תגית: ביקורת פוליטית

מי מתרגש מפרשת חומסקי?

בימים האחרונים נשמעים קולות של תמיהה ואפילו ביקורת חריפה [כמו זו של גדעון לוי] – איך זה שהאקדמיה שותקת בנוגע לפרשת חומסקי?

Chomsky

מדוע האקדמיה נאלמת דום בשעה שהתקשורת ודעת הקהל מביעים עמדות בנוגע לחסימת כניסתו דרך מעבר הגבול לאזור רמאללה של נועם חומסקי, פרופסור מכובד ומומחה לבלשנות מ-MIT שהגיע לאזורנו במטרה להרצות באוניברסיטת ביר זית ולבקר בחברון. הדגש בביקורת הוא כמובן על שתיקת האקדמיה ואי התייחסותה לפרשה.מדוע אין שומעים מילה וחצי מילה ממוסדות נאורים האמורים ללמד סטודנטים מה זו דמוקרטיה, על מניעת כניסתו של חומסקי לכאן במעבר הגבול? במה עוסקת האקדמיה בימים אלו שכל דובריה הנלהבים נאלמו דום?

נתמקד לדוגמה בגדעון לוי שתוקף היום את האקדמיה ובעיקר את פרופ' רייכמן והמרכז הבינתחומי, בטור שלו בהארץ. מה מטריד את גדעון לוי? היחס של רייכמן ל"בצלם" ובעיקר, הרעש שמשמיעה האקדמיה בכל שני וחמישי כשהיא מותקפת ומאויימת בחרם על ידי אוניברסיטאות בעיקר באנגליה. בשם הדמוקרטיה דורשת ישראל להוקיע חרם אקדמי נגד חוקרים ישראליים. וכעת מה? היכן ערכי הדמוקרטיה? מהאקדמיה אין שומעים אף לא ציוץ בעניין התחקור של חומסקי במעבר הגבול ומניעת כניסתו לכאן. הציניות ממלאת תפקיד בטור של גדעון לוי והוא שואל, באיזו דמוקרטיה עוסקים באקדמיה, אם בכלל? מושא התקיפה העיקרי שלו הוא פרופ' רייכמן מהמרכז הבינתחומי. רייכמן עוסק בדמוקרטיה של מערכת החינוך, דורש שכולם ילמדו מקצועות הליבה, כולל תלמידי ישיבות; חומסקי מעניין אותו ואחרים באקדמיה כקליפת השום.

גדעון לוי טועה הפעם. לאקדמיה יש קול ואילו התאמץ היה מוצא אותו מאוד ברור ומוגדר. יש דעה ויש גם התייחסות הן לחומסקי והן למקרים דומים מהזמן האחרון שבהם הוקעה מדיניות ממשלת נתניהו בשל 'התנהלותה בסוגייה הפלסטינית'. קולו של פרופסור ליימן וילציג מאוניברסיטת בר-אילן מצוטט באתר 'פג'מס מדייה' האמריקני, על ידי הכתבת סטפני פרייד. היא כתבה לאחרונה, לפני יומיים, ופרטה את תלאותיו של חומסקי ובמקביל הביאה מדבריו של ליימן וילציג שאמר שלדעתו ממשלת נתניהו פעלה נכון במעבר הגבול כשמנעה את כניסתו של חומסקי ומהלך זה אף זכה לתמיכת רחבה של הציבור הישראלי הרואה בכך הוכחה לאחריות שנתניהו חש כלפי הציבור.

בציטוט מדבריו של וילציג ליימן, להלן, הוא מתייחס למספר אישים  ואמנים שהגיעו או ביטלו את הגעתם לכאן לאחרונה, ביניהם חומסקי, אלביס קוסטלו וביידן ואיוון פרדו, הליצן הידוע מספרד:

בפיסקה האחרונה הוא אומר:

פרשת חומסקי שונה לחלוטין מפרשת ביידן או פרשת אלביס קוסטלו. פרשת ביידן הייתה חמורה משום שהוא מייצג בעלת ברית וידידה של ישראל בעוד שחומסקי בהחלט לא כזה…..אני דוגל בכל מאודי בחופש הביטוי של אזרחי המדינה, אך אין בלבי כל סנטימנט כלפי זר שרוצה לירוק עלינו בתוך הבית שלנו…. פרשת חומסקי היא נזק מינורי ביותר לישראל ("פנס" קטנטן וזניח בעין).

[ציטוט מדויק מתוך הכתבה]:

At a time when anti-Israel sentiment is on the rise, what’s with all the seemingly wrong-headed government moves?

“Israel has improved substantially when it comes to image in the media throughout the decades. But Chomsky is totally different from Biden is totally different from Elvis Costello,” says  Sam Lehman-Wilzig, a political science professor at Bar Ilan University. “Biden was a serious case because he’s a close ally whereas Chomsky isn’t. The clown could have been handled better and Elvis Costello … well … this happens every summer with performers for the same reason.

I’m all for free speech for citizens but an outsider who wants to spit in the house? Other countries block people from coming in for this sort of thing all the time. Chomsky is a minor black eye for Israel.  It was a smart and wildly popular  domestic move for Netanyahu. He has his own flock to tend to,” Lehman-Wilzig concluded.