בספר אוטוביוגרפי המוקדש לזכר הוריו שמצאו מותם באושוויץ, המחבר, אשר להמן, דור רביעי לרב ד"ר מאיר מרקוס להמן, כותב בנספח (עמ' 333-334):
למרבית מדינות העולם יש גיבורים אגדתיים מתקופות קדומות. כילד צעיר באמשטרדם, נהגתי לקרא לעתים קרובות סיפורים על גיבורי העבר של הולנד. גיבורים שהביסו יריבים והתגברו על הספרדים החזקים, כגון, פיט היין, אדמירל מיכאל דה-רויטר ואחרים. בניגוד לאלו, אני מוצא שלמרבית הפולקלור הגרמני העתיק יש סממן משותף אחד, והוא: אלימות בלתי-רגילה נגד חסרי ישע תמימים.
בהמשך מתייחס אשר להמן לסיפור, "החלילן מהמלין". The Pied Piper of Hamelin
תמצית הסיפור: בשנת 1284, בעיר היפהפייה המלין השוכנת על גדות נהר ווסר, זקני העיר הגיעו להבנות עם קוסם. הם ביקשו ממנו לשחרר את האזור מאוכלוסיית העכברושים המטרידים את תושביו. בתמורה, הם הבטיחו לו שכר כספי גבוה. הסיפור מתאר כיצד הקוסם הצליח להשיג את היעד שהוטל עליו: הוא צעד לכיוון הנהר כשהוא מחלל בחלילו, והמוסיקה המהפנטת גרמה לעכברושים לרוץ בעקבותיו. וכאשר הגיעו אל גדות הנהר העכברושים המשיכו הלאה מבלי לעצור טבעו במי הנהר וכך מצאו את מותם. כאשר חזר הקוסם העירה הוא הציג את הישגיו בפני זקני העיר. אבל הם סרבו לשלם לו את הסכום המגיע לו. החלילן לא כעס אלא פשוט שב לחלל מנגינות קסומות. אלא שהפעם מי שצעדו בעקבותיו היו לא פחות מאשר מאה ושלושים מילדי המלין. בהגיעם אל ההר ששמו קופנברג, החלילן וכל הפמלייה שצעדה בעקבותיו נכנסו להר ונעלמו מהעין מבלי שוב.
"לסיפור עצוב זה, ודומיו, יש מסר ברור", טוען אשר להמן,
"אלימות לא-רציונלית היא רוע קדום שקבע גורלם של רבים. למרבה הצער, התנהלות כזו, הטעונה במאפיינים הזוועתיים של אגדות אניגמטיות אלה, תרמה לקהות גרמנית והעלתה את רמת הדיספונקציות החברתיות שלהם. אני מחשיב אגדות אלו כמבשריהן של התוכניות המודרניות ל"רצח עם". אלו שפותחו ואף תורגלו על-ידי הדרג הגרמני הצבאי-תעשייתי המוקפד באתרים ידועים לשמצה, כמו תאי הגזים של אושוויץ".