תגית: ארה"ב

המירוץ והתדמית – ג'יל ביידן על הכוונת

בהתמודדות לנשיאות ארה"ב מסתבר שהתדמית – בעיקר הופעה חיצונית – היא כלי אסטרטגי הכרחי. הומור: כינור שני. איך הפכה התדמית לחזות הכל? האם התדמית השתלטה על סדר היום הפוליטי והתקשורתי בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות?

ברשימה זאת אני מתייחסת לוועידה הלאומית של המפלגה הדמוקרטית, ארה"ב, יום ג' 18.08, שבסופו הוכרז ג'ו ביידן כמועמד רשמי מטעם המפלגה לנשיאות ארה"ב.

התדמית וה"לוק" – בתפקיד הראשי

אומרים עליה שהיא לא תשתמש באופנה כשריון הגנה מפני העולם. היא לא תעטוף את עצמה בזוהר מלאכותי, או תחמש עצמה בשמות של מעצבים ומותגים אירופיים נוצצים. היא בהחלט לא בנויה להיות מוצר אשר מוצג בחלון ראווה. במהלך הוועידה הלאומית של המפלגה הדמוקרטית שהתקיים בשידור מרחוק בשבוע שעבר, הצליחה ג'יל ביידן, להציג את בעלה, ג'וזף ר. בידן ג'וניור, כהיפוכו של טראמפ בכל הנוגע לתדמיתו וקווי האופי שלו. כך מילאה ג'יל ביידן את חלקה בדרמה. אם ג'ו ביידן הוא האלטרנטיבה לנשיאות ארה"ב, כך גם היא – אלטרנטיבה לגברת הראשונה הנוכחית.

ג'ו ביידן מוכרז רשמית כמועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארה"ב קרדיט: גלובס

לג'יל ביידן היה תפקיד מאוד משמעותי בוועידה הלאומית של המפלגה הדמוקרטית בשבוע שעבר ובקמפיין הבחירות לנשיאות ארה"ב באופן כללי .

ג'יל וג'ו ביידן בנשף בבית הלבן 2009.
השמלה עוצבה על ידי Reem Acra.
קרדיט: ויקיפדיה

מסתבר שאחד הדגשים החשובים בעיני מרבית הבוחרים האמריקנים הוא, קודם כל, התדמית הציבורית. במובן זה אין הבדל בין הופעה של מועמד ו/או אשתו בוועידה של המפלגה הרפובליקנית לזו של המפלגה הדמוקרטית. ג'יל ביידן הבינה זאת מאז שג'ו ביידן התמודד מטעם המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארה"ב ונכשל פעמיים (1988, 2008). היא סייעה לג'ו ביידן גם כאשר התמודד ונבחר לסגן נשיא ארה"ב, ברק אובאמה. האישה החרוצה הזאת, ג'יל ביידן, הבינה שהופעה ציבורית הייתה ועודנה מבוססת על הופעה ותדמית חיצונית, כולל הקפדה על לבוש הולם. חשיבות התדמית בולטת עד כדי כך שבמידה והמועמד מנצח בבחירות, הלבוש של בת-הזוג מוצג ברבות הימים במוזיאון (ונמכר במכירה פומבית תמורת הון אחרי עשרות שנים). עד כמה שהדבר נשמע שטחי, מסתמן מצב שלפיו ההופעה הכללית של בת-הזוג היא חלק הכרחי ובלתי נפרד מהמאמץ ליצור דימוי ציבורי מנצח למועמד עצמו ולהשפיע על הבוחר. מבחינה זאת אין הבדל בין ההופעה הציבורית שלה לזו של בעלה, המתמודד הרשמי לנשיאות.

יצירת הדימוי והתדמית הנכונה היא עד כדי כך חשובה שבהופעה שלה בוועידת המפלגה הדמוקרטית, ג'יל ביידן נצפתה על המסך כשהיא עומדת מספר דקות במסדרון ריק בבית הספר בווילמינגטון, דלאוור, שמסמל את הישגיה האקדמיים ואת הקריירה שלה כמורה – משרה שלפי יודעי דבר היא מתכננת להמשיך בה גם במידה שתגור בבית הלבן.

מי שצפה בוועידה ראה שג'יל ביידן החלה לנאום תוך כדי הליכה מתונה ונינוחה לאורך המסדרון לכיוון הכיתה שבה לימדה בביה"ס התיכון. לאחר מכן היא ניצבה בכיתה אל מול המצלמות ודיברה על משפחה ואובדן, על המגיפה וההורים, וציינה שאין כמו אהבה – ובעלה – להשיב לאזרחי ארה"ב את חיי השגרה. היא דיברה גם על הצורך באחדות וערבות הדדית של אזרחי ארה"ב כיחידים וכאומה. וברגע שסיימה את דבריה, בעלה יצא מאחורי הקלעים כדי לתת לה נשיקה ולהרעיף עליה שבחים.  – סצנה מרגשת, מכל הבחינות.

התקשורת והציבור הגיבו על ההופעה של ג'יל ביידן, והעירו הערות מפורטות על הלבוש שבחרה: שמלה מחויטת בירוק כהה, עם כיפתור אלכסוני הנוטה שמאלה. כולם שמו לב לכך שהיא ענדה מעט מאוד תכשיטים. עם זאת, הצופים הנרגשים, שחלקם רצו לדעת מהו מקור המראה הכל כך הדור שלה, חדלו מהשיח הספציפי הזה תוך שעות ספורות.

אולי הבהרה נוספת של התופעה תהיה מיותרת. ובכל זאת אציין שבעולמנו מה שנחשב מאוד בעיני רבים הוא אזכור המעצב/ת שעיצב/ה את הלבוש של האישיות הציבורית. כמו כן, אין זה נדיר שאנשי ציבור רבים מודים בסיום הופעתם למעצבים שיצרו עבורם את המראה המהודר (בד"כ באינסטגרם).

בל נשכח עוד דבר, ג'יל ביידן בילתה שמונה שנים בסמוך למישל אובמה, שכל בגד שלה הצליח לעורר השתאות. ולפיכך הייתה משמעות כפולה ומכופלת לבחור בלבוש שיעשה כותרות. היא הצליחה בזה. הדעה הכללית עליה הייתה חיובית, גם בזכות הלבוש המחוייט שלה, שאיפשר לה להיראות נינוחה וסמכותית. הדעה הכללית הייתה שהיא נראתה כמו המורה של כולם: דמות ידידותית ומוכרת אף-כי מעט שתלטנית.

המראה (הלוק) של ג'יל ביידן חיזק גם את "אפקט הזוהר" שהפך לחלק מהמוניטין של הזוג ביידן, ממש כפי שהדברים שאמרה בוועידה הבליטו את גישתו האמפתית של ג'ו ביידן. בסוף הופעתה של ג'יל ביידן, כולל הדברים שהשמיעה, הבליטה את הניגוד בינה לגברת הראשונה הנוכחית, מלניה טראמפ, שבמשך שלוש השנים האחרונות התהדרה במלבושים שעוצבו במיוחד עבורה, על ידי מעצבי-על מהשורה הראשונה, והפכה את הלבוש לכרטיס הביקור החשוב ביותר בהופעותיה ונאומיה.

חלק בלתי נפרד מההופעה הציבורית של ג'יל ביידן היה ווידיאו ביוגרפי שהוקרן לפני הופעתה והזמין את הציבור לקבל הצצה לחייה. היא הוצגה כאם צעירה, וכבת זוג; כאדם שיודע להתאבל וגם לשמוח. היא נראתה כמי שמתכוננת לריצת מרתון … או ריצה סביב השכונה בלבד, או גם וגם. היא לבשה טייטס וחולצת טריקו ישנה; לבוש מתאים למי שעובד מהבית בתקופת המגיפה.

לווידיאו היה אפקט מטלטל. איש לא נשאר אדיש למה שראה שם, והיו גם כאלו שתהו "מאיפה היא מוכרת לי?"

הומור: כינור שני

רבים סבורים שלאורך השנים חל שינוי בג'יל ביידן. אחד השינויים הבולטים – היא השילה מעליה את האדישות הפוליטית שהייתה אופיינית לה לפני שנים, ולאחרונה אימצה סגנון אישי חדש, שהולם את מי שעשויה לכהן כגברת הראשונה.

יועצת התקשורת של ג'יל ביידן במהלך הקדנציה הראשונה של בעלה, אמרה עליה: "יש לה חושים טובים מאוד, במיוחד בעת הזאת; היא יודעת להוציא חיוך קטן מכל אחד, להוסיף קצת שמחה, וניתוק מהבעיות". הסובבים אותה כיום, החל מחבריה ועוזריה לשעבר כשהייתה אשת סגן הנשיא, מציינים כדבר ראשון את השינוי שחל בה. השמועות אומרות שפעם תפסו אותה מתגנבת למסיבת יום ההולדת של העוזר הצמוד שלה, כשהיא לבושה כעובד של חברת קייטרינג, ומפתיעה אותו עם כוסית משקה. ובהזדמנות אחרת היא התחפשה לבובת צעצוע כדי לשעשע את עמיתיה בחג המולד. היו שהוסיפו וסיפרו שג'יל ביידן אוהבת לחבוש פאה אדומה עם פומפון ולהתגנב לאירועים מבלי שישימו לב אליה, וגם להצחיק את בעלה, ג'ו ביידן.

במשך עשרות שנים עם חוש ההומור שלה, היא עזרה לג'ו ביידן לנווט בנפתולי החיים הציבוריים, לצבור הישגים, וגם תבוסות אישיות. ובמהלך ההכנה להופעה ולנאום בוועידה הדמוקרטית הלאומית, העוזרים הצמודים לה ציינו את החום האישי של ג'יל ביידן שכל כך נחוץ להפגין אותו בעת שהאומה האמריקנית כולה מתמודדת עם קשיים אישיים בשל המצב.

את הדברים שכתבתי כאן על חשיבות ההופעה החיצונית אפשר לגבות באמצעות התצלום הזוגי של הזוג ביידן משנת 2008 (לעיל). היא בשמלת נשף אדומה והוא בחליפה ועניבת פרפר, מבלים בבית הלבן בעת היותו סגן הנשיא. בתחתית התמונה (מתוך ויקיפדיה באנגלית), צויין שמה של המעצבת, יוצרת השמלה של הגברת ביידן: Reem Acra.

אסכם במענה שנשאל בכותרת: אכן כן, התדמית ובעיקר, ההופעה החיצונית, השתלטה על סדר היום הפוליטי והתקשורתי בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.

לסיום, מספר פרטים אישיים על ג'יל ביידן. היא נישאה לג'ו ביידן בשנות ה-70, אחרי שהתאלמן מאשתו הראשונה ואיבד בת תינוקת בתאונה (1972). היא סייעה לו לעבור את תקופת האבל ולגדל את שני הבנים הניצולים. אחר כך נולדה בתם המשותפת. יש לה שני תארי MA ודוקטורט בחינוך. מאוניברסיטת דלאוור.

חג ההודייה – Thanks Giving

בעוד אנחנו מתכוננים להדלקת נרות חנוכה, להשתעשע בסביבונים ולאכול לביבות תפוחי אדמה, לזכר נס פך השמן, ניצחון המכבים וחנוכת בית המקדש, בארה"ב חוגגים כל שנה ביום חמישי הרביעי של חודש נובמבר, את אחד החגים הלאומיים הבודדים של האמריקאים – חג ההודייה. מקורו בתקופת הקמת המושבה הראשונה בארה"ב – מסצ'וסטס שנת 1621. ארוחת החג המסורתית כוללת תרנגול הודו ממולא, בתוספת רוטב.

הגיעו לידי נתונים סטטיסטיים מעניינים בקשר לתרנגולי הודו כמוצר צריכה (בארה"ב). תרנגול ההודו המבויית המשמש גם לצרכי סעודת חג ההודייה החל את דרכו לשולחן החג עוד ב-1621. אך הוכר רשמית כמאכל פופולרי מיוחד לרגל החג הלאומי של ארה"ב, רק לפני כ- 150 שנה.

************************

מספר מילים על שורשי חג ההודייה

אירוע ראשון שבו נאמרה תפילת הודייה לבורא עולם על היבול החקלאי שעלה בידם של המתיישבים הראשונים בארה"ב לגדל, נחגג לראשונה ב-1621. מדובר בחלוצים שהתיישבו בפלימות', מדינת מסצ'וסטס. החורף הראשון שלהם היה נוראי. אבל הם הצליחו לגדל מעט תירס. ולאחר הקציר החליטו לארגן חגיגה ולהודות על כך לאלוהים. לחגיגה הזמינו את האינדיאנים המקומיים שהביאו עימם תקרובת ובין השאר – תרנגולי הודו. אז עדיין לא הונהג תרנגול הודו ממולא כמאכל חגיגי המאפיין את חג ההודייה.

חלפו 240 שנה עד שנקבע חג ההודייה כחג לאומי רשמי ותרנגול ההודו הממולא כמאכל מסורתי של החג. ההכרזה הרשמית על חג ההודייה הייתה יוזמתו של הנשיא אברהם לינקולן. העיתוי – מיד אחרי הנאום המפורסם שנשא בו הוא ניסה ללכד את שורות האומה בעיצומה של מלחמת האזרחים. היה זה נאום חוצב להבות – הידוע בשם נאום גטיסברג 19.11.1863 (עיינו בגרסה המלאה של הנאום, בסוף הרשימה). היה זה הנאום הקצר ביותר שנשא אי פעם. מאז חוגגים האמריקאים את חג ההודייה ומעלים על שולחנם הודו ממולא. 

הנשיא ה-16 של ארה"ב, אברהם לינקולן.
קרדיט: ויקיפדיה

מספר נתונים סטטיסטיים ביחס לתרנגולי הודו כמוצר צריכה (כל הנתונים מתייחסים לארה"ב)

גודלו הממוצע של תרנגול הודו (מבויית) עלה עם השנים. סטטיסטית, גודלו הממוצע של תרנגול הודו מבויית שהובל לשחיטה בשנת 1980 היה כ-19 פאונד (8.6 ק"ג). הוא לא היה גדול בהרבה מקרוב המשפחה שלו, תרנגול הודו בר. איך קרה שגודלו הממוצע עלה עם השנים? שיטות מודרניות של גידול תרנגולי הודו בחוות סייעו לכך. השיטה תורמת לכך שתרנגול ההודו יוסיף יותר קילגרמים למשקלו תוך זמן קצר יחסית. סטטיסטית, משקלו הממוצע של תרנגול הודו מבויית שהובל לשחיטה הגיע בשנת 2017 ל-29.8 פאונד (13.51 ק"ג). כלומר, משקלו הממוצע הוכפל תוך 75 שנה (המידע נמסר על ידי השירות הסטטיסטי של משרד החקלאות הלאומי בארה"ב' והפדרציה הלאומית לגידול הודו). שורה תחתונה: מגדלי תרנגולי ההודו מוכרים כעת יותר בשר – בארה"ב הגיע סך המכירות השנתי של בשר ההודו ל-5.8 ביליון פאונד (2.6 ביליון ק"ג). וזאת ממספר צנוע יחסית של עופות – 242 מיליון.

שתי מדינות מובילות בייצור בשר תרנגולי הודו בארה"ב– מינסוטה וצפון קרוליינה. כללית, 13 מדינות בארה"ב הן היצרניות הגדולות ביותר של בשר ההודו ומספקות קרוב ל-85% מהתצרוכת האמריקאית.

עלות בשר ההודו בארה"ב נמוכה ביותר בעונה זו של השנה. מדובר בעיקר בבשר הודו קפוא. מחירו יורד בחודשים אוקטובר-נובמבר ב-10% בקירוב. בדצמבר נותר המחיר הנמוך על כנו עד אחרי החגים – חג המולד וראש השנה האזרחי. במבט ראשון תמוה הדבר שכן, היה צפוי שדווקא כשהביקוש להודו עולה גם המחירים יעלו וכך ירוויחו יותר מגדלי תרנגולי ההודו. כלכלנים הציעו מספר סיבות לתופעה זאת שלא נפרט אותן כאן.

הציבור האמריקאי אוהב בשר הודו, אבל התיאבון שלו לבשר זה הנו מוגבל. תצרוכת בשר ההודו זינקה בשנות ה-80 של המאה הקודמת ומאז התצרוכת נותרה ללא שינוי. כלומר, התצרוכת השנתית הממוצעת של בשר הודו לנפש עומדת בארה"ב על 18 פאונד לשנה (8.16 ק"ג). ויש לציין שלאחרונה ניכרת ירידה נוספת בתצרוכת לנפש. סטטיסטית, בשנה החולפת ירדה הצריכה הממוצעת לנפש לרמה של 16 פאונד לשנה (7.25 ק"ג).

ייצוא בשר ההודו מארה"ב לשוק העולמי נמצא במגמת עלייה. בשנות ה-90 של המאה הקודמת חלה עלייה משמעותית בייצוא בשר ההודו מארה"ב לשווקים בעולם. סטטיסטית, נתח הייצוא מתוך הייצור הכולל של בשר ההודו בארה"ב מגיע השנה ל-12.2%. מכסיקו היא היבואנית הגדולה ביותר של בשר ההודו מארה"ב. בשנה שעברה היא ייבאה כמות של 412.7 מיליון פאונד (187.19 מיליון ק"ג) בשר הודו. במקום השני אחריה, קנדה עם 31.2 מיליון פאונד (14.15 מיליון ק"ג) בשר הודו מיובא, ובמקום השלישי הונג-קונג – 26.6 מיליון פאונד (12.06 מיליון ק"ג) בשר הודו מיובא מארה"ב.

כאמור, חג ההודיה הוכרז רשמית כחג לאומי בארה"ב, בהמשך לנאום גטיסברג שחתם את מלחמת האזרחים והיה מיועד לאחד את השורות. הנאום הקצר והקולע ביותר בהיסטוריה האמריקאית. בסיומו מופיע המשפט המנציח את עקרון הדמוקרטיה במיטבה: "ממשלה של העם, על ידי העם, למען העם".

נאום גטיסברג – הגרסא בעברית (באדיבות ויקיפדיה):

לפני שבע ושמונים שנה, הולידו אבותינו על יבשת זו אומה חדשה, אשר הורתה בחרות וייעודה באמונה, כי כל בני האדם נבראו שווים. עתה, אנו מצויים במלחמת אזרחים גדולה הבוחנת האם אומה זו, או אומה כלשהי אשר בכך הורתה ובזאת ייעודה, עתידה להאריך ימים. נפגשים אנו בשדה מערכה גדול של אותה המלחמה. באנו להקדיש חלקה משדה זה, כבית מנוחת עולמים לאלו שמסרו את חייהם למען חייה של אומה זו. אכן ראוי ונכון הוא כי כך נעשה. אולם, במובן עמוק יותר, איננו יכולים להקדיש – איננו יכולים לקדש – איננו יכולים לרומם – קרקע זו. האנשים האמיצים, החיים והמתים, אשר נאבקו כאן, הם שקידשוה, הרבה מעל מה שבכוחנו הדל להוסיף או לגרוע. העולם ישית ליבו מעט, אף לא יזכור לאורך ימים את שאנו אומרים כאן, אך לעולם לא יוכל לשכוח את שהם עשו כאן. מוטב הוא כי אנו החיים, נקדיש עצמנו כאן למלאכה הבלתי-גמורה אשר הלוחמים כאן נשאו עד עתה באצילות כה רבה. מוטב כי אנו כאן נקדיש עצמנו למשימה הכבירה הניצבת עדיין בפנינו – כי ממתים עטורי תהילה אלו נשאב מסירות רבה יותר למטרה שעבורה נתנו הם את מלוא מסירותם האחרונה, כי נגמור אומר שמתים אלו לא לשווא מתו; שאומה, זו, בחסדי האל, תיוולד מחדש לחופש; וכי ממשלה של העם, על ידי העם, למען העם, לא תכלה מן הארץ.

רפורמת הבריאות אושרה

מדהים לגלות עד כמה הנושא העסיק ועוד יעסיק את האומה האמריקנית – עד כדי כך שכאשר הקשתי הבוקר בגוגל את המילים באנגלית – Health Reform Bill – קיבלתי למעלה מ-27 מיליון תוצאות. ולא רק זה, תוצאות חדשות עדיין זורמות לאינטרנט בלי הפסק תוך כדי הצפייה.

תשאלו את העם האמריקני, מתומכי הרפובליקנים וגם מתומכיו של אובאמה והמפלגה הדמוקרטית, הם כבר יספרו לכם על האכזבה ועל 'השטות הגדולה בהיסטוריה של החקיקה בנושא הבריאות' שהוא אחראי לה.

בינואר-פברואר שנה זו שהינו בקליפורניה לרגל ביקור משפחתי וגם עקב עניין מקצועי שלי. פגשנו אנשים הן מהמחנה הרפובליקני והן מהמחנה הדמוקרטי. הנושא המרכזי שהעסיק את כולם היה המצב הכלכלי, הרפורמה המוטעית שאובאמה חותר למסד עבורם, ההבטחות לסטודנטים שעדיין לא מומשו וכן הלאה. ניכר היה שהציבור כולו מודאג ומאוכזב מהנשיא 'חסר הניסיון'.

ככלל, התקשורת אמורה לשקף את דעת הקהל. אולם, כבר מאז היבחרו לנשיאות ארה"ב החלו זורמות קריקטורות לעיתונות שעניינן הוא ציפיות לקראת המשימות 'היומרניות' שהנשיא החדש הגדיר במסגרת התוווית מדיניות הפנים הפיסקלית במדינתו. מלכתחילה הייתה תלוייה באוויר השאלה האם ההבטחה הגדולה שלו לשיפור תנאי המחייה של העם בכללותו תתממש.

רפורמה במערכת הבריאות ידעה עליות ומורדות גם בישראל. זוכרים את 'נאום הלוויתנים' של חיים רמון בועידת צירי ההסתדרות בשנת 1991? הוא לחם אז למען ביטוח בריאות ממלכתי.

כיום בשנות האלפיים כל עולה חדש המגיע לישראל זכאי עם עלייתו ואישור אזרחותו הישראלית לקבל סל בריאות כמו כל אזרח.

אני מודה ומתוודה, אני מתקשה להבין על מה יצא הקצף בהקשר לרפורמת הבריאות שאושרה על ידי הקונגרס אמש. הרי הכותרות מאשרות שמעתה ואילך ביטוח בריאותם של מיליוני אמריקנים מובטח, בניגוד למצב שהיה לפני שנכנסה הרפורמה הזו לתוקף. נכון, זה יעלה הרבה כסף למדינה, והמדינה תיכנס, לא עלינו, לגרעון תקציבי עוד יותר גדול. אין כסף, בקיצור.

אהוד ברק הבטיח בזמנו שהוא ידאג שכל 'זקנה שתתאשפז לא תשכב במסדרון', וזה לא מה שקורה בדרך כלל בפועל. אבל מה שכן, לכל 'זקנה' יש כיסוי ביטוחי מהמדינה, היא מטופלת על חשבון משלם המסים. הזקנה שהתאשפזה עדיין שוכבת במסדרון אבל העלויות של הטיפול בה אינן נופלות על צוארה. כמו כן, סל התרופות איננו מכסה תרופות מסוימות אבל כולם נהנים מביטוח הבריאות.

בחשבון אחרון וכפי שקראתי הבוקר ב-YNET בדברי הפרשנות של איתן גלבוע על הרפורמה בבריאות שהתקבלה אמש ע"י הקונגרס האמריקני, ההצבעה של הקונגרס אמש היא מהלך היסטורי מנצח שמחכים לו כבר מאה שנה… בהצלחה!

בחזרה לבלוג שלי באתר 'רשימות'

שקיפות הלכה למעשה – ממשל אובאמה

האירוע המרכזי שהתרחש במאי 2011 בארה"ב, לא היה הגעתם של ביבי ושרה לשיחות מדיניות עם הנשיא אובאמה. היה זה "נאום ההתחלות" שנשא אובאמה באוניברסיטת נוטרדאם באינדיאנה, ארה"ב. מה שמככב בנאום הוא אופיה הדמוקרטי של ארה"ב, ובעיקר, השקיפות השלטונית.

שקיפות: אובאמה מסר לתקשורת תעתיק רשמי של נאומו, כולל קריאות הביניים של המפגינים

הנשיא ברק אובאמה מקיים הבטחות – שקיפות. נאום שנשא באוניברסיטת נוטרה-דאם 2011.

הדמוקרטיה האמריקנית חוותה עליית מדרגה


נאומו של אובאמה הוזמן על ידי נשיא האוניברסיטה הקתולית, נוטרה-דאם (Notre Dame). מדוע היו שם הפגנות? האירוע הסתיים ב Happy end במלא מובן המילה ומי יצא נשכר מהאירוע?

עשרה נאומים מכוננים ישראליים נבחרו להיכלל בקובץ הנאומים 'נאום לכל עת' מאת תמר ברוש. הקובץ מכיל מאה נאומים שנישאו בישראל במהלך השנים. כל העשרה נכללים בפרק שכותרתו  היא "כל ההתחלות":

כמה דוגמאות יבהירו מדוע אלו נקראים נאומי "כל ההתחלות": נאומו של דוד בן גוריון לרגל הכרזת העצמאות של מדינת ישראל; נאומו של חיים וייצמן לרגל פתיחת האספה המכוננת; נאומו של גדעון האוזנר במושב הפתיחה של דבר התביעה במשפט אייכמן. כל אלו הם בין הנאומים שייזכרו על ידי הדור שחווה את האירועים הללו וגם הדורות הבאים שילמדו עליהם. כולם התקיימו לרגל אירועים חד פעמיים של מעבר להתחלות חדשות.

לפי מסורת עתיקת יומין (שהחלה בסביבות תחילת המאה הקודמת) מוסדות אקדמיים בארה"ב מקיימים טקסי סיום לימודים. גולת הכותרת של הטקסים הוא 'נאום ההתחלות' (Commencement Speech) הנישא על ידי אישיות ציבורית ידועה ורמת מעלה. נאומים אלו זכו לא מכבר לכינוי נאום ההתחלות מכיוון שגלומה בהם התפישה שמכירה בחשיבות האירוע בחייהם של סטודנטים בוגרי אוניברסיטה כלומר, היותו נקודת זמן של התחלות חדשות.

מוזמנים לטקס סטודנטים המסיימים לימודיהם במוסד אקדמי והוא נפתח ב"נאום ההתחלות" שבו הנואם נושא ברכות ומחמיא להם על שבחרו להרחיב את מאגר היידע שלהם. הנואם שם דגש בדבריו על מוטיב ההמשכיות, כדי שהנוכחים יחושו שנקודת הסיום היא גם נקודת התחלה של משהו חדש. הנאום נותן ביטוי לעבודה הרבה שהשקיעו אך כל זה נעשה על מנת להכניס את הדברים לקונטקסט עתידי.

רבים מאיתנו האזינו לנאומי התחלות (אלא שלא כך מכנים את הנאומים האלו אצלנו). כבוגרי המוסד האקדמי שבו בילינו כמה שנים טובות, הוזמנו לטקס סיום התואר, ושמענו נאומים מפי נשיאי וראשי מחלקות באוניברסיטה, כמו גם נאומים של אנשי ציבור שהוזמנו במיוחד לטקס הסיום. אין מתכונת או מסורת קבועה שחייבת להיכלל בנאומים, בסדר הופעתם או בתכניהם. לעומת אופיים זה של הטקסים אצלנו, בארה"ב מבקשים להבליט את העובדה שטקסים מסוג זה הנם נקודת זמן משמעותית: מעבר מפרק זמן אחד של התנסות ולימוד אל פרק הזמן הבא של התנסות חדשה במשהו והרחבת ידע. 
למרות שמרבית המעברים בחיינו כאן בארץ, אינם מלווים באירוע מנציח שנועד לתת תחושה של סיום והתחלה חדשה, בדרך כלל נישאים נאומים חגיגיים, חלקם עולים בקנה אחד עם הכינוי, נאומי ההתחלות  וחלקם לא. מבחר דוגמאות הם הנאומים הנישאים בסיום קורס צבאי ולקראת שחרור, כמו גם בסיום תפקיד במקום עבודה ובסיום לימודים לתואר אקדמי.

ברק אובאמה הינו הנשיא השישי שהוזמן לשאת נאום התחלות בפני בוגרי "אוניברסיטת נוטרה-דאם" במדינת אינדיאנה שבארה"ב. זו אוניברסיטה שנחשבת כמעוז תומכי הכנסייה הקתולית. אובאמה הוא גם הנשיא התשיעי שמקבל תואר לשם כבוד מאוניברסיטה זו. האירוע ונאומו של אובאמה שם זכו לכותרות ראשיות ולתגובות בתקשורת ובמערכת הפוליטית. הם כיכבו כנושאים המרכזיים שעל סדר -היום הציבורי.

מה היה כל כך מיוחד בנאומו של אובאמה?

תעתיק הנאום שאובאמה נשא במאי, 2011 – "הרעיון האמיתי של האוניברסיטה" – (The Real Idea of a University) כלל מגוון רחב של נושאים. אבל לא בזה העניין. העניין המושך תשומת לב הוא ההתייחסות של הנשיא למפגינים שפרצו לדבריו. 
לא כל מי שנכח בטקס והאזין לנאום עשה זאת מתוך כוונה למחוא כף ולהריע לנשיא הטרי, שגם קיבל באותה הזדמנות תואר לשם כבוד. המפגינים הופתעו מפני שבניגוד לציפיותיהם אובאמה לא טווח בהם במהלך הנאום. לשווא הכינו לו מנה גדושה של גידופים. באופן די מפתיע, האש כלפיו נורתה מתוך זרם קטן של מסתייגים שהתכונן בעוד מועד להשמיע קול ביקורתי וזועם נגד מדיניות הנשיא ואמנם עשה זאת בגדול.

האם זה Happy End?

התשובה היא "כן", ומיד נבין מדוע.
נקדים ונאמר שלקראת הנאום מכון המחקר 'PEW' ערך סקר דווקא בין הקתולים שבקמפוס אוניברסיטת נוטרה-דאם. מתראיינים רבים הביעו דעה תומכת באובאמה. גם סקרי המדיה השונים הראו שהסטודנטים מרוצים מההזמנה שנשלחה לאובאמה לשאת את נאום ההתחלות לכבודם. שכן, מי יתנגד להיות נוכח בטקס מכונן שכזה שבו הנשיא בכבודו ובעצמו נושא את נאום ההתחלות? לא מפתיע שבקרב התומכים נמצאו רבים שדווחו לפני ולאחר מעשה, על סלידתם מהמסתייגים האולטרה-שמרנים'. 
המסתייגים התמקדו בסוגיית הזכות להפלה. מדובר בקומץ אזרחים, מיעוט שולי אך קולני ביותר. הם עשו את מלאכתם כהלכה. זאת לא הפעם הראשונה שלהם כידוע, מאחוריהם שנים רבות של הסתייגות קולנית בסוגיה זאת. בעת נאומו של אובאמה, הם הבינו היטב שאם לא ישמיעו קולם ברמה, לא תהיה להם כל השפעה על מדיניות הבית הלבן. ברחבי ארה"ב קיימות כמאתיים אוניברסיטאות קתוליות. נוטרה-דאם היא אחת מהן. במדינה שבה חופש הביטוי הוא בבחינת "ייהרג ובל יעבור", הייתה לגיטימציה מלאה לקבוצה, כמו זו שהפגינה את מחאתה במהלך הנאום שאובאמה נשא, להעביר את המסר הקתולי האולטרה-שמרני שלה בסוגיית הזכות להפלה. חברי הקבוצה ששו לנצל את ההזדמנות. בלי להיכנס לפרטי המתחים השוררים בין הזרמים הקתוליים ותורותיהם, זו הייתה הזדמנות חייהם של המיעוט הזועם להשמיע רעש גדול. ידוע שאובאמה מתנגד לאיסור הדתי נגד הפלות, נהפוך הוא, אובאמה מבין את הצורך של כל משפחה אמריקנית ומנסח מדיניות שתעזור לנשים לתכנן את גודל המשפחה הרצוי להן.

הפואנטה של כל זה – בהפוך על הפוך – אובאמה זכה בהוקרה ובאמון, גם כמנהיג אומה וגם כדמות המובילה את הדמוקרטיה המערבית הגדולה ביותר. מה היה הרגע שכתוצאה ממנו מגיעות לו מחמאות אלו?

בתום הנאום המדובר, העביר אובאמה את תעתיק הנאום שנשא לידי גורמים ציבוריים, כמו הבית הלבן והתקשורת, כשהתעתיק כולל בתוכו את גוף הנאום וגם את טקסט קריאות הביניים של המפגינים במהלך הנאום.
קישור: קריאות הביניים של מפגינים הוכנסו לתעתיק הנאום שנמסר לתקשורת

ההבטחה של אובאמה לבוחר האמריקני, שהוא "יהפוך את הבית הלבן לשקוף יותר", הפכה להבטחה קונקרטית והתמלאה.

בניגוד לביקורת שחיפשה את אובאמה בפינה, בתחילת כהונתו – כעת כשבחר להעביר כל מילה שלו וכל מילה שהשמיעו המפגינים נגדו במהלך הנאום לידיעת התקשורת והציבור האמריקני במסמך רשמי, ובכך העניק משקל שווה לדבריו ולהתבטאויותיהם, הוא מילא הבטחתו בפועל ורשם לזכותו אירוע מקורי הממחיש מהי שקיפות.

נאום ההתחלות שלו ייזכר לא רק בשל היותו טקסט מצויין ללימודי רטוריקה. האירוע כולו ייזכר כעדות לכך ששקיפות נחשבת בעיני הנשיא כערך מרכזי. יום יבוא ומישהו יבדוק ויתעד את ציוני הדרך בהתפתחות הדמוקרטיה בארה"ב, ויעיין בערך 'שקיפות'. לאובאמה יינתן אז ציון לשבח על כיבוד הזכויות הבסיסיות של האזרח, במיוחד זכותו לדעת, שהפכה לקלישאה במקומותינו.

מי אם לא ביבי צריך להפנים את המחווה לדמוקרטיה שבאה לידי ביטוי באירוע, במיוחד ערב השיחות שהוא מתעתד לקיים עם הנשיא ופמליית הבית הלבן? אם יוכיח שהוא מעריך שקיפות ופועל לקיים אותה, חסידיו ומתנגדיו של ביבי יוכלו אז לדעת שבמישור החשוב של שקיפות הממשלה אין ויכוח ביניהם.

הקלף המנצח – הסבר פניך לבוחר

אנחנו חיים בעידן שבו המסר הויזואלי הוא המסר המכריע.

כך אומרים לנו יועצי תדמית, "עליכם להקפיד על הופעה, לשמור על חזות חביבה ורגועה" ועוד.

העניין הוא שלאדם הממוצע חסר המידע הבא:

בשנות ה-50 כשעמלו חוקרים על הבנת הקשר בין טכנולוגיות התקשורת לבין פרצופה של החברה ותרבותה, בלט ביניהם חוקר המדיה ועתיד הטכנולוגיה, מרשל מקלוהן (1911-1980). את תורתו אפשר לסכם כך: "המדיום הוא המסר". הוא האבא של ביטויים משמעותיים נוספים כגון "הכפר הגלובלי". אבל הפואנטה שלו הייתה שלכל טכנולוגיית תקשורת יש משקל רב בעיצוב האדם. כתוצאה מכך, גם עיצוב החברה שבה אדם חי את חייו מושפעת מהטכנולוגיה השלטת באותה עת.

טענתו של פרופ' מקלוהן – שכנראה אוששה גם הפעם בתוצאות הבחירות לנשיאות (על כך בהמשך….) – יש קשר הדוק בין טכנולוגיית התקשורת השלטת בחברה, זו שאליה נחשף הפרט במידה מוגברת יחסית (בימינו: מסך הטלוויזיה, הסמרטפון וכן האלה), לבין התפתחות חמשת חושיו.

בהתבסס על טענתו זאת, מקלוהן דיבר על חוסר איזון בין חושים, שחלקם מתחדדים יותר על חשבון החושים האחרים של האדם. ויש לכך השלכות חברתיות ותרבותיות.

ככל שנחשוף אדם לשורות מודפסות, כך ילך ויתחדד אצלו החוש הויזואלי, וביתר שאת השאיפה לסדר וארגון. שהרי שורות מודפסות מישרות קו כמו חיילים במסדר המפקד. לטענתו של מקלוהן, גם פס הייצור המפורסם הוא תולדה של עידן הדפוס, כך הוא סבר ברמה הרעיונית.

בעידן הטלוויזיה – שנות ה- 60 המוקדמות בארה"ב ואחר כך בעולם כולו – החלה תקופה שבה זאת הייתה הטכנולוגיה בהא הידיעה. טכנולוגיה עם כח משיכה רב, שכבש מיליוני בני אדם וריתק אותם וכך זה נמשך גם עד ימינו אנו.

לעידן הצפייה בטלוויזיה נודעה השפעה ברמה האישית ועוד יותר, ברמת היחסים בין בני אדם.

כיום לדוגמה, האלמנט או הקריטריון החשוב ביותר לכל מי שמתעתד להופיע על גבי מסך הטלוויזיה הוא "לעבור מסך." מה שנקלט באופן ויזואלי על ידי הצופים בבית חייב להיות מותאם במאה אחוז לקריטריונים שרק העין קולטת – ל"פוליטיקלי קורקט" של החוש הויזואלי.

מה נחשב לפוליטיקלי קורקט בהופעות טלויזיוניות?

בראש ובראשונה חשוב להפגין נחמדות וקסם אישי. הקהל בבית לא יאפשר דקה של חסד, אין לצופי הטלוויזיה אורך רוח ולכן, אין מצב שבו כישלון בפתח הדברים יתוקן בעתיד. כאשר את/ה בשידור חי, עליך למהר ולהעלות על פניך את החיוך הכי מקסים שלך, לעשות פוזות נעימות וכובשות למצלמה. אל תגיד כלום עדיין, העין כבר קלטה משהו, למה לא הכנסת את הכרס? מה עושה האצבע בפה? מה זה הלבוש ה"סבתאי" הזה?

את התורה הזאת הפנמנו הודות ליועצי תקשורת בעיקר. וכך הגענו למצב שרייטניג של תוכנית אירוח, הופעות יחיד או רב שיח, מושפע בעיקר מתכונות שמקנות לנו סטטוס של "כוכבים". כלומר – כל מי שהופעתם החזותית הוכתרה בהצלחה מייד עם חשיפתם הראשונה לקהל הצופים בבית, ואולי עוד קודם לכן, כשהפרומואים יידעו את צופי הטלוויזיה לגבי מי שעומד/ת להגיש את התוכנית או מי שיופיע/תופיע בתוכנית בשבוע הבא.

כמה שאנחנו אוהבים את המראה הסקסי של …. ואת המראה הגברי של… ואת השרירים והחזה והשד יודע מה של…

ומה כל הפואנטה? מקלוהן הרי אמר ש"המדיום הוא המסר" – המדיום הוא הגורם החשוב בהא הידיעה בהתפתחות האדם ובמקרה של הטלוויזיה, חוש הראייה שעל פיו יישק דבר. ואם הקהל מטמיע ומפנים את הכללים הללו בתוך התת מודע שלו או שלה עד הסוף, הוא ייסחף בעיקר משום שהעיניים קלטו אובייקט שהוא "פוליטקלי" לפי כל כללי הדקדוק של "כוכב" הטלוייזיה המצוי.

הרי לכם מסקנה מעניינת – (בחירות 2004 לנשיאות ארה"ב, בוש נגד קרי):

החכם, השקדן, גיבור המלחמה, האחראי (ג'ון קרי) הפסיד לפיכך משום שחביב הקהל  ( ג'ורג' וו. בוש), יודע לעבור מסך (בדיוק כשם שהנשיא רייגן הצליח…)

זיכרו, מה שמסתתר מאחורי זה הנו תהליך התפתחות חושים לא-מודעת שהוסברה והובנה היטב למקלוהן. (אלא שהוא לא כל כך הוכיחה זאת במחקר)

אימרו מעתה – זה לא כל-כך חיוני להיות גאון (של אמא). אבל חובה לעבור את מבחן החביבות, הקסם. להלהיב במושגים של המדיום הדומיננטי – הטלוויזיה.

ברור, יש לכך גם השלכות על החברה בכללותה.

להלן טריוויה (בסגנון של שאלה רטורית) –

את מי יכנו בעידן שלנו כ"מנהיג המושיע" – את זה שטורח להסביר לציבור את האלף-בית של מלחמה בטרור? לא ולא..

אולי את זה שהיה שם ויודע מהי מלחמה מיותרת? שוב, טעות.

התשובה הנכונה היא: המנהיג המושיע, זה שאין לא תחליף, הוא זה שאומר לקהל, "הם לא יצליחו להפחיד אותנו" ובו-זמנית הוא עוטה על פניו ארשת של דאגה מהולה בסימפטיה ואמפתיה.

בשלב ראשון ממש לא משנה למי שצופה בהופעתך על גבי מסך הטלוויזיה "איך לא יצליחו?. כי מה שחשוב הוא המימיקה, האמירה הקצרה היוצאת היישר מהבטן. זה הקלף המנצח – עובדה, זה קנה מיליוני בני אדם.

יחי (ג'ורג' וו. בוש) חביב הקהל.

לא שיש לי משהו נגדו, הוא דווקא אמור להיות ידיד של ישראל, אוונגליסט-נוצרי אנטי-מוסלמי….

"בגדי המלך החדשים"

 

אחד המקרים שבהם תקשורת בלתי מילולית ומטא-מילולית נכנסת חזק לתוך סיכויי המועמד לנצח את יריבו הפוליטי, הוא העימות הטלוויזיוני.

 

החייט של נשיאי ארה"ב האחרונים, ג'ורג' דה פאריס, טוען שמה שנראה כבליטה בדמות קופסא זעירה, בגב חליפתו של הנשיא בוש בזמן העימות, הוא סתם עיוות שנוצר בתפר האחורי של הג'קט.

כללי ה"משחק" כוללים, בסעיף 5, הנחיות ברורות לגבי כל העימותים הנוכחיים:

 

מעניין הסעיף המתייחס לבימוי – מצלמות הטלוויזיה יהיו קבועות במקומות מיועדים, וניתן יהיה רק לשנות את זווית הצילום, בהתאם לצורך, אך לא להעתיק את המצלמות ממקומן.

כשמועמד מדבר (משיב למנחה או מסכם דבריו) ,מותר לצלם אותו, ורק אותו!!!

המצלמות בירכתי הבמה מיועדות לצלם את המנחה.

התדריך שיתקיים ממש לפני תחילת כל עימות, לא יהיה מלווה בצילומים.

סעיף מעניין  אחר- חל איסור מוחלט על כל צד לעימותים, להשתמש בציוד עזר, ברשימות, שרטוטים ודיאגרמות מוכנים מראש ומסמכים כלשהם בזמן העימותים. אסור למועמד לקבל עזרה מאף אחד מן הנוכחים במעמד העימות, לצטט אדם ספציפי היושב בין הקהל הנוכח בעימות, בכל רגע שהוא במהלך העימות.

אם בכל זאת יתרחש מצב כזה, על המנחה להעיר לו שפעולה כזו הנה מנוגדת לכללים שעליהם הסכים.

למרות זאת, מותר לכל מועמד המשתתף בעימות, לרשום לעצמו הערות במהלך העימות, באמצעות כלי כתיבה ונייר שהובאו על ידו לפי בחירתו, ובלבד שהחפצים הללו יימסרו סמוך לשעת העימות לצוות האחראי, לצורך בדיקה. צוות זה, בלבד, מוסמך להניחם על בימת הנואם.

 

כל מועמד רשאי למנות לעצמו צלם, שיעמוד על הבמה ויצלם תמונות בודדות לפני תחילת העימות. בזמן העימות עליו להתרחק לאחד מאגפי האולם, שם אינו רשאי לצלם לא מה שמתרחש על הבמה ולא את הקהל הנוכח באולם. בתום העימות רשאי הצלם לשוב לזירה הראשית.

רק במידה והוסכם על קהל "משתתף" רשאי צלם זה לצלם תמונות בודדות של הקהל.