Tag Archives: ג'ורג' בוש

בוש עושה שמיניות באויר כדי לרצות את כולם

הנשיא בוש יהיה הראשון מבין נשיאי ארה"ב שיכבד בנוכחותו משחקים אולימפיים במדינה זרה. בדרכו לסין בוש סייר ברחבי אסיה ונשא נאום פוליטי שהתמקד בעיקר בנושאים הקשורים לסין.

בנאומו, שיבח בוש את סין על צמיחתה הכלכלית, הוא שיבח את שיתוף הפעולה של סין במיגור הטרור ורק אחר כך התפנה להתבטא ולהביע עמדה לגבי מדיניותה של ממשלת בייג'ין בסוגיות של דת וזכויות האדם.

אין ספק שהעולם המתין בקוצר רוח למוצא פיו של בוש וקיווה שנאומו הפוליטי שאותו נשא מבנקוק יכלול אג'נדה שבה הפרת זכויות האדם על ידי ממשל בייג'ין תוצג כעוולה חמורה.מזה מספר ימים סוקרת התקשורת, לא רק אצלנו, את האירועים ה"חשובים" בסין כמו פיגוע הטרור בצפון מערב סין, רעידת האדמה בסצו'אן, זיהום האוויר בבייג'ין, האמצעים הננקטים בעיר כדי שהאירוע יצליח במאת האחוזים. האמצעים כוללים לצערנו גם העברת תושבים מבתיהם שבאזור שיועד להקמת הכפר האולימפי, הריסת הבתים ומציאת פתרונות אכלוס חלופיים. כמו כן, כוללים אמצעים אלו לימוד נימוסי ןמנהגי המערב, צמצום זיהום האוויר על ידי הגבלת תנועת כלי הרכב והתחבורה שמביאים פועלים לבייג'ין, סגירת מפעלים המזהמים אויר ועוד ועוד.

לאחרונה הולכים וגוברים הקולות המבקרים חסימת הנגישות של התקשורת הזרה המגיעה לאולימפיאדה לאתרים ברשת ובראשם אתר אמנסטי, המכיל תיעוד של עוולות נגד זכויות הפרט בסין. בין השיטין אף הוצגו תלונות מטעם עיתונאים זרים נגד הדרישה של הממשל בבייג'ין לצלם רק במקומות מותרים על פי רשיון אישי. מקומות כמו כיכר טיאננמן והעיר האסורה הם בעייתיים במובן זה.

יחד עם זאת, נראה שהחגיגה התקשורתית מנצלת שעת כושר של האולמפיאדה הניצבת לפתחנו ועיתונאים משחררים את חרצובות לשונם על כל "פשלה" – בין אם מדובר בטרור, רעידת אדמה, מדיניות מתמשכת, מהלכים לוגיסטיים שהחלו עוד בשנת 2001 וביתר שאת בשנת 2003.

הביקורת התקשורתית מאפילה על הרבה הישגים הראויים לשבח.

בוש לא נקלע למלכודת של התקשורת. ייתכן שהנאום שנשא בבנקוק הוכן על ידי אחרים עבורו. אבל הנימה הולמת מאוד את אופיו של הנשיא בוש. יש לו טקט ואיש לא יכתיב לו איך להתבטא כשמדובר באמירות ביקורתיות על מה שמתרחש בסין.

הנשיא בוש ניסח את דבריו כך: "אני מביע דאגה עמוקה נוכח המציאות של קיפוח זכויות אדם ודת בסין". בוש הוסיף, "העם הסיני ראוי לחירות בסיסית כזכות טבעית של כל יצור אנושי". אבל, בטרם מתח ביקורת בנוגע לסוגיות אלו, הצהיר בוש שהוא משתדל להימנע מלערב עניינים פוליטיים בסוגיות הקשורות באולימפיאדה בסין. אדרבה, בוש הודה למדינה המארחת: "אני מכבד את קבלת הפנים של המדינה המארחת", אמר והוסיף: "הדבר הנכון לעשות כרגע הוא להגיע לטכס פתיחת האולימפיאדה וליהנות מתחרויות הספורט". יתרה מכך, בוש ציין -"אינני זקוק לשעת כושר, בצורה של אולימפיאדה, בכדי לומר את דברי".

בוש רוצה להציג עמדה כלפי המשטר הקומוניסטי של בייג'ין ללא שום קשר עם אירועי האולימפיאדה. בדבריו ציין בוש שהעולם המערבי תומך בחופש ביטוי, חופש התאגדות וזכויות העובד "ואין לי כל כוונה להציק למנהיגי סין בעניין זה. "אני רק מציע שאם הממשל בבייג'ין יהיה יותר פתוח לערכי המערב ויאפשר לעם הסיני מרחב פעולה וחופש ביטוי, סין תוכל למצות את הפוטנציאל שלה במלואו".

"איני בא לכפות עליכם ערכים של פתיחות וצדק, אלא להציע לממשל בבייג'ין לאפשר לסינים יותר חופש. ברור לי שסין היא זו שתחליט לבסוף לאן מועדות פניה".

יש מי שסבור שפוליטיקה היא דווקא חלק בלתי נפרד מהאולימפיאדה. והכוונה היא למנהל סניף אסיה של ארגון Watch הפעיל בעניין זכויות אדם. בראד אדמס, הוא האיש שעליו מוטלת המשימה לנצל את שעת הכושר הזו שבה עיני רוב מדינות העולם החופשי נשואות למשחקים האולימפיים בסין. זוהי שעת כושר מצויינת להצביע על מדיניות מתמשכת של דיכוי אזרחים בסין ולהוקיע אותה. אדמס עוד מרחיק לכת וטוען שהכבוד שנפל בחלקה של סין לארח השנה את המשחקים האולימפיים הוא מחווה של רצון טוב למעצמה הכלכלית העולה.

ומה חושבים הסינים על נאומו של בוש?

קוראי הפוסט בוודאי שומעים במהדורות החדשות וקוראים על כך באינטרנט – סין מגיבה לנאומו של הנשיא בוש בשאט נפש כשהטענה העיקרית שמשמיע דובר משרד החוץ Qin Gang היא שאסור לאיש להתערב בענייניה הפנימיים של מדינה אחרת.

קין מציין את הבדלי הגישות של סין ושל ארה"ב כלפי סוגיות של דת וזכויות האזרח. מבחינתם של הסינים, אומר קין, יש להתנגד בתוקף למילים ואף למעשי של התערבות בענייני מדינתו.

עמדה רשמית זו הועלתה גם לאתר הבית של משרד החוץ הסיני.

ובינתיים, כיצד מדווחת התקשורת על התבטאותו של בוש? – וזה העיקר, כי מהתקשורת אנו ניזונים.

מאות של עיתונאים, מהעיתונות המודפסת, האלקטרונית והמשודרת התייחסו לאפיזודה זו.

אמנה כאן חלק מהם:

USA Today, NY Times, Washington Post, San Francisco Chronicle, Boston Globe, AP, The online london Times, etc.

מאלף לקרא כיצד חלקם מגדירים בכותרותיהם את התייחסותו של בוש לענייני זכויות האדם בסין:

Bush tackling Chinese rights  Bush focuses on human rights and China

Bush calls for human rights in China

ולעומתם יש המעדיפים להציג את דבריו של בוש כנאום הפונה בצורה בוטה ביותר לממשל בבייג'ין ומגנה את מדיניות הפרת זכויות האזרח בסין.

Bush csolds China on rights Bush chides China over freedom

Bush rebukes China on human rights Bush blunt on China's human rights

התקשורת המקומית שלנו משרטטת את קווי המיתאר בנאומו של בוש היום כך –

בוש נזף בסין על הפרת זכויות האדם

לעומת –

בוש מביע את "דאגתו העמוקה" לזכויות האדם של אזרחי סין

הפרת זכויות האדם בסין היא סוגייה שנדרשים לה רבים.

חלקם הקימו אתרים לרגל האולימפיאדה ושם המבקרים [תרתי משמע] יכולים לחתום על עצומה נגד הפרת זכויות האדם. ברור שישנה הצדקה למחאה נגד המצב הבלתי הומני. מצד שני, מנהיג המעצמה החזקה ביותר בין מדינות המערב נזהר בדבריו ואת זה חייבת התקשורת לכבד.

במיוחד – התקשורת צריכה לרסן את עצמה ולהיזהר שלא לעורר שערוריות מיותרות.

מקווה שכותרות העיתונים הפופולריים שלנו תהיינה הגיוניות ושפויות. נראה מחר.

הקלף המנצח – הסבר פניך לבוחרים

אנחנו חיים בעידן שבו המסר הויזואלי הוא המסר המכריע.

כך אומרים לנו יועצי תדמית, "עליכם להקפיד על הופעה, לשמור על חזות חביבה ורגועה" ועוד.

העניין הוא שלאדם הממוצע חסר המידע הבא:

בשנות ה-50 כשעמלו חוקרים על הקשר בין טכנולוגיות התקשורת לבין פרצופה של החברה ותרבותה, בלט חוקר בשם מרשל מקלוהן (1911-1980) שאת תורתו אפשר לסכם כך "המדיום הוא המסר". הוא האבא של ביטויים משמעותיים נוספים כגון "הכפר הגלובלי" אבל הפואנטה שלו הייתה שלטכנולוגיית התקשורת יש משקל רב בעיצוב האדם וכתוצאה מכך גם בעיצוב החברה שבה הוא חי. טענתו, שכנראה אוששה גם הפעם בתוצאות הבחירות לנשיאות (על כך בהמשך….) – יש קשר הדוק בין טכנולוגיית התקשורת השלטת בחברה, שאליה נחשף הפרט במידה מוגברת יחסית, לבין התפתחותו במישור חמשת החושים. התוצאה, נוצר חוסר איזון בין חושים מחודדים פחות וחושים מחודדים יותר. ויש לכך השלכות חברתיות ותרבותיות.

ככל שנחשוף אדם לשורות מודפסות, כך יתחדד אצלו החוש הויזואלי וביתר שאת, השאיפה לסדר וארגון, שהרי שורות מודפסות מישרות קו כמו חיילים במסדר המפקד. לטענתו של מקלוהן, גם פס הייצור המפורסם הוא תולדה של עידן הדפוס, הרעיון לפחות.

וכך הגענו לעידן הטלוויזיה – הטכנולוגיה בהא הידיעה שמשכה מיליוני בני אדם וריתקה אותם החל משנות ה-60 המוקדמות בארה"ב עד ימינו אנו.

לעידן הצפייה בטלוויזיה חוקים משלו ביחסים בין בני אדם.

לדוגמא, הדבר החשוב ביותר היום למי שמתעתד להופיע על גבי המסך הוא "לעבור מסך." דהיינו, שהופעתו, מה שנקלט על ידי הצופים בבית ויזואלית יהיה מותאם במאה אחוז לכללים, ל"פוליטיקלי קורקט".

מה נחשב לפוליטיקלי קורקט בהופעות טלויזיוניות?

ראשית, נחמדות, קסם אישי מיידי. אין לקהל אורך רוח, אין מצב שבו כישלון ראשוני יתוקן בעתיד. אתה באויר, הרבץ מיד את החיוך הכי מקסים שלך, עשה פוזה למצלמה, אל תגיד כלום עדיין, העין כבר קלטה משהו, למה לא הכנסת את הכרס? מה עושה האצבע בפה? מה זה הלבוש ה"סבתאי" הזה?

ובני אדם הפנימו זאת. רייטניג של תוכניות מושפע מ"כוכבים" כלומר – כל מי שהופעתם החזותית הוכתרה בהצלחה מייד עם חשיפתם הראשונה לקהל הצופים בבית, ואולי עוד קודם לכן, כשהפרומואים יידעו את צופי הטלוויזיה לגבי מי שעומד/ת להגיש את התוכנית או מי שיופיע/תופיע בתוכנית בשבוע הבא.

כמה שאנחנו אוהבים את המראה הסקסי של …. ואת המראה הגברי של… ואת השרירים והחזה והשד יודע מה של…

ומה כל הפואנטה? מקלוהן הרי אמר שהמדיום הוא המסר – המדיום הוא הגורם החשוב בהא הידיעה בהתפתחות האדם. ואם האדם מטמיע ומפנים את הכללים עד הסוף, הוא נסחף בעיקר משום שהעיניים קלטו אובייקט שהוא "פוליטקלי" לפי כל כללי הדקדוק של "כוכב" הטלוייזיה המצוי.

הרי לכם משוואה מעניינת –

החכם, השקדן, גיבור המלחמה, האחראי (קרי) מפסיד לפיכך משום שחביב הקהל  (בוש), יודע לעבור מסך (בדיוק כשם שרייגן הצליח…)

וזכרו, מה שמסתתר מאחורי זה הנו תהליך התפתחות חושים לא-כל-כך-מודעת שהוסברה והובנה היטב למקלוהן. (אלא שלא כל כך הוכחה על ידו)

אימרו מעתה – לא כל-כך חיוני להיות גאון (של אמא), אבל חובה לעבור את מבחן החביבות, הקסם, צריך להלהיב במושגים של המדיום הדומיננטי – הטלוויזיה.

ברור, יש לכך גם השלכות על החברה בכללותה.

ולהלן טריוויה (בסגנון של שאלה רטורית) –

את מי יכנו בעידן שלנו כ"מנהיג המושיע", זה שמסביר לך את האלף-בית של מלחמה בטרור? לא ולא..

זה שהיה שם ויודע מהי מלחמה מיותרת? שוב, טעות.

התשובה הנכונה היא: זה שאמר "הם לא יצליחו להפחיד אותנו" כשהוא עוטה על פניו ארשת של דאגה מהולה בסימפטיה ואמפתיה.

איך לא יצליחו? אלוהים גדול. כי מה שחשוב בינתיים הוא שזהו הקלף המנצח – עובדה, זה קנה מיליוני בני אדם.

יחי (ג'ורג' וו. בוש) חביב הקהל.

לא שיש לי משהו נגדו, הוא דווקא אמור להיות ידיד של ישראל, אוונגליסט-נוצרי אנטי-מוסלמי….

מציאות אירונית

המציאות האירונית היא שהעימות העומד להתקיים היום, יום ד', בין הנשיא בוש לבין הסנאטור קרי, שכותרתו היא "סוגיות פנים", יהיה המעמד הקריטי והמכריע עבור בוש, ויקבע האם ייבחר לכהונה נוספת.

 

ידוע שישבו על מדוכת ניסוח כללי "המשחק" (או "תזכיר ההבנות" לגבי העימותים, 32 עמודים טבין ותקילין), החתומים על ידי מנהלי הקמפיין של שני היריבים,והקובעים איך תתנהל התקשורת הבלתי מילולית והמטא-מילולית של שלושת העימותים, סוללות של עורכי דין ודמויות מפתח מתחום הפוליטיקה, המזוהים עם שני המחנות היריבים גם יחד.

 

שני הצדדים הסכימו על שלושה עימותים, זו הפעם הרביעית בלבד מאז סדרת שלושת העימותים הידועה, שהתקיימה בשנת 1960, בין הסנטור (דאז) ג'ון קנדי לבין סגן הנשיא (דאז) ריצ'רד ניקסון.

 

הרפובליקנים, שהשתתפו בניסוח "תזכיר ההבנות" (או, כללי ה"משחק") לגבי סדרת העימותים הנוכחית, שערו לתומם, שמרבית הכללים שגובשו יסייעו לבוש בגדול. ביניהם: לא ניתן ל"גנוב" צילומים של המועמד-היריב במהלך העימות כאשר השני מדבר (מגיב לשאלות המנחה או מסכם טיעוניו);  נורית אזהרה תידלק אם אחד היריבים יחרוג מפרק הזמן שהוקצב לו; העימות הראשון יסוב על סוגיות הקשורות במדיניות החוץ של ארה"ב.

ראו עד כמה העניין הזה מזוייף – מקובל שבוש שולט יותר מאחרים בתחום החוץ ואם יתאפשר לו לזכות ביתרון בעימות הראשון, קרוב לודאי שהוא ייתפס כמנצח גם בהמשך.

 

ובמציאות (האירונית) התברר:

א.      רשתות הטלוויזיה התעלמו מהכלל האוסר לצלם יריב בעוד השני מדבר. התוצאה: צילומים בלתי חוקיים, במיוחד אלו של בוש בחליפה ה"מקומטת" מאחור.

ב.      יועציו של בוש קיוו שתידלק נורית אזהרה במהלך תשובותיו של קרי, משום שהוא נוטה להאריך בדבריו, לגלוש, לא תרתי משמע, (ראה מאמר קודם), אך זה לא מה שקרה במציאות.

ג.        התקווה שבעימות הראשון בוש ינצח בגדול, נשענה על תחושה מבוססת, שבוש שולט שליטה מלאה ורחבה ביותר בנושאים חוץ-מדיניים של ארה"ב. אלא שלרוע מזלו, דווקא אז התפרסמו חדשות שליליות מהזירה העיראקית, והוא נאלץ לדבר מעמדה של מגננה.

רוס בייקר, חוקר מתחום מדעי המדינה, אוניברסיטת רוטגרס ארה"ב, גם כן סבור כך : "מנסחי תזכיר ההסכמות קיוו שהם יהוו מלכודת וגם מכשול עבור קרי, והמציאות טפחה על פניהם."

 

יודעי דבר אומרים, שלא זכור להם שהתקיימה סדרת עימותים בין מועמדים לנשיאות ארה"ב, שבהן נשיא מכהן הפסיד בשלושה עימותים ברצף, נחקק כלוזר בזכרונם של הבוחרים, אך עדיין ניצח בקלפי.

יועצי תקשורת משוכנעים, לכן, שהאדם הלחוץ ביותר בארה"ב היום הוא הנשיא המכהן, ג'ורג' וו. בוש.

"בגדי המלך החדשים"

 

אחד המקרים שבהם תקשורת בלתי מילולית ומטא-מילולית נכנסת חזק לתוך סיכויי המועמד לנצח את יריבו הפוליטי, הוא העימות הטלוויזיוני.

 

החייט של נשיאי ארה"ב האחרונים, ג'ורג' דה פאריס, טוען שמה שנראה כבליטה בדמות קופסא זעירה, בגב חליפתו של הנשיא בוש בזמן העימות, הוא סתם עיוות שנוצר בתפר האחורי של הג'קט.

כללי ה"משחק" כוללים, בסעיף 5, הנחיות ברורות לגבי כל העימותים הנוכחיים:

 

מעניין הסעיף המתייחס לבימוי – מצלמות הטלוויזיה יהיו קבועות במקומות מיועדים, וניתן יהיה רק לשנות את זווית הצילום, בהתאם לצורך, אך לא להעתיק את המצלמות ממקומן.

כשמועמד מדבר (משיב למנחה או מסכם דבריו) ,מותר לצלם אותו, ורק אותו!!!

המצלמות בירכתי הבמה מיועדות לצלם את המנחה.

התדריך שיתקיים ממש לפני תחילת כל עימות, לא יהיה מלווה בצילומים.

סעיף מעניין  אחר- חל איסור מוחלט על כל צד לעימותים, להשתמש בציוד עזר, ברשימות, שרטוטים ודיאגרמות מוכנים מראש ומסמכים כלשהם בזמן העימותים. אסור למועמד לקבל עזרה מאף אחד מן הנוכחים במעמד העימות, לצטט אדם ספציפי היושב בין הקהל הנוכח בעימות, בכל רגע שהוא במהלך העימות.

אם בכל זאת יתרחש מצב כזה, על המנחה להעיר לו שפעולה כזו הנה מנוגדת לכללים שעליהם הסכים.

למרות זאת, מותר לכל מועמד המשתתף בעימות, לרשום לעצמו הערות במהלך העימות, באמצעות כלי כתיבה ונייר שהובאו על ידו לפי בחירתו, ובלבד שהחפצים הללו יימסרו סמוך לשעת העימות לצוות האחראי, לצורך בדיקה. צוות זה, בלבד, מוסמך להניחם על בימת הנואם.

 

כל מועמד רשאי למנות לעצמו צלם, שיעמוד על הבמה ויצלם תמונות בודדות לפני תחילת העימות. בזמן העימות עליו להתרחק לאחד מאגפי האולם, שם אינו רשאי לצלם לא מה שמתרחש על הבמה ולא את הקהל הנוכח באולם. בתום העימות רשאי הצלם לשוב לזירה הראשית.

רק במידה והוסכם על קהל "משתתף" רשאי צלם זה לצלם תמונות בודדות של הקהל.