נשים פורצות דרך

לכותרת יש גם כותרת משנה, "בזכות ולא בחסד". בזכות עצמן.

לאחרונה מדברים בשבחן של נשים בתחום הספרות המקומית –

מחר ניסע ללונה פארק
מחר ניסע ללונה פארק, אילנה ברנשטיין, זוכת פרס ספיר 2019. קרדיט: אתר סימניה

בחמש השנים האחרונות 4 מהזוכים בפרס ספיר היו נשים. האחרונה שבהן אילנה ברנשטיין, מחר ניסע ללונה-פארק (פרס ספיר 2019). והלשונות הרעים העלו תהייה: האם הפרס הוענק לה "בזכות", כדת וכדין, בשל איכות הכתיבה שלה, או "בחסד", שלא לפי קריטריונים אובייקטיביים כגון, בשל אפליה מתקנת או חלילה, בשל העובדה שבוועדת הפרס יושבות נשים.

תתפלאו: בתחום האמנות התהיות חריפות יותר.

מדובר בציירות ויצירותיהן מהמאה ה-17.

תהייה ספציפית מהזמן האחרון מתייחסת לציור של Orsola Maddalena Caccia,

 Still life of birds, including a marsh tit, chiffchaff, chaffinch, blue tits, goldrest, lapwing and a great tit.

מה ההסבר למחיר הבלתי צפוי, שלא לומר אגדתי, ששולם במכירה הפומבית של סות'ביס החודש (מאי 2020) עבור ציור "טבע דומם" של אורסולה מדלנה קאצ'יה (Orsola Maddalena Caccia), שכותרתו, "ציפורים: טבע דומם". הציור הוצע למכירה במקביל לציורים רבים מבית היוצר של ה"אולד מאסטרס", ומחירו שוערך טרם המכירה בסכום לא גבוה, על סמך שיקולים של מחירים בעבר ושיקולי ביקוש והיצע. דבר אחד ברור, לציור היו קונים פוטנציאלים והוא נמכר. אבל סכום הרכישה הגבוה במיוחד מעלה תהיה. האם הציור מוערך בשל איכותו בעיקר, או שמא השיקול הוא מסחרי, או אולי גורם חדש משחק תפקיד ברקע?

אכן סיפור פרובלמטי ביותר שכן מחירו של הציור האמיר בעת המכירה שהתקיימה החודש, והגיע לגבהים בלתי נתפסים למרות אותה הערכה מוקדמת וצנועה יחסית. השאלה היא, אם כן, האם הבסיס למחיר הגבוה שהוצע עבורו נעוץ בציור או בצייר עצמו, או בגורם אחר?

Still life birds
Still life birds – קרדיט: ויקיפדיה

הציור של אורסולה קאצ'יהStill Life of Birds הוא שמן על בד, והוא מתוארך מהמאה ה- 17. יש אומרים שהתאריך המדוייק הוא 1635. הציור נמכר במכירה הפומבית של סות'ביס החודש, במחיר של 250,000 דולר. ההערכה המוקדמת של היצירה עמדה על  15,000 פאונד.

שלומית שטיינברג, אוצרת בכירה לאומנות אירופה במוזיאון ישראל, סבורה שהציור לא מרשים במיוחד, בשים לב לגודלו הקטן, כ- 30X40 . שטיינברג מתייחסת למה שמוצג בציור בחוסר הערכה ואומרת, "זה אפילו לא טבע דומם במובן הקלאסי של המילה, זה מין ציור של ציפורים וקצת חלזונות שלא בדיוק ברור למה הם שם. ויש גם פרח קטן מכוער".

דעה נוספת הושמעה על ידי מרים בסאל במאמר בכתב עת "מעמקים" ,גיליון 8, 2007. היא כותבת בנימה ביקורתית שישנה "היררכיה המדרגת את הנושאים מבחינת ערכם ומעמדם, ואינה מאפשרת לטבע-דומם לטפס בסולם המעמדות. טבע דומם היה ועדיין הז'אנר שנכתב ונחקר הכי פחות. יתר על כן, תולדות האומנות כפי שהיא נלמדת ברוב האוניברסיטאות ממשיכה להחזיק בהיררכיה זו."

בזכות מה, אם כן, עלתה היצירה של אורסולה קאצ'יה לגדולה?

האם בכל-זאת בזכות איכות הציור, או עקב נתונים שחורגים ממדדי אומנות הציור? האם השיקול המסחרי קובע, או שמא קיים כאן עוד גורם, לדוגמה, הפניית הזרקור במחקרי האומנות לכיוון חדש ולגילויים חדשים?

מסתבר שאכן אי אפשר לחרוץ את גורל הציור של אורסולה רק על פי ססמאות של או-או: בזכות ולא בחסד.

פעמים רבות, הערכת מחיר היא דבר שאין בינו לבין איכות האמנות מאומה. מדובר בסחר-מכר ובחיפוש אחר הזדמנויות. כך גם טוענת שטיינברג, "הערכות מחיר של בתי מכירות גדולים מבוססות על מה שעבר, ועל ביקוש והיצע". ציורים של אורסולה קאצ'יה הוערכו במכירה פומבית בווינה לפני שנתיים, ב- 2018, בסדר גודל של כ- 30,000 דולר. כלומר, סכום בעל 5 ספרות. עד  היום, (מאי 2020), ציוריה הוצעו למכירה 12 פעמים. שלוש יצירות שלה בלבד השיגו מחיר של 5 ספרות ולכמה מהן אפילו לא נמצא קונה. וראו זה פלא, במכירה הנוכחית של סות'ביז הרוחות התלהטו כאשר הוצג הציור של קאצ'יה. למרות שמדובר בסגנון "טבע דומם", שכפי שצוין לעיל הוא אינו מוערך דיו בשוק האומנות, מחיר הציור של קאצ'יה עלה לרמת התמחיר של ציורי ה"אולד מאסטרס" (הציירים הגדולים), ונמכר במחיר של פי 8 מהמחיר המשוער. יודעי דבר מסבירים שהמחיר משקף דעה כללית השוררת בענף המכירות הפומביות שניתן לסכם בשתי מילים: נדירות והזדמנות. נדירות: ציוריה של אורסולה קאצ'יה כמעט ואינם בנמצא. שנית, התעוררות שוק האומנות בתחום ה"אולד מאסטרס" ממין נקבה, לא תדעך במהרה. זה אומר שאולי מסתמן שינוי במגמה הכלכלית בתחום המכירות הפומביות.

השיקול החדש בהערכה אומנות הציור

ואם לא מדובר בהערכה על פי מדד אובייקטיבי וגם לא על פי מדד סובייקטיבי, חייב להיות שקיים עוד גורם שמשחק כאן תפקיד. לפי דעה הרווחת כיום, יכול להיות שהשיקול החדש שממלא תפקיד בתמחור הוא היקף המחקר בתחום האמנות. קחו למשל את היקף המחקר על נשים ציירות (אולד מאסטרס). נפחו גדל מאוד בשנים האחרונות. מי שמתעניין בכך ידוע שלאחרונה ניכרת "מגמה של חיפוש אחר הנשים בהיסטוריה של האמנות, ובמיוחד אלה שהודרו מהמחקר משום שהיו נשים."

המחקר חושף מספר פרטים על חייה ופועלה של אורסולה, ואולי הסיפור מאחורי התמונה הוא כה חדשני ומקורי עד כי הוא מחוץ לקריטריונים המחמירים האובייקטיביים.

Orsola  Maddalena Caccia  – אורסולה מדלנה קאצ'ה – היא בתו של צייר. ובשל היותה הבת הבכורה הוא הכשיר אותה באטלייה שלו כאסיסטנטית. היא שלטה ברזי הציור – שליטה מלשון Master. אלא מה, האידיליה הזאת נקטעה בשל המצב החוץ-מדיני באותה עת; מאבקים בין הפאודלים והצבא הצרפתי באזור שבו התגוררה המשפחה – צפון איטליה. על רקע המאבקים, האב העלה רעיון מטורף: הוא יקים מנזר לשש בנותיו. שם הן תחיינה ללא סיכון, מוגנות מפני חיילים, צבא, אנשים רעים, וכל הסכנות שארבו לאישה שחיה לבדה. במנזר הן תוכלנה לעבוד כציירות. כך חשב וכך עשה. בתו, שבעת לידתה נקראה תיאודורה, נכנסה יחד עם אחיותיה למנזר על שם מסדר האורסוליאניות. תיאודורה החליפה את שמה לאורסולה מדלנה קאצ'יה. באתר הדיגיטלי הנקרא על שמה מוצגים ציורים פרי מכחולה, ופרטים על פועלה כציירת שהפעילה את אחיותיה.

מכאן עולה שהציור שלה עטוף בהיבט מורבידי-אימתני, דבר שמוסיף עניין למי שחוקר את תולדותיה, ומתבונן בציוריה, ותורם לעלייה במחיר.

אכן, יכול להיות שההתעניינות המיוחדת בציור שלה איננה תוצאה של כישורים או חסד גרידא. ייתכן שהגורם החדש –  הממצאים שבוודאי ימשיכו ללהיחשף במחקרי האומנות על התקופה ההיא – הפך לאחרונה לאלמנט בעל משקל בשיקולי ההערכה של אמנות הציור.

לציורים נוספים של אורסולה קצ'ה – כולל הציור שמדובר עליו כאן.

בשולי הדברים

Tawhida Ben Cheikh
Tawhida Ben Cheikh Credit: en.vogue.me

התקשיתי לסיים בכך את הרשימה. עליי לציין דבר מה נוסף שנוגע לנושא של "נשים פורצות דרך".

במאי 2020, בתוניסיה – רפובליקה ערבית-מוסלמית – אישה הונצחה על גבי שטר חדש של 10 דינר. האישה, Dr. Tawhida Ben Cheikh טאווידה בן-שייח (1909-2010), זכתה בכבוד בזכות כישוריה.

בן-שייח היא האישה הראשונה בתוניסיה שסיימה בגרות. לאחר שסיימה גם את לימודי הרפואה וההתמחות בגינקולוגיה בפריז, היא שבה למולדתה וב- 1936 פתחה קליניקה כשהיא בת 27 בלבד. ב- 1955 היא הפכה להיות האישה הראשונה שנבחרה כראש מחלקת היולדות בבית החולים בעיר תוניס.  ראיון עם אשת התקשורת, מקבולה נסאר, חושף שאימה של טאווידה בן-שייח שלחה את בתה ללמוד רפואה מחוץ לתוניסיה. בן-שייח' בתוקף מקצועה ומעמדה כרופאה גינקולוגית ,הובילה הפגנות בעד חוק ההפלות, יעד שהושג בשנת 1968.

ההחלטה להנצחתה מבוססת, חד-משמעית, על תרומתה לחברה. ההכרה בה ובפועלה אינו דבר מובן מאליו. הוא הוענק לה בזכות, אחרי מותה, ושמה זכה להיכלל בפנתיאון גיבורי האומה. (ראו כתבה מאוד מורחבת על טאווידה בן- שייח.)

5 תגובות על ״נשים פורצות דרך״

  1. קשה לי להבין שמחיר היצירה קפץ מכ-30,000 דולר לכ-250,000 דולר. רק בזכות העובדה שהיא ציירת ולא צייר?
    האם העובדה שאילנה ברנשטיין זכתה בפרס נובעת מהיותה אשה?
    הקשר לרופאה התוניסאית גם הוא לא משכנע כי יש במכירת הציור אפליה מגזרית. הסיפור מענין, אבל נראה לי שביטול סיפורי המשנה וקיצור הפוסט היו משפרים אותו. בכל אופן הסיפור של מכירת התמונה – מעניין.

    1. יאיר. אכן מחיר המכירה של הציור מהמאה ה-17 הפתיע ועשה כותרות.
      ולגבי אילנה ברנשטיין – ושלוש קודמותיה בחמש השנים האחרונות – האיכות בוודאי זיכתה אותה בפרס, אבל המהדרין מוסיפים שהוועדה מאוישת בנשים,
      הסיפור על התוניסאית הובא לצורך הדגמה של אישה ש*ללא ספק זכתה להוקרה בזכות* היותה רופאה ופעילה חברתית, ולא בזכות היותה אישה. (כלומר "בזכות ולא בחסד").
      ואם נראה לך שאפשר היה לוותר על סיפורי המשנה כדי לשפר את הפוסט, אני מקבלת את ההערה שלך בתודה.
      רוב תודות על תגובתך.

  2. סוגיית האיכות של ספרות כלכך בעייתית עד שוועדות פרס, לעולם לא נחשבות כפרמטר ממשי בחוגים שונים, אלא כמקדמות מכירות ושכנוע של הקורא הממוצע לשלם בין 80 – 90 ש"ח עבור הספר.. או לשאול אותו בספריה טרם יישאל ספר אחר.
    האם זו הצלחה?
    אם הצלחה משמעה להיות מסומן למשך שנה על ידי וועדת פרס, לי זה נשמע קצת מגוחך, כמה מזוכי הספרות של פרס נובל את זוכרת? כמה מזוכי בוקר נזכרים בכלל? וזוכי פרס ספיר, אני לא זוכר אף שם של אף זוכֶה או זוכָה אף פעם.
    המהדרין גם בודקים את השיוך הפוליטי של חברי/ות הוועדות הללו ואת שיוכו הפוליטי של הסופר הנבחר, ויתרה מכך, טענת שימור האליטה בוועדות הללו לא פוסקת מלרתוח תחת מצגי החיוך המלאכותיים בעת מתן הפרסים.
    אבל זו הצלחה.
    האם במחקרים שלך סביב "הצלחה" יש עיסוק ב"סוגי הצלחה"?
    האם הצלחה היא ענין אישי או מחוייבת ב"הכרה חברתית"?
    האם הצלחה יחסית או מוחלטת?

    1. אריק, אינני מתימרת להוביל דיון במושג הצלחה. אלא למצוא את *הצד החיובי של חיינו* ולהציג אותו.
      ובאשר לוועדות, טוב שהן קיימות. פרס מעודד השתתפות בתחרות. בכל תחום.
      מי שמעוניין לשמוע קיטורים וביקורת בעיקר, ימצא זאת בשפע בעיתון, בטוקבקים, ובכל הרשתות החברתיות.

      1. תודה על ההבהרה – חשבתי שאת עוסקת מקצועית במושג "הצלחה", ולכן את מעלה פוסטים שעוסקים ב"הצלחה" . כל פוסט מציג "סוג אחר" של הצלחה, לכן שאלתי את השאלות הללו. לגבי קיטורים וכאלה – זה לא מעניין אותי כמוך, לכן רק הוספתי להערת האגב שלך על "תקפות" הועדה הערה נוספת.
        אני נגד תחרויות בכל לבי ובכל מאודי. אני רואה בתחרות אלמנט מדכא ולא מעודד כלום.
        כך גדלתי את שני ילדיי המקסימים, כך אני מחנך את תלמידיי הרבים. תחרות – יוק!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.