Category Archives: תרבות דיגיטלית – פוסט מודרניזם

הרהורים על הסרט "היא"

קולנוע

"היא" – סרט מומלץ

ספייק ג'ונז מגייס את טכנולוגיית הקולנוע ומעביר לקהל הצופים תרחיש של זוגיות שאנו מכירים בעולם הפיזי –

זוגיות שהאהבה והחברות הן הדלק המניע אותה, וזוגיות המהולה באהבה רומנטית

מאז דצמבר, כשהסרט "היא" יצא לאקרנים תחילה בארה"ב ואחר כך מחוצה לה, נכתבו עליו ביקורות לרוב. החידוש בו היא האהבה המתפתחת בין אדם בשר ודם וישות וירטואלית. את דמותה של אהובתו – ומדובר כאן בקשר רומנטי – בן האנוש לא יכול לראות אלא רק לדמיין. רק את קולה הוא שומע ומבין את שפתה. החיבור ביניהם מתאפשר הודות לטכנולוגיה. בסרט משתמשת הדמות המרכזית באוזנייה כדי לתקשר עם אהובתו ובמצלמה כדי שהיא תוכל לצפות בו ובסביבתו המיידית ואף להיות "נוכחת" חברתית בערב של בילוי משותף עם חברים. יחד עם זאת, ג'ונז לא הרחיק לכת בסרטו "היא" כשיצר את החיבור בין המחשב לאדם והעדיף להיצמד למושגים המוכרים לנו.

קשר של יחסי אמון, ידידות ואהבה בין בני אנוש לבין ישויות בלתי נראות אינו חידוש גמור. גם לא בעולם הקולנוע. ספייק ג'ונז, מפיק הסרט "היא" ("Her" – שמו הלועזי של הסרט), בחר לבדוק לא את העתיד הרחוק, הבידיוני, אלא את ההווה בטווח המעט רחוק יותר מימינו אנו – שנות העשרים. כלומר, את מערכות היחסים שתהיינה לכאורה בגדר אפשרות בעוד כעשר עד חמש עשרה שנה. והוא בוחן באמצעות הסרט "היא" את הטכנולוגיה כממלאת מקום של הקשר האנושי, במיוחד הרגש האנושי. הטכנולוגיה תתפתח, למיטב הבנתו של ג'ונז, כך שמערכת הפעלה אחת, שאחראים לה מאות מתכנתים, תוכל לתפקד כישות בעלת בינה [מלאכותית כמובן] במישור האינטלקטואלי ובמיוחד כישות בעלת אינטליגנציה רגשית ובעלת רגשות אנושיים ובמובן זה תספק חלופה דמויית בשר ודם לרווקים ורווקות, לגרושים וגרושות, לאלמנים ואלמנות ולבני אנוש בודדים באשר הם. הקשר ה"אנושי" בין האדם והמכונה יאפשר תקשורת "בגובה העיניים" שתוכל למלא את כל צרכיי בני האנוש… לרבות יחסים אינטימיים ורומנטיים, ואם עדיין לא צפיתם בסרט, יש בו רמיזה לכך שגם צאצאים בשר ודם יוכלו להיוולד כתוצאה מהקשר הזה.

"היא", סרטו של ספייק ג'ונז

"היא", סרטו של ספייק ג'ונז

האנשה של ישות וירטואלית – חסרת דמות אבל בעלת קול ויכולת דיבור אנושית – אינה חזון אחרית הימים. ישות וירטואלית המדברת אלינו וממלאת צרכים חיוניים בחיינו איננה רעיון חדש. יסלחו לי שומרי המצוות ובעלי האמונה באל עליון. אבל החיבור שיצרה היהדות בין בני אנוש, העם הנבחר, לבין האל שאת קולו זכו לשמוע מנהיגינו הדגולים בתקופות שונות החל מאברהם אבינו, דרך יעקב, יצחק, משה, אהרון, הנביאים הראשונים והאחרונים, מלכי יהודה וישראל ואחרים – מעניק לישות שאין לנו מושג מה דמותה ורק קולה נשמע ליחידי סגולה את היכולת למלא תפקיד בחינוך, בהעצמה רגשית ואינטלקטואלית, בהכוונה נפשית, בהדרכה לחיים ובדרך חיים ומה לא – ואת זאת יש כאלו המקבלים ללא כל היסוס או פקפוק וללא התפלספויות מיותרות. לכל צד יש מחויבויות מוגדרות מראש, האל מחויב לעם הנבחר והעם הנבחר מחויב לדרכו של האל. לכל צד יש פן רגשי, האל אוהב את עמו בכל תנאי, האל גם מעניש את עמו, והעם אוהב את אלוהיו, מכבד אותו ונזקק למערכת היחסים הזאת. היא ממלאת מקום חשוב בהווייתו.

במובן זה נדמה לי שעידן הטכנולוגיה והפיתוח שהסרט "היא" מתמקד בו – בכיוון של בינה מלאכותית ולאחרונה, רגש מלאכותי – אינו בגדר חידוש של ממש. חקרתי את התחום וגם כתבתי עליו כאן. מה שכן, היכולת של האדם ליצור במו ידיו את הישות הוירטואלית עימה הוא מקיים קשרים הדדיים היא זו המבדילה בין עולם הטכנולוגיה המתקדמת והסיפור על קיומו של אל אחד כל יכול שיכולת הבריאה וההשמדה בידיו בלבד – החל מבריאת העולם על יצוריו, ברואיו, ועצמיו וכלה בהשמדתם.

אני נמנעת מלהיכנס לסוגיות צדדיות שמתבקש אולי לגעת בהן כאן – כמו סוגיות העולות מספרו של ג'ורג' אורוול, 1984, הנוגעות במידה מסוימת ביחסים שבין אדם ומכונה.

בדומה לכך, לא אתייחס כאן גם למה שנקרא "ישות וירטואלית" של כל אחד מאיתנו, המאפשרת תקשורת בין-אישית הודות לפונקציות של הטכנולוגיות המתקדמות. שכן, בכל רגע נתון כולנו יכולים לתפקד ברשת תחת כינויים שונים ובעת ובעונה אחת למלא את תפקידינו היומיומיים כבני אנוש בעלי זהויות קבועות ומוכרות.

ג'ונז לא הרחיק לכת בסרטו "היא" כשיצר את החיבור בין המחשב לאדם והעדיף להיצמד למושגים המוכרים לנו. ובכל זאת, הסרט לא היה מושך קהל אילו היה ממחזר רק את המוכר והידוע. ואמנם, הסרט מציע בכל זאת משהו – הוא מתמקד במערכת יחסים בין אדם ומחשב הכרוכים ביחסי אהבה וזוגיות ואת זאת יש לזקוף לזכותו. ג'ונז מגייס את טכנולוגיית הקולנוע ומעביר תרחיש של זוגיות לקהל הצופים, הן זוגיות שהאהבה והחברות הן הדלק המניע אותה, והן זוגיות המהולה באהבה רומנטית שאנו מכירים בעולם הפיזי. הניסוי של ג'ונז הצליח מעל ומעבר. הקולנוע כמעבדה ליחסים עתידיים בטווח של שנים בודדות מהיום הוא מרחב מתאים לבחון מה עשוי להתפתח. זה מסקרן. "היא" מראה שהכל אפשרי עד ש…  עד כאן; אינני רוצה לגזול לאיש מכם את ההנאה מהסרט.

הצבעה חשאית

הפוסט מיועד לכולם, אך במיוחד לאלו שחושפים את הקלפים שלהם בפומבי. לא הרבה מערכות בחירות התקיימו כאן בעידן האינטרנט. לי יש הרגשה שהפעם הרשת הומה כותבים שמביעים דעות בפרהסייה ומעידים על עצמם כמי שילכו לשלשל פתק בקלפי עבור רשימה X או Y. עוד לא היה דבר כזה כאן. הברזים נפתחים והכל נשפך החוצה כאילו ההצבעה איננה אמורה להיות חשאית.

אולי זה הדבר הטבעי ביותר לעשות… מציגים קלפים כשאין מה להפסיד. רק המחשבה על כך מעוררת בי צמרמורת. התובנה שלי היא שרק כאשר אין באמת מה להפסיד, מגלים את הקלפים בפומבי…. ומשמעות הטענה תתברר בהמשך –secret

******************

הצבעה חשאית [מתוך ויקיפדיה] –

"חשאיות ההצבעה בבחירות הכלליות באה להבטיח שהמצביע יבחר בדעתו האמיתית. היא מונעת ניסיונות להשפיע על המצביע באיומים או בשוחד. הצבעה חשאית קיימת עוד מתקופת יוון העתיקה. בצרפת סעיף 31 בחוקה של 1795 קבע ש"הבחירות צריכות להתקיים בהצבעה חשאית". כך גם בחוקה של 1848. הצבעה חשאית הונהגה בבריטניה ב- 1872, במסגרת חקיקה שיזם ראש הממשלה גלאדסטון. בארצות הברית רב המדינות עברו להצבעה חשאית לאחר הבחירות לנשיאות ארצות הברית ב- 1884. ובישראל, בהתאם לחוק יסוד: הכנסת, נהוגה הצבעה חשאית בבחירות הכלליות."

מה אומרת ההמולה וגילויי הדעות והעמדות סביב מערכת הבחירות הנוכחית?

האם ההמולה מסמנת שתרבות האינטרנט גוררת שינוי רדיקלי בתרבות הפוליטית? שמתם לב בוודאי שלא רק הגולשים, הבלוגרים והטוקבקיסטים, גם בעלי דעה המפרסמים טור בעיתונות הכתובה מציגים את הקלף בפרהסיה. כאילו אין להם מה להפסיד, במילא מדובר בתחרות מכורה מראש, בקרב אבוד. רק היום פרסם הסופר אשכול נבו באיזו רשימה בחר; כך עשה גם יונתן גפן. בבלוגוספירה כבר נתקלתי בכאלו שהצהירו הצהרות כגון, "אני אצביע שלי יחימוביץ", "אני אצביע מרץ", ו"אני אצביע דעם".

ניסיתי לרדת לסוף דעתם של אלו שחשפו את בחירתם קבל עם ועדה. אנשים מן היישוב שחלקם דמויות מוכרות לציבור. ראשית, ברור לי שיש ביניהם גם דוברי אמת – [לא מצביעי "אמת"..] אין הם מחשיבים גילוי דעת שכזה לפגיעה בפרטיות. תופעה המעידה עד כמה המושג פרטיות השתנה בעידן הרשת. תיאורטית, גם הסיכוי שמאן דהוא ינסה לסחוט מאלו הבטחה, תמורת שוחד, שלא יצביעו למי שהם מבקשים להצביע שואף כאן לאפס . לסיכום, במקרים אלו כל ההו-הא סביב החשאיות הוא מה שנקרא "פַּאסֶה", וההצבעה מאחורי פרגוד היא מעשה תיאטרלי שבעוד שנים ספורות איש לא יבין מה עמד מאחורי החוק הקובע זאת. כלומר, עברנו כברת דרך מאז יוון העתיקה, דרך צרפת, בריטניה וארצות הברית. שנית, יש גם תיאורית קונספירציה. אולי יש בין אלו שמפרסמים בראש חוצות את שם הרשימה שבה הם תומכים ושבה יבחרו מחר כאלו שנדברו עם מאן דהוא מתוך הרשימה המדוברת לעשות כן. מה רע אם יונתן גפן יכתוב שהוא מצביע עבור רשימה שמתחרזת עם "שרץ" או שאשכול נבו יכתוב שהוא בוחר בשלי יחימוביץ' וכן הלאה? הם לא מתחייבים לשלשל מחר לקלפי את הפתק הנכון. הם פשוט עושים "טובה" ליו"ר הרשימה. ואתם, רבותי, אם אתם מאוהדי אשכול נבו לדוגמה, ותשתכנעו – תפלו בפח. שלישית, במערכת בחירות משמימה שבה התוצאה ידועה מראש ואינה מלבבת במיוחד, תיתכן תופעה של הומור שחור. יהיו כאלו שיאמרו לעצמם שבמילא אין תקווה, הבחירות לא יובילו לשינוי והכל יחזור על עצמו לפחות בארבע השנים הבאות. אז לשם מה להתייסר? הבה ונתבדח כל עוד אפשר. גם זו יכולה להיות הסיבה ללהיטות ל"גלות" באיזו רשימה נבחר מחר.

במחשבה נוספת, אני דווקא מעריכה את אלו שלא מספרים לחבר'ה במי יבחרו. הם רוצים ללכת להצביע בנחת, ובינתיים מקוששים מפה ומשם נתונים לחיזוק עמדתם, מבלי שאיש יידע על איזה קלף הם החליטו להמר. זו הדרך הנכונה לדעתי גם בעידן האינטרנט, הפייסבוק, הטוויטר והאינסטגרם. ראוי ואף רצוי לחפש מידע, לספק מידע, ואפילו להתפלמס – כי אז הבחירה תהיה מודעת ותיעשה על בסיס של שקלא וטריא. הרי לא משלמים לנו עבור זה. זו איננה תעמולה אלא גיבוש דעה בצורה מושכלת.

ההמלצה שלי

תעשו חושבים ביחד, אך קבלו החלטה לחוד. … העיקר שהבחירה תהיה עצמית, אמיתית ומושכלת. ועוד המלצה, רוצו לקרא את הפוסט של אורית קמיר "בחירות בצל מרד גטו ורשה" – כדאי!

MARTHA PAYNE – הילדה שהאכילה את הרעבים באפריקה

[הפוסט משתתף ב- Blog Action Day, המתקיים היום, 15 אוקטובר 2012 תחת הכותרת: The Power of We.]

אלמלא נקראו הרשימות שכתבה מרתה פיין בבלוג הפרטי NeverSeconds, על ידי רבים מבני גילה בסקוטלנד ובמדינות דוברות אנגלית, ואלמלא תמכו בה, הבלוג היה נסגר וכך גם פרוייקט ההסעדה לילדי בתי הספר במלאווי שבאפריקה, שנוסד בעקבותיו. קוראי הבלוג היו רבים והתנגדותם הצליחה למנוע את סגירת הבלוג. כך תרמו עשרות רבות של קוראי הבלוג לשיפור ענף ההסעדה בבתי הספר בסקוטלנד ולהקמת מטבחי הסעדה לילדי בתי הספר במלאווי שבאפריקה.

הסיפור האישי של מרתה בקצרה:

מרתה פיין – תלמידת כיתה ה' – מתגוררת עם משפחתה בסקוטלנד. היא מוקפת בחברים ואהודה על חבריה בבית הספר. היא תלמידה חרוצה וספורטאית מצטיינת. כמו מרבית ילדי העידן הדיגיטלי, גם מרתה משלבת לתוך סדר יומה את מירב הגאדג'טים ומאמצת חידושים טכנולוגיים. היא מקושרת לעשרות חברים בפייסבוק, היא גולשת במאגרי מידע, מתנסה במשחקי הרשת, מסמסת בשיא המהירות ומצייצת עשרות פעמים במהלך היממה.

הסיפור המייחד את מרתה בקטע הזה הן הרשימות שהיא מעלה לבלוג NeverSeconds – שאותו היא מנהלת מאז אפריל 2012 ושבו היא מתארת את הארוחות החמות בבית ספרה.

מרתה נהנית ממשפחה תומכת. ספק אם יכלה להגיע להישגים ולסייע לנזקקים לולי הכוח שהעניקו לה בני המשפחה ובמיוחד אבא דייויד. כשמלאו לה תשע שנים, לימד אותה אביה כיצד מנהלים בלוג ומאז מרתה שקדה לעדכן את הבלוג מדי יום לימודים. עם שובה הביתה, היא התיישבה לתאר מה אכלה לארוחת הצהריים בבית ספרה, הוסיפה תצלום של המנה (עלות המנה היומית: 2 שטרלינג) והעלתה לבלוג. היא גם יצרה סולם המדרג את המנה לפי קריטריונים כגון, טעם, גודל, איכות, הגיינה. בסביבת בית הספר שידרו איתותים חיוביים לילדה המנהלת בלוג ומפרסמת מדי יום לימודים רשימה ומתארת את הארוחה בבית הספר בנימה חווייתית.

ה"תרגיל", הסערה התקשורתית ועוצמת הרוב

בסוף מאי 2012, גורמים בענף ההסעדה במחוז Argyll שבסקוטלנד, נחשפו לבלוג וחשו מאויימים. הם העבירו לעיתון המקומי מידע על בלוג "חתרני" שעלול לגרום לפיטורי עובדים בענף. תוך 48 שעות התקבלה החלטה "פוליטית" על ידי מועצת מחוז Argyll, שקבעה שמרתה חייבת לחדול לצלם את הארוחות ולהציגן בבלוג. התוצאה: מרתה הודיעה כי היא נפרדת מהבלוג.

יממה חלפה והעיתונות הדיגיטלית הציפה את הרשת בכתבות על קורותיה של מרתה, הבלוגרית מסקוטלנד, ועל האיסור שהוטל על הפצת התמונות בבלוג (כתבות לדוגמה: ב"סאן" הלונדוני, בדיילי רקורד, ב BBC.)

סופשבוע תקשורתי "סוער" הפך את הבלוג של מרתה לנושא ה"חם" ברשת. מיליוני טוקבקיסטים הביעו אהדה למרתה והגיבו בזעם על האיסור להפיץ את תצלומי הארוחות בבלוג. החדשות הטובות הן שהבלוג ממשיך לפעול כרגיל, ה"איסור" שהוטל על הפצת תצלומי הארוחות בבלוג הוסר. ענף ההסעדה באזור מגוריה לא זו בלבד שלא הצליח לסתום את הגולל על הבלוג של מרתה, אלא נאלץ לספק מזון איכותי יותר בבית ספרה ובבתי ספר אחרים במחוז מגוריה. יש לציין כי מלבד תוצר הלוואי של הכתיבה בבלוג – שיתוף פעולה של ילדים מרחבי העולם – זכה הבלוג  של מרתה בפרס "בלוג החודש" מטעם האיגוד האמריקני ל"מהפכת מזון" לילדים – Jamie Oliver's Food Revolution.

בשלב הבא, נענו עשרות רבות של קוראי הבלוג לקריאתה של מרתה לתרום לקרן MARY'S MEALS בכדי שניתן יהיה להגיע לסכום יעד של 7,000 שטרלינג ולהקים מטבח הסעדה לילדי בית ספר יסודי במלאווי, אפריקה. מה גדולה הייתה ההפתעה כאשר בתום שבועיים מאז ה"תרגיל" של ענף ההסעדה והשערורייה שעורר בכלי התקשורת, רבים נענו למבצע ההתרמה ונאספו סכומי כסף שעלו על המשוער –  100,000 שטרלינג.

כיום מוסיף לזרום כסף לקרן הרווחה הדואגת להקמת מטבחים ברחבי מלאווי שבאפריקה עבור ילדי בית ספר שידי הוריהם אינה משגת להאכילם. הבלוג של מרתה משגשג. ילדים מרחבי העולם שולחים דווחים למרתה על ארוחות בית הספר במדינתם, בלווי תצלום ומרתה מעלה את הדווחים לבלוג. בנוסף, מרתה עומדת לפרסם ספר שכתבה בסיועו של אביה, על קורות הבלוג מאז שנפתח באפריל 2012, ועל מסע ההתרמה המוצלח שיזמה ושהצליח הודות להיענות רבים מקוראי הבלוג. מרתה תבקר במלאווי ותוכל לפגוש את הילדים שאת חייהם הציל הבלוג שלה וכספי ההתרמה שזרמו לקרן הרווחה מרחבי העולם. תמורת כל עותק מספרה של מרתה תוכל הקרן להאכיל כ- 24 ילדים באפריקה במשך יום אחד.

קבוצה היא כוח

ניתן להוביל מחאה ולהשיג באמצעות המדיה הדיגיטליים החברתיים כמו בלוג, טוויטר, פייסבוק ועוד. ההצלחה של מרתה מעידה על כך. יחד עם קוראי הבלוג ובעקבות הסערה שעורר ה"תרגיל" של ענף ההסעדה באזור מגוריה של מרתה, נוצרה קהילה של מעריצים שיחד הרימו פרוייקט העולה עשרות מונים על מה שחלמה מרתה להשיג.

NeverSeconds הוקם תחת הכותרת [הביקורתית]: NeverSeconds – "אין תוספות" – כשכל רשימה חתומה על ידי הכינוי [הביקורתי] שמרתה בחרה לעצמה – VEG (קיצור של: Veritas Ex Gustu) – "האמת נמצאת בטעימות". הקמת הבלוג נועדה במקור לשתף את גולשי הרשת הצעירים בני גילה, דוברי האנגלית, בחוויותיה הקולינריות של מרתה בבית ספרה הנמצא במחוז Lochgilphead, Argyll בסקוטלנד. וראו לאן הגיעה.

מרתה ציפתה לתגובות ענייניות אבל לא חלמה שמספר הקוראים והמגיבים שלה יזנק ויגיע למספרים תלת ספרתיים ואף למעלה מכך. היא גם לא תיארה לעצמה שתוכל לגייס תרומות לילדים מקופחים באפריקה (מלאווי) בסכום מינימום של 7,000 שטרלינג – סכום המספיק להאכיל ילדי בית ספר אחד במלאווי במשך שנה תמימה. מאז שהבלוג הוקם יספיקו הסכומים שנצברו בקרן להקמת מספר מטבחי הסעדה לילדי מלאווי (!).

Martha Payne: The story of a girl who fed the starving

This post is participating in the Blog Action Day – 15 October 2012

If the posts written by Martha Payne in her private blog – NeverSeconds -were not read by many of her peers in Scotland and other English speaking countries and if they had not supported her, the blog would have been shut down and there would also not have been support for the project for feeding schoolchildren in Malawi, Africa. The large number of readers supporting this blog prevented th shutting down of Martha's blog including the publication of pictures of the meals she purchased for 2 pounds Sterling.

The story in brief:

Martha Payne – fifth grader – lives with her family in Scotland. She is surrounded by friends and is popular amongst the school pupils. She is a diligent student and an outstanding athlete. Like most children of the digital age Martha also includes in her daily activities new gadgets and new technologies. She is connected to dozens of friends in Facebook and browses the Internet, she is a network gamer and speedily sends SMS messages. She Tweets dozens of times a day.

The uniqueness of Martha's digital activities are her uploads of posts to her blog – NeverSeconds – which she has been managing since April 2012 where she describes the dinners she purchases at her school.

Martha enjoys a supportive family. It is doubtful that she would have succeeded in been so successful in helping the needy if not for the support from her family – especially her father, David. When she was 9 years old her father taught her how to manage a blog and since then Martha used to update her blog on a daily basis after school. When she came home she would  sit down and describe what she had for lunch at  her school, add a picture of the meal and upload it to her blog. She also created a scale ranking the level of the meal according to criteria such as taste, size, quality and hygiene. In her school environment there was support for this girl's activity in her blog.

 The "trick", the "storm" and the power of "WE"

Toward the end of May 2012 the catering industry in Argyle, Scotland, discovered the blog and felt threatened. They notified the local newspaper about the "subversive" blog that could cause layoffs in their industry. Within 48 hours a "political" decision was made by the Argyle county council that determined that Martha must desist from taking pictures of the meals and publishing them in her blog. As a result Martha announced that she was closing down the blog.

A day passed and the digital media flooded the Internet with articles spreading the news about Martha the Scottish blogger and the ban on her publishing the pictures on the blog.

Examples of articles published in the Sun – London, The Daily record – UK and the BBC.

A "stormy" weekend in the Internet turned Martha's blog into the hot item of the Net. Millions of comments expressed sympathy and support for Martha and there were angry reactions to the ban on publishing photographs of the meals. The good news is that the blog continues to operate normally and the ban on publishing photographs has been lifted.

The catering industry in Martha's area did not succeed in shutting down Martha's blog and was forced to provide higher quality food in her school and other schools in that area. It should be noted that in addition to the by-product of the blog, i.e. a collaboration of children around the world, Martha's won the Blog of the Month award from the American Association – Jamie Oliver's food revolution.

Many thousands of readers of Martha's blog responded to Martha's call to raise money for Mary's Meals Foundation in order to reach a target sum of 7,000 pounds sterling in order to set up a kitchen and feed primary school children in Malawi, Africa. What a surprise it was when only two weeks after the "trick" played by the local catering industry and the "storm" in the media, so many people responded and contributed a total amount of more than 100,000 Pounds Sterling!

Even today money continues to be donated in order to set up food kitchens throughout Malawi, for school children from deprived homes. Martha's blog is thriving. Children from throughout the world send her reports on the food served in their schools, with pictures, and Martha uploads them to her blog. In addition, Martha is about to publish a book written with the help of her father: the story of the blog from its inception in April 2012 and the successful fundraising that she initiated. Martha will soon be visiting Malawi and meet the children whose lives were saved by the blog. From the proceeds of the sale of each book the foundation will be able to feed 24 children in Africa for one day.

Group is power

You can lead a protest and achieve goals through social digital media such as a blog, Twitter, Facebook and more. Marth's success proves this. Along with the blog readers, following the "storm" created by the catering industry in her area a community of supporters was created and together they reached results that greatly exceeded any expectations.

NeverSeconds was established using the title – No Seconds – where every post was assigned a nickname by Martha – VEG (Veritas Ex Gusto – Truth in the taste). The blog was initially aimed at sharing her culinary experience at school with her English speaking peers and what she achieved was totally unexpected.

Martha expected to receive comments but never dreamed of receiving hundreds or more of them. She also never expected to be able to raise money for the feeding of underprivileged children in Malawi. For this she needed to raise a minimum of 7,000 Sterling which is the sum required to feed one school of children in Malawi for one year. Since the blog was established the sum of money donated can establish several feeding kitchens for the children of Malawi.

הבלוג שחידש: העתיד כבר כאן

הדור שנולד בשנות ה-2000 כבר "לא מוכנים לשחק את התפקיד שנכתב עבורם במחזה". הם מחפשים איזון בחיים. "יש להם התבוננות מפוכחת". חוקר העתיד, פרופ' פסיג, מסתמך על "מודל הדורות" כדי להסביר את ה"הגיון המחזורי" ומוסיף – "הדרך היחידה להתפתח היא ליצור משהו חדש" (ראו ספרו, צופן העתיד, בהוצאת ידיעות אחרונות). מצאתי ביסוס לדבריו בבלוג של מרתה, תלמידה בת 9  מסקוטלנד.

מים שקטים חודרים עמוק

מרתה פיין היא ילדה טובה מבית טוב. מרתה עולה לכיתה ה'. היא ילדה ככל הילדים: מעורה בחברה, תלמידה חרוצה וספורטאית מצטיינת. כמו כל ילדי העידן הדיגיטלי, גם מרתה משלבת לתוך חייה את מירב הגאדג'טים ומסתגלת במהירות לכל חידוש טכנולוגי. היא מקושרת למאות חברים בפייסבוק, היא גולשת במאגרי מידע, מתנסה במשחקי הרשת, מסמסת בשיא המהירות ומצייצת עשרות פעמים במהלך היממה. החידוש: הרשימות שכתבה בשלושה החודשים האחרונים בבלוג NeverSeconds אילצו את ענף ההסעדה באזור מגוריה לספק מזון איכותי יותר. בנוסף, מאות אלפי קוראי הבלוג נענו לקריאתה לתרום להקמת מטבחי הסעדה לילדים באפריקה – מעל 100,000 שטרלינג נתרמו תוך שבועיים (!). איך הצליחה מרתה לגייס דעת קהל עולמית לטובתה?

גם הסביבה עושה את ההבדל

אבא דייויד לימד את מרתה מהו בלוג והסביר לה איך מעדכנים אותו מבחינה טכנית. מדי יום לימודים מעדכנת מרתה את הבלוג ומתארת מה אכלה בצהריים, מוסיפה תמונה עדכנית של המנה ומדרגת אותה לפי סולם קריטריונים שהיא יצרה. הסביבה הקרובה של מרתה אהבה את הרעיון שלה. כולם שידרו איתותים חיוביים לילדה שרצתה לתעד ארוחות סטנדרטיות שמגישים לילדים בבית ספר יסודי. אין ספק שמרתה ברת מזל שכן, התחנכה בסביבה תומכת המעודדת ילדים להביע ביקורת בונה כלפי עצמם וסביבתם.

הבלוג NeverSeconds

אין חולק על כך שניתן להוביל מחאה או מהפכה דרך הפייסבוק. אבל ההצלחה של מרתה עולה עשרות מונים על מה שהייתה יכולה להשיג דרך הפייסבוק, או הטוויטר.

NeverSeconds הוא הערך המוסף בחייה של מרתה. זהו בלוג שחידש. באפריל 2012 הוקם הבלוג תחת הכותרת [הביקורתית]: NeverSeconds – "אין תוספות" – כשכל רשימה חתומה על ידי הכינוי [הביקורתי] שמרתה בחרה לעצמה – VEG (קיצור של: Veritas Ex Gustu) – "האמת נמצאת בטעימות". היא הקימה את הבלוג כדי לשתף את גולשי הרשת הצעירים בני גילה, דוברי האנגלית, בארוחות החמות שהיא ושאר התלמידים בבית ספרה רוכשים בעבור 2 שטרלינג בבית הספר, שבמחוז Lochgilphead, Argyll בסקוטלנד. סגנון הכתיבה של מרתה מלא הומור ושמחת חיים. בכותרת לבלוג ובכינוי שבחרה לעצמה יש משום חידוש – ביקורת [הומוריסטית] על ביצוע כושל בענף ההסעדה. באמצעות הבלוג יצרה מרתה חידוש ואיזון בחייה ובחייהם של בני גילה ברחבי העולם.

איך הצליח הבלוג לייצר באאאזזז?

מרתה ציפתה לתגובות ענייניות אבל לא חלמה שמספר הקוראים והמגיבים שלה יזנק ויגיע למספרים תלת ספרתיים ואף למעלה מכך. היא גם לא תיארה לעצמה שתוכל לגייס תרומות לילדים מקופחים באפריקה (מלאווי) בסכום מינימום של 7,000 שטרלינג – סכום המספיק להאכיל ילדי בית ספר אחד במלאווי במשך שנה תמימה. בפועל – חודשיים מאז שהבלוג הוקם הגיע סך התרומות ל- 120,000 ליש"ט (!). הכסף יספיק להקמת מספר מטבחי הסעדה לילדי מלאווי (!). מרתה גם לא חלמה שהבלוג הפרטי שלה יזכה אותה בשיתוף פעולה של ילדים מרחבי העולם ולאחרונה גם בפרס "בלוג החודש" מטעם האיגוד האמריקני ל"מהפכת מזון" לילדים – Jamie Oliver's Food Revolution.

איך זה קרה? בסוף מאי, חודשיים מהקמת הבלוג, גורמים בענף ההסעדה נחשפו לבלוג וחשו מאויימים. הם העבירו לעיתון המקומי מידע על בלוג "חתרני" שעלול לגרום לפיטורי עובדים בענף ההסעדה. תוך 48 שעות, התקבלה החלטה "פוליטית" במועצה האזורית ובעקבותיה הודיעו למרתה שעליה לחדול מלצלם את הארוחות לבלוג. התוצאה: מרתה נפרדה מהבלוג. יממה חלפה והעיתונות הדיגיטלית הציפה את הרשת בכתבות על קורותיה של מרתה, הבלוגרית מסקוטלנד, ועל האיסור שהוטל על הפצת התמונות בבלוג (כתבות לדוגמה: ב-BBC ב"סאן" הלונדוני בדיילי רקורד). סופשבוע "סוער" הפך את הבלוג של מרתה לנושא ה"חם" של הרשת. מיליוני טוקבקיסטים הביעו בעיקר אהדה למרתה והגיבו בזעם על האיסור להפיץ בבלוג את תצלומי הארוחות. החדשות הטובות הן שהבלוג ממשיך לפעול כרגיל, ה"איסור" שהוטל על הפצת תצלומי הארוחות בבלוג הוסר וכספי התרומות לא מפסיקים לזרום לקרן הייעודית.

"דור האלפיונים"

היוזמה של מרתה היא בבחינת חידוש ש"העלה את כל המערכת לרמות גבוהות"… העתידן, פסיג, מכנה ילדים כמו מרתה, שנולדו בשנות ה-2000 בשם "דור האלפיונים"(הילדים של המחר, גלובס, 21 יוני 2012). הוא מנבא שדור האלפיונים יאמין יותר בעצמו, יהיה יותר אופטימי ומשתף פעולה, יותר ידידותי לחברה ופתוח מבחינה אתית ותרבותית. בהצלחה!

2011 במבט לאחור

The WordPress.com stats helper monkeys prepared a 2011 annual report for this blog.

Here's an excerpt:

The concert hall at the Syndey Opera House holds 2,700 people. This blog was viewed about 8,900 times in 2011. If it were a concert at Sydney Opera House, it would take about 3 sold-out performances for that many people to see it.

Click here to see the complete report.

"ציוצים" – פוליטיקה אלטרנטיבית מנצחת

המדייה החדשה, ובראשה הטוויטר הגדירה מרחב ציבורי חדש תוך תקופה קצרה מאוד, שינתה את כללי המשחק בזירה הפוליטית ויצרה "פוליטיקה אלטרנטיבית"

בעבר הלא רחוק מה שהפך אירוע לאייטם חדשותי ומה שקבע אילו דעות יתפרסמו ואלו לא, היה בעיקר תהליך ה"סינון" שנעשה על ידי "שומרי סף" – למשל, גורמים במערכת הפוליטית, מערכת העיתון, הטלוויזיה או הרדיו, במקרה הטוב, אינטרסנטים של בעלי ההון, במקרה הגרוע והשכיח יותר. הגיע עידן הבלוגים ושינה במקצת את כללי הפצת הידיעות והדעות. אבל מאז כניסת הטוויטר לשימוש ציבורי,  מציפים מרבית בני הנוער וצעירים בגילאי העשרים פלוס את המרחב הציבורי בציוצי טוויטר כאילו והיה חלק מה"אני" שלהם. 

כך, בזמן שישנו, נולדה, גדלה והתפתחה פוליטיקה אלטרנטיבית, "פוליטיקה בהינף הטוויטר". במאמר מוסגר, מלחששים שהנסיך הסעודי, ואליד בן-טלאל, יחד עם חברת ההשקעות שלו משקיעים 300 מיליון דולר בטוויטר, כי הוא מזהה בטוויטר הזדמנות ראויה, מבטיחה ובעלת השפעה עולמית (הארץ, 18.12.2011).

כאשר מעצמה דמוקרטית מערבית, בסדר גודל כמו ארה"ב, עוסקת בקמפיין בחירות לנשיאות תשומת לב הציבור מתמקדת קודם כל בסוגיות שעל סדר היום, בעזרתם האדיבה של הטלוויזיה, העיתונות והרדיו. אך הודות לבלוג וכעת גם הודות לטוויטר, המוני בני אדם שולחים יום-יום את דעותיהם על הנושאים הבוערים. בעוד פחות משנה נדע מה היה מקומו של הטוויטר בחיזוי תוצאות הקמפיין לנשיאות ארה"ב. אבל כבר עכשיו מושכת שאלה זו תשומת לב של חוקרים מהשורה הראשונה, כמו אלו שעובדים על מחקרי דעת קהל במכון PEW האמריקני.

לא מזמן, סקרנות טבעית הייתה המניע להפצה וקבלת קבצים ויראליים באמצעות דוא"לים. זו הייתה אחת ההצלחות שזכתה בכינוי "הפצה ויראלית". הסתובבו במיילים קריקטורות, כתבות, יוטיובים ומה לא. רצית – קראת, רצית – העברת הלאה ללא הגבלה. הטוויטר מעמיד לרשות המשתמש (שרובו ככולו הם בני נוער וצעירים) כלי המופעל ביתר קלות וביתר יעילות. שכן, למי יש כוח לעקוב ללא הרף מדי יום אחרי מלל עצום שיוצרים בלוגרים? גם רשתות חברתיות על עשרות, מאות, אלפי ומיליוני חברים מעבירות מידע. את מעמד הבכורה בהפצת דעות פוליטיות ואחרות תופס כיום הטוויטר. אין כמו ציוץ בטוויטר משום שתוכנה זאת קובעת שעלינו להעביר את עיקר המסר ובקיצור מירבי.

פתיחת חשבון טוויטר מכניסה את הפרט למרחב חופשי עם מיגבלה אחת: ציוץ מוגבל ל- 140 תווים בלבד. בישראל יש פחות משתמשי טוויטר בהשוואה לארה"ב (זאת למדנו בעקבות הסרט התיעודי "שיגעון הטוויטר"). אי אפשר לדעת איך זה יתפתח אצלנו בהמשך. אבל צעירים אמריקנים מכורים לטכנולוגיה זאת ושולטים בשימושיה. המשתמשים, בני 29-18, כוללים גברים יותר מנשים ואוכלוסייה לא-לבנה יותר מאוכלוסייה לבנה.

הטטויטר – הכלי החדש למדידת דעת קהל

מחקר חדש, של מכון בלתי-תלוי בארה"ב (PEW) – שהינו חלק מפרויקט ענק שימשיך עד תום תקופת הבחירות לנשיאות ארה"ב – לוקח בחשבון שכדי לדעת מה חושב הציבור על המתמודדים לנשיאות, בעקבות תעמולת הבחירות בכל אמצעי התקשורת הממוסדים, יש להשוות את הלך הרוחות במדייה החברתיים, כמו בלוגים וציוצי טוויטר, עם דעות המופצות בתקשורת הממוסדת.

המחקר בדק במשך חצי שנה (מאי-נובמבר 2011) בלוגים פוליטיים, מדייה ממוסדים ו-20 מיליון ציוצי טוויטר שעסקו במתמודדים הרפובליקנים לנשיאות ארה"ב ובנשיא אובאמה. הממצא שהפתיע את החוקרים הראה שמתנהל בטוויטר שיח חברי מאוד דעתני, שלילי יותר ותנודתי יותר מהשיח במדייה הממוסדים, לרבות בלוגים. אחת ההפתעות שעלתה בינתיים מהמחקר מראה שבזמן שעיתוני ה'מיינסטרים' שיבחו את המתמודד הרפובליקני, פרי, יותר מאשר את רומני, פול, גינגריך וגם אובאמה, זכה המתמודד הרפובליקני רון פול (Ron Paul) לנפח של ציוצים בעלי טון מאוד אוהד וחיובי ומדובר ביחס של 9 ל-1.

בינתיים, מקומם של סקרי דעת קהל עדיין שריר וקיים לצורך ניבוי תוצאות הבחירות לנשיאות. יחד עם זאת, לאור נפח הציוצים וגם לאור העמדות החד-משמעיות שבהם, קשה יהיה להתעלם מאמצעי זה לאורך זמן אם המטרה היא לדייק בניבוי עמדות ודעת קהל.

כבר עכשיו ידוע שבמחצית השנה שבה נערך המחקר, הופצו מיליוני ציוצים על המתמודדים וידם של המצייצים עדיין נטויה. קשה יהיה להתעלם מכמות הציוצים ותוכנם כשמדובר בנשיא מכהן המקבל למעלה מ-15 מיליון ציוצים (מעט מאוד מהם חיוביים) ובמתמודד הרפובליקני קיין עם כשני מיליון ציוצים, או כשמדובר במתמודד רפובליקני נוסף, רון פול, שנפח הציוצים במקרה שלו עומד על מיליון, במהלך תקופת מחקר של חצי שנה.

והדרת פני אישה

המדייה החילוניים מפתחים דיון בינם לבין עצמם וכנ"ל במגזר החרדי. אולי זו הבעייה העיקרית, אין דיון ברמת הפרט בין הציבור החילוני לבין הציבור החרדי, והציבור החילוני ניזון מהמדייה החילוניים  ומתדיין בינו לבין עצמו.

אילו יכולנו אנו, הציבור החילוני, להגיב לפוסטים בפורום "בחדרי חרדים", היה מתפתח דיון. אבל הפורום מוגבל וקשה מאוד להשיג הרשאה לכתוב בו. לפיכך, המדייה החילוניים מפתחים דיון בינם לבין עצמם וכנ"ל במגזר החרדי. אולי זו הבעייה העיקרית, אין דיון ברמת הפרט בין הציבור החילוני לבין הציבור החרדי. והציבור החילוני ניזון מאמצעי התקשורת החילוניים ומתדיין בינו לבין עצמו!!!

לעתים אני בודקת מה כותבים המשתתפים בפורום "בחדרי חרדים". לאור התקרית של הבוקר (18.12.2011), שבה חרדים מאשדוד גדפו אשה (תוספת, מתברר שזו טניה רוזנבליט מארגון "קול אחד"' – תוקף אותה ברגר מעיתון "המבשר"' והנה פוסט סאטירי על טניה רוזנבליט, ועוד אחד, פורסם בפורום ב"חדרי חרדים", שימו לב, הומור של חרדים!), שישבה בקדמת האטובוס (קו אגד 451) מאשדוד לשכונה חרדית בירושלים, ודרשו שתעבור לחלק האחורי, ומשסרבה עיכבו את הנסיעה בחצי שעה,  נכנסתי לפורום במטרה לעיין בתגובות כלשהן לאירוע. שום כלום בינתיים. הנושא לא נדון בדף העדכני של הפורום.

לא התייאשתי והמשכתי לסרוק את הפוסטים האחרונים שהועלו לפורום. הצלחתי למצוא אחד שכותרתו היא "והדרת פני אישה". לא ברור מדוע נבחרה כותרת זו, כי אילו היינו מוצאים אותה בעיתונות החילונית סביר שהיינו מבינים שכאן מדובר בתרתי משמע, הדַרְתַּ והדָרַת. מאז שפורסם הבוקר, הגיבו לפוסט בסך הכל שלושה.

הפוסט פותח כך: "חבר'ה אני מרגיש שדי הלך עלינו… הנבלות תפסו אותנו במקום הכי קשה, במקום שחצי מהציבור החרדי מסכים איתם אבל לא מעז לומר זאת". הפוסט נכתב על ידי משתתף אנונימי. כדי לסבר את האוזן, ב"חדרי חרדים" רשומים כ-6000 גולשים מורשי כתיבה. הפורום הוא הותיק ביותר מבין הפורומים הוירטואליים של החרדים והוא למעשה, הראשון מביניהם שנפתח (2002).

הפורום החרדי נקרא על ידי חרדים בעיקר, אך גם על ידי אוכלוסייה חילונית ועיתונאים מכל הזרמים. על אף שרבים מהגולשים והכותבים בפורום שייכים לציבור החרדי, מרביתם מסרבים להודות בעובדה שהם גולשים באינטרנט. האפשרות לכתוב תחת שם בדוי היא כלי עזר מעולה למי שרוצה להשתתף בדיון אך אינו מעוניין ש"ילשינו" על הימצאותו ברשת האינטרנט.

הפרדה נתפסת כהשפלה

וכעת להמשך הפוסט. אם בפתיח נשמעת נימה של וידוי, או רמז כלשהו לכך, הכותב ממשיך ומבהיר, שמדובר ב"מתקפת שנאה שיהיה קשה להתגונן מפניה, משום שההפרדה (לא "הדרה"!!) ממוצבת במדייה החילוניים כ"השפלה":

"יהיה קשה לנו מאוד להגיב ולהתגונן מול מתקפת שנאה שכזו, קשה לענות תשובות על השפלת נשים. איך שלא נראה את זה, וגם אם ההפרדה היא מוצדקת ומקובלת על הנשים, השפלה היא השפלה היא השפלה".

לקרא ולא להאמין, הודאה בכך שהפרדה היא השפלה, ועוד מפרי עטו של אדם המשתייך לציבור המדיר נשים!

עד כאן הנימה די מתחשבת ואפילו מרמזת על הרהורים לתיקון המצב. אבל בהמשך מבצבצת לה בפוסט המצוטט כאן נימה דעתנית ושונה והמנגינה משתנה לחלוטין. כנראה שהכותב נמלך בדעתו שעליו להשיב מלחמה שערה ובהפוך על הפוך מפתח לו בהמשך תיאוריית קונספירציה שכזו (המשך ציטוט מהפוסט):

"הקמפיין המבריק נגד "הדרת נשים" אינו מקרי….שימו לב לשורות הבאות…. היעד (שלו) הוא, "הדרת" הציבור החרדי מהמרחב הציבורי… "

לכך מתווסף נימוק נוסף, פוליטי, שלפיו בבחירות הבאות בכנסת יעלה נושא מרכזי אחד, והוא השתלטות הציבור החרדי שכמובן יביא מנדטים רבים למפלגה שתציע להילחם בציבור החרדי ותעודד לעגן את הדברים בחקיקה אזרחית.

ולקינוח מוסיף הכותב האנונימי הפוסט וקובע שהמתקפה היא רק שלב אחד של קמפיין מתוזמר היטב. "עלינו להיערך… הצעות מעשיות להתגוננות אביא בהמשך, למרות שכפי שפתחתי, אני מעריך שאת המאבק הזה יהיה לנו קשה מאוד לנצח."

אסיים באותו משפט הפותח את הרשימה: אילו יכולנו אנו, הציבור החילוני, להגיב לפוסט, היה מתפתח דיון. אבל פורום "בחדרי חרדים" מוגבל וקשה מאוד להשיג הרשאה לכתוב בו. לפיכך, המדייה החילוניים מפתחים דיון בינם לבין עצמם וכנ"ל במגזר החרדי. אולי זו הבעייה העיקרית, אין דיון ברמת הפרט בין הציבור החילוני לבין הציבור החרדי. והציבור החילוני ניזון מאמצעי התקשורת החילוניים ומתדיין בינו לבין עצמו!!!

ליידי גאגא: סלבריטי מספר 1 לפי forbes.com

לאלו שחושבים על קריירה ורוצים להיות פופולריים כדאי להפנים את המסר שאין קידום במרחב הציבורי ובפופולריות, בלי נוכחות וניראות במדייה החברתיים

100 נשים וגברים מתחום הבידור, האתלטיקה והמשחק מוגדרים על ידי "forbes.com" כ"סלבריטיס המשפיעים ביותר בקנה מידה עולמי לשנת 2010/11". מה מייחד את ליידי גאגא מכל יתר השמות שברשימה היוקרתית?

לפי סקר של forbes.com (אתר עסקי) 100 סלבריטיס פילסו את דרכם לפסגה בעיקר הודות להשפעתם במדייה החברתיים. הטענה שאנשי פורבס דוט קום משמיעים היא שבימינו, מי ששולט במדיה החברתיים עולה בסולם הפופולאריות. הסקר מראה למשל, שליידי גאגא עומדת בראש רשימת הנשים שהרוויחו מפעילות בעולם המוסיקה יותר, כשהמדידות מתייחסות לתקופה שבין מאי 2010 לבין מאי 2011.

אך לא זה מה שהקפיץ אותה למעלה בסולם הסלבריטיס של forbes.com. מסתבר שיש לליידי גאגא יותר חברים בפייסבוק ויותר גולשים עוקבים אחריה בטוויטר. ובמונחים כמותיים, יחסית לשאר הסלבריטיס שברשימה יש לה 36,000,000 חברים בפייסבוק!! ובשנה האחרונה עקבו אחריה בטוויטר כ-12 מיליון גולשים!! 10 מיליון עוקבים בטוויטר (שאותם היא מכנה Little Monsters), עזרו בהורדת מיליון עותקים של הסינגל הפופולארי "Born this day" במשך חמישה ימים בלבד… הסקר המקיף של פורבס (ממאי השנה) העלה את ליידי גאגא למקום ראשון ברשימת הסלבריטאים, כשהוא דוחק את אופרה ווינפרי אחורה.

כדאי להפנים את המסר שאין קידום במרחב הציבורי ובפופולאריות, בלי נוכחות וניראות במדייה החברתיים. מי שנכנס לקישור הבא, מוצא טבלת נתונים אינטראקטיבית המסכמת את תוצאות הסקר. מאחר ומדובר באתר אינטרנטי, מאפשר האתר האמריקאי forbes.com   לבדוק את הדירוגים שהובילו לרשימת הסלבריטיס, בחמישה פרמטרים שונים: דירוג לפי רווח כספי, דירוג לפי פופולאריות ברדיו ובטלוויזיה, פופולאריות בעיתונות, פופולאריות ברשת ופופולאריות במדיה החברתיים. להלן מספר דוגמאות:

רוג'ר פדרר הוא האתלט המסוקר ביותר בעיתונות האמריקנית.

ליידי גאגא אוזכרה ברשת יותר מכל אחד אחר וכאמור, יש לה יותר חברים בפייסבוק ויותר גולשים עוקבים אחריה בטוויטר.

אופרה ווינפרי מדורגת גבוה בהופעות ברדיו ובטלוויזיה, והרווח הכספי בשנה שבה נאספו הנתונים היה 290 מיליון דולר. יחד עם זאת, בהשוואה לליידי גאגא, ווינפרי מדורגת במקום 13 במדיה חברתיים (פייסבוק וגם טוויטר) והאיזכור שלה ברשת גם הוא במקום 13, יחסית לחבריה ברשימה.

ג'סטין ביבר מדורג במקום ה-2 באזכורים ברשת, ובמקום שלישי במדייה החברתיים (פייסבוק וטוויטר).

ביונסה מדורגת במקום תשיעי במדייה החברתיים, ובמקום שביעי, באזכורים ברשת.

ליו מסי מדורג במקום ב-56 ברובריקה של הרווח הכספי השנתי, במקום ה-22 במדייה החברתיים ובמקום ה-48 במספר האזכורים ברשת.

מריה שארפובה מדורגת די בינוני, בפרמטר הרווח הכספי היא הגיעה למקום 72, במדייה החברתיים היא במקום 32 ובאזכורים ברשת, במקום 67.

סרינה וויליאמס, מדורגת גם כן די בינוני, בפרמטר הכספי היא במקום 94 (משקף את הפציעה שהשביתה אותה במשך תקופה ארוכה מתחרויות טניס), אבל גם במדייה החברתיים היא מדורגת בינוני, רק במקום ה-39.

אחותה, וונוס ווליאמס מדורגת נמוך יותר – מבחינה כספית היא קיבלה מקום 90, במדייה החברתיים, היא מדורגת במקום 46, ובאזכורים ברשת היא מדורגת במקום 76.

החשיבות שהעניק אתר forbes.com למדייה חברתיים, לטובת סקר שמטרתו לקבוע את רשימת 100 הסלבריטאים המשפיעים בסדר גודל עולמי, איננה מובנת מאליה. קצב החדירה של האינטרנט לעולם המערבי ולשאר מדינות העולם עולה משנה לשנה אך עדיין רחוק היום שבו לא רק יתחברו כולם לרשת האינטרנט אלא גם יעשו שימוש במדייה החברתיים על בסיס קבוע. יחד עם זאת, הגענו לנקודה בה עלינו לחשוב היטב על כוחם והשפעתם של המדייה החברתיים.

אלו שחושבים על קריירה ורוצים להיות פופולאריים, לא די שירוויחו מיליונים ולא די שידורגו בענף כמו טניס במקום הראשון בעולם. אלו חייבים לדאוג לתדמית הציבורית שלהם. זה אומר שכדאי להפנים את המסר שאין קידום במרחב הציבורי ובפופולאריות, בלי נוכחות וניראות במדייה החברתיים.

"ציוץ בכיכר המקוונת" והתקוממות עממית

אומרים שכשההמון משתף פעולה אין מי שיוכל לו ובמיוחד בעידן האינטרנט, הרשתות החברתיות, הטוויטר ווהצ'ט.

אמת, הנושא של המחאה בעידן האינטרנט והצלחתה בטוניס ובמצרים מעסיק לא רק את התקשורת. ההפיכה במצרים והסתלקותו/סילוקו של הנשיא מובראק מהשלטון עוררו את הסקרנים שבינינו, החוקרים את התופעה, לחשוב מה חלקו של האינטרנט בהתרחשויות אלו. אין פלא שבסדרת המפגשים שיתקיימו בימים אלו בחולון – "Print Screen – מפגשים של קולנוע ורשת", הקצו המארגנים דיון או רב-שיח שיעסוק בעוצמתו של ההמון בעידן השימוש בטכנולוגיה הדיגיטלית: "שלט בכיכר העיר או ציוץ בכיכר המקוונת: תפניות חברתיות ופוליטיות בעידן הווריטואלי".

 היום כולנו חכמים יותר ועדיין נחוץ ללבן וללמוד את הנושא ולחשוב מה בדיוק קרה במצרים ובטוניס ואיך ובאיזו מידה יכולה מחאה להצליח בעידן הדיגיטלי. מהו חלקה של הטכנולוגיה והאם הסמל המסורתי של "כיכר העיר" עבר לכיכר המקוונת.

בזמן שהמחאה במצרים הייתה עדיין באיבה רשמתי לעצמי מספר הערות וראשי פרקים כשאני מסתמכת גם על היידע שצברתי על קבוצות מחאה ועל ההיבטים החברתיים של השימוש בטכנולוגיה ובתקשורת וירטואלית. כך שלקראת הדיון ביום העיון המתקיים בחולון עלה בדעתי לשכתב את הדברים המשורבטים ולפרסם כאן. התזמון של הקמת קבוצה בפייסבוק הקוראת לאינתיפאדה שלישית גם הוא מחייב זאת.

 מחאה הינה תהליך. כדי שתתרחש תפנית כלשהי במישור החברתי או הפוליטי דרושים מספר מרכיבים ושלבים וזאת עוד לפני שלב הנפת השלט בכיכר העיר או שליחת ציוץ לכיכר המקוונת.

 דור סוציולוגי שונה

 סוציולוגים המתמחים בתנועות מחאה תולים לעתים את הצלחתה בקיומו של "דור סוציולוגי". ציבור או חלק ממנו, המגבש לעצמו "אני מאמין" שונה מזה של הדור הקודם לו. בדרך כלל מדובר בפלח משמעותי מתוך הציבור שעבר חוויה קולקטיבית בשלב יחסית מוקדם בחייו. בהקשר הישראלי היו לנו דורות סוציולוגיים שלאו דווקא חופפים גיל ביולוגי ספציפי. לדוגמה, דור החלוצים, דור תש"ח, דור מלחמת יום  כיפור. אילו היה אינטרנט בשנות ה-70 המחאה של אשכנזי הייתה מצליחה לגייס תומכים במהירות רבה יותר ואלו היו גובים את מחיר המחדל מהאשמים הרבה לפני  שוועדת אגרנט אמרה את שלה. אך לא תמיד זה כך. תנועת המחאה שקמה בעקבות מלחמת לבנון השנייה לא הצליחה לשנות במאומה את המציאות החברתית והפוליטית. כך שאני לא ממהרת לקבוע ששלט בכיכר העיר או ציוץ בכיכר המקוונת מסוגלים תמיד ליצור גלים בים שקט של אנשים שממהרים איש איש לדרכו ומשאירים לאחרים לגמור את החשבון עם השלטון.

לעומת זאת, במצרים צמח והתגבש דור של צעירים משכילים בני המעמד הבינוני שהשתמשו גם בטכנולוגיה הדיגיטלית אך גם ביידע ולימוד על מאבקים פוליטיים כדי להצליח להדיח את שלטונו של מובראק. מדובר במהנדס בן 30 בשם אחמד מאהר, שהקים תנועת מחאה בשם "תנועת ה- 6 באפריל", ועוד תנועה פוליטית בשם קפייה (מספיק) ב- 2005.

רק ב- 2008 הבינו תומכי התנועה את הפוטנציאל של האינטרנט והקימו את דף של התנועה בפייסבוק. אבל התשתית כבר הייתה קיימת – היו ססמאות והוחלט לנהל מאבק לא אלים, השקיעו הרבה מחשבה ותכנון. הייתה לבני הדור המשכיל הזה גישה לחומרים המתאימים ויכולת לעבד אותם.

 צעירים משכילים: בעד מאבק לא אלים

לא כל ציוץ בכיכר המקוונת משפיע. הדור הסוציולוגי שמנהיגו הוא אחמד מאהר עשו עבודה רחבת היקף של סיקור מאבקים אופוזיציוניים במדינות שונות' פיתחו מסגרת חשיבה מושכלת וקבעו מפורשות שיש לנהל מאבק לא אלים. מאבקים בלתי אלימים תוארו על ידי הוגה דעות ידוע, ג'ין שארפ, כדרך הטובה ביותר להגיע לנצחון. דווקא במדינות משטרה יש לאמץ את השיטה משום שכאשר המפגינים אינם עושים שימוש באלימות אין למשטרה מה לדכא.

לוגו, מותג וסיסמאות קליטות – גם בכיכר המקוונת

 מרכיב נוסף שהינו חיוני כדי שמחאה תצליח – גם בעידן הדיגיטלי – הוא לוגו. לתנועה הסרבית "אוטפור" שהפילה את מילושביץ', וקמה על בסיס ההגות של ג'ין שארפ היה לוגו. הצעירים במצרים המשתייכים לתנועת ה-6 באפריל עיצבו לוגו בדמות אגרוף לבן-אדום המזכיר את הלוגו הסובייטי. בכך הראו גם הזדהות עם מניעי ההתקוממות נגד מילושביץ'. המנהיגים שאפו להצלחה על בסיס הכנה מושכלת ולכן יצאו לסרביה שם נפגשו בעמיתים ודנו בהתקדמות המאבק במצרים.

המותג הוא מרכיב נוסף חיוני להצלחת מחאה ובמצרים קשור הדבר לאיש שיווק לשעבר בגוגל, וואל גונים, שייעץ למנהיגי תנועת המחאה המצרית ליצור מותג.

לשם כך יזם והקים קבוצת פייסבוק בשם "כולנו חאלד סאעיד", על שם צעיר מצרי  שהוכה למוות על ידי שוטרים ברחובות קהיר. כאיש שיווק וכפי שכל סוציולוג של מחאות יודע, מותג הוא מתכון בדוק לגיוס תומכים. שימוש במותג גורם להגברת ההזדהות עם אירוע שהופך להיות האירוע המכונן של התנועה. במצרים שימשה דמותו של חאלד סאעיד את מנהיגי התנועה ככלי מחנך המקנה ערכים דמוקרטיים. גונים מילא את האתר בקטעי וידיאו ומאמרי עיתונות – כולם עוסקים באלימות המשטרה. הוא גם הקפיד לצטט יום-יום בדף הפייסבוק של התנועה סיסמאות פשוטות וקליטות, לדוגמה: "זו המדינה שלנו", "אנשי הממשל עובדים עבורנו לא להיפך", "יש לנו זכויות".

מאמציו הופנו גם נגד המדיה הרשמיים  כדי  שיהיה להם ברור שהדווחים שם מעוותים. הוא קיווה שהתומכים יפנימו זאת ותוך כדי כך יתחזק אמונם בתנועת המחאה.

חברה אזרחית

 אחת התוצאות של הקמת דף הפייסבוק של תנועת המרי במצרים הייתה ללמד את התומכים בה פרק בהשתתפות אזרחית בענייני הציבור. הבעת דעה והתבטאות בכלל אינן בגדר דבר המובן מאליו במצרים ובטוניס וגם לא בירדן, סוריה, תימן או לוב. העם אינו גדל על ערכים כמו חופש הביטוי. התומכים בתנועת המחאה למדו באמצעות הכתיבה בפייסבוק איך מתנהגת חברה אזרחית.

 הדרך אל ליבם ותודעתם של ההמונים שאינם מחוברים לרשת

 גם שלב זה חייב להתרחש לפני שהמחאה פורצת ולבסוף מצליחה. גם כאשר מצייצים בכיכר המקוונת עדיין ישנם רבים שאינם מחוברים לרשת ולכן לא חונכו ולא היו נגישים לחומרי הגיבוש שהציעו המנהיגים בדף הפייסבוק. במצרים יש מסה של בני אדם שאפשר היה לגייס באמצעות פנייה אישית. וגייסו אותם. ביום שפרצה המחאה ברחובות קהיר ובכיכר תחריר, הצעירים המשכילים חלפו ברחובות העיר ופקדו כל מקום ובית שבו נמצא ריכוז של השכבות החלשות. הם פשוט התסיסו אותם במסרים כמו – "ראו מה אתם אוכלים (שעועית) ומה הם אוכלים (בשר)".

 לבסוף צעדו כולם יחד לכיכר תחריר וצעקו "העם מבקש להפיל את השלטון הקיים". כשזה קרה הבין אחמד מאהר שהמחאה תשיג את מטרותיה. כל זה התרחש, אגב, בשעה שההערכות בוושינגטון וגם בישראל מנבאות רק 20% הצלחה להתקוממות העממית!!

 "ציוץ בכיכר המקוונת" היא כותרת מאוד נכונה לעידן העכשווי אך אינה תנאי מספיק לקיום מחאה מוצלחת.

 אני מקווה שהדיון בסוגייה "הציוץ בכיכר המקוונת וסיכוייה של תפנית חברתית ופוליטית", יעמיק וירחיב את היריעה לגבי האלף-בית של מחאה מתוכננת . אין לוותר על מספר תנאים מוקדמים כמו חוויה קשה משותפת, הבנת המטרות, יצירת לוגו, מותג, בחירת הדרך הטובה והמתאימה ביותר, חינוך לחברה אזרחית סיסמאות קליטות, שלהוב הרחוב שאין לו חיבור לאינטרנט באמצעות מסרים העוברים מפה לאוזן ולא דרך ציוצים, וכל מה שמערך שיווקי נכון צריך לעשות כדי למכור את הסחורה.