ארכיון תג: בחירות 2013

הצבעה חשאית

הפוסט מיועד לכולם, אך במיוחד לאלו שחושפים את הקלפים שלהם בפומבי. לא הרבה מערכות בחירות התקיימו כאן בעידן האינטרנט. לי יש הרגשה שהפעם הרשת הומה כותבים שמביעים דעות בפרהסייה ומעידים על עצמם כמי שילכו לשלשל פתק בקלפי עבור רשימה X או Y. עוד לא היה דבר כזה כאן. הברזים נפתחים והכל נשפך החוצה כאילו ההצבעה איננה אמורה להיות חשאית.

אולי זה הדבר הטבעי ביותר לעשות… מציגים קלפים כשאין מה להפסיד. רק המחשבה על כך מעוררת בי צמרמורת. התובנה שלי היא שרק כאשר אין באמת מה להפסיד, מגלים את הקלפים בפומבי…. ומשמעות הטענה תתברר בהמשך –secret

******************

הצבעה חשאית [מתוך ויקיפדיה] –

"חשאיות ההצבעה בבחירות הכלליות באה להבטיח שהמצביע יבחר בדעתו האמיתית. היא מונעת ניסיונות להשפיע על המצביע באיומים או בשוחד. הצבעה חשאית קיימת עוד מתקופת יוון העתיקה. בצרפת סעיף 31 בחוקה של 1795 קבע ש"הבחירות צריכות להתקיים בהצבעה חשאית". כך גם בחוקה של 1848. הצבעה חשאית הונהגה בבריטניה ב- 1872, במסגרת חקיקה שיזם ראש הממשלה גלאדסטון. בארצות הברית רב המדינות עברו להצבעה חשאית לאחר הבחירות לנשיאות ארצות הברית ב- 1884. ובישראל, בהתאם לחוק יסוד: הכנסת, נהוגה הצבעה חשאית בבחירות הכלליות."

מה אומרת ההמולה וגילויי הדעות והעמדות סביב מערכת הבחירות הנוכחית?

האם ההמולה מסמנת שתרבות האינטרנט גוררת שינוי רדיקלי בתרבות הפוליטית? שמתם לב בוודאי שלא רק הגולשים, הבלוגרים והטוקבקיסטים, גם בעלי דעה המפרסמים טור בעיתונות הכתובה מציגים את הקלף בפרהסיה. כאילו אין להם מה להפסיד, במילא מדובר בתחרות מכורה מראש, בקרב אבוד. רק היום פרסם הסופר אשכול נבו באיזו רשימה בחר; כך עשה גם יונתן גפן. בבלוגוספירה כבר נתקלתי בכאלו שהצהירו הצהרות כגון, "אני אצביע שלי יחימוביץ", "אני אצביע מרץ", ו"אני אצביע דעם".

ניסיתי לרדת לסוף דעתם של אלו שחשפו את בחירתם קבל עם ועדה. אנשים מן היישוב שחלקם דמויות מוכרות לציבור. ראשית, ברור לי שיש ביניהם גם דוברי אמת – [לא מצביעי "אמת"..] אין הם מחשיבים גילוי דעת שכזה לפגיעה בפרטיות. תופעה המעידה עד כמה המושג פרטיות השתנה בעידן הרשת. תיאורטית, גם הסיכוי שמאן דהוא ינסה לסחוט מאלו הבטחה, תמורת שוחד, שלא יצביעו למי שהם מבקשים להצביע שואף כאן לאפס . לסיכום, במקרים אלו כל ההו-הא סביב החשאיות הוא מה שנקרא "פַּאסֶה", וההצבעה מאחורי פרגוד היא מעשה תיאטרלי שבעוד שנים ספורות איש לא יבין מה עמד מאחורי החוק הקובע זאת. כלומר, עברנו כברת דרך מאז יוון העתיקה, דרך צרפת, בריטניה וארצות הברית. שנית, יש גם תיאורית קונספירציה. אולי יש בין אלו שמפרסמים בראש חוצות את שם הרשימה שבה הם תומכים ושבה יבחרו מחר כאלו שנדברו עם מאן דהוא מתוך הרשימה המדוברת לעשות כן. מה רע אם יונתן גפן יכתוב שהוא מצביע עבור רשימה שמתחרזת עם "שרץ" או שאשכול נבו יכתוב שהוא בוחר בשלי יחימוביץ' וכן הלאה? הם לא מתחייבים לשלשל מחר לקלפי את הפתק הנכון. הם פשוט עושים "טובה" ליו"ר הרשימה. ואתם, רבותי, אם אתם מאוהדי אשכול נבו לדוגמה, ותשתכנעו – תפלו בפח. שלישית, במערכת בחירות משמימה שבה התוצאה ידועה מראש ואינה מלבבת במיוחד, תיתכן תופעה של הומור שחור. יהיו כאלו שיאמרו לעצמם שבמילא אין תקווה, הבחירות לא יובילו לשינוי והכל יחזור על עצמו לפחות בארבע השנים הבאות. אז לשם מה להתייסר? הבה ונתבדח כל עוד אפשר. גם זו יכולה להיות הסיבה ללהיטות ל"גלות" באיזו רשימה נבחר מחר.

במחשבה נוספת, אני דווקא מעריכה את אלו שלא מספרים לחבר'ה במי יבחרו. הם רוצים ללכת להצביע בנחת, ובינתיים מקוששים מפה ומשם נתונים לחיזוק עמדתם, מבלי שאיש יידע על איזה קלף הם החליטו להמר. זו הדרך הנכונה לדעתי גם בעידן האינטרנט, הפייסבוק, הטוויטר והאינסטגרם. ראוי ואף רצוי לחפש מידע, לספק מידע, ואפילו להתפלמס – כי אז הבחירה תהיה מודעת ותיעשה על בסיס של שקלא וטריא. הרי לא משלמים לנו עבור זה. זו איננה תעמולה אלא גיבוש דעה בצורה מושכלת.

ההמלצה שלי

תעשו חושבים ביחד, אך קבלו החלטה לחוד. … העיקר שהבחירה תהיה עצמית, אמיתית ומושכלת. ועוד המלצה, רוצו לקרא את הפוסט של אורית קמיר "בחירות בצל מרד גטו ורשה" – כדאי!

אישה, גבר – והבחירות לכנסת

ככל שמתקרב מועד הבחירות לכנסת, גוברים הבלבול, המבוכה, חוסר יכולת לשנות דפוסי הצבעה קודמים וקושי לחלום על עולם המתנהל לפי דפוסים שונים מבעבר. יחסית למערכות בחירות קודמות, במערכת הבחירות 2013 עלה מספרן של הנשים המועמדות ושל אלו המככבות בראש מפלגה. יש סיכוי שההחלטות שתתקבלנה בכנסת הבאה יהיו רוויות בטביעות האצבע של הנשים הללו. מה משמעות הדבר? אחת המשמעויות היא מניעה של "תקיעויות" מדיניות, כלכליות, חברתיות ותרבותיות.  זוהי דמות האישה שמשרטט אדם רוס, בספרו "מר בוטן". 

*******************

כשסיימתי את קריאת ספרו המתורגם של אדם רוס "מר בוטן", דפדפתי בו הלוך וחזור בחיפוש אחר קטע שנראה בעיני משמעותי  ביותר ומעורר מחשבות לאו דווקא בתחום היחסים שבינה לבינו. מצאתי קטע  כזה. מדובר בדיאלוג בין בני זוג נשואים, אישה וגבר; ההשוואה  בין קווי דמותה של האשה והגבר נעשית דרך עיון בדיאלוג שביניהם.

לא יכולתי שלא לשים לב לנקודות מעניינות העולות מתוך הדיאלוג כמו, זוית הראיה הנשית והמודעות לנקודות בחיים שבהן צריך לקבל החלטה אמיצה כדי לא לשקוע עמוק יותר בביצת השגרה.

מערכת הבחירות הנוכחית מתאפיינת בריבוי יחסי של נשים מועמדות. נשים בולטות הן כממוקמות במקומות ריאליים ברשימות השונות והן כמככבות בראש מפלגה. יש סיכוי שהעתיד, ההחלטות שתתקבלנה בכנסת הבאה, יציגו את טביעות האצבע של הנשים הללו. שהנשים שתיבחרנה תצגנה עמדה נחושה ביחס לדפוסי העבר המקובלים. שהן תצלנה אותנו מ"תקיעויות" מדיניות, כלכליות, חברתיות ותרבותיות אליהן נקלענו – כפי שאדם רוס מבקש להציג את המין הנשי בספרו.

המובאה מתוך ספרו של אדם רוס, "מה בוטן", מבליטה שוני בין זוית הראיה של נשים מזה, וגברים מזה. הספר רווי בדוגמאות לאבחנות שלו בנוגע להבדלי המגדר. גברים נוטים להמשיך כל בוקר מחדש מאותה נקודה שבה הפסיקו בליל אמש. הם אינם דומים לנשים המבינות שנקלעו לשגרה מסוכנת, המאיימת על חייהם. כלומר, אדם רוס מבקש לשרטט את דמותן של הנשים דרך דמותה של גיבורת הספר, אליס: נשים מבחינות טוב יותר בסכנה שבשגרה, ב"תקיעות" אליה הגיעו בחייהן. יש להן היכולת לצאת מהמצב – הן מסוגלות "לחלום", ולא במשמעות של "הזייה" אלא כפעולה מועילה; כמו בנימין זאב הרצל בשעתו (והוא דווקא היה גבר!). בלי חלום, אין רצון להפוך אגדה למציאות ואין שינוי.

להלן המובאה (מתוך עמ' 357-354, ההדגשות הן במקור) וקחו לכם את הזמן, חישבו מה מפריע לכם להצביע לדוגמא לזהבה גלאון, לשלי יחימוביץ' או לציפי לבני. או לחילופין, מה אנחנו מפסידים או מרוויחים מהבחירה בתנועה שבראשה עומדת אישה. חברו את ההרהורים בעקבות המובאה שבהמשך להתלבטויות בקשר להצבעה שלכם : cat_708_art

 "אנחנו צריכים לדבר … אני צריכה לומר לך משהו …. אני מתלבטת לגבי זה כבר כל כך הרבה זמן … אבל אני לא מסוגלת להמשיך ככה…  אנחנו שקענו בשגרה… 'תקועים' מתאר את זה לא רע… אבל אני יודעת שחייב להיות משהו שנוכל לעשות."

היא הושיטה יד לגעת בלחיו.

"אתה לא מרגיש בזה?" שאלה. "במקום שאנחנו נמצאים בו? כמו לימבו, רק בלי שנהיה מתים. כאילו הכול הפוך מאיך שצריך להיות… אם ככה נישאר, אני חושבת שהייתי מעדיפה למות."

"אל תגידי את זה," אמר…

"יש לך רעיונות?"… "יצא לך לחשוב שאולי מהיום והלאה אנחנו צריכים לחיות את חיינו כמו ניסוי?" היא אמרה. "להתייחס לנישואים שלנו כמו הטיסה לירח, כמו מסע לחקר החלל? הגבול האחרון!…

 "את לא רצינית."

"אני רצינית," היא אמרה, "… ממה אנחנו מפחדים… ?"

"ממה?"

"ממה שזה לא יהיה שאנחנו לא מרגישים. ממה שזה לא יהיה שאנחנו לא עושים."

"מה אנחנו לא מרגישים או עושים?"

"יותר"

"להרגשתי אני מרגיש הרבה. להרגשתי אני לא רוצה להרגיש יותר."

היא הינהנה. "… אתה עדיין לא מבין אותי."

"על מה את מדברת?"

"מה אם נחשוב על הנישואים שלנו כניסוי בהשגת אושר הדדי?… אני אומרת שאנחנו צריכים דברים חדשים, … דף חדש. זמירות חדשות. עולם חדש. ..מה?" היא שאלה. "מה העניין?"

"אני מסכים איתך," אמר וניענע בראשו… אבל…?"

"תראה," אמרה, "מה דעתך שנכתוב כל דבר בחיים שלנו שאנחנו מרגישים שמגביל אותנו ונישבע לעזור אחד לשני לצאת מהמגבלות… אתה בטח רוצה משהו," היא אמרה.

"מה את רוצה?"

"אה." היא לא הרפתה מידיו, אבל השעינה את ראשה לאחור ועצמה עיניים. "אני רוצה… להיות קניבלית בפפואה גיניאה החדשה… אני רוצה לרכוב על גמל במדבר…. אני רוצה להצטרף לכת…. אני רוצה לדעת איך ההרגשה לבזבז סכום כסף בלתי מוגבל…אני רוצה… לעשות אותך מאושר במידה בלתי אפשרית."

"אני לא יודע מה לומר."

"תגיד 'כן'. תגיד 'מתי אנחנו יכולים להתחיל?'"

"מתי אנחנו יכולים להתחיל?" הוא אמר בעצב. (עמ' 357-354)