ארכיון תג: בחדרי חרדים

חזרה בתשובה בעקבות מלחמת יום הכיפורים (1973).

המחקר שעליו מתבסס "מלחמה כבדת דמים" בוחן כיצד טראומה לאומית נחקקת בזיכרון של הציבור החווה אותה, וכיצד הזיכרון נחרת בהדרגה כנרטיב/ים ומתגבש כמיתוס/ים קולקטיבי/ים.

**************

צליחת התעלה [ צילום: פליקר, צה"ל]

כהמשך לספר, מלחמה כבדת דמים: טראומה היסטורית, זיכרון ומיתוס, שפרסמתי ב-2014, במלאת 40 שנה למלחמת יום הכיפורים, אני עוסקת בימים אלו בכתיבת פרק נוסף על חזרה בתשובה של לוחמים במהלך ובסיומה של המלחמה הטראומטית, מלחמת יום הכיפורים (1973).

המחקר שעליו מתבסס מלחמה כבדת דמים בוחן כיצד טראומה לאומית נחקקת בזיכרון של הציבור החווה אותה, וכיצד הזיכרון נחרת בהדרגה כנרטיב/ים ומתגבש כמיתוס/ים קולקטיבי/יםממצאי המחקר מראים שאחד הנרטיבים שהתגבש במהלך הקרבות הוא נרטיב הנס. לוחמים בקו האש חוו בו-זמנית מתקפת פתע בגבול הדרומי ובגבול הצפוני, של כוחות מצריים וסוריים, בהתאמה. שדה הקרב נראה בתחילה כמלכודת שבה צה"ל ספג אבידות כבדות. לאחר שלושה ימי קרב עקובים מדם, כאשר התברר המצב האמיתי בחזית וגם בעורף, ההנהגה המדינית של ישראל יצאה בהכרזה ש"צה"ל הפך את הקערה על פיה". אלא שהבשורה שחיילי צה"ל הצליחו להסיג את כוחות צבא האוייב אל מעבר לגבולות ישראל, לא ממש עמעמה את התחושה בדבר גודל האסון. חלק מהלוחמים שניצלו מהתופת בחזית הדרום והצפון ציינו לעצמם שארעה להם ולמדינת ישראל "הצלה נסית". לוחמים שזאת הייתה האינטרפרטציה שלהם לחוויה הקשה ולעובדה שהם נותרו בחיים הצהירו שיש לשים את מבטחנו באלוהים.

נרטיב הנס הפך למעין סמל של המלחמה בעיניהם של לוחמים חילונים גמורים. הם צבעו את ההתרחשויות בגוונים כגון, "הכל בידי שמיים". שכן אין דרך אחרת לפרש את העובדה שהם נותרו בחיים למרות התופת. לא נמצאה בידם סיבה הגיונית להסגת צבאות הפולש, למרות תנאי הפתיחה הגרועים של הלחימה. הם אף לא חיפשו הגיון. מספר לא מועט של לוחמים פשוט האמינו שאירע להם ולמדינת ישראל נס. בכך הם נקטו למעשה עמדה סובייקטיבית. נרטיב הנס חלחל גם לשיח הציבורי ותוך כדי המלחמה נשמעו ניצני חזרה בתשובה. אלו הטמיעו הצהרות של לוחמים בדבר כוח עליון, כגון: "לא הייתי מאמין", "לא הייתי דתי עד כה" "אבל…". אין עוררין על כך שהטראומה הלאומית והזיכרון שלה הבשיל כמקבץ נרטיבים של ציבורים מובחנים בקרב הלוחמים בחזיתות וגם בקרב האוכלוסייה החילונית בישראל, דעת הקהל נעשתה מפולגת והקשתה לאורך זמן על  קבלת החלטות באשר למדיניות החוץ והסכסוך הישראלי-ערבי.

מה משותף לאפי איתם, הרב מרדכי (פופיק) ארנון, הרב רענן נאמן והרב אפי אחינועם אהרון? 

בחלוף 45 שנה מתום מלחמת יום הכיפורים, רשת האינטרנט מזמנת מנועי חיפוש וממצאים באשר להיקף ואופי החזרה בתשובה במהלך ובעקבות המלחמה. זמינות גם עדויות אישיות של לוחמים דאז, שנטשו את העמדה שהמעבר ממגננה למתקפה של צה"ל כנגד צבאות האויב הושג ב"כוח הזרוע והנשק" בלבד.

האמירה הנחרצת שנשמעה באותם ימים, הן בחזית והן בעורף, כאשר הציבור התבשר על כך שמתקפת האויב נהדפה ביום השלישי למלחמה, הייתה: "רק נס הציל את המדינה; יש לשים את מבטחנו באלוהים". דוגמאות לאמירה זאת שנשמעה מפי לוחמים, הוצגו במחקר. הן כוללות הצהרות של טייסי קרב, שחזרו בתשובה. אציין מספר שמות להמחשה: אפי איתם, הרב מרדכי (פופיק) ארנון, הרב רענן נאמן והרב אפי אחינועם אהרון.

מחקרים על חזרה בתשובה כתופעה בחברה החילונית בישראל [i] אינם שואלים שאלות כגון: האם חזרה בתשובה של לוחמים שסברו ש"אירע לנו נס" במלחמת יום הכיפורים, נבעה מאינטרס של כדאיות? ולחילופין האם היא נבעה מחיפוש אחר אמת וודאית כבסיס לחיים בעלי משמעות ערכית? שאלה נוספת שלא נשאלה היא, האם חלקם הגדול של החוזרים בתשובה בחרו לדבוק בזרמים אורתודוכסיים וכמה מהם בחרו לדבוק בזרם הקונסרבטיבי?

ספרו של שטיינברג "כעלה נידף" – טריגר ראשון לחידוש המחקר וחיפוש אחר תשובות לתופעה זאת של חזרה בתשובה בעקבות מלחמת יום הכיפורים

בכעלה נידף מאת מילטון שטיינברג (המקור באנגלית פורסם ב-1939. תרגמה יעל ענבר, הוצאת ידיעות ספרים, 493 עמ', 2015), המחבר מציג התחבטויות של חוזר בשאלה באשר לקיומה של אמת וודאית בבסיס האמונה באלוהים. הוא עושה זאת באמצעות גיבור העלילה, אלישע בן אבויה, דמות המתוארת גם בתלמוד.[ii] ספרו של שטיינברג הוא רומן היסטורי המבוסס על דמויות ידועות במרחב היהודי הקדום. שטיינברג משתמש ביד הדמיון הטובה עליו כדי ליצור דיאלוגים מעמיקים בין הדמויות שבספר בנושא האמונה בדת היהודית. למרות שהסצנות בספר ברובן דמיוניות, הן מיועדות לשקף את אופן התנהלות הקהילה היהודית בארץ, בצל השליט הרומי ובנסיבות החיים בסביבת התרבות והפילוסופיה ההלניסטית.

ניתוחים ופרשנויות ל"כעלה נידף" בפורום "בחדרי חרדים"

דבר גרר דבר. גיליתי מכלול של ניתוחים ופרשנויות להתפתחויות בחייו של אלישע; ברובם היו אלה ניתוחים מזווית ראייה ספרותית. ניתוח כעלה נידף, במונחים יותר רלוונטים למחקר על חוזרים בתשובה בעקבות מלחמת יום הכיפורים, הגיע מכיוון בלתי צפוי – השיח שהתפתח בפורום "בחדרי חרדים" בעקבות ספרו של שטיינברג. השיח ב"בחדרי חרדים" מתייחס בדרך כלל לאקטואליה ומהווה משקל-נגדי לשיח החילוני. והנה, גיליתי שספרו של שטיינברג נקרא על ידי לא מעט ממשתתפי הפורום. השיח שלהם פתח בפני צוהר לנושא החזרה בשאלה, ויחד עם זאת, ובהפוך על הפוך – לנושא החזרה בתשובה. השיח הוליך את מחשבותיי אל אותם לוחמים שחזרו בתשובה בעקבות השבר שחוו במלחמת יום הכיפורים.

במוחי צצו שאלות חדשות על החוזרים בתשובה במלחמת יום הכיפורים; שאלות שלא התעמקתי בהן מאז תחילת המחקר, לפני 25 שנה. שכן עבודת המחקר שעל בסיסה כתבתי את הספר מלחמה כבדת דמים, הייתה מיועדת לאתר נרטיבים של ציבורים מובחנים בישראל החילונית, שצמחו תוך כדי קרבות מלחמת יום הכיפורים, בחזית וגם בעורף, ולאחריה, וכיצד אלו יצרו דעת קהל מגוונת שהשליכה על סוגיות קריטיות שנדונו במסגרת המדיניות שיש לנקוט בסכסוך הישראלי-ערבי.

אמירות משמעותיות בפורום "בחדרי חרדים"

השיח שהתנהל בפורום "בחדרי חרדים" סביב ספרו של שטיינברג הבליט את העובדה שביהדות קיימים זרמים שונים. בין משתתפי הפורום שררה תמימות דעים שמרבית החוזרים בשאלה, כדוגמת אלישע בן-אבויה, בוחרים בזרם הקונסרבטיבי ו/או אורתודוכסי ומעטים בוחרים בזרם הרפורמי והחילוני (הכופרים).

ציטוט מתוך הפורום:

האפשרויות שעומדות בפני אדם, הן שלוש: להאמין ללא עוררין, להשתלב בתרבות המערבית ולבטל את הייחוד היהודי (רפורמים/חילונים) וישנה דרך אמצעית שאליה חותר כנראה שטיינברג בספרו. זו משלבת בין שמירה על עקרונות המסורת דווקא לאחר ומתוך פרספקטיבה של הכרות עם התרבות היוונית ועקרונותיה הרציונאליסטיים. (ת.ה.)

בעקבות ציטוט זה ובהפוך על הפוך, יש לשער שגם החוזרים בתשובה יבחרו באחד הזרמים (אורתודוכסי, רפורמי, קונסרבטיבי). בעיתוי ובנסיבות של מלחמת יום הכיפורים היו בוודאי סיבות ספציפיות שהובילו לחזרה בתשובה. הבה נניח, בעקבות פסיכולוגים, שאחת הסיבות לחזרה בתשובה הינה מצוקה נפשית לנוכח מציאות קשה. לחילופין, נניח שישנה גם סיבה רציונלית (פילוסופית) של חיפוש אחר אמת וודאית. או שמא מדובר באינטרס של כדאיות, כפי שציין אחד המשתתפים בשיח 'בחדרי חרדים': "אין למסורת ערך כ'אמת', אך יש לה ערך ככזו היוצרת חברה נכונה". דעה כזו שכיחה בקרב זרמים קונסרבטיבים והיא כנראה גם דעתו האישית של מחבר הספר, שטיינברג. יוצא מכך שקונסרבטיבים יראו בספרו של שטיינברג מתקפה נגד הזרם הרפורמי שלדבריו הוא 'עלה נידף'.

איך זה נוגע להמשך המחקר שלי על החזרה בתשובה בעקבות הטראומה של מלחמת יום הכיפורים?

כל זה הוביל אותי לשאלות הבאות: איזה חלק מהלוחמים, שחזרו בתשובה בעקבות השבר שחוו במלחמת יום הכיפורים, בחרו בדרך האמצע, הקונסרבטיבית? כמה מהם בחרו בזרם הרפורמי וכמה באורתודוכסי? הנושא מצריך בדיקה. לא מצאתי תשובה לכך בספרות שחקרה חזרה בתשובה של חילונים בישראל בעקבות מלחמת יום הכיפורים.

ההגיון שלי אומר שאדם שבא מרקע של תרבות חילונית ("כופר" בלשון משתתפי הפורום), איננו "לוח חלק". שכן בעברו המשמעותי (תקופת ההתבגרות והבגרות המוקדמת) הוא נחשף לתרבות המערב. אלו הם גם המשקפיים שהוא חובש כשעליו להכריע אלו מעיקרי הדת ומזרמיה הוא מוכן לקבל?

הרי לכם דילמה. מקווה לקבל כאן תגובות מועילות.

הערות:

[i] מחקרים על החוזרים בתשובה בישראל כגון אלו של שלומי דורון, משה גרנות. דורון, המבוסס על מחקר לדוקטורט (המהלכים בין העולמות), אמר בראיון שהעניק לתומר פרסיקו, שאין לו נתונים על חזרה בתשובה בעקבות מלחמת יום הכיפורים.

[ii] אירוע שאלישע נחשף אליו יום אחד, מבהיר לו שקיימת סתירה בגל הקשור ל"גמול". ובמיוחד, בנוגע לשתי מצוות שעליהן הובטח שכר של חיים ארוכים בעולם הזה ("כיבוד הורים" ו"שילוח הקן"). אלישע יוצא למסע היכרות עם הפילוסופים היווניים, מתעמק במדעים המדויקים ושיטות הוכחה של "אמת ודאית" ולבסוף גומר בליבו לשנות את תפיסתו ו/או את גישתו לאמונה בכלל.

 

והדרת פני אישה

המדייה החילוניים מפתחים דיון בינם לבין עצמם וכנ"ל במגזר החרדי. אולי זו הבעייה העיקרית, אין דיון ברמת הפרט בין הציבור החילוני לבין הציבור החרדי, והציבור החילוני ניזון מהמדייה החילוניים  ומתדיין בינו לבין עצמו.

אילו יכולנו אנו, הציבור החילוני, להגיב לפוסטים בפורום "בחדרי חרדים", היה מתפתח דיון. אבל הפורום מוגבל וקשה מאוד להשיג הרשאה לכתוב בו. לפיכך, המדייה החילוניים מפתחים דיון בינם לבין עצמם וכנ"ל במגזר החרדי. אולי זו הבעייה העיקרית, אין דיון ברמת הפרט בין הציבור החילוני לבין הציבור החרדי. והציבור החילוני ניזון מאמצעי התקשורת החילוניים ומתדיין בינו לבין עצמו!!!

לעתים אני בודקת מה כותבים המשתתפים בפורום "בחדרי חרדים". לאור התקרית של הבוקר (18.12.2011), שבה חרדים מאשדוד גדפו אשה (תוספת, מתברר שזו טניה רוזנבליט מארגון "קול אחד"' – תוקף אותה ברגר מעיתון "המבשר"' והנה פוסט סאטירי על טניה רוזנבליט, ועוד אחד, פורסם בפורום ב"חדרי חרדים", שימו לב, הומור של חרדים!), שישבה בקדמת האטובוס (קו אגד 451) מאשדוד לשכונה חרדית בירושלים, ודרשו שתעבור לחלק האחורי, ומשסרבה עיכבו את הנסיעה בחצי שעה,  נכנסתי לפורום במטרה לעיין בתגובות כלשהן לאירוע. שום כלום בינתיים. הנושא לא נדון בדף העדכני של הפורום.

לא התייאשתי והמשכתי לסרוק את הפוסטים האחרונים שהועלו לפורום. הצלחתי למצוא אחד שכותרתו היא "והדרת פני אישה". לא ברור מדוע נבחרה כותרת זו, כי אילו היינו מוצאים אותה בעיתונות החילונית סביר שהיינו מבינים שכאן מדובר בתרתי משמע, הדַרְתַּ והדָרַת. מאז שפורסם הבוקר, הגיבו לפוסט בסך הכל שלושה.

הפוסט פותח כך: "חבר'ה אני מרגיש שדי הלך עלינו… הנבלות תפסו אותנו במקום הכי קשה, במקום שחצי מהציבור החרדי מסכים איתם אבל לא מעז לומר זאת". הפוסט נכתב על ידי משתתף אנונימי. כדי לסבר את האוזן, ב"חדרי חרדים" רשומים כ-6000 גולשים מורשי כתיבה. הפורום הוא הותיק ביותר מבין הפורומים הוירטואליים של החרדים והוא למעשה, הראשון מביניהם שנפתח (2002).

הפורום החרדי נקרא על ידי חרדים בעיקר, אך גם על ידי אוכלוסייה חילונית ועיתונאים מכל הזרמים. על אף שרבים מהגולשים והכותבים בפורום שייכים לציבור החרדי, מרביתם מסרבים להודות בעובדה שהם גולשים באינטרנט. האפשרות לכתוב תחת שם בדוי היא כלי עזר מעולה למי שרוצה להשתתף בדיון אך אינו מעוניין ש"ילשינו" על הימצאותו ברשת האינטרנט.

הפרדה נתפסת כהשפלה

וכעת להמשך הפוסט. אם בפתיח נשמעת נימה של וידוי, או רמז כלשהו לכך, הכותב ממשיך ומבהיר, שמדובר ב"מתקפת שנאה שיהיה קשה להתגונן מפניה, משום שההפרדה (לא "הדרה"!!) ממוצבת במדייה החילוניים כ"השפלה":

"יהיה קשה לנו מאוד להגיב ולהתגונן מול מתקפת שנאה שכזו, קשה לענות תשובות על השפלת נשים. איך שלא נראה את זה, וגם אם ההפרדה היא מוצדקת ומקובלת על הנשים, השפלה היא השפלה היא השפלה".

לקרא ולא להאמין, הודאה בכך שהפרדה היא השפלה, ועוד מפרי עטו של אדם המשתייך לציבור המדיר נשים!

עד כאן הנימה די מתחשבת ואפילו מרמזת על הרהורים לתיקון המצב. אבל בהמשך מבצבצת לה בפוסט המצוטט כאן נימה דעתנית ושונה והמנגינה משתנה לחלוטין. כנראה שהכותב נמלך בדעתו שעליו להשיב מלחמה שערה ובהפוך על הפוך מפתח לו בהמשך תיאוריית קונספירציה שכזו (המשך ציטוט מהפוסט):

"הקמפיין המבריק נגד "הדרת נשים" אינו מקרי….שימו לב לשורות הבאות…. היעד (שלו) הוא, "הדרת" הציבור החרדי מהמרחב הציבורי… "

לכך מתווסף נימוק נוסף, פוליטי, שלפיו בבחירות הבאות בכנסת יעלה נושא מרכזי אחד, והוא השתלטות הציבור החרדי שכמובן יביא מנדטים רבים למפלגה שתציע להילחם בציבור החרדי ותעודד לעגן את הדברים בחקיקה אזרחית.

ולקינוח מוסיף הכותב האנונימי הפוסט וקובע שהמתקפה היא רק שלב אחד של קמפיין מתוזמר היטב. "עלינו להיערך… הצעות מעשיות להתגוננות אביא בהמשך, למרות שכפי שפתחתי, אני מעריך שאת המאבק הזה יהיה לנו קשה מאוד לנצח."

אסיים באותו משפט הפותח את הרשימה: אילו יכולנו אנו, הציבור החילוני, להגיב לפוסט, היה מתפתח דיון. אבל פורום "בחדרי חרדים" מוגבל וקשה מאוד להשיג הרשאה לכתוב בו. לפיכך, המדייה החילוניים מפתחים דיון בינם לבין עצמם וכנ"ל במגזר החרדי. אולי זו הבעייה העיקרית, אין דיון ברמת הפרט בין הציבור החילוני לבין הציבור החרדי. והציבור החילוני ניזון מאמצעי התקשורת החילוניים ומתדיין בינו לבין עצמו!!!