הצעת חוק שמבקשת להגביל את חופש הביטוי על-ידי איסור פלילי של השימוש בסמלי השואה הנאצית בשיח הציבורי, עושה עוול לעם שסוע מבחינה אידיאולוגית, שהזיכרון הקולקטיבי שלו רווי טראומות היסטוריות. באגודה לזכויות האזרח מותחים ביקורת על הצעת החוק, והצדק עימם. עם זאת, הטיעון של האגודה אינו משכנע דיו.
הפגנת סטודנטים נגד תכנית ההתנתקות. קרדיט: ויקיפדיה
הטיעון של האגודה לזכויות האזרח בישראל :
דווקא בשל חשיבות ומרכזיות השואה, הניסיון להכתיב מתי ובאיזה הקשר מותר להתייחס אליה הוא חמור במיוחד". לפי הטיעון, להצעת החוק יש השלכות חמורות משום שהיא מבקשת "לשלוט בכח ובאמצעות איסורים פליליים ואיומים במאסר, על הדיון הציבורי, תוכנו ונימותיו… חופש הביטוי… כולל גם את הזכות לעשות שימוש רטורי בדימויים קשים ופרובוקטיביים.
השואה הנאצית והזיכרון הקולקטיבי
מה שנעלם מהדיון בעד או נגד הצעת החוק הוא, שכל אירוע הנחקק כטראומתי בזיכרון הציבורי הנו באורח פרדוכסלי פונקציונאלי לגמרי, בקונטקסט של שסעים אידיאולוגיים. שכן, אירוע טראומתי משרת נאמנה ומחזק אידיאולוגיות…
View original post 524 מילים נוספות
הצלחה 
חשוב,תודה
הדיון בחוק בהחלט חשוב. אבל יש כאן לא מעט בעיות הצצות עם הזמן.
בהחלט
בדיון החשוב שהעלת, תומכי החוק חייבים להביט במראה על החוק הפולני בקשר לשואה ולשאול במה אנחנו שונים מהם. האם נכונה ההבחנה האוטומטית בין הם לאנחנו? האם אצלנו לא זועק הפאשיזם בהשקפת העולם (אם לא אפילו כדרך חיים) של חלק נכבד מעמנו?
מנהל פרפרים, ככל שהזמן חולף מתגלות עוד ועוד בעיות ביחס להצעת החוק. חילוקי דעות בין תומכיה ואלו המתנגדים לה.
סטאטוס: הצעת החוק מ-2011 עברה במליאה בקריאה טרומית בינואר 2012, ולאחר מכן לא קודמה. הצעת החוק מ-2013 עברה בוועדת השרים לענייני חקיקה ב-12.1.2014.