כשאובאמה נפגש עם ראשי הארגונים היהודיים בבית הלבן, הוא הדגיש כי מטרת הביקור הצפוי היא "לפנות ישירות לאזרחי ישראל". גולת הכותרת של הביקור הייתה: "מסע אל ליבם של אזרחי ישראל"; לא טיפול בסוגיה פוליטית מסוימת.
האירוע המהווה חריג ל"פרוטוקול הדיפלומטי" של הביקור שלו בישראל הוא נסיבות הנאום שהנשיא ברק אובאמה רצה לשאת בפני קהל צעיר. אובאמה בחר לכלול בין שומעיו סטודנטים ישראלים, למעט סטודנטים מאוניברסיטת אריאל שאליהם לא נשלחה הזמנה. בינתיים זו הסוגיה ה"חמה" – הנאום ב-21 לחודש בבנייני האומה בירושלים.
יש לזכור שאובאמה נמנע מלבקר כאן במהלך הקדנציה הראשונה שלו. לאחרונה הביע רצון לבקר בישראל למטרה "לא פוליטית" ולכן הודיע כי לא ינאם בכנסת. ארגנו לו כאן ביקור קצר בן 48 שעות, שיתנהל כמבצע צבאי לכל דבר, אפילו שם קוד נבחר לאירוע – "ברית עמים". אובאמה ייפגש עם הנשיא פרס, יניח זרים ביד-ושם ובהר הרצל, ייפגש עם בנימין נתניהו וינהל שיחות בנוגע לענייני האזור (איראן והפלסטינים).
אפשר להיות מוטרד מהגישה המפלה כלפי אוניברסיטת אריאל אבל אי אפשר להתעלם מהאסטרטגיה של אובאמה לפנות ישירות לציבור הישראלי. אי אפשר להכחיש שזו מחווה של נשיא אמריקני כלפינו כציבור. אך קרה מה שקרה. בעקבות זאת, ח"כ מה"בית היהודי" נענה ליו"ר אגודת הסטודנטים שהפנה את תשומת ליבו להדרה של סטודנטים מאריאל מכלל הציבור שיאזין לאובאמה בבנייני האומה, והעביר שאילתה לשגריר ארה"ב בישראל, דן שפירו , עם בקשת הסבר להדרה זאת.
האסטרטגיה כשלעצמה – הצהרה בדבר כוונה לערוך מסע אל ליבו של הציבור הישראלי – מאוד מחמיאה. אובאמה נשא נאום בעל צביון דומה באוניברסיטת קהיר, כשנבחר לראשונה לנשיאות ארה"ב. גם שם ישבו בתוך הקהל סטודנטים צעירים והנאום הוכתר כאחד הטובים ביותר שלו. זאת אסטרטגיה מצוינת של מנהיג של מדינה זרה כלפי הציבור שלנו ואין פלא שהביקור של אובמאה בשבוע הבא קיבל את הכינוי הרשמי מבצע "ברית עמים". יהיה זה חסר טעם לחלוטין להתעלם ממחווה זאת של אובאמה.
הפניית כתף קרה לאוניברסיטת אריאל היא צעד צפוי של הממשל האמריקני, המתנגד למדיניות ה"כיבוש" וה"התנחלויות" וחותר לנוסחה שתאפשר להקים מדינה פלסטינית על חשבון השטחים ביהודה ושומרון. דא עקא, אם בוחנים את המהלך מנקודת מבט אקדמית, ברור שיש בהדרת סטודנטים מהשתתפות באירוע בבנייני האומה טעם לפגם. אם בוחנים את המהלך מנקודת מבט משפטית, ישנו המסמך שהגיש אדמונד לוי ליוה"מ ויינשטיין בנובמבר 2011, לפיו מנקודת המבט של המשפט הבינלאומי, אין דיני הכיבוש חלים על הנוכחות הישראלית ביהודה ושומרון.
מזווית ראייה אובייקטיבית, האסטרטגיה של אובאמה נועדה לסייע לו לחדור לליבו של הציבור ולשכנע אותנו בדבר כוונותיו ומחויבותו של העם האמריקני לשלומנו. זאת לאחר שחווינו בשנה האחרונה גילויים לא מעטים של מתיחות ואי-הסכמה בין אובאמה לבין נתניהו בקדנציה הקודמת של שניהם. האסטרטגיה יפה כשלעצמה. אבל לפי מבחנים שונים, כולל המשפט הבינלאומי ונקודת המבט האקדמית, יש בה טעם לפגם.
ההדרה הופכת את הביקור ה"לא פוליטי" כהגדרתו, לביקור "פוליטי" מעורר מחלוקת. ולא זו בלבד, עושה רושם – לפחות נכון לרגע זה – שבמחלוקת הפוליטית-לא-פוליטית הזאת, לא תינתן כנראה זכות דיבור לצד המתנגד לעמדת הנשיא בנוגע ל"כיבוש".
האירוע המרכזי שהתרחש במאי 2011 בארה"ב, לא היה הגעתם של ביבי ושרה לשיחות מדיניות עם הנשיא אובאמה. היה זה "נאום ההתחלות" שנשא אובאמה באוניברסיטת נוטרדאם באינדיאנה, ארה"ב. מה שמככב בנאום הוא אופיה הדמוקרטי של ארה"ב, ובעיקר, השקיפות השלטונית.
הנשיא ברק אובאמה מקיים הבטחות – שקיפות. נאום שנשא באוניברסיטת נוטרה-דאם 2011.
הדמוקרטיה האמריקנית חוותה עליית מדרגה
נאומו של אובאמה הוזמן על ידי נשיא האוניברסיטה הקתולית, נוטרה-דאם (Notre Dame). מדוע היו שם הפגנות? האירוע הסתיים ב Happy end במלא מובן המילה ומי יצא נשכר מהאירוע?
עשרה נאומים מכוננים ישראליים נבחרו להיכלל בקובץ הנאומים 'נאום לכל עת' מאת תמר ברוש. הקובץ מכיל מאה נאומים שנישאו בישראל במהלך השנים. כל העשרה נכללים בפרק שכותרתו היא "כל ההתחלות":
כמה דוגמאות יבהירו מדוע אלו נקראים נאומי "כל ההתחלות": נאומו של דוד בן גוריון לרגל הכרזת העצמאות של מדינת ישראל; נאומו של חיים וייצמן לרגל פתיחת האספה המכוננת; נאומו של גדעון האוזנר במושב הפתיחה של דבר התביעה במשפט אייכמן. כל אלו הם בין הנאומים שייזכרו על ידי הדור שחווה את האירועים הללו וגם הדורות הבאים שילמדו עליהם. כולם התקיימו לרגל אירועים חד פעמיים של מעבר להתחלות חדשות.
לפי מסורת עתיקת יומין (שהחלה בסביבות תחילת המאה הקודמת) מוסדות אקדמיים בארה"ב מקיימים טקסי סיום לימודים. גולת הכותרת של הטקסים הוא 'נאום ההתחלות' (Commencement Speech) הנישא על ידי אישיות ציבורית ידועה ורמת מעלה. נאומים אלו זכו לא מכבר לכינוי נאום ההתחלות מכיוון שגלומה בהם התפישה שמכירה בחשיבות האירוע בחייהם של סטודנטים בוגרי אוניברסיטה כלומר, היותו נקודת זמן של התחלות חדשות.
מוזמנים לטקס סטודנטים המסיימים לימודיהם במוסד אקדמי והוא נפתח ב"נאום ההתחלות" שבו הנואם נושא ברכות ומחמיא להם על שבחרו להרחיב את מאגר היידע שלהם. הנואם שם דגש בדבריו על מוטיב ההמשכיות, כדי שהנוכחים יחושו שנקודת הסיום היא גם נקודת התחלה של משהו חדש. הנאום נותן ביטוי לעבודה הרבה שהשקיעו אך כל זה נעשה על מנת להכניס את הדברים לקונטקסט עתידי.
רבים מאיתנו האזינו לנאומי התחלות (אלא שלא כך מכנים את הנאומים האלו אצלנו). כבוגרי המוסד האקדמי שבו בילינו כמה שנים טובות, הוזמנו לטקס סיום התואר, ושמענו נאומים מפי נשיאי וראשי מחלקות באוניברסיטה, כמו גם נאומים של אנשי ציבור שהוזמנו במיוחד לטקס הסיום. אין מתכונת או מסורת קבועה שחייבת להיכלל בנאומים, בסדר הופעתם או בתכניהם. לעומת אופיים זה של הטקסים אצלנו, בארה"ב מבקשים להבליט את העובדה שטקסים מסוג זה הנם נקודת זמן משמעותית: מעבר מפרק זמן אחד של התנסות ולימוד אל פרק הזמן הבא של התנסות חדשה במשהו והרחבת ידע. למרות שמרבית המעברים בחיינו כאן בארץ, אינם מלווים באירוע מנציח שנועד לתת תחושה של סיום והתחלה חדשה, בדרך כלל נישאים נאומים חגיגיים, חלקם עולים בקנה אחד עם הכינוי, נאומי ההתחלות וחלקם לא. מבחר דוגמאות הם הנאומים הנישאים בסיום קורס צבאי ולקראת שחרור, כמו גם בסיום תפקיד במקום עבודה ובסיום לימודים לתואר אקדמי.
ברק אובאמה הינו הנשיא השישישהוזמן לשאת נאום התחלות בפני בוגרי "אוניברסיטת נוטרה-דאם" במדינת אינדיאנה שבארה"ב. זו אוניברסיטה שנחשבת כמעוז תומכי הכנסייה הקתולית. אובאמה הוא גם הנשיא התשיעי שמקבל תואר לשם כבוד מאוניברסיטה זו. האירוע ונאומו של אובאמה שם זכו לכותרות ראשיות ולתגובות בתקשורת ובמערכת הפוליטית. הם כיכבו כנושאים המרכזיים שעל סדר -היום הציבורי.
מה היה כל כך מיוחד בנאומו של אובאמה?
תעתיק הנאום שאובאמה נשא במאי, 2011 – "הרעיון האמיתי של האוניברסיטה" – (The Real Idea of a University) כלל מגוון רחב של נושאים. אבל לא בזה העניין. העניין המושך תשומת לב הוא ההתייחסות של הנשיא למפגינים שפרצו לדבריו. לא כל מי שנכח בטקס והאזין לנאום עשה זאת מתוך כוונה למחוא כף ולהריע לנשיא הטרי, שגם קיבל באותה הזדמנות תואר לשם כבוד. המפגינים הופתעו מפני שבניגוד לציפיותיהם אובאמה לא טווח בהם במהלך הנאום. לשווא הכינו לו מנה גדושה של גידופים. באופן די מפתיע, האש כלפיו נורתה מתוך זרם קטן של מסתייגים שהתכונן בעוד מועד להשמיע קול ביקורתי וזועם נגד מדיניות הנשיא ואמנם עשה זאת בגדול.
האם זה Happy End?
התשובה היא "כן", ומיד נבין מדוע. נקדים ונאמר שלקראת הנאום מכון המחקר 'PEW' ערך סקר דווקא בין הקתולים שבקמפוס אוניברסיטת נוטרה-דאם. מתראיינים רבים הביעו דעה תומכת באובאמה. גם סקרי המדיה השונים הראו שהסטודנטים מרוצים מההזמנה שנשלחה לאובאמה לשאת את נאום ההתחלות לכבודם. שכן, מי יתנגד להיות נוכח בטקס מכונן שכזה שבו הנשיא בכבודו ובעצמו נושא את נאום ההתחלות? לא מפתיע שבקרב התומכים נמצאו רבים שדווחו לפני ולאחר מעשה, על סלידתם מהמסתייגים האולטרה-שמרנים'. המסתייגים התמקדו בסוגיית הזכות להפלה. מדובר בקומץ אזרחים, מיעוט שולי אך קולני ביותר. הם עשו את מלאכתם כהלכה. זאת לא הפעם הראשונה שלהם כידוע, מאחוריהם שנים רבות של הסתייגות קולנית בסוגיה זאת. בעת נאומו של אובאמה, הם הבינו היטב שאם לא ישמיעו קולם ברמה, לא תהיה להם כל השפעה על מדיניות הבית הלבן. ברחבי ארה"ב קיימות כמאתיים אוניברסיטאות קתוליות. נוטרה-דאם היא אחת מהן. במדינה שבה חופש הביטוי הוא בבחינת "ייהרג ובל יעבור", הייתה לגיטימציה מלאה לקבוצה, כמו זו שהפגינה את מחאתה במהלך הנאום שאובאמה נשא, להעביר את המסר הקתולי האולטרה-שמרני שלה בסוגיית הזכות להפלה. חברי הקבוצה ששו לנצל את ההזדמנות. בלי להיכנס לפרטי המתחים השוררים בין הזרמים הקתוליים ותורותיהם, זו הייתה הזדמנות חייהם של המיעוט הזועם להשמיע רעש גדול. ידוע שאובאמה מתנגד לאיסור הדתי נגד הפלות, נהפוך הוא, אובאמה מבין את הצורך של כל משפחה אמריקנית ומנסח מדיניות שתעזור לנשים לתכנן את גודל המשפחה הרצוי להן.
הפואנטה של כל זה – בהפוך על הפוך – אובאמה זכה בהוקרה ובאמון, גם כמנהיג אומה וגם כדמות המובילה את הדמוקרטיה המערבית הגדולה ביותר. מה היה הרגע שכתוצאה ממנו מגיעות לו מחמאות אלו?
בתום הנאום המדובר, העביר אובאמה את תעתיק הנאום שנשא לידי גורמים ציבוריים, כמו הבית הלבן והתקשורת, כשהתעתיק כולל בתוכו את גוף הנאום וגם את טקסט קריאות הביניים של המפגינים במהלך הנאום. קישור: קריאות הביניים של מפגינים הוכנסו לתעתיק הנאום שנמסר לתקשורת
ההבטחה של אובאמה לבוחר האמריקני, שהוא "יהפוך את הבית הלבן לשקוף יותר", הפכה להבטחה קונקרטית והתמלאה.
בניגוד לביקורת שחיפשה את אובאמה בפינה, בתחילת כהונתו – כעת כשבחר להעביר כל מילה שלו וכל מילה שהשמיעו המפגינים נגדו במהלך הנאום לידיעת התקשורת והציבור האמריקני במסמך רשמי, ובכך העניק משקל שווה לדבריו ולהתבטאויותיהם, הוא מילא הבטחתו בפועל ורשם לזכותו אירוע מקורי הממחיש מהי שקיפות.
נאום ההתחלות שלו ייזכר לא רק בשל היותו טקסט מצויין ללימודי רטוריקה. האירוע כולו ייזכר כעדות לכך ששקיפות נחשבת בעיני הנשיא כערך מרכזי. יום יבוא ומישהו יבדוק ויתעד את ציוני הדרך בהתפתחות הדמוקרטיה בארה"ב, ויעיין בערך 'שקיפות'. לאובאמה יינתן אז ציון לשבח על כיבוד הזכויות הבסיסיות של האזרח, במיוחד זכותו לדעת, שהפכה לקלישאה במקומותינו.
מי אם לא ביבי צריך להפנים את המחווה לדמוקרטיה שבאה לידי ביטוי באירוע, במיוחד ערב השיחות שהוא מתעתד לקיים עם הנשיא ופמליית הבית הלבן? אם יוכיח שהוא מעריך שקיפות ופועל לקיים אותה, חסידיו ומתנגדיו של ביבי יוכלו אז לדעת שבמישור החשוב של שקיפות הממשלה אין ויכוח ביניהם.
הדבר הקשה ביותר בהצלחה הוא להמשיך ולהצליח (ארווין ברלין)
הצלחה 