הבהלה לזהב הלבן

בקטע האחרון של התוכנית "כל הדברים הנחשבים" –  5/3/2020 NPR –   העיתונאית מישל מרטין הסבירה: "אני די בטוחה שאני מדברת בשמם של רבים כשאני אומרת שהמקור לחרדה של אמריקאים רבים כיום הוא נייר טואלט. … בחנויות רבות ברחבי הארץ אזל מלאי נייר הטואלט כיוון שהקונים אוגרים מוצר זה כהכנה לבידוד או אפילו הסגר. תקשיבו, אין מחסור כעת, או כך אומרים לנו … "

אומרים שהביקוש הפתאומי לנייר טואלט, המכונה בעולם, "הבהלה לזהב הלבן", החל בדיוק אז – תאריך שייזכר לשמצה גם בעתיד. מפחידה במיוחד העובדה שברור היה לכולם שאין מחסור במוצר המדובר ועם זאת טירוף הקניות נמשיך.

הסיפור על הבהלה לזהב הלבן (נייר הטואלט) חייב להתחיל בהמצאה  עצמה

סין, מחצית המאה הראשונה.

הראשונים שהבינו את יתרונותיו של הנייר בשירותים היו הסינים. התיעוד המוקדם ביותר מגיע משנת 589 לספירה. פקיד בשם יאן ז'יטוי (Yan Zhitui) כתב ש"אינו מעז להשתמש למטרות האסלה בנייר שמשורבטים עליו כל מיני ציטוטים מחמשת הקלאסיקות (טקסטים זנים וקונפוציאניים)". נייר נהטואלט הקדום נכנס לראשונה לשימוש אצל קיסר סין. קיים מסמך המתעד את המקרה הבא: "במאה ה -14 הוציא קיסר סין 'קול קורא' לנייר בגודל של מטר וחצי על שני מטר עבור השירותים שלו. ומוטב לא לחשוב מדוע הוא נזקק לגיליונות כה גדולים".

עם זאת, חלפו כמה מאות שנים עד הופעת גלילי נייר הטואלט. עד אז אנשים השתמשו במגזינים ישנים. בסביבות 1857, הופיע בשווקים נייר הטואלט הארוז הראשוןהממציא היה אזרח אמריקני. הוא ייצר נייר עדין שתוכנן במיוחד כמוצר טיפוח. שמו של היזם, ג'וזף גייטי Joseph Gayetty ומאחר שעידן הפרסומות התפתח אז בצעדי ענק, נייר הטואלט תוייג על-ידי גייטי בשם, "הנייר הרפואי". הפרסומות הבטיחו שהנייר יפחית כאבים שקשורים לטחורים. ואכן, דפי הנייר הושרו באלוורה. לאור ההצלחה, גייטי ניסה למכור את הנייר כמותג. לשם כך הדפיס על כל דף את שמו. ויש מי שהתבדח ואמר שהסיבה שגייטי רצה שאנשים ינגבו את הצד האחורי שלהם בשמו, שמורה אצלו בסוד".

בהמשך הומצא המתקן הראשון לנייר הטואלט. על-אף שהיה זה תושב ניו-יורק סיטי, סת' ווילר (Seth Wheeler) שרשם את הפטנט הראשון על מתקן לנייר טואלט, האחים סקוט היו הראשונים ששיווקו (ב- 1880) גלילי נייר במתקן דומה לזה שאנחנו משתמשים בו כיום. ובתקופה בה החלו להתקין אינסטלציה בבית, התברר שלא ניתן היה להדיח את נייר הטואלט במי האסלה. לפיכך נוצר ביקוש למוצר טוב יותר. בשנת 1928, חברת הנייר הוברג, שחששה לפגר אחר מתחרותיה,  המציאה נייר טואלט רך בהרבה. על-פי נתוני החברה, מישהו ציין שגלילי נייר הטואלט ואריזתם האלגנטית והמדויקת "מקסימים" Charming – וכך נולד נייר הטואלט "שרמין".

Northen tissue splinter-free toilet paper
Northen tissue splinter-free toilet paper

הקסם הנשי-העדין של האריזה גרם לאמריקאים להתגבר על חוסר-הנוחות המלווה את השיח על תפקודי הגוף. ועדיין, ייצור נייר טואלט איכותי המשיך להתפתח, עד שבשלהי 1930 חברת "הטישו הצפוני" – Northern Tissue הציגה לראשונה בשוק נייר בעל יתרון תחרותי מכיוון שהיה "נטול שבבים קוצניים Splinters!"

תקדים היסטורי להתנפלות על נייר הטואלט

הפעם הראשונה שחווינו את הרכישה המטורפת של נייר הטואלט, שרבים מאיתנו עדיין זוכרים אותה, הייתה בתחילת שנות השבעים, במהלך תקופת המחסור בנפט. בעיצומה של מלחמת יום הכיפורים (1973), ובתגובה לתמיכת ארה"ב בישראל, מדינות ערב הקימו קואליציה בשם OPEC. הן הגבילו את כמות הנפט שהוזרם לשוק העולמי. התוצאה הייתה שמחירי הנפט האמירו והאספקה הידלדלה עד  כי תורים ארוכים של רכבים השתרכו בתחנות הדלק. המחסור בדלק הוביל למחסור במוצרים רבים יומיומיים שאנו משתמשים בהם.

בנובמבר 1973 דווח על-ידי מספר סוכנויות ידיעות (הדיווח היה שקרי) שביפן קיים מחסור בנייר טישו. שבועות מעטים לאחר מכן, חבר הקונגרס האמריקני הרולד פרייליך  Harold Froelich, הודיע כי "ארה"ב עשויה להתמודד עם מחסור רציני בנייר טואלט תוך מספר חודשים … אנו מקווים שלא נצטרך לקצץ בכמות נייר הטואלט לנפש … מחסור בנייר טואלט אינו צחוק. זו בעיה שעשויה לפגוע בכל אמריקאי. "

כפי שקורה גם כיום, מילים כמו "עשויה" ו"פוטנציאל" נעלמו מהדיווח בתהליך עיבוד הידיעה לעיתונות, שהציגה את המחסור כעובדה קיימת. חדשות הטלוויזיה שידרו תמונות ממפעל ייצור נייר הטואלט ובהן נראה קו הייצור של הנייר.

הבסיס העובדתי ליצירת פאניקה והתנפלות על המוצר יצאו לדרך

היה זה הקומיקאי ג'וני קרסון שסיפק את הניצוץ שגרם לתבערה. ב- 19 בדצמבר 1973, בתוכנית הלילה שלו, ג'וני קרסון הודיע בבדיחות הדעת, ל-20 מיליון צופים וצופות, "תקשיבו, יש לנו מחסור בכל מיני מוצרים כרגע". כעבור זמן קצר הוסיף, "רגע, האם שמעתם כבר על המחסור העכשווי? אני לא צוחק. קראתי על זה בעיתונים. יש מחסור בנייר טואלט!" במשך ארבעת החודשים הבאים נייר הטואלט הפך למצרך נדיר. הוא נמכר בעסקות ברטר (תשלום בעין), הוא נסחר בבורסה, הוא הוגש כמתנת חג המולד, ואפילו השוק השחור תסס סביב נייר הטואלט, עד שכל העסק נרגע בפברואר 1974. ג'וני קרסון הסכים להודות באשמה על הפצת "מיתוס המחסור", ואף התנצל על כך. "אני לא רוצה שיזכרו אותי כאיש שיצר בהלת שווא לנייר טואלט," הוא אמר. "פשוט שלפתי את האייטם החדשותי מהעיתון וקצת ניפחתי אותו. אין מחסור."

2020 – הפאנדמיק והבהלה לזהב הלבן

אמריקה זכרה היטב את מחסור נייר הטואלט של 1973. גם הזיכרון העולמי התעורר לתחייה והעולם היה אחוז פאניקה. ההתנפלות על אריזות נייר טואלט התפשטה כמו אש בשדה קוצים.

מעניינת במיוחד הידיעה המסכמת הבאה:

במוזיאון בטקסנה – Vanishing Texana Museum– מוצגים מוצרים רבים ששיווקם אזל זמנית או סופית. ומאחר שאוצר המוזיאון לקח את האחריות לאצור מוצרים מההיסטוריה של הקהילה, המוזיאון הניח בצד גליל של נייר טואלט כאשר תאריך הייצור – מרץ 2020 – מופיע על האריזה. זאת למען כל אלה שיעיפו מבט לאחור בעוד מאה שנה, ובוודאי ינסו להבין מה עבר עלינו במהלך המגיפה העולמית ואיך הגבנו.

2 תגובות על ״הבהלה לזהב הלבן״

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.