תגית: אפרים סידון

חידוש מרענן: סאטירה

היכולת לחבר מאמר סאטירי, ועוד כזה שמזמן לא ראינו כאן בעיתונות, היכולת לגרות את החוש היודע להבחין בין בידור לבין סאטירה, היא הנקודה העיקרית בה אני עוסקת ברשימה זאת.

********

בני ציפר, עורך המדור "תרבות וספרות" בגליון יום שישי בהארץ, פרסם לפני שבוע מאמר שבו סיפר על האירוח שאירגן בביתו לאחרונה לאישיות חשובה. ראש ממשלתנו, נתניהו ואשתו היו אורחי הכבוד שלו. לדבריו, היה זה לילה ענוג בו קיווה ציפר ש"הקסם הזה לא ייגמר לעולם".
במאמרו "הערב הענוג, ענוג שלי עם הרב כהנא" בהארץ גם ב. מיכאל מתאר אירוח דומה שאירגן. היה זה לפני שנים. אורחי הכבוד היו הרב כהנא וזוגתו. האם זו מקריות? איך זה שבהפרש של שבוע אחרי מאמרו של ציפר, נזכר ב. מיכאל לתאר אירוע שהתרחש לפני שנים?

אין כאן מקריות או דבר מה תמוה. אדרבא, זהו חידוש מרענן: סאטירה מעולה.

התפעלתי מהעיתוי בפרסום מאמרו של מיכאל ומהעולה ממנו עד כי מצאתי לנכון לכתוב את דעתי כאן. בראש ובראשונה מאמרו של מיכאל מייצג את שובה של הסאטירה ואולי אף מרחיב את גבולות הסאטירה, לאחר שהוצרו מידותיה, ומשיב לה את כבודה האבוד. היכולת לחבר מאמר סאטירי, ועוד כזה שמזמן לא ראינו כאן בעיתונות, היכולת לגרות את החוש היודע להבחין בין בידור לבין סאטירה, היא הנקודה העיקרית בה אני עוסקת ברשימה זאת.

 קודם כל, מה זאת סאטירה? ומה הקו שמבדיל בין סאטירה לבין בידור? האם סאטירה היא בכלל שם נרדף למלל הומוריסטי המעורר צחוק? ואם לא, אז מה מייחד אותה מיתר סוגי ההומור?

בתשובה לשאלות אלו אתבסס על מה שנאמר על כך בפורום שנערך במלאת 8 שנים לרדיו האזורי תחת הכותרת: "אחריות תקשורתית", בעידן שבו הקו המפריד בין "שמים פתוחים" ו"פרועים" דק מאוד (27.10.2003). ובכן, אחד הפאנלים באותו פורום התייחס בכובד ראש לקו המפריד בין תכניות סאטירה לבין תכניות בידור והומור. המנחים, דידי הררי וגב' רוני יובל, ביקשו את התייחסות המשתתפים לשאלה, מה ההבדל בין הומור וסאטירה? מהי סאטירה ומהו בידור?

אפרים סידון היה ראשון המשיבים, וכך אמר:

הומור וסאטירה לא נשואים. הרבה פעמים נוהגים לומר הומור וסאטירה ביחד, אולם זה לא הכרחי. הסאטירה מוגדרת כמופנית נגד חזקים, למשל נגד ראשי ממשלה ומפלגות פוליטיות. ללעוג על פַרסִים או על נכים או על נשים נאנסות זה לא סאטירה, כי סאטירה היא נגד חזקים ולא נגד חלשים.

אבי כהן, יוצר סדרת החרצופים ובטי המכוערת, חיזק את קביעתו של סידון:

ההבחנה שערך אפרים סידון בין סאטירה להומור היא נכונה, כי סאטירה לא תמיד מצחיקה. יש קטעים סאטירים  מחרידים של חנוך לוין, למשל, והם אינם מצחיקים. אני חושב שהקו המבדיל עובר במקום של האמירה. אם אתה סתם רוצה להצחיק אתה יכול להצחיק. אפשר לצחוק בסאטירה, כמו שאנחנו צוחקים בבי"ס על המורה, כי נורא מצחיק לצחוק על המורה כי הוא שולט וזה נורא מצחיק לצחוק על אריק שרון.  כלומר, "אפשר לצחוק על אנשים חזקים ועדיין זו לא תהייה סאטירה. אם אני צוחק על אריק שרון רק בגלל שהוא שמן. אם אין אמירה בקצה, חידוש כלשהו, אם אין איזו הפיכה של דעות קדומות זה סתם צחוק.

האמירה השנונה של ב. מיכאל –

למי שעדיין לא הספיק להתעדכן, אגלה כי לפני זמן מה בני ציפר, עורך מוסף התרבות של עיתון הארץ, הזמין לביתו את ראש הממשלה נתניהו ואשתו שרה לארוחת ערב. הוא לא הסתפק בכך ופרסם טור (22.07.2015) מפרי עטו בו הפליג בשבחם של בני הזוג נתניהו. הערב שבו בילו הזוג נתניהו אצל בני ציפר ייזכר על-ידו כעונג, כקסם וכעדות לנועם הליכותיהם. כל מילה ומשפט בטור של ציפר היו ספוגים בהתפעלות מבני הזוג הממלכתיים והתרבותיים ובכלל זה היכולת שלהם להעשיר את הערב בכל טוב, החל בסגנון הדיבור וכלה ביידע ואנקדוטות מעוררות עניין.

קראתי את המאמר בשקיקה תוך ניסיון לעמוד על קנקנו – האם ציפר יוצא מגדרו כדי לבטא את הערכתו ותודתו העמוקה על אירוע ייחודי שכזה או שמא, בין מילות הטור שלו מסתתרת אמירה כלשהי, איזו סאטירה. לא מצאתי כזו.

הבוקר במקביל לחדשות הלוהטות מהאזור החם ביותר במדינה – בג"ץ בתי דריינוף שבבית-אל – מצאתי (בעמוד השני של החלק העיקרי בעיתון הארץ) מאמר שכתב ב. מיכאל. אותו ב. מיכאל שליווה בטוריו את העיתון 18 שנים (כתב טורים ב"ידיעות אחרונות" וגם ב"חדשות"). היום אפשר לומר שלא נס ליחו של מיכאל הטוב שבסאטיריקנים.

לכאורה, מדובר במאמר תמים ואגבי, על אירוח שהתקיים בביתו לפני שנים (אולי שלושים שנה), של אישיות פוליטית ידועה ובת זוגו. שכן, לפי המאמר מיכאל אירח את הרב כהנא וזוגתו לארוחת ערב בביתו וכך הזדמן לו לעמוד על קנקנם. מיכאל הפליג במאמרו בשבחם של השניים. ליקט מתוך "יומנו" פרטים חשובים שרצה להביא לידיעת הקורא הסקרן. הוא ציין למשל שכהנא שם לב לפרטים ומפגין יידע, ואשתו המצודדת כל עין, אינה בוחלת בכל אמצעי לפתות את בעלה למהר ולסיים את האירוח ולשוב לביתם כדי לסיים את הערב בנעימים.

היכן העוקץ? מה ייחודו של מיכאל במאמרו הסאטירי? האמירה שלו ברורה, אך נאמרת בעקיפין. מאמרו יוצא כנגד דברי החנופה שהעתיר ציפר על אורחיו המכובדים, וכדי להבין זאת חייב הקורא להיות מודע לענייני האקטואליה האחרונים. אם ידוע לקורא שציפר הרים בביתו אירוע לכבוד בני הזוג נתניהו אין ספק שהתפעל מהאמירה העולה ממאמרו המתוחכם של מיכאל – אמירה השמה ללעג את האירוח של ציפר בכללותו.

אך לא די בכך כדי שמיכאל יזכה לשבחים על מאמרו הנ"ל. שכן דבריו של מיכאל יכלו להישאר בגדר סאטירה סתמית, או הומור ללא אמירה מיוחדת כנגד ה"חזקים" – תכונתה המובהקת של הסאטירה. מלאכתו כסאטיריקן מיומן הושלמה בפסקה האחרונה והעוקצנית במיוחד שבמאמרו.

ליוויתי אותם למכוניתם המצודדת, ותהיתי מה תהיה הפרובוקציה שלי בשבוע הבא: … לבסוף החלטתי לכתוב מאמר שכותרתו תהיה "בוגדאן חמילניצקי – לא מה שחשבתם".

רק מה לעשות, הודה מיכאל, אין לי המייל שלו: "לו רק היתה בידי כתובת המייל של בוגדאן, הייתי מזמין גם אותו לארוחת ערב." אך מייד נזכר היכן למצוא, "אחפש בגוגל…"

 

רוצים להמר?

במהלך החודשים האחרונים ובמיוחד בשבועות האחרונים, אנו מוצפים בפרסומות וכתבות יח"צניות של הקבוצות המתחרות על התואר הנכסף – זכיינית ערוץ 2 החדש.

אפרים סידוןכתב פעם:
במדינת חנטריש לא מזיז לשום איש…
כבוד השר לא מרגיש… החוק הוא גמיש.

אך היא ממשיכה לנוע,
לא מגיבה, לא עונה,
בין הסיכוי לייאוש,
בין הסכין ליונה. (סידון, מעולם לא היה מצבנו, עם עובד, 2003).

מעולם לא היה מצבנו
אפרים סידון, מעולם לא היה מצבנו. עם עובד

השבוע יבחרו הזכייניות שישדרו בערוץ 2 ב"מתכונת חדשה" –
השאלה הגדולה היא…. מי יהיו שתי הזכייניות המאושרות?

זה באמת לא צריך להזיז לאיש. המדינה תמשיך להתנהל ולא משנה מי שתיזכה בתואר "זכיינית" של ערוץ 2 ;

גם הבגצ"ים שעוד יוגשו יישכחו במהרה.

שהרי הזכייניות הן חברות מסחריות שמניותיהן מחליפות ידיים בקצב מסחרר. הקבוצה שנקראת קשת, למשל, איננה אלא מקבץ של בעלי מניות כגון: קוקה קולה, אלכס גלעדי, חיים סבן, בנק לאומי, ואחרים.
הרי עד לא מזמן גם למעריב ולידיעות היו מניות בחברות הזכייניות.

השאלה שכן צריכה להזיז לנו, למרות שאנחנו קיבלנו תואר של "מדינת חנטריש", היא מהי "הרחבת הדעת" שנזכה לקבל במסגרת שידורי ערוץ 2 החדש – מהו החזון של מוטי שקלאר, מנכ"ל הרשות השניה לגבי ערוץ 2 החדש, והאם יצליח ליישם את חזונו?

שקלאר שאף לשדרג את ערוץ 2, לאפשר לנו ליהנות מערוץ 2 חדש שיש בו 2 שיפורים מתבקשים.
ראשית – הגדלת מכסות ההפקה המקומית יחסית למה שהיה נהוג עד כה;
שנית – חידוש נוסף, המבוסס על "תפיסה רב-תרבותית" לגבי נושאים, תכנים ובעיקר ייצוגים בתוכניות וגם במצבת כוח האדם של הרשות השנייה.
חידוש זה מבוסס על לא פחות ולא יותר מאשר מחקר שהוזמן על ידי הרשות השניה, ושממצאיו הראו בעליל עיוותים בייצוג קבוצות מיעוט בערוצים המסחריים, 2 ו-10, בשעות צפיית שיא. המחקר גם מראה שאם קבוצות מיעוט (ולא ניכנס לפרטים, אך אפשר לנחש במי מדובר) מיוצגות בתוכניות החדשות והאקטואליה, אזי הן מופיעות במרבית המקרים בקונטקסט שלילי.

שאלת השאלות היא, האם יצלח בידי מועצת הרשות השניה להשפיע גם במובן של "רב תרבותיות" על דמותו של ערוץ 2 החדש, באמצעות תנאי המכרז על ניסוחיו היבשים והביורוקרטיים?
האם נהיה עדים, כבר בקרוב, לשינוי פרופיל הדמויות המוקרנות על המסך בשעות צפיית שיא כיום, דהיינו, גברים יהודים, חילונים וותיקים, מחציתם אשכנזים?
האם יצלח בידי מועצת הרשות השניה לגרום לכך שגם ערבים ועולים חדשים, ואפילו חרדים, יהיו מיוצגים באופן הולם בתוכניות דרמה, אירוח ושעשועונים?

לאחר כל ההצהרות והדיבורים על "תפיסה רב-תרבותית" בתקופת הזכיינות הבאה (10 שנים!) של ערוץ 2, נותר לכולנו רק להמר…..