אני מצטרפת למילות התנחומים של הנשיא רובי ריבלין, "הדעת אינה תופסת כיצד נגדעו חייו של איש נתינה, אהוב על הכל ומסור למשפחתו" (ריבלין, טוויטר), ושולחת חיבוק אמיץ למשפחתו של יגאל יהושע ז"ל.
יגאל יהושע בן ה-56 נפגע בעירו, לוד, (10.5.21) מלבנה שנזרקה ופגעה בראשו. הוא פונה במצב אנוש למרכז הרפואי שמיר אסף הרופא. ביום שני 17.5.21 הוועדה לקביעת מוות מוחי במרכז הרפואי שמיר אסף הרופא קבעה את מותו. צוות המחלקה לטיפול נמרץ עשה את כל שלאל ידו על מנת להציל את חייו, אך כאמור, לצערנו, בשעות הבוקר נאלצנו לקבוע את מותו.
יהושע, תושב שכונת גני אביב בעיר, עבד כחשמלאי וסייע רבות לקשישים ולניצולי שואה. תושבי לוד היהודים והערבים הכירו אותו, ידעו שהוא זה שמתקן ועוזר וזה שמסייע לכל אדם שמבקש ממנו עזרה. תרומת איברים הייתה המשאלה שלו, המוטו שלו – קודם כל לחיות ואם כבר לא חיים, אז לתת חיים לאחרים. משפחתו הסכימה לתרום את איבריו. והם הושתלו בגופם של חמישה אנשים שונים, שלושה מהם היו חתומים על כרטיס אדי, ומסיבה זו זכו לקידום בהשתלה.
תרומות והשתלות איברים בישראל
סיכום שנת 2020 : שמרנו על 60% שעורי הסכמה של משפחות לתרום איברים, והצלחנו לבלום ירידה משמעותית במספר התורמים הנפטרים, כפי שקרה במדינות המערביות. במהלך שנת 2020, הושתלו 244 איברים מתורמים שונים. אלו האברים שהושתלו בישראל בשנה החולפת: כליה, לבלב, ריאות, לב, כבד.
השתלות איברים בעולם – קיצור תולדות
למעט אגדות וסיפורי ניסים, ההיסטוריה של השתלת איברים בבני אדם התרחשה במשך 60 השנים האחרונות. הצלחות קודמות לא היו ! מבלי להיכנס לדיון פילוסופי בנושא תרומה, השתלת איברים, וחתימה על כרטיס אדי, להלן קיצור ההתפתחויות בעולם, בתחום השתלת איברים:
- עידן האגדות והניסים – פרה היסטוריה
הרעיון והמשאלה להחליף חלקי גוף חולים או פגומים קיים כבר אלפי שנים. בעבר הרחוק היו השתלות מורכבות כמו השתלה "מוצלחת" של רגל שלמה על ידי הרופאים הקדושים, קוסמס ודמיאן במאה ה- 3, המתוארת בכמה ציורים מפורסמים.
להלן אחת מהן. רואים בציור כיצד קוסמס ודמיאן עוסקים בהחלפת רגל של אדם לבן ברגל שנתרמה מאדם אתיופי.
בשנת 600 לפנה"ס נכנסו לשימוש כפות עור אוטוגניות להחלפת אפים חסרים, ובמאה השש-עשרה הצליחו מנתחים פלסטים חלוצים בהליכים כאלה וכך התפתחה תעשיית הניתוחים הקוסמטיים. ההתקדמות הטכנית הגדולה הראשונה בהשתלות עור (סוג של "ציון דרך") התרחשה רק בשנת 1869, כאשר ז'אן ז'אק לואי רוורדין גילה כי שתלים קטנים ודקים של עור עשויים להיקלט. "השתלות הצביטה" האוטוגניות שלו כיסו בהצלחה כוויות, כיבים או פצעים פתוחים. אבל, רק במאה העשרים דווח לראשונה שהשתלות עור עלולות להיכשל. במחצית האחרונה של המאה העשרים הייתה מודעות ברורה וידועה לכל שהשתלה של פיסת עור חי עלולה להיכשל.
- חלוצי השתלות איברים – השתלות כליות בבני אדם (המאה ה- 20)
Alexis Carrel היה מנתח וביולוג צרפתי, מפורצי הדרך להשתלת איברים ולחקר תאי גזע. הוא זכה בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 1912 על טכניקה שפיתח לתפירת כלי דם – הבסיס לכל השתלות האיברים.
בשנת 1906, בוצעו שתי השתלות הכליה הראשונות בבני אדם באמצעות תורם חזיר עבור אחד ותורם עז עבור השני (Jaboulay 1906). השתלת האדם השלישית והרביעית בוצעה בשנת 1909 על ידי ארנסט אונגר (Unger), לאחר שביצע לראשונה יותר מ- 100 השתלות כליה בבעלי חיים (אונגר 1910). ההשתלה הייתה מקוף לאדם. אף אחת מהשתלות הכליה המוקדמות הללו לא פעלה יותר מכמה ימים, וכל החולים מתו במהרה.
ציון הדרך הבא היה בבוסטון. ב- 23 בדצמבר 1954 עקף ג'וזף מאריי (Murray) את מחסום הדחייה באמצעות תאום זהה של המטופל כתורם להשתלת כליה אנושית. לאחר השתלת הכליה המוצלחת הראשונה בשנת 1954, בארצות הברית, נעשתה השתלת כליה מוצלחת בישראל על ידי פרופ' מוריס לוי בשנת 1964, ובדרום אפריקה, באוקטובר 1967, על ידי ד"ר כריסטיאן ברנרד, הדרום אפריקאי.
- השתלות לב
ב- 23 בינואר 1964, ג'יימס הארדי, מהמרכז הרפואי באוניברסיטת מיסיסיפי בג'קסון, מיסיסיפי, ביצע את השתלת הלב הראשונה בעולם וההשתלה הלבבית הראשונה בעולם מבעל חי לאדם, על ידי השתלת לב שימפנזה באדם חולה ונוטה למות. לב זה אכן פעל בחזהו של המטופל במשך כ- 60 עד 90 דקות. המטופל נפטר מבלי שחזר להכרה. ד"ר כריסטיאן ברנרד השתיל ארבעים ושמונה לבבות לכלבים במהלך הניסויים שערך. הכלבים לא שרדו יותר מעשרה ימים.
עם זמינותן של פריצות דרך חדשות, צוותים כירורגיים שפעלו במקומות שונים בעולם התכוננו לשכלול השתלת לב באדם.
במהלך עידן האפרטהייד בדרום אפריקה, אזרחים לא לבנים לא נהנו מהזדמנויות שוות במקצועות הרפואה. בבית החולים גרוטה שור Groote Schuur, אדם בשם המילטון נאקי (Naki) עבד באופן בלתי-פורמלי כסטודנט-מנתח. את הקריירה שלו בבית החולים הוא החל כגנן וכמנקה. יום אחד התבקש לעזור בניסוי שבוצע על ג'ירפה. מנקודה זאת ואילך, נאקי הועסק כטכנאי מעבדה ראשי שהנחה מאות מנתחים.
כריסטיאן ברנרד מינה אותו לאסיסטנט האישי שלו בתכנית להשתלת איברים. ברנרד הודה בכישוריו המעולים של נאקו בצד הטכני. נאקו היה מוכשר במיוחד בתפירה והיו לו ידיים טובות בחדר הניתוח.
לברנרד היה מטופל בשם לואי וושקנסקי בן 55, שסבל מסוכרת ומחלת לב חשוכת מרפא. בפני וושקנסקי עמדה ברירה: להמתין למוות בטוח או להסתכן בניתוח השתלה עם סיכויי הצלחה של 80 אחוז בלבד. הוא בחר בניתוח. בספר הזיכרונות שלו ברנרד כתב על כך, "לאדם גוסס לא קשה להחליט במקרה כזה. שכן הוא יודע שהוא בסוף הדרך. אם אריה רודף אחריך עד גדות נהר ששורצים בו תנינים, בוודאי תבחר לזנק למים בהיותך משוכנע שיש לך סיכוי לשחות לצד השני. האם היית עושה זאת אלמלא היה שם אריה?"
בעודם ממתינים לתרומת לב, הגיעה לבית החולים בתחילת דצמבר 1967, דניס דרוואל, אישה באמצע שנות העשרים לחייה. היא הייתה פצועה אנושות כתוצאה מתאונת דרכים. היה לה סוג דם זהה לזה של וושקנסקי. דרוואל נפטרה זמן קצר לאחר שהגיעה לבית החולים, אבל לבה היה עדיין בריא. ב -3 בדצמבר, בניתוח שארך חמש שעות, החליף ברנרד בהצלחה את הלב החולה של וושקנסקי עם הלב הבריא של דניס דרוואל. ברגע שברנרד הריץ אלקטרודות והלב המשיך לפעום הוא ידע שהניתוח הצליח. וואשקנסקי חי 18 יום נוספים בלבד. הוא מת מדלקת ריאות כפולה כתוצאה ממערכת החיסון המוחלשת שלו. אבל זה היה ציון דרך בתחום חדש של ניתוחים מאריכי חיים.
"ביום שבת הייתי רופא-מנתח אלמוני שבקושי שמעו עליו. וראו זה פלא, ביום שני זכיתי בפרסום עולמי," סיפר ד"ר כריסטיאן ברנרד (1922-2001) על האירוע שהתרחש בבית החולים "גרוטה שור" ביום ראשון, ה-3 בדצמבר 1967, כאשר התפרסם בין לילה למנתח הראשון שביצע השתלת לב בבן אדם.
מאז השתלת הלב הראשונה בשנת 1967 על-ידי ברנרד, בוצעו ברחבי העולם למעלה מ – 25,000 השתלות לב.
השתלה כפולה של לב-ריאה ראשונה בהיסטוריה
מושתלת הלב-ריאה הראשונה בעולם, ילדה בת שש ושמה סטורמי ג'ונס, אושפזה בבי"ח לילדים בפיטסבורג, ב- 14.2.1984. לאחר המתנה של למעלה מחודש, שני צוותים רפואיים ובראשם ד"ר תומאס שטרזל Thomas Starzl וד"ר רועי קלן, ביצעו את הניתוח הכפול שארך 16 שעות. תחילה הוחלף הלב ואחריו הכבד. פרס לסקר (Lasker Award) הוענק ב- 2013 לתומס סטארזל ורועי קלן, וכך שמם מתווסף לרשימת הזוכים בפרסים היוקרתיים של השתלות או עבודה הקשורה בהן.
חלוץ השתלות כלייה ולב בישראל
חלוץ ההשתלות בישראל הוא פרופ' מוריס לוי. לוי היה מחלוצי ניתוחי הלב הפתוח להשתלת מעקפים, הראשון שעשה השתלת כליה בישראל (1964), והראשון שעשה ניתוח להשתלת לב בישראל (1968). אציין גם את תלמידו וממשיך דרכו, פרופ' ברנרד וידנה.
מידע נוסף (מתוך: פורום "נותנים חיים"):
"חוק תרומת איברים" בישראל. והסיבה לתיקון החוק לאחר 1968:
כאמור, בשנת 1968 נעשתה בישראל השתלת הלב הראשונה על ידי פרופ' מוריס לוי, כשנה לאחר השתלת הלב הראשונה בעולם שנעשתה על ידי כריסטיאן ברנרד בדרום אפריקה. אף שההשתלה ב- 1968 הצליחה, החולה מת כעבור כשבוע מזיהום. הלב המושתל נלקח מאברהם סדגת, אדם בן כארבעים שנה שנפטר ממוות מוחי לאחר שלקה באירוע מוחי. הלב נלקח ללא בקשת רשות מהמשפחה. אמנם הדבר נעשה על פי החוק דאז, אבל הוא עורר תרעומת בקרב המשפחה, והוויכוח הציבורי בעניין הגיע לדיונים בכנסת. החוק תוקן בשנת התשמ"א-1981, אז נוספו לחוק תקנות שמחייבות הסכמה מראש של הנפטר לתרומת איברים או הסכמה של קרוביו לאחר מותו.
הצלחה 