באמצעותה.

משפטי המפתח המופיעים בכתבה מצביעים על עקב אכילס של הסוגיה: "בהיעדר הגנה נאותה, בשילוב עם חוסר היערכות עם הגופים המתאימים, התקפה על תשתיות … עלולה להוביל לנזקים חסרי תקדים בהיקפם"; "במדינות רבות החקיקה בנושא עדיין לוקה בחסר…"

הדובדבן שעליו אפשר לומר בדיעבד "אמרנו לכם" היא התשובה של לנץ לשאלה "מהם הדברים הקריטיים ביותר העלולים להיפגע במתקפת סייבר?" כבר אז (ב-2010), טען לנץ כך: "התחום הפיננסי נמצא בעדיפות עליונה וכך גם תחום האנרגיה – אלא שהתחום הפיננסי הדיגיטלי יותר ולכן יש להגן עליו יותר…"

****

להשלמת התמונה, להלן קישורים למספר אתרים שאפשר לדלות מהם מידע רלבנטי:

הבלוג של יאיר רודאיקוב.

הבלוג מספק מידע ומקשר אל גוף בינלאומי לענייני לוחמה אלקטרונית (AOC, the Association of Old Crows), ללא מטרות רווח, שחברות בו 47 מדינות ועשרות אלפי עמיתים. הגוף שם לו למטרה לקדם את המחקר והידע בתחום לוחמה אלקטרונית.

 IAOC (האגודה הישראלית ללוחמה אלקטרונית).

סניף של (The Association of Old Crow  – AOC) בישראל. האגודה עורכת כל שנה כנס בנושא: "לוחמת המידע בסייבר". הכנס שארגנה IAOC במאי 2011 היה מלא וגדוש בהרצאות מעניינות.