קטגוריה: תרבות דיגיטלית – פוסט מודרניזם

הרהורים על הסרט "היא"

קולנוע
"היא" – סרט מומלץ

ספייק ג'ונז מגייס את טכנולוגיית הקולנוע ומעביר לקהל הצופים תרחיש של זוגיות שאנו מכירים בעולם הפיזי –

זוגיות שהאהבה והחברות הן הדלק המניע אותה, וזוגיות המהולה באהבה רומנטית

מאז דצמבר, כשהסרט "היא" יצא לאקרנים תחילה בארה"ב ואחר כך מחוצה לה, נכתבו עליו ביקורות לרוב. החידוש בו היא האהבה המתפתחת בין אדם בשר ודם וישות וירטואלית. את דמותה של אהובתו – ומדובר כאן בקשר רומנטי – בן האנוש לא יכול לראות אלא רק לדמיין. רק את קולה הוא שומע ומבין את שפתה. החיבור ביניהם מתאפשר הודות לטכנולוגיה. בסרט משתמשת הדמות המרכזית באוזנייה כדי לתקשר עם אהובתו ובמצלמה כדי שהיא תוכל לצפות בו ובסביבתו המיידית ואף להיות "נוכחת" חברתית בערב של בילוי משותף עם חברים. יחד עם זאת, ג'ונז לא הרחיק לכת בסרטו "היא" כשיצר את החיבור בין המחשב לאדם והעדיף להיצמד למושגים המוכרים לנו.

קשר של יחסי אמון, ידידות ואהבה בין בני אנוש לבין ישויות בלתי נראות אינו חידוש גמור. גם לא בעולם הקולנוע. ספייק ג'ונז, מפיק הסרט "היא" ("Her" – שמו הלועזי של הסרט), בחר לבדוק לא את העתיד הרחוק, הבידיוני, אלא את ההווה בטווח המעט רחוק יותר מימינו אנו – שנות העשרים. כלומר, את מערכות היחסים שתהיינה לכאורה בגדר אפשרות בעוד כעשר עד חמש עשרה שנה. והוא בוחן באמצעות הסרט "היא" את הטכנולוגיה כממלאת מקום של הקשר האנושי, במיוחד הרגש האנושי. הטכנולוגיה תתפתח, למיטב הבנתו של ג'ונז, כך שמערכת הפעלה אחת, שאחראים לה מאות מתכנתים, תוכל לתפקד כישות בעלת בינה [מלאכותית כמובן] במישור האינטלקטואלי ובמיוחד כישות בעלת אינטליגנציה רגשית ובעלת רגשות אנושיים ובמובן זה תספק חלופה דמויית בשר ודם לרווקים ורווקות, לגרושים וגרושות, לאלמנים ואלמנות ולבני אנוש בודדים באשר הם. הקשר ה"אנושי" בין האדם והמכונה יאפשר תקשורת "בגובה העיניים" שתוכל למלא את כל צרכיי בני האנוש… לרבות יחסים אינטימיים ורומנטיים, ואם עדיין לא צפיתם בסרט, יש בו רמיזה לכך שגם צאצאים בשר ודם יוכלו להיוולד כתוצאה מהקשר הזה.

"היא", סרטו של ספייק ג'ונז
"היא", סרטו של ספייק ג'ונז

האנשה של ישות וירטואלית – חסרת דמות אבל בעלת קול ויכולת דיבור אנושית – אינה חזון אחרית הימים. ישות וירטואלית המדברת אלינו וממלאת צרכים חיוניים בחיינו איננה רעיון חדש. יסלחו לי שומרי המצוות ובעלי האמונה באל עליון. אבל החיבור שיצרה היהדות בין בני אנוש, העם הנבחר, לבין האל שאת קולו זכו לשמוע מנהיגינו הדגולים בתקופות שונות החל מאברהם אבינו, דרך יעקב, יצחק, משה, אהרון, הנביאים הראשונים והאחרונים, מלכי יהודה וישראל ואחרים – מעניק לישות שאין לנו מושג מה דמותה ורק קולה נשמע ליחידי סגולה את היכולת למלא תפקיד בחינוך, בהעצמה רגשית ואינטלקטואלית, בהכוונה נפשית, בהדרכה לחיים ובדרך חיים ומה לא – ואת זאת יש כאלו המקבלים ללא כל היסוס או פקפוק וללא התפלספויות מיותרות. לכל צד יש מחויבויות מוגדרות מראש, האל מחויב לעם הנבחר והעם הנבחר מחויב לדרכו של האל. לכל צד יש פן רגשי, האל אוהב את עמו בכל תנאי, האל גם מעניש את עמו, והעם אוהב את אלוהיו, מכבד אותו ונזקק למערכת היחסים הזאת. היא ממלאת מקום חשוב בהווייתו.

במובן זה נדמה לי שעידן הטכנולוגיה והפיתוח שהסרט "היא" מתמקד בו – בכיוון של בינה מלאכותית ולאחרונה, רגש מלאכותי – אינו בגדר חידוש של ממש. חקרתי את התחום וגם כתבתי עליו כאן. מה שכן, היכולת של האדם ליצור במו ידיו את הישות הוירטואלית עימה הוא מקיים קשרים הדדיים היא זו המבדילה בין עולם הטכנולוגיה המתקדמת והסיפור על קיומו של אל אחד כל יכול שיכולת הבריאה וההשמדה בידיו בלבד – החל מבריאת העולם על יצוריו, ברואיו, ועצמיו וכלה בהשמדתם.

אני נמנעת מלהיכנס לסוגיות צדדיות שמתבקש אולי לגעת בהן כאן – כמו סוגיות העולות מספרו של ג'ורג' אורוול, 1984, הנוגעות במידה מסוימת ביחסים שבין אדם ומכונה.

בדומה לכך, לא אתייחס כאן גם למה שנקרא "ישות וירטואלית" של כל אחד מאיתנו, המאפשרת תקשורת בין-אישית הודות לפונקציות של הטכנולוגיות המתקדמות. שכן, בכל רגע נתון כולנו יכולים לתפקד ברשת תחת כינויים שונים ובעת ובעונה אחת למלא את תפקידינו היומיומיים כבני אנוש בעלי זהויות קבועות ומוכרות.

ג'ונז לא הרחיק לכת בסרטו "היא" כשיצר את החיבור בין המחשב לאדם והעדיף להיצמד למושגים המוכרים לנו. ובכל זאת, הסרט לא היה מושך קהל אילו היה ממחזר רק את המוכר והידוע. ואמנם, הסרט מציע בכל זאת משהו – הוא מתמקד במערכת יחסים בין אדם ומחשב הכרוכים ביחסי אהבה וזוגיות ואת זאת יש לזקוף לזכותו. ג'ונז מגייס את טכנולוגיית הקולנוע ומעביר תרחיש של זוגיות לקהל הצופים, הן זוגיות שהאהבה והחברות הן הדלק המניע אותה, והן זוגיות המהולה באהבה רומנטית שאנו מכירים בעולם הפיזי. הניסוי של ג'ונז הצליח מעל ומעבר. הקולנוע כמעבדה ליחסים עתידיים בטווח של שנים בודדות מהיום הוא מרחב מתאים לבחון מה עשוי להתפתח. זה מסקרן. "היא" מראה שהכל אפשרי עד ש…  עד כאן; אינני רוצה לגזול לאיש מכם את ההנאה מהסרט.

הצבעה חשאית

הפוסט מיועד לכולם, אך במיוחד לאלו שחושפים את הקלפים שלהם בפומבי. לא הרבה מערכות בחירות התקיימו כאן בעידן האינטרנט. לי יש הרגשה שהפעם הרשת הומה כותבים שמביעים דעות בפרהסייה ומעידים על עצמם כמי שילכו לשלשל פתק בקלפי עבור רשימה X או Y. עוד לא היה דבר כזה כאן. הברזים נפתחים והכל נשפך החוצה כאילו ההצבעה איננה אמורה להיות חשאית.

********

secret

אולי זה הדבר הטבעי ביותר לעשות… מציגים קלפים כשאין מה להפסיד. רק המחשבה על כך מעוררת בי צמרמורת. התובנה שלי היא שרק כאשר אין באמת מה להפסיד, מגלים את הקלפים בפומבי…. ומשמעות הטענה תתברר בהמשך –

 

 

הצבעה חשאית [מתוך ויקיפדיה] –

חשאיות ההצבעה בבחירות הכלליות באה להבטיח שהמצביע יבחר בדעתו האמיתית. היא מונעת ניסיונות להשפיע על המצביע באיומים או בשוחד. הצבעה חשאית קיימת עוד מתקופת יוון העתיקה. בצרפת סעיף 31 בחוקה של 1795 קבע ש"הבחירות צריכות להתקיים בהצבעה חשאית". כך גם בחוקה של 1848. הצבעה חשאית הונהגה בבריטניה ב- 1872, במסגרת חקיקה שיזם ראש הממשלה גלאדסטון. בארצות הברית רב המדינות עברו להצבעה חשאית לאחר הבחירות לנשיאות ארצות הברית ב- 1884. ובישראל, בהתאם לחוק יסוד: הכנסת, נהוגה הצבעה חשאית בבחירות הכלליות.

מה אומרת ההמולה, גילויי הדעת, והעמדות סביב מערכת הבחירות הנוכחית?

האם ההמולה מסמנת שתרבות האינטרנט גוררת שינוי רדיקלי בתרבות הפוליטית? שמתם לב בוודאי שלא רק הגולשים, הבלוגרים והטוקבקיסטים, אלא גם בעלי דעה המפרסמים טור בעיתונות הכתובה מציגים את הקלף שלהם בפרהסיה. כאילו אין להם מה להפסיד, אולי במילא מדובר בתחרות מכורה מראש ובקרב אבוד. רק היום חשף הסופר אשכול נבו באיזו רשימה בחר; כך עשה גם הסופר והמשורר, יונתן גפן. ובבלוגוספירה נתקלתי באלו שהצהירו הצהרות כגון, "אני אצביע שלי יחימוביץ", "אני אצביע מרץ", ו"אני אצביע דע"ם".

ניסיתי לרדת לסוף דעתם של אלו שחשפו את בחירתם, קבל עם ועדה; אנשים מן היישוב שחלקם דמויות מוכרות לציבור.

ראשית, ברור לי שיש ביניהם גם דוברי אמת – [לא מצביעי אמ"ת..], שאינם מחשיבים גילוי דעת שכזה לפגיעה בפרטיותם. התופעה מעידה עד כמה המושג פרטיות השתנה בעידן הרשת. תיאורטית, הסיכוי שמאן דהוא ינסה לסחוט מחושפי-דעה אלו הבטחה, תמורת שוחד, שיימנעו מלהצביע למי שהם התכוונו להצביע, שואף כאן לאפס. לסיכום, במקרים אלו כל ההו-הא סביב החשאיות הוא מה שנקרא "פַּאסֶה", וההצבעה מאחורי פרגוד היא מעשה תיאטרלי שבעוד שנים ספורות איש לא יבין מה עמד מאחורי החוק הקובע זאת. כלומר, עברנו כברת דרך מאז יוון העתיקה, דרך צרפת, בריטניה וארצות הברית.

שנית, יש גם תיאורית קונספירציה המסבירה את התופעה. אולי בין אלו שחושפים בראש חוצות את שם הרשימה שבה הם תומכים ושבה יבחרו מחר, יש גם כאלו שנדברו עם מאן דהוא מתוך הרשימה המדוברת לעשות כן. מה רע אם יונתן גפן יכתוב שהוא מצביע עבור רשימה שמתחרזת עם "שרץ" או שאשכול נבו יכתוב שהוא בוחר בשלי יחימוביץ' וכן הלאה? הם לא מתחייבים לשלשל מחר לקלפי את הפתק הנכון. הם פשוט עושים "טובה" ליו"ר הרשימה. ואתם, רבותי, אם אתם מאוהדי אשכול נבו, לדוגמה, ותשתכנעו – תפלו בפח.

שלישית, במערכת בחירות משמימה שבה התוצאה ידועה מראש ואינה מלבבת במיוחד, תיתכן תופעה של הומור שחור. יהיו כאלו שיאמרו לעצמם שממילא אין תקווה, הבחירות לא יובילו לשינוי והכל יחזור על עצמו לפחות בארבע השנים הבאות. אז לשם מה להתייסר? הבה ונתבדח כל עוד אפשר. גם זו יכולה להיות הסיבה ללהיטות ל"גלות" באיזו רשימה נבחר מחר.

במחשבה נוספת, אני דווקא מעריכה את אלו שלא מספרים לחבר'ה במי יבחרו. הם רוצים ללכת להצביע בנחת, ובינתיים מקוששים מפה ומשם נתונים לחיזוק עמדתם, מבלי שאיש יידע על איזה קלף הם החליטו להמר. זו הדרך הנכונה לדעתי גם בעידן האינטרנט, הפייסבוק, הטוויטר והאינסטגרם. ראוי ואף רצוי לחפש מידע, לספק מידע, ואפילו להתפלמס – כי אז הבחירה תהיה מודעת ותיעשה על בסיס של שקלא וטריא. הרי לא משלמים לנו עבור זה. זו איננה תעמולה אלא גיבוש דעה בצורה מושכלת.

ההמלצה שלי

תעשו חושבים ביחד, אך קבלו החלטה לחוד. … העיקר שהבחירה תהיה עצמאית, אמיתית ומושכלת. ועוד המלצה, רוצו לקרא את הפוסט של אורית קמיר "בחירות בצל מרד גטו ורשה" (ינואר, 2013). כדאי!

MARTHA PAYNE – הילדה שהאכילה את הרעבים באפריקה

[הפוסט משתתף ב- Blog Action Day, המתקיים היום, 15 אוקטובר 2012 תחת הכותרת: The Power of We.]

הרשימות שכתבה מרתה פיין בבלוג הפרטי NeverSeconds, נקראו על-ידי רבים מבני גילה בסקוטלנד ובמדינות דוברות אנגלית. רבים תמכו בה. אלמלא כן, הבלוג היה נסגר וכך גם פרוייקט ההסעדה לילדי בתי הספר במלאווי שבאפריקה, שנוסד בעקבותיו.

קוראי הבלוג של מרתה פיין היו רבים מספור. התנגדותם התנגדותם היא זו שהצליחה למנוע את סגירת הבלוג. בכך הם תרמו לשיפור ענף ההסעדה בבתי הספר בסקוטלנד ולהקמת מטבחי הסעדה לילדי בתי הספר במלאווי שבאפריקה.

הסיפור האישי של מרתה, בקצרה:

מרתה פיין – תלמידת כיתה ה' – מתגוררת עם משפחתה בסקוטלנד. היא מוקפת בחברים ואהודה על חבריה בבית הספר. היא תלמידה חרוצה וספורטאית מצטיינת. כמו מרבית ילדי העידן הדיגיטלי, גם מרתה משלבת לתוך סדר יומה את מירב הגאדג'טים ומאמצת חידושים טכנולוגיים. היא מקושרת לעשרות חברים בפייסבוק, היא גולשת במאגרי מידע, מתנסה במשחקי הרשת, מסמסת בשיא המהירות ומצייצת עשרות פעמים במהלך היממה.

הסיפור המייחד את מרתה בקטע הזה הן הרשימות שהיא מעלה לבלוג NeverSeconds – שאותו היא מנהלת מאז אפריל 2012 ושבו היא מתארת את הארוחות החמות בבית ספרה.

מרתה נהנית ממשפחה תומכת. ספק אם יכלה להגיע להישגים ולסייע לנזקקים לולי הכוח שהעניקו לה בני המשפחה ובמיוחד אבא דייויד. כשמלאו לה תשע שנים, לימד אותה אביה כיצד מנהלים בלוג ומאז מרתה שקדה לעדכן את הבלוג מדי יום לימודים. עם שובה הביתה, היא התיישבה לתאר מה אכלה לארוחת הצהריים בבית ספרה, הוסיפה תצלום של המנה (עלות המנה היומית: 2 שטרלינג) והעלתה לבלוג. היא גם יצרה סולם המדרג את המנה לפי קריטריונים כגון, טעם, גודל, איכות, הגיינה. בסביבת בית הספר שידרו איתותים חיוביים לילדה המנהלת בלוג ומפרסמת מדי יום לימודים רשימה ומתארת את הארוחה בבית הספר בנימה חווייתית.

ה"תרגיל", הסערה התקשורתית ועוצמת הרוב

בסוף מאי 2012, גורמים בענף ההסעדה במחוז Argyll שבסקוטלנד, נחשפו לבלוג וחשו מאויימים. הם העבירו לעיתון המקומי מידע על בלוג "חתרני" שעלול לגרום לפיטורי עובדים בענף. תוך 48 שעות התקבלה החלטה "פוליטית" על ידי מועצת מחוז Argyll, שקבעה שמרתה חייבת לחדול לצלם את הארוחות ולהציגן בבלוג. התוצאה: מרתה הודיעה כי היא נפרדת מהבלוג.

יממה חלפה והעיתונות הדיגיטלית הציפה את הרשת בכתבות על קורותיה של מרתה, הבלוגרית מסקוטלנד, ועל האיסור שהוטל על הפצת התמונות בבלוג (כתבות לדוגמה: ב"סאן" הלונדוני, בדיילי רקורד, ב BBC.)

סופשבוע תקשורתי "סוער" הפך את הבלוג של מרתה לנושא ה"חם" ברשת. מיליוני טוקבקיסטים הביעו אהדה למרתה והגיבו בזעם על האיסור להפיץ את תצלומי הארוחות בבלוג. החדשות הטובות הן שהבלוג ממשיך לפעול כרגיל, ה"איסור" שהוטל על הפצת תצלומי הארוחות בבלוג הוסר. ענף ההסעדה באזור מגוריה לא זו בלבד שלא הצליח לסתום את הגולל על הבלוג של מרתה, אלא נאלץ לספק מזון איכותי יותר בבית ספרה ובבתי ספר אחרים במחוז מגוריה. יש לציין כי מלבד תוצר הלוואי של הכתיבה בבלוג – שיתוף פעולה של ילדים מרחבי העולם – זכה הבלוג  של מרתה בפרס "בלוג החודש" מטעם האיגוד האמריקני ל"מהפכת מזון" לילדים – Jamie Oliver's Food Revolution.

בשלב הבא, נענו עשרות רבות של קוראי הבלוג לקריאתה של מרתה לתרום לקרן MARY'S MEALS בכדי שניתן יהיה להגיע לסכום יעד של 7,000 שטרלינג ולהקים מטבח הסעדה לילדי בית ספר יסודי במלאווי, אפריקה. מה גדולה הייתה ההפתעה כאשר בתום שבועיים מאז ה"תרגיל" של ענף ההסעדה והשערורייה שעורר בכלי התקשורת, רבים נענו למבצע ההתרמה ונאספו סכומי כסף שעלו על המשוער –  100,000 שטרלינג.

כיום מוסיף לזרום כסף לקרן הרווחה הדואגת להקמת מטבחים ברחבי מלאווי שבאפריקה עבור ילדי בית ספר שידי הוריהם אינה משגת להאכילם. הבלוג של מרתה משגשג. ילדים מרחבי העולם שולחים דווחים למרתה על ארוחות בית הספר במדינתם, בלווי תצלום ומרתה מעלה את הדווחים לבלוג. בנוסף, מרתה עומדת לפרסם ספר שכתבה בסיועו של אביה, על קורות הבלוג מאז שנפתח באפריל 2012, ועל מסע ההתרמה המוצלח שיזמה ושהצליח הודות להיענות רבים מקוראי הבלוג. מרתה תבקר במלאווי ותוכל לפגוש את הילדים שאת חייהם הציל הבלוג שלה וכספי ההתרמה שזרמו לקרן הרווחה מרחבי העולם. תמורת כל עותק מספרה של מרתה תוכל הקרן להאכיל כ- 24 ילדים באפריקה במשך יום אחד.

קבוצה היא כוח

ניתן להוביל מחאה ולהשיג באמצעות המדיה הדיגיטליים החברתיים כמו בלוג, טוויטר, פייסבוק ועוד. ההצלחה של מרתה מעידה על כך. יחד עם קוראי הבלוג ובעקבות הסערה שעורר ה"תרגיל" של ענף ההסעדה באזור מגוריה של מרתה, נוצרה קהילה של מעריצים שיחד הרימו פרוייקט העולה עשרות מונים על מה שחלמה מרתה להשיג.

NeverSeconds הוקם תחת הכותרת [הביקורתית]: NeverSeconds – "אין תוספות" – כשכל רשימה חתומה על ידי הכינוי [הביקורתי] שמרתה בחרה לעצמה – VEG (קיצור של: Veritas Ex Gustu) – "האמת נמצאת בטעימות". הקמת הבלוג נועדה במקור לשתף את גולשי הרשת הצעירים בני גילה, דוברי האנגלית, בחוויותיה הקולינריות של מרתה בבית ספרה הנמצא במחוז Lochgilphead, Argyll בסקוטלנד. וראו לאן הגיעה.

מרתה ציפתה לתגובות ענייניות אבל לא חלמה שמספר הקוראים והמגיבים שלה יזנק ויגיע למספרים תלת ספרתיים ואף למעלה מכך. היא גם לא תיארה לעצמה שתוכל לגייס תרומות לילדים מקופחים באפריקה (מלאווי) בסכום מינימום של 7,000 שטרלינג – סכום המספיק להאכיל ילדי בית ספר אחד במלאווי במשך שנה תמימה. מאז שהבלוג הוקם יספיקו הסכומים שנצברו בקרן להקמת מספר מטבחי הסעדה לילדי מלאווי (!).

Martha Payne: The story of a girl who fed the starving

This post is participating in the Blog Action Day – 15 October 2012

If the posts authored by Martha Payne and uploaded to her private blog – NeverSeconds – were not read by many of her peers in Scotland and other English speaking countries, and if her peers had not supported her, Martha's blog would have been shut down and there also would not have been support for the project for feeding schoolchildren in Malawi, Africa. The large number of readers supporting Martha's blog prevented it from being shut down, including the publication of pictures of the meals she purchased for 2 pounds Sterling.

neverSeconds by Martha Payne and David Payne
NeverSeconds, by Martha Payne and David Payne

A brief summary of the story

Martha Payne – a fifth grader – lives with her family in Scotland. She is surrounded by friends and is popular among pupils in her school. She is a diligent student and an outstanding athlete. Like most children of the digital age, Martha includes in her daily activities new gadgets and new technologies. She is connected to dozens of friends through Facebook and browses the Internet, she is a network gamer and speedily sends SMS messages. She Tweets dozens of times a day.

The uniqueness of Martha's digital activities is uploading posts to her blog – NeverSeconds – which she has been managing since April 2012. This is where she describes the dinners she purchases at school.

Martha is lucky to have a supportive family. It is doubtful that she would have succeeded in been so successful in helping the needy, if not for the support from her family – especially her father, David. When she was 9 years old her father taught her how to manage a blog and since then Martha used to update her blog after school, on a daily basis. When she came home she would  sit down and describe what she had for lunch at  school, add a picture of the meal and :upload it to her blog. She also created a scale, ranking the meal according to criteria such as taste, size, quality, and hygiene. In her school environment there was support for this girl's activity as a blogger.

 The "trick", the "storm" and the power of "WE"

Toward the end of May 2012, the catering industry in Argyle, Scotland, discovered Martha's blog and felt threatened. The school caterer notified the local newspaper about the "subversive" blog that could cause layoffs in their industry. Within 48 hours a "political" decision was made by the Argyle county council. They stated that Martha must refrain from taking pictures of her meals and publish them in her blog. As a result Martha announced that she was closing down the blog.

A day later the Internet was flooded with articles spreading the news about "Martha the Scottish blogger", and the order to refrain from publishing pictures of her meals on the blog.

Articlea about Martha's activities, were published in the – Sun – London, The Daily record – UK and the BBC.

A "stormy" weekend of on-line posts turned Martha's blog into the hot item on the Net. Millions of comments expressed sympathy and support for Martha, angry reactions to the ban on publishing photos of the meals. The good news is that the blog continues to operate normally and the ban on publishing photographs has been lifted.

The catering industry in Martha's area did not succeed in shutting down her blog. They were  forced to provide better quality food both to her school and other schools in that area. It should be noted that in addition to the by-product of the blog, i.e. a collaboration of children around the world – Martha's was awarded "the Blog of the Month" ranking from behalf of the American Association – Jamie Oliver's food revolution.

Many thousands of readers of Martha's blog responded to Martha's call to raise money for Mary's Meals Foundation, with the aim of reaching a target sum of 7,000 pounds sterling, in order to set up a kitchen and feed primary school children in Malawi, Africa. What a surprise it was when two weeks after the "trick" played by the local catering industry and the "storm" in the media, many people responded and contributed a total amount of more than 100,000 Pounds Sterling!

Even today money donations continue, and enables setting up food kitchens throughout Malawi, solely for school children from deprived homes. Martha's blog is thriving. Children from throughout the world email her reports and pictures of the food served in their schools. Martha uploads the the pictures to her blog. In addition, Martha is about to publish a book with the, help of her father. The book intends to tell the story of the blog, from its inception in April 2012 and the successful fundraising that she initiated. Martha will soon be visiting Malawi and meet the children whose lives were saved by the blog. From the proceeds of the sale of each book the foundation will be able to feed 24 children in Africa for one day.

Group is power

Martha's amazing story shows that one can lead a protest and achieve goals through social digital media such as a blog, Twitter, Facebook and more. Martha's success one example. Along with the blog readers, following the "storm" created by the catering industry in her area a community of supporters was created, and together they reached results that greatly exceeded any expectations.

NeverSeconds was established and every post was assigned a nickname by Martha – VEG (Veritas Ex Gusto – Truth in the taste). The blog was initially aimed at sharing her culinary experience at school with her English speaking peers, and what she achieved was totally unexpected.

Martha expected to receive comments but she never dreamed of receiving hundreds or more of them. She also never expected to be able to raise money for the feeding of underprivileged children in Malawi. For this she needed to raise a minimum of 7,000 Sterling which is the sum required to feed one school of children in Malawi for one year. Since the blog was established the sum of money donated can establish several feeding kitchens for the children of Malawi.

הבלוג שחידש: העתיד כבר כאן

הדור שנולד בשנות ה-2000 כבר "לא מוכנים לשחק את התפקיד שנכתב עבורם במחזה". הם מחפשים איזון בחיים. "יש להם התבוננות מפוכחת". חוקר העתיד, פרופ' דוד פסיג, מסתמך על "מודל הדורות" כדי להסביר את ה"הגיון המחזורי", ומוסיף – "הדרך היחידה להתפתח היא ליצור משהו חדש" (ראו ספרו, צופן העתיד, בהוצאת ידיעות אחרונות). מצאתי ביסוס לדבריו בבלוג של מרתה, תלמידה בת 9  מסקוטלנד.

מים שקטים חודרים עמוק

מרתה פיין היא ילדה טובה מבית טוב. מרתה עולה לכיתה ה'. היא ילדה ככל הילדים: מעורה בחברה, תלמידה חרוצה וספורטאית מצטיינת. כמו כל ילדי העידן הדיגיטלי, גם מרתה משלבת לתוך חייה את מירב הגאדג'טים ומסתגלת במהירות לכל חידוש טכנולוגי. היא מקושרת למאות חברים בפייסבוק, היא גולשת במאגרי מידע, מתנסה במשחקי הרשת, מסמסת בשיא המהירות ומצייצת עשרות פעמים במהלך היממה. החידוש: הרשימות שכתבה בשלושה החודשים האחרונים בבלוג NeverSeconds אילצו את ענף ההסעדה באזור מגוריה לספק מזון איכותי יותר. בנוסף, מאות אלפי קוראי הבלוג נענו לקריאתה לתרום להקמת מטבחי הסעדה לילדים באפריקה – מעל 100,000 שטרלינג נתרמו תוך שבועיים (!). איך הצליחה מרתה לגייס דעת קהל עולמית לטובתה?

הסביבה כגורם לשינוי 

אבא דייויד לימד את מרתה מהו בלוג והסביר לה איך מעדכנים אותו מבחינה טכנית. מדי יום לימודים מעדכנת מרתה את הבלוג ומתארת מה אכלה בצהריים, מוסיפה תמונה עדכנית של המנה ומדרגת אותה לפי סולם קריטריונים שהיא יצרה. הרעיון של מרתה מצא חן בעיני הסביבה הקרובה שלה. כולם שידרו איתותים חיוביים לילדה שרצתה לתעד את הארוחות הסטנדרטיות שמוגשות לילדים בבית הספרהיסודי. אין ספק שהמזל האיר פנים למרתה. שכן, היא התחנכה בסביבה תומכת שמעודדת ילדים להביע ביקורת בונה כלפי עצמם וסביבתם.

הבלוג NeverSeconds

אין חולק על כך שניתן להוביל מחאה או מהפכה דרך הפייסבוק. אבל ההצלחה של מרתה עולה עשרות מונים על מה שהייתה יכולה להשיג דרך הפייסבוק, או הטוויטר.

NeverSeconds הוא הערך המוסף בחייה של מרתה. זהו בלוג שחידש. באפריל 2012 הוקם הבלוג תחת הכותרת [הביקורתית]: NeverSeconds – "אין תוספות" – כשכל רשימה חתומה על ידי הכינוי [הביקורתי] שמרתה בחרה לעצמה – VEG (קיצור של: Veritas Ex Gustu) – "האמת נמצאת בטעימות". היא הקימה את הבלוג כדי לשתף את גולשי הרשת הצעירים בני גילה, דוברי האנגלית, בארוחות החמות שהיא ושאר התלמידים בבית ספרה רוכשים בעבור 2 שטרלינג בבית הספר, שבמחוז Lochgilphead, Argyll בסקוטלנד. סגנון הכתיבה של מרתה מלא הומור ושמחת חיים. בכותרת לבלוג ובכינוי שבחרה לעצמה יש משום חידוש – ביקורת [הומוריסטית] על ביצוע כושל בענף ההסעדה. באמצעות הבלוג יצרה מרתה חידוש ואיזון בחייה ובחייהם של בני גילה ברחבי העולם.

איך הצליח הבלוג לייצר באאאזזז?

מרתה ציפתה לתגובות ענייניות אבל לא חלמה שמספר הקוראים והמגיבים שלה יזנק ויגיע למספרים תלת ספרתיים ואף למעלה מכך. היא גם לא תיארה לעצמה שתוכל לגייס תרומות לילדים מקופחים באפריקה (מלאווי) בסכום מינימום של 7,000 שטרלינג – סכום המספיק להאכיל ילדי בית ספר אחד במלאווי במשך שנה תמימה. בפועל – חודשיים מאז שהבלוג הוקם הגיע סך התרומות ל- 120,000 ליש"ט (!). הכסף יספיק להקמת מספר מטבחי הסעדה לילדי מלאווי (!). מרתה גם לא חלמה שהבלוג הפרטי שלה יזכה אותה בשיתוף פעולה של ילדים מרחבי העולם ולאחרונה גם בפרס "בלוג החודש" מטעם האיגוד האמריקני ל"מהפכת מזון" לילדים – Jamie Oliver's Food Revolution.

איך זה קרה? בסוף מאי, חודשיים מהקמת הבלוג, גורמים בענף ההסעדה נחשפו לבלוג וחשו מאויימים. הם העבירו לעיתון המקומי מידע על בלוג "חתרני" שעלול לגרום לפיטורי עובדים בענף ההסעדה. תוך 48 שעות, התקבלה החלטה "פוליטית" במועצה האזורית ובעקבותיה הודיעו למרתה שעליה לחדול מלצלם את הארוחות לבלוג. התוצאה: מרתה נפרדה מהבלוג. יממה חלפה והעיתונות הדיגיטלית הציפה את הרשת בכתבות על קורותיה של מרתה, הבלוגרית מסקוטלנד, ועל האיסור שהוטל על הפצת התמונות בבלוג (כתבות לדוגמה: ב-BBC ב"סאן" הלונדוני בדיילי רקורד). סופשבוע "סוער" הפך את הבלוג של מרתה לנושא ה"חם" של הרשת. מיליוני טוקבקיסטים הביעו בעיקר אהדה למרתה והגיבו בזעם על האיסור להפיץ בבלוג את תצלומי הארוחות. החדשות הטובות הן שהבלוג ממשיך לפעול כרגיל, ה"איסור" שהוטל על הפצת תצלומי הארוחות בבלוג הוסר וכספי התרומות לא מפסיקים לזרום לקרן הייעודית.

"דור האלפיון"

היוזמה של מרתה היא בבחינת חידוש ש"העלה את כל המערכת לרמות גבוהות"… העתידן, פסיג, מכנה ילדים כמו מרתה, שנולדו בשנות ה-2000 בשם "דור האלפיון" (הילדים של המחר, גלובס, 21 יוני 2012). הוא מנבא שדור האלפיון יאמין יותר בעצמו, יהיה יותר אופטימי ומשתף פעולה, יותר ידידותי לחברה ופתוח מבחינה אתית ותרבותית. בהצלחה!

2011 במבט לאחור

The WordPress.com stats helper monkeys prepared a 2011 annual report for this blog.

Here's an excerpt:

The concert hall at the Syndey Opera House holds 2,700 people. This blog was viewed about 8,900 times in 2011. If it were a concert at Sydney Opera House, it would take about 3 sold-out performances for that many people to see it.

Click here to see the complete report.

"ציוצים" – פוליטיקה אלטרנטיבית מנצחת

המדייה החדשה, ובראשה הטוויטר הגדירה מרחב ציבורי חדש תוך תקופה קצרה מאוד, שינתה את כללי המשחק בזירה הפוליטית ויצרה "פוליטיקה אלטרנטיבית"

בעבר הלא רחוק מה שהפך אירוע לאייטם חדשותי ומה שקבע אילו דעות יתפרסמו ואלו לא, היה בעיקר תהליך ה"סינון" שנעשה על ידי "שומרי סף" – למשל, גורמים במערכת הפוליטית, מערכת העיתון, הטלוויזיה או הרדיו, במקרה הטוב, אינטרסנטים של בעלי ההון, במקרה הגרוע והשכיח יותר. הגיע עידן הבלוגים ושינה במקצת את כללי הפצת הידיעות והדעות. אבל מאז כניסת הטוויטר לשימוש ציבורי,  מציפים מרבית בני הנוער וצעירים בגילאי העשרים פלוס את המרחב הציבורי בציוצי טוויטר כאילו והיה חלק מה"אני" שלהם. 

כך, בזמן שישנו, נולדה, גדלה והתפתחה פוליטיקה אלטרנטיבית, "פוליטיקה בהינף הטוויטר". במאמר מוסגר, מלחששים שהנסיך הסעודי, ואליד בן-טלאל, יחד עם חברת ההשקעות שלו משקיעים 300 מיליון דולר בטוויטר, כי הוא מזהה בטוויטר הזדמנות ראויה, מבטיחה ובעלת השפעה עולמית (הארץ, 18.12.2011).

כאשר מעצמה דמוקרטית מערבית, בסדר גודל כמו ארה"ב, עוסקת בקמפיין בחירות לנשיאות תשומת לב הציבור מתמקדת קודם כל בסוגיות שעל סדר היום, בעזרתם האדיבה של הטלוויזיה, העיתונות והרדיו. אך הודות לבלוג וכעת גם הודות לטוויטר, המוני בני אדם שולחים יום-יום את דעותיהם על הנושאים הבוערים. בעוד פחות משנה נדע מה היה מקומו של הטוויטר בחיזוי תוצאות הקמפיין לנשיאות ארה"ב. אבל כבר עכשיו מושכת שאלה זו תשומת לב של חוקרים מהשורה הראשונה, כמו אלו שעובדים על מחקרי דעת קהל במכון PEW האמריקני.

לא מזמן, סקרנות טבעית הייתה המניע להפצה וקבלת קבצים ויראליים באמצעות דוא"לים. זו הייתה אחת ההצלחות שזכתה בכינוי "הפצה ויראלית". הסתובבו במיילים קריקטורות, כתבות, יוטיובים ומה לא. רצית – קראת, רצית – העברת הלאה ללא הגבלה. הטוויטר מעמיד לרשות המשתמש (שרובו ככולו הם בני נוער וצעירים) כלי המופעל ביתר קלות וביתר יעילות. שכן, למי יש כוח לעקוב ללא הרף מדי יום אחרי מלל עצום שיוצרים בלוגרים? גם רשתות חברתיות על עשרות, מאות, אלפי ומיליוני חברים מעבירות מידע. את מעמד הבכורה בהפצת דעות פוליטיות ואחרות תופס כיום הטוויטר. אין כמו ציוץ בטוויטר משום שתוכנה זאת קובעת שעלינו להעביר את עיקר המסר ובקיצור מירבי.

פתיחת חשבון טוויטר מכניסה את הפרט למרחב חופשי עם מיגבלה אחת: ציוץ מוגבל ל- 140 תווים בלבד. בישראל יש פחות משתמשי טוויטר בהשוואה לארה"ב (זאת למדנו בעקבות הסרט התיעודי "שיגעון הטוויטר"). אי אפשר לדעת איך זה יתפתח אצלנו בהמשך. אבל צעירים אמריקנים מכורים לטכנולוגיה זאת ושולטים בשימושיה. המשתמשים, בני 29-18, כוללים גברים יותר מנשים ואוכלוסייה לא-לבנה יותר מאוכלוסייה לבנה.

הטטויטר – הכלי החדש למדידת דעת קהל

מחקר חדש, של מכון בלתי-תלוי בארה"ב (PEW) – שהינו חלק מפרויקט ענק שימשיך עד תום תקופת הבחירות לנשיאות ארה"ב – לוקח בחשבון שכדי לדעת מה חושב הציבור על המתמודדים לנשיאות, בעקבות תעמולת הבחירות בכל אמצעי התקשורת הממוסדים, יש להשוות את הלך הרוחות במדייה החברתיים, כמו בלוגים וציוצי טוויטר, עם דעות המופצות בתקשורת הממוסדת.

המחקר בדק במשך חצי שנה (מאי-נובמבר 2011) בלוגים פוליטיים, מדייה ממוסדים ו-20 מיליון ציוצי טוויטר שעסקו במתמודדים הרפובליקנים לנשיאות ארה"ב ובנשיא אובאמה. הממצא שהפתיע את החוקרים הראה שמתנהל בטוויטר שיח חברי מאוד דעתני, שלילי יותר ותנודתי יותר מהשיח במדייה הממוסדים, לרבות בלוגים. אחת ההפתעות שעלתה בינתיים מהמחקר מראה שבזמן שעיתוני ה'מיינסטרים' שיבחו את המתמודד הרפובליקני, פרי, יותר מאשר את רומני, פול, גינגריך וגם אובאמה, זכה המתמודד הרפובליקני רון פול (Ron Paul) לנפח של ציוצים בעלי טון מאוד אוהד וחיובי ומדובר ביחס של 9 ל-1.

בינתיים, מקומם של סקרי דעת קהל עדיין שריר וקיים לצורך ניבוי תוצאות הבחירות לנשיאות. יחד עם זאת, לאור נפח הציוצים וגם לאור העמדות החד-משמעיות שבהם, קשה יהיה להתעלם מאמצעי זה לאורך זמן אם המטרה היא לדייק בניבוי עמדות ודעת קהל.

כבר עכשיו ידוע שבמחצית השנה שבה נערך המחקר, הופצו מיליוני ציוצים על המתמודדים וידם של המצייצים עדיין נטויה. קשה יהיה להתעלם מכמות הציוצים ותוכנם כשמדובר בנשיא מכהן המקבל למעלה מ-15 מיליון ציוצים (מעט מאוד מהם חיוביים) ובמתמודד הרפובליקני קיין עם כשני מיליון ציוצים, או כשמדובר במתמודד רפובליקני נוסף, רון פול, שנפח הציוצים במקרה שלו עומד על מיליון, במהלך תקופת מחקר של חצי שנה.