תגית: ארכיון חיל התותחנים

(איך) להתמודד עם אנכרוניזם

במהלך השנים האחרונות נתקלתי בלא מעט שאלות של תלמידי תיכון העומדים לפני מבחני בגרות בהיסטוריה, בדגש על מלחמת יום הכיפורים (1973). לצערי, סוג השאלות משקף תמונת מצב עגומה: מלחמת יום הכיפורים נדמית/נתפסת בעיני רבים מהם כאירוע שהתרחש לפני בריאת העולם. גם המורים הצעירים לא היו כאן לפני ארבעים שנה ויותר, ויחסם למלחמה זאת מועבר הלאה אל התלמידים באופן סמוי. (להלן דוגמא של סיכום לקראת מבחן בגרות).

אחרי שקראתי סיכומים רבים שתלמידים ו/או מורים מפיצים ברשת האינטרנט לקראת בגרויות בהיסטוריה, בדגש על מלחמת יום הכיפורים (1973), הבנתי מדוע מלחמת יום הכיפורים נתפסת בעיניהם כאנכרוניסטית. 

מאגר מבחני בגרות [צילום: באדיבות משרד החינוך]

למעשה לא התפלאתי שמלחמת יום הכיפורים נתפסת כאנכרוניסטית בעיני ציבור שחווית מלחמה זאת היא כמו כל סיפור היסטורי. בעיניהם החומר למבחן הבגרות הוא "עוד חומר שצריך לשנן כדי לקבל ציון טוב".

למיטב הבנתי, זיכרון קולקטיבי של טראומה היסטורית לא ניתן להשתקה

ממצאים מעידים על כך שהדור שלא חווה את מלחמת יום הכיפורים (1973), ישירות או בעקיפין, לרבות אוכלוסיית העולים שהגיעו לישראל אחרי שהתרחשה, מתייחסים למלחמה הזאת בשוויון נפש יחסי. במקרה הטוב, אלו שלא חוו את המלחמה באופן ישיר מרותקים לסיפורי הגבורה, המופצים באמצעות ספרים שנכתבו על ידי יחידות ופרטים שהשתתפו במלחמה, ובאמצעות כלי התקשורת ש"חוגגים" את ציון יום השנה למלחמת יום הכיפורים. במקרה הגרוע, אין התעניינות במלחמת יום הכיפורים, ולכן שוררת בורות גמורה באשר לפרטיה, בעיקר בקרב הצעירים. אבל חשוב לדעת ולהדגיש שחובה להיאבק בהשכָּחה מכוונת של מלחמת יום הכיפורים. החובה מוטלת על מערכת החינוך הממלכתי ומחלקת החינוך של צה"ל.

טנק ישראלי חוצה את תעלת סואץ על גבי גשר (ויקיפדיה)
טנק ישראלי חוצה את תעלת סואץ על גבי גשר (ויקיפדיה)

ההמלצה לאמצעי התקשורת המוסדיים להפיץ סיפורי גבורה ביום השנה למלחמת יום הכיפורים, היא המינימום שאנו מחויבים אליו. זאת כדי שהאוכלוסייה שלא חוותה את מלחמת יום הכיפורים באופן ישיר תקבל מידע מבוקר. המידע הספורדי שמסתובב ברשת  בימי השנה למלחמה אינו עובר ביקורת ראויה.

היוצא דופן הוא תיעוד כמו זה שמועלה לאתרי אינטרנט של גורמים ממסדיים. קחו לדוגמא את סיפורו של סגן אריה לוי, מסו"ל בגדוד 436 תומ"ת 155 מילואים, קש"א (קצין שיתוף ארטילרי) של גדוד 106 מחטיבה 164 "הראל" במלחמת יום הכיפורים (הפרטים האישיים, באדיבות הארכיון של "מרכז מחקר ומידע של חיל התותחנים על שם סגן אייל צור ז"ל" – פריט 100568).
לוי השתתף בצליחת תעלת סואץ – הסיפור שלו תועד בארכיון חיל התותחנים והועלה באחרונה לרשת האינטרנט.
סיפורו האישי מרתק נקודתית. שכן, עדותו של לוי בפני היסטוריונים ממרכז המחקר של חיל התותחנים מתאפיינת במסירת עובדות ברצף כרונולוגי ובגוף ראשון, כשלעתים רחוקות הוא מצרף לדווח היבש נימה אישית. הסיפור הותיר אותי פעורת פה במובן השלילי. לאחר שנחשפתי לפרטיו עלו בי הרהורים בדבר ערכו ההיסטורי למי שאינו בקיא בפרטי הרקע של ההתרחשויות בגזרה הדרומית לפני צליחת התעלה?

וכך נראה הדווח של לוי (הדווח המלא כאן):

יצאנו מעבדת ביום א' 7 באוקטובר… ב 8 באוקטובר לפנות ערב, פרסנו על ציר "עכביש" מערבית לטסה והתחלנו יורים לטובת המעוזים. …" וכן הלאה. ובנימה אישית יותר לוי מוסיף:

"כאשר טנק הקש"א נמצא צמוד ומימין לטנק המג"ד, הפעלתי אש על חניוני כוח מצרי, על נקודת צליחה בעומק ועל ריכוזי חי"ר ושולחי סאגרים במרחק 3000 מ' מאתנו… עם חציית התעלה, נפל טנק הקש"א שלי למחפורת של אחת השוחות ואני נאלצתי להחליף טנק. עליתי לטנק של אחת הפלוגות. הגדוד טיהר את צומת "צח" ובערב בחניון הלילה חזרתי לצוות שלי. במהלך ארבעת הימים הבאים המשכנו דרומה בין בסיסי הטילים כאשר המשימה היא לשמור על אוגדה 162 ממערב… אני הפעלתי מטוסים על הכוח המצרי ומאחר שלא הייתה ארטילריה בטווח, קידמו סוללת 175 מ"מ מגדוד 329 ("כורכר") בפיקודו של המסו"ל אילן אדמון והקע"ת גיורא שפיר. הסוללה נאלצה לדלג כדי להגיע לטווח.

כדי שיהיה לסיפור ערך היסטורי, וכדי שיופנם על ידי האוכלוסייה שלא חוותה את המלחמה ההיא, ובמיוחד תלמידי תיכון, נחוצים פרטי רקע נוספים, לדוגמה, פרטים על התכנון והארגון בפיקוד דרום טרום ההתרחשויות בגזרת תעלת סואץ. הן האוכלוסייה שלא חוותה את המלחמה והן תלמידי תיכון מודעים ל"הפתעה" ול"מחדל" המודיעיני. ואילו פרטים על טיב ורמת הארגון והתכנון בגזרה הדרומית לפני ולאחר צליחת תעלת סואץ חיוניים כדי להפנים את הסיפור.

מחקרים מהעשור האחרון מספקים מידע רלבנטי. כשמצרפים את המידע אל הסיפור האישי, כמו זה של לוי, מתקבלת תמונה יותר "מוחשית" בנוגע לטיב התכנון והארגון טרום המלחמה.
הצגת ממצאים מתוך תחקירים וצירופם לפרטים בסיפורו האישי של לוי, משלימים את התמונה. מספקים מימד עכשווי ורלבנטי לסיפור. יתרה מכך התובנות העולות מהממצאים, שתמציתם מובאת להלן, עשויות לקדם את הפנמת מלחמת יום הכיפורים בתודעת האוכלוסייה שלא חוותה אותה.

ממצאי הרקע:

לוי השתתף בצליחת תעלת סואץ (מבצע "אבירי לב"), למרות שבמקור הוא היה מתוכנן להילחם ברמת הגולן, יחד עם אוגדה 210 של האלוף דן לנר. כשגדודו של לוי הגיע לימ"ח של האוגדה במחנה נפתלי הוא מצא אותו ריק. בהמשך הסתבר שאת הטנקים של החטיבה לקחו גדוד מילואים של חטיבה 188 וגדודים מחטיבה 179. גדודים מחטיבה 421 של אוגדת שרון וצוותים מחטיבת "הראל" השתלטו על טנקים של בית הספר לשריון. וגדוד נוסף מחטיבת "הראל" נאלץ להרחיק עד לנמל אילת ולהצטייד בטנקים שנמכרו למדינה זרה ועמדו להישלח לשם.

אוסיף ואציין שכיום יש גישה חופשית למחקרים של היסטוריונים-צבאיים והם ניתנים לשליפה מאתרי אינטרנט ממסדיים. הבעיה העיקרית היא המוטיבציה לעשות זאת. חינוך על יסודי חייב לעשות הכל כדי להגביר את המוטיבציה והסקרנות בנוגע לפרטי הרקע שקדמו למלחמת יום הכיפורים. לדוגמה, ניתן להגדיר משימות שדורשות חיפוש מחקרים רלבנטים. להלן דוגמה אחת מני רבות. מחקרו של ד"ר עמיקם צור (היסטוריון צבאי וסא"ל במיל. ששירת כקצין קרבי).

בתחקיריו התמקד צור ברמת מוכנותו של פיקוד דרום ערב מלחמת יום הכיפורים. בסיכום ממצאיו צור מפנה אצבע מאשימה כלפי התכנון הלקוי בפיקוד דרום ערב המלחמה. במשפט אחד, הוא מכוון אצבע מאשימה בגין התכנון הלקוי ומציע להפיק לקחים לעתיד לבוא על מנת למנוע הישנות מה שאירע שם בפרוץ מלחמת יוםו הכיפורים. הכוונה היא לשיבוש וקריסה של תוכניות קיימות והכרח להתארגן מחדש לאלתר.

להלן ציטוט מתוך מסקנות מחקרו של צור:

מה שהתרחש שם היה ממש דרמה ענקית: ברגע שפרצה המלחמה. צה"ל נאלץ לשבור מסגרות אורגניות ולהקים ציוותי כוחות מאולתרים. יתרה מזאת, הכוחות שמצאו את עצמם בסופו של דבר לוחמים בפיקוד דרום, לא תמיד הגיעו לשם כתוצאה מתכנון מוקדם.

תחקיר מסוג זה עשוי לעורר עניין ומוטיבציה להעמיק בסיפור האישי של לוי וללמוד את לקחי המקרה. משימה כזו אם תוטל על תלמידי תיכון תשנה את חשיבתם על המלחמה שנתפסת שכיום היא נתפסת כאמור כאנכרוניסטית ו"רחוקה".

לסיכום, אלו מאיתנו שאחראים על הזיכרון הציבורי ומבינים את חשיבותה של מלחמת יום הכיפורים כחלק בלתי נפרד ממנו, ולא פחות חשוב מזיכרון השואה, ייטיבו לעשות אם יבינו את ערך מלחמת יום הכיפורים ולקחיה כמורשת לאומית. חובתנו לעשות כל שאפשר לשנות את זווית הראייה של ציבור שבעיניו המלחמה הזאת אינה רלבנטית. אל לנו לשכוח כי זהו דור העתיד! המחקר נמשך וממצאיו עשויים להעשיר את הסיפור האישי המופץ בתקשורת לקראת ציון יום השנה למלחמה.

גילוי נאות: הזיקה שלי לנאמר כאן כרוכה במחקר לדוקטורט, שעל בסיסו כתבתי ופרסמתי ב-2014 את "מלחמה כבדת דמים: טראומה, זיכרון ומיתוס (2014-1973)".