תגית: אמץ עץ

פינת החי והצומח

מי שעוקב אחרי הבלוג קרא את הרשימה שפרסמתי על גינות קהילתיות, על יוזמות ירוקות בערים הגדולות, ועל ההתנדבות של תושבי רמת גן, כמוני, ב"אמץ עץ", משתלת העצים שבספארי רמת גן.

בהתקרב הרשימה ה- 500 שלי (הבאה בתור אחרי הנוכחית), אני מודה ומתוודה שאינני מרבה לכתוב באכסנייה זאת על נושא "החי והצומח". הצורך בכך עולה כעת, כאשר כולנו במצוקה, וזאת ההזדמנות להציג את מצוקת בעלי החיים והטבע שמאז שפרצה המגיפה נותרו מתחת לרדאר וההנחיות לציבור מדלגות עליהן. אחד ההסברים לכך יכול להיות שלוקחים את בעלי החיים ואוצרות הטבע כנתון מובן מאליו בעת הזאת: "יהיה בסדר". אבל כידוע, גני חיות ובמיוחד הספארי ברמת גן אינם נתון מובן מאליו. בסגר הקודם, השני במספר, גן החיות התנכ"י וגם הספארי נדרשו להתארגן להפגנה רבתי כדי להעלות לכותרות את מצוקת בעלי החיים במתחמיהם, ולקדם את רווחתם כסוגיה משמעותית באג'נדה הלאומית.

אגע בנושא בשני אופנים –

תחילה אתמקד ברוח ההתנדבות של הציבור בספארי רמת גן, בשמורות הטבע בישראל, ברשות הטבע והגנים וכיו"ב. כמובן שאת הארגונים הללו מאיישים בעלי משרות קבועות אבל עמוד השדרה שלהם מורכב בעיקר ממתנדבים.

בהמשך אספר על מה שנקרא חַיבּוּלַנס. אין זאת מילה שהומצאה על ידי האקדמיה ללשון העברית. המונח חיבולנס מחבר בין "חי" ו"אמבולנס". זאת יוזמה של רשות הטבע והגנים, שעוסקת גם בהצלת חיות הבר בישראל. פרט לסיפורים מרגשים שאפשר למצוא כאן על מבצעי התנדבות חסרי תקדים, אביא דוגמאות מהזמן האחרון שפורסמו גם בעיתונות. רצוי להקדים ולומר שבסוף שרשרת הפעילות המקצועית  של חיבולנס וההתנדבות להצלת בעלי החיים  – החל מעופות וכלה בזוחלים – נמצא בית החולים לחיות בר, בספארי רמת גן. ואין גבול למה שאפשר לספר על הישגיו.

אתחיל  ברוח ההתנדבות – רשות הטבע והגנים האחראית על שמורות טבע ופארקים לאומיים בישראל – מקבלת תקציבים מהמדינה. אנשי החברה להגנת הטבע הם עמותה ללא מטרות רווח. אנשיה מקדישים את חייהם לשמירה על הסביבה והטבע. כוחם כארגון שמירת טבע נובע מציבור גדול שהינו תומך, פעיל, תורם ומזדהה. כנ"ל, הספארי ברמת גן וגן החיות התנכ"י. השניים האחרונים זקוקים במיוחד למתנדבים. ומי שליבו חפץ מוזמן להתנדב. קטגוריה נוספת של מתנדבים הם אלו שמחפשים היכן יש צורך בעזרתם, חלקם יוצאים לחיק הטבע מיוזמתם כדי ל"נקות אחרי הישראלי המכוער", והמבין יבין.

מטבע הדברים, מאחר שגם אני מתנדבת בספארי רמת-גן (בתחום הצמחייה), אני מכירה מקרוב את פועלם ויחסם של המתנדבים בטיפול בבעלי החיים שבספארי. הם עושים את המיטב בשקט, בסבלנות, באחריות מלאה, בשמחה ובאושר. ייאמר לזכותו של מנכ"ל הספארי, אורן בן יוסף, שהוא נמצא תמיד בשטח. דואג לארגן אירועי גיבוש, מיידע את כולנו בנעשה ומשתף אותנו בשמחות ובמצוקות. ברגעי המצוקה הקשים שבהם הספארי נאלץ לסגור את שעריו, וכאשר לא הגיע קהל מבקרים לספארי במשך תקופה ממושכת, לא היו הכנסות –  רק לידיעה כללית, "תקציב הספארי לשנה עומד על 47 מיליון ש״ח, כאשר מרבית תקציבו , 98% הוא הכנסות ממבקרים." את הסגר האחרון במניין – הסגר השני – הצליח הספארי לפרוץ כאשר דוברות הספארי ביקשה מכלל עובדיה ומתנדביה וגם מהציבור, לתת כתף ולהפגין  מול משכן הכנסת בירושלים.

זיכרו – מי שמתנדב פעם אחת קונה את עולמו ובדרך-כלל נסחף לעשייה התנדבותית, בלי לצפות לפרס או לפרסום. אין באג'נדה של המתנדבים שאיפה לפרסום, או לתואר "סלב". התנדבות כמו שתוארה כאן נובעת מאהבה ומהידיעה שאם נשקיע, נמנע מהאזור שלנו להפוך לשממה, ולמדבר צחיח.

אעבור לנושא השני – היוזמה של רשות הטבע והגנים – "חיבולנס" – יוזמה שמבוססת, איך לא, על שיתופי פעולה עם מתנדבים.

האנקדוטה שאציג בפתיח, התרחשה לפני כשנה. הבנזוג ואני יצאנו להליכה בפארק הלאומי של רמת גן, ובעודנו צועדים, קלטו עינינו זוג שכאשר התקרבו, האיש והבנזוג שלי זיהו זה את זה. מסתבר ששניהם עבדו בעבר באותה חברת היי-טק. סיפרנו לשניים שאנחנו מחפשים את העצים שנשתלו בט"ו בשבט בפארק הלאומי, שמקורם בפרויקט "אמץ עץ", המשתלה שבספארי שאנחנו מטפחים יחד עם מתנדבים נוספים. שניהם התלהבו וסיפרו לנו על ההתנדבות שלהם בחיבולנס. למעשה, הייתה זאת הפעם הראשונה ששמענו על החיבולנס, שמטרתו הצלת בעלי חיים במצוקה – כאלו שננטשו, הלכו לאיבוד, נפצעו ונמצאו זרוקים בטבע באין מושיע. עליי לציין שבלי מתנדבים היזמה לא הייתה מחזיקה מעמד. אותם איכפתניקים, ברובם מתנדבים, מתודרכים איך לפעול בשעת חירום. עליהם להעביר מידע בטלפון חירום על מקום הימצא החיה שבמצוקה. כתוצאה מההודעה מגיע למקום מטפל, בודק במה העניין, ואם יש צורך מזעיק את החיבולנס – רכב דמוי משאית קטנה שעליה אפשר להעמיס כלובים. בני הזוג סיפרו בהתלהבות על דורבן שהם מצאו באותו שבוע, כשהוא במצב לא טוב. הודות לפרוצדורה הנ"ל הדורבן הובהל בעוד מועד לטיפול בבי"ח לחיות בר שבספארי, שם הוא השתקם. הם לא יכלו להסתיר את האושר שחוו, פניהם קרנו משמחה.

אסיים את פרק החיבולנס בשני מקרים מהזמן האחרון – הנחליאלי שעשה כברת דרך של 1,500 ק"מ אוויריים מבולגריה ונחת תשוש וחסר אונים ליד קיבוץ צאלים. מישהו מצא אותו ומיד הוא נשלח באמצעות החיבולנס לבי"ח בספארי. הווטרינר לקח את הפרטים שהיו מוטבעים על טבעת צמודה לרגלו ועזר לו להשתקם. הנחליאלי הצליח להתרומם ולהתעופף. במקרה השני מדובר באנפה, שנלכדה ברשת דייגים בעמק הירדן, ובמהלך הניסיון שלה להשתחרר מהרשת ניזוקו אצבעות רגליה. מי שמצא אותה הזעיק את החיבולנס. בבית החולים לחיות הבר האנפה נזקקה לטיפול שכלל הזנה מיוחדת, אינפוזיה ומנוחה. כאשר התחזקה  מספיק, הווטרינר אלתר לה סנדלים והצמיד אותם לכף רגלה. האנפה הצליחה לעמוד על רגלה בבטחה, והתמודדה עם המצב בהצלחה. מסתבר שהסנדל היה אלתור מוצלח.  

לסיכום –שאפו ליוזמות ולבעלי התפקידים בארגוני הגנת הסביבה והצלת בעלי חיים בישראל, ושאפו  גדול לכל המתנדבים. כמעט שכחתי להזכיר את המרכז הארצי להצלת צבי ים במכמורת (מבואות ים) שהוקם בשנת 1999 על ידי רשות הטבע והגנים, האמונה על הגנת חיות הבר בישראל. אני ממליצה לכל משפחה להגיע לשם עם הילדים, למען ילמדו מהי התנדבות, מה חשיבותה ואיזו סכנה טמונה לצבי הים, כתוצאה מהפסולת המושלכת לים.

זה ייתכן, זה אפשרי – פרויקט "אמץ עץ" רמת גן

סיפור הצלחה על רוח התנדבות שתפסה את חבריי לפרויקט ואותי ללא הכנה מוקדמת. כיום אנו מציינים בסיפוק רב שעשינו את זה. התנדבנו והשתתפנו בהקמת משתלת עצים עירונית. משתלה פורחת ומשגשגת שעשתה היסטוריה ברמת גן.

IMG-20181005-WA0008

הכל התחיל אי-שם באביב 2018. קבוצה של תושבי רמת גן ואני בתוכם, סיימו קורס "מובילי בריאות וסביבה" שמתקיים בכל שנה מטעם מחלקת איכות הסביבה של העיר. הוצע לבוגרי הקורס להתנדב למען הקהילה בפרויקטים סביבתיים. אחד מהם הוא "אמץ עץ" – פרויקט התנדבותי חדשני, ייחודי לעיר רמת גן, במשתלת עצים המופעלת בחסות עיריית רמת גן והספארי ומיועדת לספק עצים וצל ברחבי העיר.

התמונה הראשונה שנגלתה לעיני המתנדבים בשטח המשתלה הייתה ערימה של קומפוסט פילים, וערימה נוספת, בשולי המשתלה, של מאות שתילי עצים. מרביתם נתרמו לעיריית רמת גן על ידי עיריית תל אביב המפעילה חווה חקלאית על גג דיזנגוף סנטר. השתילים היו נתונים בדליים שמידתם קטנה ומגובבים זה על גבי זה.

המתנדבים הם תושבי רמת גן שאכפת להם. הם הפכו לחלוצי הפרויקט. מבלי לדעת איך ומה עושים במשתלה, העבודה בשטח התקדמה תוך כדי הדרכה והמתנדבים זכו לטעום טעמה של עבודה חלוצית. הם הפכו שטח חקלאי למשתלה פורחת ומשגשגת ובה כאלף עצים. על-אף שחלקם עובדים במשרה מלאה ועושים לביתם, הם שמחים להתנדב למען הקהילה. אם תשאלו אותם, כל אחד מהם יספר לכם שהעבודה בשטח היא חוויה מיוחדת במינה ולא איזו אידיאולוגיה מופשטת. כולנו חשים כאן קירבה לאדמה ושמחים שניתנה לנו הזדמנות בלתי חוזרת לסייע בגידול עצים שיעניקו צל, יצבעו את העיר בירוק ויספגו כמויות גדולות של CO2 שנפלטות מרכבים הנוסעים בכבישי העיר.

ההתחלה לא הייתה שונה בהרבה מתהליך ה"עלייה לקרקע" של קיבוצים ויישובים חקלאיים בארץ. השיעור הראשון שמתנדבים אלו קיבלו התמקד בהעברת שתילים מדלי קטנטן לדלי גדול יותר, תוך ערבוב אדמה עם קומפוסט. בהחלט לא פשוט, ואפילו קצת מפרך.

IMG-20190606-WA0002

שלב "העבודה השחורה" חלף לו מזמן. מתקיימות כאן סדנאות קבועות שמעבירה אותן האחראית על כל הצמחייה בספארי, מומחית ובעלת יידע אינסופי בגידול עצים וצמחייה.

אלו עצים תפגשו כאן? עצי סיגלון, צאלון, ער אציל (עלי דפנה), אורן, ערבה בוכייה, צפצפה, אשל, חרוב, אלה, אלונים, שיטה קוצנית, תאנה, זית, רימון, דולב, שקד ואלת המסטיק.

בנטיעות ט"ו בשבט 2018 התקיים טקס מרשים ומרגש בפארק הלאומי ברמת גן, בהשתתפות כ- 400 ילדי העיר. ניטעו שם, לראשונה, כעשרים סיגלונים (Jacaranda) שגידלנו במשתלה. מתנדבי "אמץ עץ" היו נרגשים מהמראה. לא כל יום זוכים לראות ילדי גן ובי"ס יסודי, מצוידים באתים קצרים במיוחד ומסייעים בנטיעת עצים שגדלו בפרויקט חקלאי התנדבותי. העצים נקלטו יפה ובשנה הבאה יצמיחו פרחים עדינים בצבעי הלילך.

כשנתיים מאז השקת "אמץ עץ", כל המבקר בספארי ר"ג חולף על פני שלט גדול ומאיר עיניים הניצב בפתח המשתלה, וכל השאר הוא היסטוריה. המשתלה מתפקדת וקיימת כעובדה בשטח. גרעין מגובש של מתנדבים מתמידים להגיע למשתלה למשך מספר שעות בכל שבוע. כולנו מטפלים בעצים לפי הצורך ובהתאם להדרכה, ודואגים לצמיחתם התקינה. העבודה נעשית ברוח טובה ומתנדבים חדשים, שמצטרפים לקבוצה מדי פעם, "נדבקים" באווירת ההתנדבות והרוח החברית של הוותיקים.